Internet review - Lite Web-master Graphics Games Freeware Time Christmas Bible


Text of Brit Hadash (Jewish New Testament) in Hebrew

MATTHEW - מתתיהו

Chapter 1

1. ספר תולדת ישוע המשיח בן־דוד בן־אברהם׃
2. אברהם הוליד את־יצחק ויצחק הוליד את־יעקב ויעקב הוליד את־יהודה ואת־אחיו׃
3. ויהודה הוליד את־פרץ ואת זרח מתמר ופרץ הוליד את־חצרון וחצרון הוליד את־רם׃
4. ורם הוליד את־עמינדב ועמינדב הוליד את־נחשון ונחשון הוליד את־שלמון׃
5. ושלמון הוליד את־בעז מרחב ובעז הוליד את־עובד מרות ועובד הוליד את־ישי׃
6. וישי הוליד את־דוד המלך ודוד המלך הוליד את־שלמה מאשת אוריה׃
7. ושלמה הוליד את־רחבעם ורחבעם הוליד את־אביה ואביה הוליד את־אסא׃
8. ואסא הוליד את־יהושפט ויהושפט הוליד את־יורם ויורם הוליד את־עזיהו׃
9. ועזיהו הוליד את־יותם ויותם הוליד את־אחז ואחז הוליד את־יחזקיהו׃
10. ויחזקיהו הוליד את־מנשה ומנשה הוליד את־אמון ואמון הוליד את־יאשיהו׃
11. ויאשיהו הוליד את־יכניהו ואת־אחיו לעת גלות בבל׃
12. ואחרי גלותם בבלה הוליד יכניהו את שאלתיאל ושאלתיאל הוליד את־זרבבל׃
13. וזרבבל הוליד את־אביהוד ואביהוד הוליד את־אליקים ואליקים הוליד את עזור׃
14. ועזור הוליד את־צדוק וצדוק הוליד את־יכין ויכין הוליד את־אליהוד׃
15. ואליהוד הוליד את־אלעזר ואלעזר הוליד את־מתן ומתן הוליד את־יעקב׃
16. ויעקב הוליד את־יוסף בעל מרים אשר ממנה נולד ישוע הנקרא משיח׃
17. והנה כל־הדרות מן־אברהם עד־דוד ארבעה עשר דרות ומן־דוד עד־גלות בבל ארבעה עשר דרות ומעת גלות בבל עד־המשיח ארבעה עשר דרות׃
18. והלדת ישוע המשיח כה היתה מרים אמו ארשה ליוסף ובטרם יבא אליה נמצאת הרה לרוח הקדש׃
19. ויוסף בעלה היה איש צדיק ולא אבה לתתה לבוז ויאמר בלבו לשלחה בסתר׃
20. הוא חשב כזאת והנה מלאך יהוה נראה אליו בחלום ויאמר יוסף בן־דוד אל־תירא מכנוס אליך את מרים אשתך כי אשר הרה בה מרוח הקדש הוא׃
21. והיא ילדת בן וקראת את־שמו ישוע כי הוא יושיע את־עמו מעוֺנותיהם׃
22. ותהי כל־זאת למלאת את אשר־דבר יהוה ביד הנביא לאמר׃
23. הנה העלמה הרה וילדת בן וקראו שמו עמנואל אשר פרושו האל עמנו׃
24. וייקץ יוסף משנתו ויעש כאשר צוהו מלאך יהוה ויקח אליו את־אשתו׃
25. ולא ידעה עד כי־ילדה בן את־בכורה ויקרא את־שמו ישוע׃

Chapter 2

1. ויהי כאשר נולד ישוע בבית־לחם יהודה בימי הורדוס המלך ויבאו מגושים מארץ מזרח ירושלימה לאמר׃
2. איה מלך היהודים הנולד כי ראינו את־כוכבו במזרח ונבא להשתחוֺת לו׃
3. ויהי כשמע הורדוס המלך את־דבריהם ויבהל הוא וכל־ירושלים עמו׃
4. ויקהל את־כל־ראשי הכהנים וסופרי העם וידרש מאתם לאמר איפה יולד המשיח׃
5. ויאמרו לו בבית־לחם יהודה כי־כן כתוב ביד הנביא׃
6. ואתה בית־לחם ארץ יהודה אינך צעיר באלפי יהודה כי ממך יצא מושל אשר ירעה את־עמי ישראל׃
7. אז קרא הורדוס למגושים בסתר ויחקר אתם לדעת עת הראות הכוכב׃
8. וישלחם בית־לחם ויאמר לכו חקרו היטב על־דבר הילד והיה כי־תמצאון אתו והגדתם לי ואבאה להשתחוֺת־לו גם־אני׃
9. ויהי כשמעם את־דברי המלך וילכו והנה הכוכב אשר־ראו במזרח דרך לפניהם עד באו אל־מקום אשר־שם הילד ויעמד ממעל לו׃
10. ויראו את־הכוכב וישמחו שמחה גדולה עד־מאד׃
11. ויבאו הביתה וימצאו את־הילד עם־מרים אמו ויפלו על־פניהם וישתחוו־לו ויפתחו את־אוצרותם ויקריבו לו מנחה זהב ולבונה ומר׃
12. ויצוו בחלום לבלתי שוב אל־הורדוס וילכו בדרך אחר אל־ארצם׃
13. הם הלכו משם והנה מלאך יהוה נראה אל־יוסף בחלום לאמר קום קח את־הילד ואת־אמו וברח־לך מצרימה והיה־שם עד־אשר אמר אליך כי הורדוס צדה את־הילד לאבדו׃
14. ויקם ויקח את־הילד ואת־אמו בלילה ויברח מצרימה׃
15. ויהי־שם עד־מות הורדוס למלאת את אשר דבר יהוה ביד הנביא לאמר ממצרים קראתי לבני׃
16. וירא הורדוס כי התלו בו המגושים ויקצף מאד וישלח וימת את־כל־הילדים אשר בבית־לחם ובכל־גבוליה מבן־שנתים ולמטה כפי העת אשר חקרה מפי המגושים׃
17. וימלא הדבר הנאמר בפי ירמיה הנביא לאמר׃
18. קול ברמה נשמע נהי ובכי תמרורים רחל מבכה על־בניה מאנה להנחם כי אינם׃
19. ויהי אחרי מות הורדוס והנה מלאך יהוה נראה בחלום אל־יוסף בארץ מצרים׃
20. ויאמר אליו קום קח את־הילד ואת־אמו ולך שוב אל־ארץ ישראל כי מתו המבקשים את־נפש הילד׃
21. ויקם ויקח את־הילד ואת־אמו ויבא ארצה ישראל׃
22. וכשמעו כי ארקלוס מלך ביהודה תחת הורדוס אביו ירא ללכת שמה ויצוה בחלום וילך לו אל־ארצות הגליל׃
23. ויבא וישב בעיר אשר שמה נצרת למלאת הדבר הנאמר על־פי הנביאים כי נצרי יקרא לו׃

Chapter 3

1. בימים ההם בא יוחנן המטביל ויהי קרא במדבר יהודה לאמר׃
2. שובו כי מלכות השמים הגיעה׃
3. הלא־זה הוא אשר נבא עליו ישעיהו הנביא לאמר קול קורא במדבר פנו דרך יהוה ישרו מסלותיו׃
4. והוא יוחנן לבושו שער גמלים ואזור עור במתניו ומאכלו חגבים ודבש היער׃
5. ויצאו אליו ישבי ירושלים וכל־יהודה וכל־ככר הירדן׃
6. ויטבלו על־ידו בירדן מתודים את־חטאתם׃
7. ויהי כראותו רבים מן־הפרושים והצדוקים נגשים לטבילתו ויאמר להם ילדי הצפעונים מי השכיל אתכם להמלט מן־הקצף הבא׃
8. לכן עשו פרי הראוי לתשובה׃
9. ואל־תחשבו בלבבכם לאמר אברהם הוא אבינו כי אני אמר לכם כי מן־האבנים האלה יכול האלהים להקים בנים לאברהם׃
10. וכבר הושם הגרזן על־שרש העצים והנה כל־עץ אשר איננו עשה פרי טוב יגדע וישלך באש׃
11. הן אנכי טובל אתכם במים לתשובה והבא אחרי חזק הוא ממני אשר אינני ראוי לשאת נעליו והוא יטבל אתכם ברוח הקדש ובאש׃
12. אשר בידו המזרה וזרה את־גרנו ואסף את־דגנו אל־אוצרו ואת־המץ ישרפנו באש אשר לא תכבה׃
13. ויבא ישוע מן־הגליל הירדנה אל־יוחנן להטבל על־ידו׃
14. ויוחנן חשך אותו לאמר אני צריך להטבל על־ידך ואתה בא אלי׃
15. ויען ישוע ויאמר אליו הניחה לי כי כן נאוה לנו למלא כל־הצדקה וינח לו׃
16. ויהי כאשר נטבל ישוע וימהר לעלות מן־המים והנה נפתחו־לו השמים וירא את־רוח אלהים יורדת כיונה ונחה עליו׃
17. והנה קול מן־השמים אומר זה בני ידידי אשר־רצתה נפשי בו׃

Chapter 4

1. אז נשא הרוח את־ישוע המדברה למען ינסהו השטן׃
2. ויהי אחרי צומו ארבעים יום וארבעים לילה וירעב׃
3. ויגש אליו המנסה ויאמר אם בן־האלהים אתה אמר לאבנים האלה ותהיינה ללחם׃
4. ויען ויאמר הן כתוב לא על־הלחם לבדו יחיה האדם כי על־כל־מוצא פי־יהוה׃
5. וישאהו השטן אל־עיר הקדש ויעמידהו על־פנת בית המקדש׃
6. ויאמר אליו אם בן־האלהים אתה השלך עצמך למטה כי כתוב כי מלאכיו יצוה־לך ועל־כפים ישאונך פן־תגף באבן רגלך׃
7. ויאמר אליו ישוע ועוד כתוב לא תנסה את יהוה אלהיך׃
8. ויוסף השטן וישאהו אל־הר גבה מאד ויראהו את־כל ממלכות תבל וכבודן׃
9. ויאמר אליו את־כל־זאת לך אתננה אם־תקד ותשתחוה לי׃
10. ויאמר אליו ישוע סור ממני השטן כי כתוב ליהוה אלהיך תשתחוה ואותו לבדו תעבד׃
11. וירף ממנו השטן והנה נגשו אליו מלאכים וישרתוהו׃
12. ויהי כשמעו כי הסגירו את־יוחנן וילך־לו ארץ הגליל׃
13. ויעזב את־נצרת ויבא וישב בכפר־נחום אשר על־שפת הים בגבול זבלון ונפתלי׃
14. למלאת הנאמר על־פי ישעיהו הנביא לאמר׃
15. ארצה זבלון וארצה נפתלי דרך הים עבר הירדן גליל הגוים׃
16. העם ההלכים בחשך ראו אור גדול וישבי בארץ צלמות אור נגה עליהם׃
17. מן־העת ההיא החל ישוע לקרא קרוא ואמור שובו כי הגיעה מלכות השמים׃
18. ובהתהלך ישוע על־יד ים־הגליל וירא שני אנשים אחים את־שמעון הנקרא פטרוס ואת אנדרי אחיו והמה משליכים מצודה בים כי דיגים היו׃
19. ויאמר אליהם לכו אחרי ואשימכם לדיגי אנשים׃
20. ויעזבו מהרה את המכמרות וילכו אחריו׃
21. ויהי כעברו משם וירא שני אנשים אחים אחרים את־יעקב בן־זבדי ואת־יוחנן אחיו באניה עם־זבדי אביהם מתקנים את־מכמרותם ויקרא אליהם׃
22. ויעזבו מיד את־האניה ואת־אביהם וילכו אחריו׃
23. ויסב ישוע בכל־הגליל וילמד בבתי כנסיותיהם ויבשר בשורת המלכות וירפא כל־מחלה וכל־מדוה בעם׃
24. ויצא שמעו בכל־ארץ סוריא ויביאו אליו את כל־החולים המענים בכל־חלים ומכאובים ואחוזי שדים ומכי ירח ונכי אברים וירפאם׃
25. וילכו אחריו המנים המנים מן־הגליל ומן־עשר הערים ומירושלים ויהודה ומעבר לירדן׃

Chapter 5

1. ויהי כראותו את־המון העם ויעל ההרה וישב שם ויגשו אליו תלמידיו׃
2. ויפתח את־פיהו וילמד אותם לאמר׃
3. אשרי עניי רוח כי להם מלכות השמים׃
4. אשרי האבלים כי־הם ינחמו׃
5. אשרי הענוים כי־המה יירשו הארץ׃
6. אשרי הרעבים והצמאים לצדקה כי־הם ישבעו׃
7. אשרי הרחמנים כי־הם ירחמו׃
8. אשרי ברי לבב כי־הם יחזו את־האלהים׃
9. אשרי רדפי שלום כי־בני אלהים יקראו׃
10. אשרי הנרדפים על־דבר הצדקה כי להם מלכות השמים׃
11. אשריכם אם־יחרפו וירדפו אתכם וידברו בשקר עליכם כל־רע בעבורי׃
12. שמחו וגילו כי שכרכם רב בשמים כי־כן רדפו את־הנביאים אשר היו לפניכם׃
13. אתם מלח הארץ ואם־המלח היה תפל במה ימלח הן לא־יצלח עוד לכל כי אם־להשליך חוצה והיה מרמס לבני אדם׃
14. אתם אור העולם עיר ישבת על־ההר לא תוכל להסתר׃
15. גם אין מדליקים נר ושמים אותו תחת האיפה כי אם־על־המנורה ויאר לכל־אנשי הבית׃
16. כן יאר אורכם לפני בני האדם למען יראו מעשיכם הטובים ושבחו את־אביכם שבשמים׃
17. אל־תחשבו כי באתי להפר את־התורה או את־דברי הנביאים לא באתי להפר כי אם־למלאת׃
18. כי אמן אמר אני לכם עד כי־יעברו השמים והארץ לא תעבר יוד אחת או־קוץ אחד מן־התורה עד אשר יעשה הכל׃
19. לכן מי אשר יפר אחת מן־המצוֺת הקטנות האלה וכן ילמד את־בני האדם קטון יקרא במלכות השמים ואשר יעשה וילמד אותן הוא גדול יקרא במלכות השמים׃
20. כי אני אמר לכם אם לא־תרבה צדקתכם מצדקת הסופרים והפרושים לא תבאו אל־מלכות השמים׃
21. שמעתם כי נאמר לקדמונים לא תרצח ואשר ירצח מחיב הוא לבית דין׃
22. אבל אני אמר לכם כל־אשר יקצף על־אחיו חנם מחיב הוא לבית דין ואשר יאמר אל־אחיו רקא מחיב הוא לסנהדרין ואשר יאמר אתה הנבל מחיב לאש גיהנם׃
23. לכן אם־תקריב קרבנך אל־המזבח ושם תזכר כי־יש לאחיך דבר עליך׃
24. עזוב תעזב שם את־קרבנך לפני המזבח וקדם ללכת לכפר פני אחיך ואחרי כן בוא הקרב את־קרבנך׃
25. מהר התרצה לאיש ריבך בעודך בדרך אתו פן־יסגיר אתך איש ריבך אל־השפט והשפט יסגירך לשוטר והשלכת אל־בית הכלא׃
26. אמן אמר אני לך לא תצא משם עד אשר שלמת את־הפרוטה האחרונה׃
27. שמעתם כי נאמר לקדמונים לא תנאף׃
28. אבל אני אמר לכם כל־אשר יביט באשה לחמד אותה נאף נאפה בלבו׃
29. ואם תכשילך עין ימינך נקר אותה והשלך ממך כי טוב לך אשר יאבד אחד מאבריך מרדת כל־גופך אל־גיהנם׃
30. ואם־ידך הימנית תכשילך קצץ אותה והשלך ממך כי טוב לך אשר יאבד אחד מאבריך מרדת כל־גופך אל־גיהנם׃
31. ונאמר איש אשר ישלח את־אשתו ונתן לה ספר כריתות׃
32. אבל אני אמר לכם המשלח את־אשתו בלתי על־דבר זנות עשה אתה נאפת והלקח את־הגרושה לו לאשה נאף הוא׃
33. עוד שמעתם כי נאמר לקדמונים לא תשבע לשקר ושלם ליהוה שבעותיך׃
34. אבל אני אמר לכם לא תשבעו כל־שבועה לא בשמים כי־כסא אלהים המה׃
35. ולא בארץ כי־הדום רגליו היא ולא בירושלים כי־היא קרית מלך רב׃
36. אף בראשך אל־תשבע כי־אין ביכלתך להפך שער אחד ללבן או לשחר׃
37. אך־יהי דברכם הן הן לא לא והיותר מאלה מן־הרע הוא׃
38. שמעתם כי נאמר עין תחת עין שן תחת שן׃
39. אבל אני אמר לכם אל־תתקוממו לרע אך המכה אותך על־הלחי הימנית הטה־לו גם את־האחרת׃
40. ואשר יחפץ לריב עמך ולקחת את־כתנתך תן־לו גם את־המעיל׃
41. והאונס אותך ללכת עמו דרך מיל לך אתו שנים׃
42. השאל מאתך תן־לו והבא ללוֺת ממך אל־תשב פניו׃
43. שמעתם כי נאמר ואהבת לרעך ושנאת את־איבך׃
44. אבל אני אמר לכם אהבו את־איביכם ברכו את־מקלליכם היטיבו לשנאיכם והתפללו בעד מכאיביכם ורדפיכם׃
45. למען תהיו בנים לאביכם שבשמים אשר הוא מזריח שמשו לרעים ולטובים וממטיר על־הצדיקים וגם על־הרשעים׃
46. כי אם־תאהבו את־אהביכם מה־הוא שכרכם הלא גם־המכסים יעשו־זאת׃
47. ואם־תשאלו לשלום אחיכם בלבד מה־יתרון לכם הלא גם־המכסים יעשו־זאת׃
48. לכן היו שלמים כאשר אביכם שבשמים שלם הוא׃

Chapter 6

1. השמרו לכם מעשות צדקתכם לפני בני אדם למען־יראו אתכם ואם־לא אין־לכם שכר מאת אביכם שבשמים׃
2. לכן בעשותך צדקה אל־תריע לפניך בשופר כמעשה החנפים בבתי הכנסיות וברחבות למען יהללו אותם האנשים אמן אמר אני לכם כי לקחו את־שכרם׃
3. ואתה בעשותך צדקה אל־תדע שמאלך את אשר עשה ימינך׃
4. למען תהיה צדקתך בסתר ואביך הראה במסתרים הוא בגלוי יגמלך׃
5. וכי תתפלל אל־תהי כחנפים האהבים להתפלל בעמדם בבתי הכנסיות ואצל פנות השוקים למען יראו לבני אדם אמן אמר אני לכם כי לקחו את־שכרם׃
6. ואתה כי תתפלל בוא בחדרך וסגר דלתך בעדך והתפלל אל־אביך אשר בסתר ואביך הראה במסתרים הוא בגלוי יגמלך׃
7. ובהתפללכם אל־תפטפטו כגוים החשבים כי־בהרבות דבריהם ישמעו׃
8. ואתם אל־תדמו להם כי יודע אביכם כל־צרככם בטרם תשאלו ממנו׃
9. לכן כה תתפללו אבינו שבשמים יתקדש שמך׃
10. תבא מלכותך יעשה רצונך כמו בשמים כן בארץ׃
11. את־לחם חקנו תן־לנו היום׃
12. וסלח־לנו את־חבותינו כאשר סלחנו גם־אנחנו לחיבינו׃
13. ואל־תביאנו לידי נסיון כי אם־חלצנו מן־הרע כי לך הממלכה והגבורה והתפארת לעולמי עולמים אמן׃
14. כי אם־תסלחו לבני־אדם את־חטאתם אביכם שבשמים יסלח גם־לכם׃
15. ואם לא־תסלחו לבני אדם גם־אביכם לא־יסלח לכם את חטאתיכם׃
16. וכי תצומו אל־תהיו זעפים כחנפים המשנים את־פניהם להראות צמים לבני אדם אמן אמר אני לכם כי לקחו את־שכרם׃
17. ואתה כי תצום סוך את־ראשך ורחץ את־פניך׃
18. למען לא־תראה בצומך לבני אדם כי אם־לאביך אשר בסתר ואביך הראה במסתרים הוא בגלוי יגמלך׃
19. אל־תאצרו לכם אוצרות בארץ אשר יאכלום שם סס ורקב וגנבים יחתרו־שם וגנבו׃
20. אבל תאצרו לכם אוצרות בשמים אשר סס ורקב לא־יאכלום שם וגנבים לא יחתרו־שם ולא יגנבו׃
21. כי במקום אשר־אוצרכם בו שם יהיה גם־לבבכם׃
22. נר הגוף הוא העין ואם־עינך היא תמימה כל־גופך יאור׃
23. ואם־עינך רעה כל־גופך יחשך והנה אם־יחשך האור אשר בקרבך מה־רב החשך׃
24. לא יוכל איש לעבד שני אדנים כי אם־ישנא את־האחד ויאהב את־האחר או ידבק באחד ויבזה את־האחר לא תוכלו עבוד את־האלהים ואת־הממון׃
25. על־כן אמר אני לכם אל־תדאגו לנפשכם מה־תאכלו ומה־תשתו ולגופכם מה־תלבשו הלא הנפש היא יקרה מן־המזון והגוף יקר מן־המלבוש׃
26. הביטו וראו את־עוף השמים אשר אינם זרעים ואינם קצרים ואינם אספים לאסמים ואביכם שבשמים מכלכל אתם הלא אתם נעליתם עליהם מאד׃
27. ומי־זה מכם אשר בדאגתו יוכל להוסיף על־קומתו אמה אחת׃
28. וללבוש למה תדאגו התבוננו־נא אל־שושני השדה הצמחות׃
29. אינן עמלות ואינן טוֺת ואני אמר לכם כי גם־שלמה בכל־הדרו לא־היה לבוש כאחת מהנה׃
30. ואם־ככה מלביש האלהים את־חציר השדה אשר היום צמח ומחר ישלך לתוך התנור אף כי־אתכם קטני האמונה׃
31. לכן אל־תדאגו לאמר מה־נאכל ומה־נשתה ומה־נלבש׃
32. כי את־כל־אלה מבקשים הגוים הלא ידע אביכם אשר בשמים כי אתם צריכים לכל־אלה׃
33. אך בקשו בראשונה את־מלכות אלהים ואת־צדקתו ונוסף לכם כל־אלה׃
34. לכן אל־תדאגו ליום מחר כי יום מחר הוא ידאג לעצמו ודיו ליום צרתו׃

Chapter 7

1. אל־תשפטו למען לא תשפטו׃
2. כי במשפט אשר אתם שפטים בו תשפטו ובמדה אשר אתם מדדים בה ימד לכם׃
3. ולמה זה אתה ראה את־הקיסם בעין אחיך ואת־הקורה אשר בעינך לא תביט׃
4. ואיך תאמר אל־אחיך הניחה לי ואסירה את־הקיסם מעינך והנה הקורה בעינך׃
5. החנף הסר בראשונה את־הקורה מעינך ואחרי כן ראה תראה להסיר את־הקיסם מעין אחיך׃
6. אל־תתנו את־הקדש לכלבים ואל־תשליכו פניניכם לפני החזירים פן־ירמסום ברגליהם ופנו וטרפו אתכם׃
7. שאלו וינתן לכם דרשו ותמצאו דפקו ויפתח לכם׃
8. כי כל־השאל יקבל והדרש ימצא והדפק יפתח לו׃
9. ומי זה איש מכם אשר ישאל ממנו בנו לחם ונתן־לו אבן׃
10. וכי ישאל ממנו דג היתן־לו נחש׃
11. הן אתם הרעים ידעים לתת מתנות טבות לבניכם אף כי־אביכם שבשמים יתן אך־טוב לשאלים מאתו׃
12. לכן כל אשר תחפצו כי־יעשו לכם בני האדם עשו להם גם־אתם כי־זאת היא התורה והנביאים׃
13. באו בפתח הצר כי רחב הפתח ומרוח הדרך המביא לאבדון ורבים אשר יבאו בו׃
14. ומה־צר הפתח וקשה הדרך המביא לחיים ומעטים הם אשר ימצאוהו׃
15. השמרו לכם מנביאי השקר הבאים אליכם בלבוש כבשים ובקרבם זאבים טרפים המה׃
16. הכר תכירו אותם בפריהם היאספו ענבים מן־הקצים או תאנים מן־הברקנים׃
17. כן כל־עץ טוב עשה פרי טוב והמשחת עשה פרי רע׃
18. עץ טוב לא־יוכל עשות פרי רע ועץ משחת לא יעשה פרי טוב׃
19. וכל־עץ אשר־לא יעשה פרי טוב יגדע וישלך באש׃
20. לכן בפרים תכירו אותם׃
21. לא כל־האמר לי אדני אדני יבוא אל־מלכות השמים כי אם־העשה רצון אבי שבשמים׃
22. והיה ביום ההוא יאמרו רבים אלי אדנינו אדנינו הלא בשמך נבאנו ובשמך גרשנו שדים ובשמך עשינו גבורות רבות׃
23. אז אענה־בם לאמר מעולם לא ידעתי אתכם סורו ממני פעלי האון׃
24. לכן כל־השמע את־דברי אלה ועשה אתם אדמהו לאיש חכם אשר־בנה את־ביתו על־הסלע׃
25. וירד הגשם וישטפו הנהרות וישבו הרוחות ויגעו בבית ההוא ולא נפל כי יסד על־הסלע׃
26. וכל־השמע את־דברי אלה ולא יעשה אתם ידמה לאיש בער אשר־בנה את־ביתו על־החול׃
27. וירד הגשם וישטפו הנהרות וישבו הרוחות ויפגעו בבית ההוא ויפל ותהי מפלתו גדולה׃
28. ויהי ככלות ישוע לדבר את־הדברים האלה וישתומם המון העם על־תורתו׃
29. כי היה מלמד אותם כבעל גבורה ולא כסופרים׃

Chapter 8

1. וירד מן־ההר וילך אחריו המון עם רב׃
2. והנה איש מצרע בא וישתחו־לו ויאמר אדני אם־תרצה תוכל לטהרני׃
3. וישלח ישוע את־ידו ויגע־בו ויאמר חפץ אנכי טהר ומיד נרפאה צרעתו׃
4. ויאמר אליו ישוע ראה פן־תספר לאיש כי אם־לך־לך והראה אל־הכהן והקרב את־הקרבן אשר צוה משה לעדות להם׃
5. ויהי כבאו אל־כפר־נחום ויגש אליו שר־מאה אחד ויתחנן־לו לאמר׃
6. אדני הנה נערי נפל למשכב בביתי והוא נכה אברים ומענה עד־מאד׃
7. ויאמר ישוע אליו אבא וארפאהו׃
8. ויען שר־המאה ויאמר אדני נקלתי מבאך בצל קורתי אך דבר־נא רק דבר ונרפא נערי׃
9. כי אנכי איש נתון תחת השלטון וגם־יש תחת ידי אנשי צבא ואמרתי לזה לך והלך ולזה בוא ובא ולעבדי עשה־זאת ועשה׃
10. וישמע ישוע ויתמה ויאמר אל־ההלכים אחריו אמן אמר אני לכם גם־בישראל לא־מצאתי אמונה גדולה כזאת׃
11. ואני אמר לכם רבים יבאו ממזרח וממערב ויסבו עם־אברהם ויצחק ויעקב במלכות השמים׃
12. אבל בני המלכות המה יגרשו אל־החשך החיצון שם תהיה היללה וחרוק השנים׃
13. ויאמר ישוע אל־שר־המאה לך וכאמונתך כן יהיה־לך וירפא נערו בשעה ההיא׃
14. ויבא ישוע ביתה פטרוס וירא את־חמותו נפלת למשכב כי אחזתה הקדחת׃
15. ויגע בידה ותרף ממנה הקדחת ותקם ותשרתם׃
16. ויהי לעת ערב ויביאו אליו רבים אחוזי שדים ויגרש את־הרוחות בדבר פיו וירפא את כל־החולים׃
17. למלאת את אשר דבר ישעיהו הנביא לאמר חלינו הוא נשא ומכאבינו סבלם׃
18. ויהי כראות ישוע המון עם רב סביבתיו ויצו לעבר משם אל־עבר הים׃
19. ויגש אליו אחד הסופרים ויאמר אליו רבי אלכה אחריך אל כל־אשר תלך׃
20. ויאמר אליו ישוע לשועלים יש־חורי עפר ולעוף השמים קנים ובן־האדם אין לו מקום להניח שם את־ראשו׃
21. ואחר מן־התלמידים אמר אליו אדני הניחה־לי בראשונה ללכת ולקבר את־אבי׃
22. ויאמר אליו ישוע לך אחרי והנח למתים לקבר את־מתיהם׃
23. וירד אל־האניה וירדו אתו תלמידיו׃
24. והנה סער גדול היה בים ותכסה האניה בגלים והוא ישן׃
25. ויגשו אליו תלמידיו ויעירו אותו לאמר הושיענו אדנינו אבדנו׃
26. ויאמר אליהם קטני האמונה למה זה יראתם ויקם ויגער ברוחות ובים ותהי דממה גדולה׃
27. ויתמהו האנשים ויאמרו מי אפוא הוא אשר גם־הרוחות והים לו ישמעון׃
28. ויהי כבאו אל־עבר הים אל־ארץ הגדרים ויפגשוהו שני אנשים אחוזי שדים יצאים מבתי הקברות והמה רגזנים מאד עד אשר לא־יכל איש לעבר בדרך ההוא׃
29. והנה הם צעקים לאמר מה־לנו ולך ישוע בן־האלהים הבאת הלם לענותנו בלא עתנו׃
30. ועדר חזירים רבים היה־שם במרעה הרחק מהם׃
31. ויתחננו אליו השדים לאמר אם־תגרשנו שלחנו בעדר החזירים׃
32. ויאמר אליהם לכו לכם ויצאו ויבאו בעדר החזירים והנה השתער כל־עדר החזירים מן־המורד על־הים וימותו במים׃
33. וינוסו הרעים ויבאו העירה ויגידו את־הכל ואת אשר נעשה לאחוזי השדים׃
34. והנה כל־העיר יצאה לקראת ישוע וכראותם אתו ויבקשו ממנו לעבר מגבולם׃

Chapter 9

1. וירד באניה ויעבר ויבא אל־עירו׃
2. והנה הם מביאים אליו איש נכה אברים והוא משכב על־המטה ויהי כראות ישוע את־אמונתם ויאמר אל־נכה האברים חזק בני נסלחו־לך חטאתיך׃
3. והנה אנשים מן־הסופרים אמרו בלבבם מגדף הוא׃
4. וירא ישוע את־מחשבתם ויאמר למה תחשבו רעה בלבבכם׃
5. כי מה הנקל האמר נסלחו־לך חטאתיך אם־אמר קום התהלך׃
6. אך למען תדעון כי בן־האדם יש־לו השלטן בארץ לסלח חטאים ויאמר אל־נכה האברים קום שא את־מטתך ולך־לך אל־ביתך׃
7. ויקם וילך לביתו׃
8. והמון העם כראותם זאת השתוממו וישבחו את־האלהים אשר נתן שלטן כזה לבני אדם׃
9. ויהי בעבר ישוע משם וירא איש ישב בבית־המכס ושמו מתי ויאמר אליו לכה אחרי ויקם וילך אחריו׃
10. ויהי בהסבו בביתו והנה מוכסים וחטאים רבים באו ויסבו עם־ישוע ותלמידיו׃
11. ויראו הפרושים ויאמרו אל־תלמידיו מדוע עם־המוכסים והחטאים אכל רבכם׃
12. וישמע זאת ישוע ויאמר אליהם החזקים אינם צריכים לרפא כי אם־החולים׃
13. ואתם צאו ולמדו מה הוא חסד חפצתי ולא זבח כי לא־באתי לקרא את־הצדיקים כי אם־את־החטאים לתשובה׃
14. ויגשו אליו תלמידי יוחנן ויאמרו מדוע אנחנו והפרושים צמים הרבה ותלמידיך אינם צמים׃
15. ויאמר אליהם ישוע איך יוכלו בני החפה להתאבל בעוד החתן עמהם הנה ימים באים ולקח מאתם החתן ואז יצומו׃
16. אין שמים טלאי חדש על־שמלה בלה כי ינתק הטלאי מן־השמלה ותרע הקריעה׃
17. ואין נותנים יין חדש בנאדות בלים פן־יבקעו הנאדות והיין ישפך והנאדות יאבדו אבל נותנים את־היין החדש בנאדות חדשים ושניהם יחדו ישמרו׃
18. ויהי הוא מדבר אליהם את־אלה והנה אחד השרים בא וישתחו־לו ויאמר עתה זה מתה בתי בא־נא ושים את־ידך עליה ותחיה׃
19. ויקם ישוע וילך אחריו הוא ותלמידיו׃
20. והנה אשה זבת דם שתים עשרה שנה נגשה מאחריו ותגע בכנף בגדו׃
21. כי אמרה בלבה אך אם־אגע בבגדו אושע׃
22. ויפן ישוע וירא אותה ויאמר חזקי בתי אמונתך הושיעה לך ותושע האשה מן־השעה ההיא׃
23. ויבא ישוע אל־בית השר וירא את המחללים בחלילים ואת־העם ההומה ויאמר׃
24. סורו מפה כי לא מתה הילדה אך ישנה היא וישחקו לו׃
25. ויהי אחרי גרש העם ויבא הביתה ויאחז בידה ותקם הנערה׃
26. ותצא השמועה הזאת בכל־הארץ ההיא׃
27. ויעבר ישוע משם וילכו אחריו שני אנשים עורים והמה צעקים ואמרים חננו בן־דוד׃
28. וכבואו הביתה נגשו אליו העורים ויאמר אליהם ישוע המאמינים אתם כי יש־לאל ידי לעשות זאת ויאמרו אליו כן אדנינו׃
29. ויגע בעיניהם ויאמר יעשה לכם כאמונתכם׃
30. ותפקחנה עיניהם ויגער־בם ישוע ויאמר ראו פן־יודע לאיש׃
31. והמה בצאתם השמיעו את־שמעו בכל־הארץ ההיא׃
32. המה יצאו והנה הביאו אליו איש אלם אחוז שד׃
33. וכאשר גרש השד וידבר האלם ויתמה המון האנשים ויאמרו מעולם לא־נראתה כזאת בישראל׃
34. והפרושים אמרו על־ידי שר השדים מגרש הוא את השדים׃
35. ויסב ישוע בכל־הערים והכפרים וילמד בבתי כנסיותיהם ויבשר בשורת המלכות וירפא כל־מחלה וכל־מדוה בעם׃
36. ובראותו את־ההמונים נכמרו רחמיו עליהם כי הם עיפים ונדחים כצאן אשר אין־להם רעה׃
37. אז ידבר לתלמידיו ויאמר רב הקציר והפעלים מעטים׃
38. לכן התחננו אל־בעל הקציר לשלח פעלים לקצירו׃

Chapter 10

1. ויקרא אליו את־שנים עשר תלמידיו ויתן להם שלטן על־רוחות הטמאה לגרשם ולרפוא כל־חלי וכל־מדוה׃
2. ואלה שמות שנים עשר השליחים הראשון שמעון הנקרא פטרוס ואנדרי אחיו יעקב בן־זבדי ויוחנן אחיו׃
3. פילפוס ובר־תלמי תומא ומתי המוכס יעקב בן־חלפי ולבי המכנה תדי׃
4. שמעון הקני ויהודה איש־קריות אשר גם־מסר אתו׃
5. את־שנים העשר האלה שלח ישוע ויצו אתם לאמר אל־דרך הגוים אל־תלכו ואל־עיר השמרונים אל־תבאו׃
6. כי אם־לכו אל־הצאן האבדות לבית ישראל׃
7. ובלכתכם קראו לאמר מלכות השמים קרבה לבוא׃
8. רפאו את החולים טהרו את המצרעים הקימו את המתים ואת השדים גרשו חנם לקחתם חנם תתנו׃
9. לא־תקחו זהב ולא כסף ולא נחשת בחגוריכם׃
10. ולא תרמיל לדרך ולא שתי כתנות ולא נעלים ולא מטה כי־שוה הפעל די מחיתו׃
11. וכל־עיר וכפר אשר תבאו שמה דרשו מי הוא הראוי לזה בתוכה ושם שבו עד כי תצאו׃
12. ובבואכם אל־הבית שאלו־לו לשלום׃
13. והיה אם־ראוי הבית יבוא עליו שלומכם ואם־איננו ראוי שלומכם אליכם ישוב׃
14. וכל אשר לא־יקבל אתכם ולא ישמע לדבריכם צאו לכם מן־הבית ההוא ומן־העיר ההיא ונערו את־עפר רגליכם׃
15. אמן אמר אני לכם כי יקל לארץ־סדום ועמרה ביום הדין מן־העיר ההיא׃
16. הנני שלח אתכם ככבשים בין הזאבים לכן היו ערומים כנחשים ותמימים כיונים׃
17. והשמרו לכם מבני האדם כי ימסרו אתכם לסנהדריות ויכו אתכם בשוטים בבתי כנסיותיהם׃
18. ולפני משלים ומלכים תובאו למעני לעדות להם ולגוים׃
19. וכי ימסרו אתכם אל־תדאגו איך ומה תדברו כי ינתן לכם בשעה ההיא את אשר תדברו׃
20. כי לא אתם הם המדברים כי רוח אביכם הוא המדבר בפיכם׃
21. והיה אח ימסר את־אחיו למות ואב ימסר את־בנו וקמו בנים באבותם וימיתו אותם׃
22. והייתם שנואים לכל־אדם למען שמי והמחכה עד־עת קץ הוא יושע׃
23. ואם־ירדפו אתכם בעיר אחת נוסו לעיר אחרת כי אמן אמר אני לכם לא תכלו לעבר ערי ישראל עד כי־יבוא בן־האדם׃
24. אין תלמיד עלה על־רבו ועבד על־אדניו׃
25. דיו לתלמיד להיות כרבו ולעבד להיות כאדניו אם־לבעל הבית קראו בעל־זבוב אף כי־לאנשי ביתו׃
26. על־כן לא תיראום כי אין דבר מכסה אשר לא יגלה ואין נעלם אשר לא יודע׃
27. את אשר אני אמר לכם בחשך דברו באור ואשר ילחש לאזניכם השמיעו על הגגות׃
28. ואל־תיראו מן־ההרגים את־הגוף ואת־הנפש לא־יוכלו להרג אך תיראו את אשר־יוכל לאבד גם את־הנפש גם את־הגוף בגיהנם׃
29. הלא תמכרנה שתי צפרים באסר ואחת מהנה לא תפול ארצה מבלעדי אביכם׃
30. ואתם גם־שערות ראשכם נמנות כלן׃
31. לכן אל־תיראו הנכם יקרים מצפרים רבות׃
32. הן כל־אשר יודה בי לפני האדם אודה־בו גם־אני לפני אבי שבשמים׃
33. ואשר יכחש בי לפני האדם אכחש־בו גם־אני לפני אבי שבשמים׃
34. אל־תחשבו כי באתי להטיל שלום בארץ לא באתי להטיל שלום כי אם־חרב׃
35. כי באתי להפריד איש מאביו ובת מאמה וכלה מחמותה׃
36. ואיבי איש אנשי ביתו׃
37. האהב את־אביו ואת־אמו יותר ממני איננו כדאי לי והאהב את־בנו ובתו יותר ממני איננו כדאי לי׃
38. ואשר לא־יקח את־צלבו והלך אחרי איננו כדאי לי׃
39. המצא את־נפשו יאבדנה והמאבד את־נפשו למעני הוא ימצאנה׃
40. המקבל אתכם אותי הוא מקבל והמקבל אותי הוא מקבל את אשר שלחני׃
41. המקבל נביא לשם נביא שכר נביא יקח והמקבל צדיק לשם צדיק שכר צדיק יקח׃
42. והמשקה את־אחד הקטנים האלה רק כוס מים קרים לשם תלמיד אמן אמר אני לכם כי לא־יאבד שכרו׃

Chapter 11

1. ויהי ככלות ישוע לצות את־שנים עשר תלמידיו וילך משם ללמד ולבשר בעריהם׃
2. ויוחנן שמע בבית הסהר את־מעשי המשיח וישלח שנים מתלמידיו׃
3. ויאמר אליו האתה הוא הבא אם־נחכה לאחר׃
4. ויען ישוע ויאמר להם לכו הגידו ליוחנן את־אשר שמעתם וראיתם׃
5. עורים ראים ופסחים מתהלכים מצרעים מטהרים וחרשים שמעים ומתים קמים ועניים מתבשרי ישועה הם׃
6. ואשרי אשר לא־יכשל בי׃
7. המה הלכו להם וישוע החל לדבר אל־המון העם על־אדות יוחנן ויאמר מה־זה יצאתם המדברה לראות הקנה אשר ינוע ברוח׃
8. ואם־לא מה־זה יצאתם לראות האיש לבוש בגדי עדנים הנה הלבשים עדנים בבתי המלכים המה׃
9. ואם־לא מה־זה יצאתם לראות אם־איש נביא הן אני אמר לכם כי גם־גדול הוא מנביא׃
10. כי זה הוא אשר כתוב עליו הנני שלח מלאכי לפניך ופנה־דרכך לפניך׃
11. אמן אמר אני לכם לא קם בילודי אשה איש גדול מיוחנן המטביל אך הקטן במלכות השמים גדול הוא ממנו׃
12. ומימי יוחנן המטביל עד־הנה מלכות השמים נתפשה בחזקה והחזקים יחזיקו בה׃
13. כי כל־הנביאים והתורה עדי יוחנן נבאו׃
14. ואם־תרצו לקבל הנה הוא אליה העתיד לבוא׃
15. מי אשר אזנים לו לשמע ישמע׃
16. ואל־מי אדמה את־הדור הזה דומה הוא לילדים הישבים בשוקים וקראים לחבריהם לאמר׃
17. חללנו לכם בחלילים ולא רקדתם קוננו לכם קינה ולא ספדתם׃
18. כי־בא־יוחנן לא אכל ולא שתה ויאמרו שד בו׃
19. ויבא בן־האדם והוא אכל ושתה ויאמרו הנה איש זולל וסבא ואהב מוכסים וחטאים ונצדקה החכמה מאת בניה׃
20. אז החל לגער בערים אשר־רב גבורותיו נעשו בתוכן ולא שבו׃
21. אוי לך כורזין אוי לך בית־צידה כי הגבורות אשר נעשו בקרבכן לו בצור ובצידון נעשו הלא־כבר שבו בשק ואפר׃
22. אבל אני אמר לכם כי ביום הדין יקל לצור וצידון יותר מכם׃
23. ואת כפר־נחום המרוממה עד־השמים עד־שאול תורדי כי הגבורות אשר נעשו בתוכך לו בסדום נעשו כי עתה עמדה על־תלה עד־היום הזה׃
24. אבל אני אמר לכם כי ביום הדין יקל לאדמת סדום ממך׃
25. בעת ההיא ענה ישוע ואמר אודך אבי אדון השמים והארץ כי הסתרת את־אלה מן־החכמים והנבונים וגליתם לעוללים׃
26. הן אבי כי כן היה רצון לפניך׃
27. הכל נמסר־לי מאת אבי ואין מכיר את־הבן בלתי האב ואין מכיר את־האב בלתי הבן ואשר יחפץ הבן לגלותו לו׃
28. באו אלי כל־העמלים והטעונים ואני אניח לכם׃
29. קבלו עליכם את־עלי ולמדו ממני כי־ענו ושפל רוח אנכי ותמצאו מרגוע לנפשתיכם׃
30. כי עלי נעים הוא וקל משאי׃

Chapter 12

1. בעת ההיא עבר ישוע בין הקמה ביום השבת ותלמידיו רעבו ויחלו לקטף מלילת ויאכלו׃
2. ויראו הפרושים ויאמרו לו הנה תלמידיך עשים את אשר אסור לעשות בשבת׃
3. ויאמר אליהם הלא קראתם את אשר עשה דוד בהיתו רעב הוא והאנשים אשר אתו׃
4. כי־בא אל־בית האלהים ויאכל את־לחם הפנים אשר איננו מתר לו ולאנשיו לאכלה רק לכהנים לבדם׃
5. או הלא קראתם בתורה כי בשבתות יחללו הכהנים את־השבת במקדש ואין להם עוֺן׃
6. אבל אני אמר לכם כי יש־פה גדול מן־המקדש׃
7. ולו ידעתם מה־הוא חסד חפצתי ולא זבח לא הרשעתם את הנקים׃
8. כי בן־האדם הוא גם־אדון השבת׃
9. ויעבר משם אל־בית כנסתם׃
10. והנה־שם איש אשר ידו יבשה וישאלוהו לאמר המתר לרפא בשבת למען ימצאו עליו שטנה׃
11. ויאמר אליהם מי האיש בכם אשר־לו כבש אחד ונפל בבור בשבת ולא־יחזיק בו ויעלנו׃
12. ומה־יקר אדם מן־הכבש לכן מתר להיטיב בשבת׃
13. ויאמר אל־האיש פשט את־ידך ויפשט אתה ותרפא ותשב כידו האחרת׃
14. ויצאו הפרושים ויתיעצו עליו לאבדו׃
15. וידע ישוע ויסר משם וילך אחריו המון עם רב וירפאם כלם׃
16. ויצו אתם בגערה שלא יגלהו׃
17. למלאת את אשר דבר ישעיהו הנביא לאמר׃
18. הן עבדי בחרתי־בו ידידי רצתה נפשי נתתי רוחי עליו ומשפט לגוים יוציא׃
19. לא יצעק ולא ישא ולא־ישמע בחוץ קולו׃
20. קנה רצוץ לא ישבור ופשתה כהה לא יכבנה עד־יוציא לנצח משפט׃
21. ולשמו גוים ייחלו׃
22. אז הובא אליו איש עור ואלם אשר אחזו שד וירפאהו וידבר האלם וגם ראה׃
23. וישתוממו כל־המון העם ויאמרו הכי זה הוא בן־דוד׃
24. והפרושים כשמעם זאת אמרו זה איננו מגרש את־השדים כי אם־על־ידי בעל־זבוב שר השדים׃
25. וישוע ידע את־מחשבותם ויאמר אליהם כל־ממלכה הנחלקה על־עצמה תחרב וכל־עיר ובית הנחלקים על־עצמם לא יכונו׃
26. והשטן אם־יגרש את־השטן נחלק על־עצמו ואיככה תכון ממלכתו׃
27. ואם־אני מגרש את־השדים בבעל־זבוב בניכם במי הם מגרשים אתם על־כן המה יהיו שפטיכם׃
28. אך אם ברוח אלהים אני מגרש את־השדים הנה הגיעה אליכם מלכות האלהים׃
29. או איך יוכל איש לבוא לבית הגבור ולגזל את־כליו אם־לא יאסר בראשונה את־הגבור ואחר ישסה את־ביתו׃
30. כל אשר איננו אתי הוא נגדי ואשר איננו מכנס אתי הוא מפזר׃
31. על־כן אני אמר לכם כל־חטא וגדוף יסלח לאדם אך־גדוף הרוח לא יסלח לאדם׃
32. וכל אשר ידבר דבר חרפה על־בן־האדם יסלח לו והמחרף את־רוח הקדש לא יסלח לו לא־בעולם הזה ולא בעולם הבא׃
33. או עשו את־העץ טוב ופריו טוב או עשו את־העץ משחת ופריו משחת כי בפריו נכר העץ׃
34. ילדי הצפעונים איכה תוכלו למלל טוב ואתם רעים כי־משפעת הלב ימלל הפה׃
35. האיש הטוב מאוצר לבו הטוב מוציא את־הטוב והאיש הרע מאוצר הרע מוציא רע׃
36. ואני אמר לכם כל־מלה בטלה אשר ידברו בני האדם יתנו עליה חשבון ביום הדין׃
37. כי מדבריך תצדק ומדבריך תחיב׃
38. ויענו מן־הסופרים והפרושים ויאמרו רבי חפצנו לראות אות מידך׃
39. ויען ויאמר אליהם דור רע ומנאף מבקש־לו אות ואות לא ינתן־לו בלתי אם־אות יונה הנביא׃
40. כי כאשר היה יונה במעי הדג שלשה ימים ושלשה לילות כן יהיה בן־האדם בלב האדמה שלשה ימים ושלשה לילות׃
41. אנשי נינוה יקומו במשפט עם־הדור הזה וירשיעוהו כי הם שבו בקריאת יונה והנה־פה גדול מיונה׃
42. מלכת תימן תקום במשפט עם־הדור הזה ותרשיענו כי באה מקצות הארץ לשמע את־חכמת שלמה והנה־פה גדול משלמה׃
43. והרוח הטמאה אחרי צאתה מן־האדם תשטט במקמות ציה לבקש־לה מנוחה ולא תמצאנה׃
44. אז תאמר אשובה אל־ביתי אשר יצאתי משם ובאה ומצאה אתו מפנה ומטאטא ומהדר׃
45. ואחר תלך ולקחה אליה שבע רוחות אחרות רעות ממנה ובאו ושכנו שם והיתה אחרית האדם ההוא רעה מראשיתו כן יהיה גם־לדור הרע הזה׃
46. עודנו מדבר אל־המון העם והנה אמו ואחיו עמדו בחוץ מבקשים לדבר אתו׃
47. ויגד אליו הנה אמך ואחיך עמדים בחוץ ומבקשים לדבר אתך׃
48. ויען ויאמר אל־האיש המגיד לו מי היא אמי ומי הם אחי׃
49. ויט ידו על־תלמידיו ויאמר הנה אמי ואחי׃
50. כי כל־אשר יעשה רצון אבי שבשמים הוא אחי ואחותי ואמי׃

Chapter 13

1. ויהי ביום ההוא ויצא ישוע מן־הבית וישב על־הים׃
2. ויקהלו אליו המון עם רב וירד אל־האניה וישב בה וכל־העם עמדים על־שפת הים׃
3. וירב לדבר אליהם במשלים לאמר הנה הזורע יצא לזרע׃
4. ובזרעו נפל מן־הזרע על־יד הדרך ויבא העוף ויאכלהו׃
5. ויש אשר נפל על־מקמות סלע אשר אין־לו שם אדמה הרבה וימהר לצמח כי לא־היה לו עמק אדמה׃
6. ויהי כזרח השמש ויצרב וייבש כי לא היה־לו שרש׃
7. ויש אשר נפל בין הקצים ויעלו הקצים וימעכהו׃
8. ויש אשר נפל על־האדמה הטובה ויתן פרי זה מאה שערים וזה ששים וזה שלשים׃
9. מי אשר אזנים לו לשמע ישמע׃
10. ויגשו אליו התלמידים ויאמרו למה זה במשלים תדבר אליהם׃
11. ויען ויאמר כי לכם נתן לדעת את־סודות מלכות השמים ולהם לא נתן׃
12. כי מי שיש־לו נתן ינתן לו ונוסף לו עוד ומי שאין לו גם את אשר יש־לו יקח ממנו׃
13. על־כן במשלים אדבר אליהם כי בראתם לא יראו ובשמעם לא ישמעו אף־לא יבינו׃
14. ותקים בהם נבואת ישעיהו האמרת שמעו שמוע ואל־תבינו וראו ראו ואל־תדעו׃
15. כי השמן לב־העם הזה ואזניו הכבד ועיניו השע פן־יראה בעיניו ובאזניו ישמע ולבבו יבין ושב ורפא לו׃
16. ואתם אשרי עיניכם כי תראינה ואזניכם כי תשמענה׃
17. כי־אמן אמר אני לכם נביאים וצדיקים רבים נכספו לראות את אשר אתם ראים ולא ראוהו ולשמע את אשר אתם שמעים ולא שמעוהו׃
18. לכן אתם שמעו־נא את משל הזורע׃
19. כל־איש השמע את־דבר המלכות ולא יבינהו ובא הרע וחטף את־הזרוע בלבבו הוא הנזרע על־יד הדרך׃
20. והנזרע על־הסלע הוא השמע את־הדבר וימהר ויקחנו בשמחה׃
21. אך אין־לו שרש תחתיו ורק לשעה יעמד ובהיות צרה ורדיפה על־אדות הדבר מיד נכשל׃
22. והנזרע בין הקצים הוא השמע את־הדבר ודאגת העולם הזה ומרמת העשר ימעכו את־הדבר ופרי לא־יהיה לו׃
23. והנזרע על־האדמה הטובה הוא השמע את־הדבר ומבין אתו אף־יעשה פרי ונתן זה מאה שערים וזה ששים וזה שלשים׃
24. וישם לפניהם משל אחר לאמר מלכות השמים דומה לאיש אשר זרע זרע טוב בשדהו׃
25. ויהי בנפל תרדמה על־האנשים ויבא איבו ויזרע זונין בתוך החטים וילך לו׃
26. וכאשר פרח הדשא ויעש פרי ויראו גם־הזונין׃
27. ויגשו עבדי בעל־הבית ויאמרו אליו אדנינו הלא־זרע טוב זרעת בשדך ומאין לו הזונין׃
28. ויאמר להם איש אויב עשה זאת ויאמרו אליו העבדים היש את־נפשך כי־נלך ונלקט אתם׃
29. ויאמר לא פן־בלקטכם את־הזונין תשרשו גם את־החטים׃
30. הניחו אתם ויגדלו שניהם יחד עד־הקציר והיה בעת הקציר אמר לקוצרים לקטו בראשונה את־הזונין ואגדו אתם אגדות לשרפם ואת החטים אספו לאוצרי׃
31. וישם לפניהם משל אחר לאמר מלכות השמים דומה לגרגר של־חרדל אשר לקחו איש ויזרעהו בשדהו׃
32. והוא קטן מכל־הזרועים וכאשר צמח גדול הוא מן־הירקות והיה לעץ עד־אשר יבאו עוף השמים וקננו בענפיו׃
33. וישא עוד משלו ויאמר מלכות השמים דומה לשאר אשר לקחתו אשה ותטמנהו בשלש סאים קמח עד כי־יחמץ כלו׃
34. כל־זאת דבר ישוע במשלים אל־המון העם ובבלי משל לא דבר אליהם׃
35. למלאת את אשר דבר הנביא לאמר אפתחה במשל פי אביעה חידות מני־קדם׃
36. אז שלח ישוע את־המון העם ויבא הביתה ויגשו אליו תלמידיו ויאמרו באר־נא לנו את־משל זוני השדה׃
37. ויען ויאמר אליהם הזורע את־הזרע הטוב הוא בן־האדם׃
38. והשדה הוא העולם והזרע הטוב בני המלכות הם והזונין בני הרע המה׃
39. והאיב אשר זרעם הוא השטן והקציר הוא קץ העולם והקצרים הם המלאכים׃
40. והנה כאשר ילקטו הזונין ונשרפו באש כן יהיה בקץ העולם הזה׃
41. בן־האדם ישלח את־מלאכיו ולקטו ממלכותו את כל־המכשלות ואת כל־פעלי האון׃
42. והשליכו אתם אל־תנור האש שם תהיה היללה וחרק השנים׃
43. אז יזהירו הצדיקים כשמש במלכות אביהם מי אשר אזנים לו לשמע ישמע׃
44. עוד דומה מלכות השמים לאוצר טמון בשדה אשר מצאו איש ויטמנהו ובשמחתו ילך ומכר את־כל־אשר־לו וקנה את־השדה ההוא׃
45. עוד דומה מלכות השמים לסחר המבקש מרגליות טבות׃
46. וכאשר מצא מרגלית אחת יקרה מאד הלך לו וימכר את־כל־אשר־לו ויקן אתה׃
47. עוד דומה מלכות השמים למכמרת אשר הורדה לים ומינים שונים יאספו לתוכה׃
48. וכאשר נמלאה העלו אתה אל־שפת הים וישבו וילקטו את־המינים הטובים לתוך הכלים ואת המשחתים השליכו חוצה׃
49. כן יהיה בקץ העולם יצאו המלאכים והבדילו את־הרשעים מתוך הצדיקים׃
50. והשליכום אל־תנור האש שם תהיה היללה וחרק השנים׃
51. ויאמר אליהם ישוע האתם הבינותם את־כל־זאת ויאמרו אליו כן אדנינו׃
52. ויאמר אליהם על־כן כל־סופר המלמד למלכות השמים דומה לאיש בעל־הבית המוציא מאוצרו חדשות וישנות׃
53. ויהי ככלות ישוע את־המשלים האלה ויעבר משם׃
54. ויבא לארצו וילמד אתם בבית כנסתם עד כי־השתוממו ויאמרו מאין לזה החכמה הזאת והגבורות׃
55. הלא זה הוא בן־החרש הלא אמו שמה מרים ואחיו יעקב ויוסי ושמעון ויהודה׃
56. ואחיותיו הלא כלן אתנו הן ומאין איפוא לו כל־אלה׃
57. ויהי להם למכשול ויאמר ישוע אליהם אין הנביא נקלה כי אם־בארצו ובביתו׃
58. ולא־עשה שם גבורות רבות מפני חסר אמונתם׃

Chapter 14

1. בעת ההיא שמע הורדוס שר־רבע המדינה את שמע ישוע׃
2. ויאמר אל־נעריו זה הוא יוחנן המטביל והוא קם מן־המתים על־כן הגבורות פעלות בו׃
3. כי הורדוס תפש את־יוחנן ויאסרהו וישימהו בבית הסהר בגלל הורודיה אשת פילפוס אחיו׃
4. כי יוחנן אמר אליו לא נכון היותה לך לאשה׃
5. ויבקש המיתו אך ירא את־ההמון כי לנביא חשבו אתו׃
6. ויהי ביום הלדת הורדוס ותרקד בת־הורודיה בתוכם ותיטב בעיני הורדוס׃
7. וישבע לה ויאמר מה־תשאל נפשך ואתן לך׃
8. ואמה שמה את־הדברים בפיה ותשאל לאמר תנה־לי פה בקערה את־ראש יוחנן המטביל׃
9. ויעצב המלך אך בעבור השבועה והמסבים עמו צוה לתת לה׃
10. וישלח וישא את־ראש יוחנן מעליו בבית הסהר׃
11. ויביאו את־ראשו בקערה ויתנו לנערה ותביאהו אל־אמה׃
12. ויגשו תלמידיו וישאו את־גויתו ויקברוה וילכו ויגידו לישוע׃
13. ויהי כשמעו את־זאת ויסר משם באניה אל־מקום חרבה לבדד וישמעו המון העם וילכו אחריו ברגליהם מן־הערים׃
14. ויצא ישוע וירא המון עם רב ויהמו מעיו עליהם וירפא את־החלשים אשר בהם׃
15. ויהי לפנות ערב ויגשו אליו תלמידיו ויאמרו המקום חרב וגם־נטה היום שלחה את־המון העם וילכו אל־הכפרים לקנות להם אכל׃
16. ויאמר אליהם אינם צריכים ללכת תנו־אתם להם לאכל׃
17. ויאמרו אליו אין־לנו פה כי אם־חמשת ככרות־לחם ושני דגים׃
18. ויאמר הביאום אלי הלם׃
19. ויצו את־העם לשבת על־הדשא ויקח את־חמשת ככרות־הלחם ואת־שני הדגים וישא עיניו השמימה ויברך ויפרס ויתן את־הלחם לתלמידים והתלמידים נתנו לעם׃
20. ויאכלו כלם וישבעו וישאו מן־הפתותים הנותרים שנים עשר סלים מלאים׃
21. והאכלים היו כחמשת אלפי איש מלבד הנשים והטף׃
22. ויאץ ישוע בתלמידיו לרדת באניה לעבר לפניו אל־עבר הים עד אשר־ישלח את־העם׃
23. ואחרי שלחו את־העם עלה ההרה בדד להתפלל ויהי־ערב והוא לבדו שמה׃
24. והאניה הלכה בתוך הים ותטרף מן־הגלים כי הרוח לנגדה׃
25. ויהי באשמרת הרביעית ויבא אליהם ישוע מתהלך על־פני הים׃
26. והתלמידים בראתם אותו מתהלך על־פני הים נבהלו לאמר מראה־רוח הוא ויצעקו מפחד׃
27. וידבר ישוע פתאם אליהם חזקו כי־אני הוא אל־תיראו׃
28. ויען פטרוס ויאמר אליו אם־אתה הוא אדני צוה־נא כי־אבא אליך על־המים׃
29. ויאמר בוא וירד פטרוס מן־האניה ויתהלך על־המים לבוא אל־ישוע׃
30. ויהי כראתו את־הרוח כי חזקה היא ויירא ויחל לטבע ויצעק לאמר אדני הושיעני׃
31. וימהר ישוע לשלח את־ידו ויחזק־בו ויאמר אליו קטן האמונה למה חלק לבך׃
32. הם עלו אל־האניה והרוח שככה׃
33. ואנשי האניה נגשו וישתחוו־לו לאמר באמת בן אלהים אתה׃
34. ויעברו את־הים ויבאו ארצה גניסר׃
35. ויכירו אתו אנשי המקום ההוא וישלחו אל־כל־סביבותיהם ויביאו אליו את כל־החולים׃
36. ויבקשו ממנו כי יגעו רק בכנף בגדו וכל־הנגעים נושעו׃

Chapter 15

1. אז באו אל־ישוע הסופרים והפרושים אשר מירושלים׃
2. ויאמרו מדוע תלמידיך עברים את קבלת הזקנים כי אינם רחצים את־ידיהם באכלם לחם׃
3. ויען ויאמר אליהם מדוע גם־אתם עברים את־מצות אלהים בעבור קבלתכם׃
4. כי אלהים צוה לאמר כבד את־אביך ואת אמך ומקלל אביו ואמו מות יומת׃
5. ואתם אמרים האמר לאביו ולאמו מנחה ליהוה כל מה־שאתה נהנה ממני אין עליו לכבד את־אביו ואת־אמו׃
6. ותפרו את־דבר האלהים בעבור קבלתכם׃
7. חנפים היטב נבא עליכם ישעיהו לאמר׃
8. העם הזה נגש בפיו ובשפתיו כבדוני ולבו רחק ממני׃
9. ותהו יראתם אתי מצוֺת אנשים מלמדים׃
10. ויקרא אל־העם ויאמר להם שמעו והבינו׃
11. לא הבא אל־הפה יטמא את־האדם כי אם־היוצא מן־הפה הוא מטמא את־האדם׃
12. ויגשו אליו תלמידיו ויאמרו הידעת כי הפרושים בשמעם את־הדבר הזה נכשלו־בו׃
13. ויען ויאמר כל־מטע אשר לא נטע אבי שבשמים עקור יעקר׃
14. הניחו אותם מנהלים עורים המה לעורים וכי־יוליך עור את־העור ונפלו שניהם בתוך הבור׃
15. ויען פטרוס ויאמר אליו באר לנו את־המשל הזה׃
16. ויאמר ישוע העוד גם־אתם באין בינה׃
17. העוד לא תשכילו כי כל־הבא אל־הפה יורד אל־הכרש וישפך משם למוצאות׃
18. אבל היוצא מן־הפה יוצא מן־הלב והוא מטמא את־האדם׃
19. כי מן־הלב יוצאות מחשבות רע רציחות נאופים זנונים גנבות עדיות שקר וגדופים׃
20. אלה הם המטמאים את־האדם אבל אכול בלי נטילת ידים לא יטמא את־האדם׃
21. ויצא ישוע משם ויסר אל־גלילות צור וצידון׃
22. והנה אשה כנענית יצאה מן־הגבולות ההם ותצעק אליו לאמר חנני אדני בן־דוד כי בתי מענה מאד על־ידי שד׃
23. והוא לא־ענה אתה דבר ויגשו תלמידיו ויבקשו ממנו לאמר שלחה כי־צעקת היא אחרינו׃
24. ויען ויאמר לא שלחתי כי אם־אל־הצאן האבדות לבית ישראל׃
25. והיא באה ותשתחו לו לאמר אדני עזרני׃
26. ויען ויאמר לא טוב לקחת את־לחם הבנים ולהשליכו לצעירי הכלבים׃
27. ותאמר כן אדני אפס כי־גם־צעירי הכלבים יאכלו מפרורים הנפלים מעל־שלחן אדניהם׃
28. ויען ישוע ויאמר אליה אשה גדלה אמונתך יהי־לך כרצונך ותרפא בתה מן־השעה ההיא׃
29. ויעבר ישוע משם ויבא אל־ים הגליל ויעל ההרה וישב שם׃
30. ויבאו אליו המון עם רב ועמהם פסחים עורים חרשים קטעים ורבים כהמה ויניחום לרגלי ישוע וירפאם׃
31. ויתמהו העם בראותם את־האלמים מדברים והקטעים בריאים והפסחים מתהלכים והעורים ראים וישבחו את־אלהי ישראל׃
32. ויקרא ישוע אל־תלמידיו ויאמר נכמרו רחמי על־העם כי־זה שלשת ימים עמדו עמדי ואין להם מה־לאכל ואינני אבה לשלחם רעבים פן־יתעלפו בדרך׃
33. ויאמרו אליו התלמידים מאין לנו די־לחם במדבר להשביע את־ההמון הגדול הזה׃
34. ויאמר ישוע אליהם כמה ככרות לחם לכם ויאמרו שבע ומעט דגים קטנים׃
35. ויצו את־המון העם לשבת לארץ׃
36. ויקח את־שבע ככרות הלחם ואת הדגים ויברך ויפרס ויתן אל־התלמידים והתלמידים נתנו לעם׃
37. ויאכלו כלם וישבעו וישאו מן־הפתותים הנותרים שבעה דודים מלאים׃
38. והאכלים היו ארבעת אלפי איש מלבד הנשים והטף׃
39. וישלח את־העם וירד באניה ויבא אל־גבול מגדלא׃

Chapter 16

1. ויגשו הפרושים והצדוקים לנסותו וישאלו מאתו להראותם אות מן השמים׃
2. ויען ויאמר להם בערב תאמרו יום־צח יהיה כי אדמו השמים׃
3. ובבקר תאמרו היום סער כי־אדמו והתקדרו השמים חנפים אתם את־פני השמים ידעתם לבחן ואתות העתים לא תוכלו׃
4. דור רע ומנאף בקש־לו אות ואות לא ינתן־לו בלתי אם־אות יונה הנביא ויעזבם וילך לו׃
5. וכבוא התלמידים אל־עבר הים שכחו לקחת אתם לחם׃
6. ויאמר ישוע אליהם ראו והשמרו לכם משאר הפרושים והצדוקים׃
7. ויחשבו בלבבם לאמר כי לא־לקחנו אתנו לחם׃
8. וידע ישוע ויאמר אליהם קטני האמונה מה־תחשבו בלבבכם כי לא־לקחתם אתכם לחם׃
9. העוד לא תשכילו ולא תזכרו את־חמשת ככרות־הלחם לחמשת אלפי־איש וכמה סלים נשאתם׃
10. ואת־שבע ככרות לחם לארבעת אלפי איש וכמה דודים נשאתם׃
11. איך לא תבינו כי לא על־הלחם אמרתי אליכם השמרו לכם משאר הפרושים והצדוקים׃
12. אז הבינו כי לא אמר להשמר משאר הלחם כי אם־מלמוד הפרושים והצדוקים׃
13. ויהי כבוא ישוע אל־גלילות קיסרין של־פילפוס וישאל את־תלמידיו לאמר מה־אמרים האנשים עלי מי הוא בן־האדם׃
14. ויאמרו יש אמרים יוחנן המטביל הוא ואחרים אמרים אליהו ויש אמרים ירמיהו או אחד מן־הנביאים׃
15. ויאמר אליהם ואתם מה־תאמרו מי אני׃
16. ויען שמעון פטרוס ויאמר אתה הוא המשיח בן־אלהים חיים׃
17. ויען ויאמר אליו אשריך שמעון בר־יונה כי־בשר ודם לא גלה־לך את־זאת כי אם־אבי שבשמים׃
18. ואף־אני אמר אליך כי אתה פטרוס ועל־הסלע הזה אבנה את־קהלתי ושערי שאול לא יגברו עליה׃
19. ואתן לך את־מפתחות מלכות השמים וכל־אשר תאסר על־הארץ אסור יהיה בשמים וכל־אשר תתיר על־הארץ מתר יהיה בשמים׃
20. אז צוה את־התלמידים בגערה לבלתי הגיד לאיש כי הוא ישוע המשיח׃
21. מן־העת ההיא החל ישוע להורות את־תלמידיו שהוא צריך ללכת ירושלים ויענה הרבה בידי הזקנים והכהנים הגדולים והסופרים ויהרג וביום השלישי קום יקום׃
22. ויקחהו פטרוס ויחל לגער־בו לאמר חלילה לך אדני אל־יהי־לך כזאת׃
23. ויפן ויאמר לפטרוס סור מעלי השטן למכשול אתה לי כי אין־לבך לדברי אלהים כי אם־לדברי בני־אדם׃
24. ויאמר ישוע אל־תלמידיו איש כי־יחפץ ללכת אחרי יכחש בנפשו ונשא את־צלבו והלך אחרי׃
25. כי כל־אשר יחפץ להושיע את־נפשו תאבד נפשו ממנו וכל אשר תאבד־לו נפשו למעני הוא ימצאנה׃
26. כי מה־יועיל האדם כי־יקנה את־כל־העולם ונפשו תשחת או מה־יתן האדם פדיון נפשו׃
27. כי עתיד בן־האדם לבוא בכבוד אביו עם־מלאכיו ואז ישלם לכל־איש כמעשהו׃
28. אמן אמר אני לכם כי יש מן־העמדים פה אשר לא־יטעמו מות עד כי־יראו את־בן־האדם בא במלכותו׃

Chapter 17

1. ומקץ ששת ימים לקח אתו ישוע את־פטרוס ואת־יעקב ואת־יוחנן אחיו ויעלם בדד על־הר גבוה׃
2. וישתנה לעיניהם ויזהירו פניו כשמש ובגדיו כאור הלבינו׃
3. והנה נראו אליהם משה ואליהו מדברים אתו׃
4. ויען פטרוס ויאמר אל־ישוע אדני טוב היותנו פה אם־תחפץ נעשה־נא פה שלש סכות לך אחת ולמשה אחת ולאליהו אחת׃
5. עודנו מדבר והנה ענן־אור הצל עליהם והנה־קול מתוך הענן אמר זה־בני ידידי אשר רציתי בו אליו תשמעון׃
6. ויהי כשמע התלמידים ויפלו על־פניהם וייראו מאד׃
7. ויגש ישוע ויגע־בם ויאמר קומו ואל־תיראו׃
8. וישאו עיניהם ולא ראו איש בלתי את־ישוע לבדו׃
9. וברדתם מן־ההר צוה ישוע אתם לאמר לא תגידו לאיש את־דבר המראה עד אם־קם בן־האדם מעם המתים׃
10. וישאלהו תלמידיו לאמר למה זה אמרים הסופרים כי אליהו בוא יבוא בראשונה׃
11. ויען ישוע ויאמר אליהם הנה אליהו יבוא בראשונה וישיב את־הכל׃
12. אבל אמר אני לכם כי אליהו כבר בא ולא הכירהו ויעשו־בו כרצונם וכן גם־בן־האדם יענה על־ידם׃
13. אז הבינו התלמידים כי על־יוחנן המטביל דבר אליהם׃
14. ויהי כבואם אל־המון העם ויגש אליו איש ויכרע על־ברכיו לנגדו׃
15. ויאמר אדני רחם־נא על־בני כי־מכה ירח הוא וחליו רע כי־פעמים רבות הוא נפל באש ופעמים רבות אל־תוך המים׃
16. ואביא אתו אל־תלמידיך ולא יכלו לרפא לו׃
17. ויען ישוע ויאמר הוי דור בלתי מאמין ופתלתל עד־מתי אהיה עמכם עד־מתי אסבל אתכם הביאו אותו אלי הנה׃
18. ויגער־בו ישוע ויצא השד ממנו וירפא הנער מן־השעה ההיא׃
19. ויגשו התלמידים אל־ישוע והוא לבדו ויאמרו מדוע אנחנו לא יכלנו לגרשו׃
20. ויאמר ישוע אליהם מפני אשר אינכם מאמינים כי אמן אמר אני לכם אם־יש לכם אמונה כגרגר החרדל ואמרתם אל־ההר הזה העתק מזה שמה ונעתק ממקומו ואין דבר אשר יבצר מכם׃
21. אבל המין הזה לא יצא כי אם־בתפלה ובצום׃
22. ויהי בהתהלכם בארץ הגליל ויאמר אליהם ישוע עתיד בן־האדם להמסר בידי אנשים׃
23. ויהרגהו וביום השלישי קום יקום ויתעצבו מאד׃
24. ויהי כבואם אל־כפר־נחום ויגשו אל־פטרוס גבי מחצית השקל ויאמרו הלא יתן רבכם את־מחצית השקל׃
25. ויאמר הן ובבואו הביתה קדם אתו ישוע לשאל מה־דעתך שמעון מלכי הארץ ממי יקחו מכס ומס מאת בניהם או מאת הזרים׃
26. ויאמר פטרוס אליו מאת הזרים ויאמר לו ישוע אם־כן אפוא הבנים חפשים המה׃
27. אך למען לא־נהיה להם למכשול לך אל־הים והשלכת אל־תוכו חכה ואת־הדג הראשון אשר יעלה שאהו וכאשר תפתח את־פיו תמצא בו אסתירא אותו קח־לך ונתת להם בעדי ובעדך׃

Chapter 18

1. בשעה ההיא נגשו התלמידים אל־ישוע ויאמרו מי אפוא גדול מחבריו במלכות השמים׃
2. ויקרא ישוע אליו ילד קטן ויעמידהו בתוכם׃
3. ויאמר אמן אמר אני לכם אם־לא תשובו להיות כילדים לא תבאו אל־מלכות השמים׃
4. לכן כל־המשפיל את־עצמו כילד הזה הוא הגדול במלכות השמים׃
5. וכל־אשר יקבל ילד אחד כזה בשמי אותי הוא מקבל׃
6. וכל־המכשיל את־אחד מן־הקטנים האלה המאמינים בי נוח לו שיתלה פלח־רכב על־צוארו וטבע במצולות ים׃
7. אוי לעולם מפני המכשלים כי המכשלים צריכים לבוא אבל אוי לאיש ההוא אשר על־ידו יבוא המכשול׃
8. ואם־תכשילך ידך או רגלך קצץ אותה והשלך ממך טוב לך לבוא לחיים פסח או קטע מהיות לך שתי ידים או־שתי רגלים ותשלך אל־אש עולם׃
9. ואם־עינך תכשילך נקר אותה והשלך ממך טוב לך לבוא לחיים בעין אחת מהיות לך שתי עינים ותשלך אל־אש גיהנם׃
10. ראו פן־תבזו אחד הקטנים האלה כי אמר אני לכם כי־מלאכיהם ראים תמיד את־פני אבי שבשמים׃
11. כי בא בן־האדם להושיע את־האבד׃
12. מה־דעתכם כי־יהיו לאיש מאה כבשים ותעה אחד מהם הלא יעזב את־התשעים ותשעה על־ההרים והלך לבקש את־התעה׃
13. והיה כאשר ימצאהו אמן אמר אני לכם כי־ישמח עליו יותר מעל התשעים ותשעה אשר לא תעו׃
14. כן איננו רצון מלפני אביכם שבשמים כי יאבד אחד מן־הקטנים האלה׃
15. וכי יחטא־לך אחיך לך והוכחת אותו בינך ובינו לבדו ואם־ישמע אליך קנית לך אחיך׃
16. ואם־לא ישמע קח עמך עוד אחד או שנים למען על־פי שנים או שלשה עדים יקום כל־דבר׃
17. ואם־לא ישמע אליהם הגד אל־הקהל ואם־לא ישמע גם־אל־הקהל והיה לך כגוי וכמוכס׃
18. אמן אמר אני לכם כל אשר־תאסרו על־הארץ אסור יהיה בשמים וכל אשר־תתירו על־הארץ מתר יהיה בשמים׃
19. ועוד אמר אני לכם שנים מכם כי יועצו יחדו בארץ על־כל־דבר אשר ישאלו היה יהיה להם מאת אבי שבשמים׃
20. כי בכל־מקום אשר שנים או שלשה נאספו בשמי שם אני בתוכם׃
21. ויגש אליו פטרוס ויאמר לו אדני כמה פעמים יחטא־לי אחי וסלחתי לו העד שבע פעמים׃
22. ויאמר אליו ישוע לא־אמר לך עד־שבע פעמים כי־אם עד־שבעים ושבע׃
23. על־כן דומה מלכות השמים למלך בשר ודם אשר חפץ לעשות חשבון עם־עבדיו׃
24. וכאשר החל לחשב הובא לפניו איש אשר חיב לו עשרת אלפים ככרי כסף׃
25. ולא היה־לו לשלם ויצו אדניו למכר אותו ואת־אשתו ואת־בניו ואת־כל־אשר־לו וכן ישלם׃
26. ויפל העבד וישתחו לו לאמר אדני הארך־לי אפך ואת־כל אשלמה לך׃
27. ויהמו רחמי אדני העבד ההוא ויפטרהו וישמט־לו את־החוב׃
28. ויצא העבד ההוא מלפניו וימצא אחד מחבריו העבדים והוא חיב־לו מאה דינרים ויחזק־בו ויחנקהו לאמר שלם את אשר אתה חיב לי׃
29. ויפל חברו לפני רגליו ויבקש ממנו לאמר הארך־לי אפך ואשלמה לך הכל׃
30. והוא מאן וילך וישליכהו במשמר עד כי־ישלם לו את־חובו׃
31. וחבריו העבדים ראו את־הנעשה ויעצבו מאד ויבאו ויגידו לאדניהם את־כל־אשר נעשה׃
32. ויקרא אליו אדניו ויאמר לו אתה העבד הרע את־כל־החוב ההוא השמטתי לך יען אשר־בקשת ממני׃
33. הלא היה לך גם־אתה לרחם על־העבד חברך כאשר רחמתי־אני עליך׃
34. ויקצף אדניו ויסגר אותו למיסרים עד כי־ישלם את־כל־חובו׃
35. ככה יעשה לכם גם־אבי שבשמים אם־לא תסלחו איש איש לאחיו בכל־לבבכם את־חטאתם׃

Chapter 19

1. ויהי ככלות ישוע לדבר את הדברים האלה ויסע מן־הגליל ויבא אל־גבול יהודה בעבר הירדן׃
2. וילכו אחריו המון עם־רב וירפאם שם׃
3. ויגשו אליו הפרושים לנסותו לאמר היוכל איש לשלח את־אשתו על־כל־דבר׃
4. ויען ויאמר אליהם הלא קראתם כי עשה בראשית זכר ונקבה עשה אתם׃
5. ואמר על־כן יעזב־איש את־אביו ואת־אמו ודבק באשתו והיו שניהם לבשר אחד׃
6. אם־כן אינם עוד שנים כי אם־בשר אחד לכן את אשר חבר האלהים אל־יפרידנו האדם׃
7. ויאמרו אליו ולמה זה צוה משה לתת־לה ספר כריתת ולשלחה׃
8. ויאמר אליהם בעבור קשי לבבכם הניח לכם משה לשלח את־נשיכם אך מראש לא היתה ככה׃
9. ואני אמר לכם המשלח את־אשתו בלתי על־דבר זנות ולקח לו אחרת נאף הוא והלקח את־הגרושה נאף הוא׃
10. ויאמרו אליו התלמידים אם־ככה הוא ענין איש ואשתו לא טוב לקחת אשה׃
11. ויאמר אליהם לא יוכל כל־אדם קבל את־הדבר הזה כי־אם אלה אשר־נתן להם להבין׃
12. יש סריסים אשר נולדו כן מבטן אמם ויש סריסים המסרסים על־ידי אדם ויש סריסים אשר סרסו את־עצמם למען מלכות השמים מי שיוכל לקבל יקבל׃
13. אז יביאו אליו ילדים למען ישים עליהם את־ידיו ויתפלל עליהם ויגערו־בם התלמידים׃
14. ויאמר ישוע הניחו לילדים ואל־תמנעום מבוא אלי כי לאלה מלכות השמים׃
15. וישם את־ידיו עליהם ויעבר משם׃
16. והנה־איש נגש אליו ויאמר רבי הטוב איזה הטוב אשר אעשנו לקנות חיי עולמים׃
17. ויאמר אליו מה־תקראני טוב אין־טוב כי אם־אחד האלהים ואם חפצך לבוא אל־החיים שמר את־המצות׃
18. ויאמר אליו מה הנה ויאמר ישוע אלה הן לא תרצח לא תנאף לא תגנב לא תענה עד שקר׃
19. כבד את־אביך ואת־אמך ואהבת לרעך כמוך׃
20. ויאמר אליו הבחור את־כל־אלה שמרתי מנעורי ומה חסרתי עוד׃
21. ויאמר ישוע אליו אם־חפצך להיות שלם לך מכר את־רכשך ותן לעניים והיה לך אוצר בשמים ושוב הלם ולך אחרי׃
22. ויהי כשמע הבחור את־הדבר הזה וילך משם נעצב כי־היו לו נכסים רבים׃
23. ויאמר ישוע אל־תלמידיו אמן אמר אני לכם קשה לעשיר לבוא אל־מלכות השמים׃
24. ועוד אני אמר לכם כי נקל לגמל לעבר דרך נקב המחט מבא עשיר אל־מלכות האלהים׃
25. והתלמידים כשמעם זאת השתוממו מאד ויאמרו מי אפוא יוכל להושע׃
26. ויבט־בם ישוע ויאמר להם מבני אדם יפלא הדבר אבל מהאלהים לא יפלא כל־דבר׃
27. ויען פטרוס ויאמר אליו הן אנחנו עזבנו את־הכל ונלך אחריך מה־יהיה לנו׃
28. ויאמר ישוע אליהם אמן אמר אני לכם אתם ההלכים אחרי בהתחדש הבריאה כאשר ישב בן־האדם על־כסא כבודו תשבו גם־אתם על־שנים עשר כסאות לשפט את־שנים עשר שבטי ישראל׃
29. וכל־איש אשר עזב את־בתיו ואת־אחיו ואת־אחיותיו ואת־אביו ואת־אמו ואת־אשתו ואת־בניו ואת־שדותיו למען שמי הוא יקח מאה שערים וחיי עולמים יירש׃
30. ואולם רבים מן־הראשונים אשר יהיו אחרונים ומן־האחרונים יהיו ראשונים׃

Chapter 20

1. כי דומה מלכות השמים לאדם בעל־בית אשר השכים לצאת בבקר לשכר פעלים לכרמו׃
2. והתנה עם־הפעלים שכר דינר ליום וישלחם אל־כרמו׃
3. ויצא בשעה השלישית וירא אחרים עמדים בטלים בשוק׃
4. ויאמר להם לכו גם־אתם אל־כרמי וכישר אתן לכם וילכו׃
5. ויצא גם בשעה הששית גם בתשיעית ויעש כדבר הזה׃
6. ויצא בשעת אחת עשרה וימצא אחרים עמדים ויאמר אליהם למה אתם עמדים פה בטלים כל־היום׃
7. ויאמרו לו כי לא־שכר אותנו איש ויאמר אליהם לכו גם־אתם אל־הכרם וכישר יתן לכם׃
8. ויהי בערב ויאמר בעל הכרם אל־פקידו קרא את־הפעלים ושלם להם את־שכרם החל באחרונים וכלה בראשונים׃
9. ויבאו הנשכרים בשעת אחת עשרה ויקחו איש איש דינר אחד׃
10. ובבא הראשונים דמו בנפשם כי יקחו יותר ויקחו גם־הם איש איש דינר אחד׃
11. ויהי בקחתם וילונו על־בעל הבית לאמר׃
12. אלה האחרונים לא עשו כי אם־שעה אחת ואתה השויתם אלינו אשר סבלנו את־כבד היום ואת־חמו׃
13. ויען ויאמר אל־אחד מהם רעי לא עשקתיך הלא שכר דינר התנית עמי׃
14. קח את־שלך ולך ואני רצוני לתת גם־לזה האחרון כמו־לך׃
15. הלא אוכל לעשות בשלי כרצוני האם־תרע עינך על־אשר טוב אנכי׃
16. ככה יהיו האחרונים ראשונים והראשונים יהיו אחרונים כי־רבים הם הקרואים ומעטים הנבחרים׃
17. ויהי כעלות ישוע ירושלים ויקח אליו את־שנים העשר לבדם ויאמר להם בדרך׃
18. הננו עלים ירושלימה ובן־האדם ימסר לראשי הכהנים ולסופרים והרשיעהו למות׃
19. ומסרו אותו לגוים להתל בו ולהכות אותו בשוטים ולצלב אותו וביום השלישי קום יקום׃
20. אז נגשה אליו אם בני זבדי עם־בניה ותשתחו לו לבקש ממנו דבר׃
21. ויאמר אליה מה־בקשתך ותאמר אליו אמר־נא כי ישבו שני־בני אלה אחד לימינך ואחד לשמאלך במלכותך׃
22. ויען ישוע ויאמר לא ידעתם את אשר שאלתם היכל תוכלו שתות את־הכוס אשר אני עתיד לשתותה והטבל בטבילה אשר אני נטבל בה ויאמרו אליו נוכל׃
23. ויאמר אליהם הן את־כוסי תשתו ובטבילה אשר אני נטבל בה תטבלו אך שבת לימיני ולשמאלי אין בידי לתתה בלתי לאשר הוכן להם מאת אבי׃
24. ויהי כאשר שמעו־זאת העשרה ויכעסו על־שני האחים׃
25. וישוע קרא להם ויאמר אתם ידעתם כי־שרי הגוים רדים בהם והגדולים שלטים עליהם׃
26. ואתם אל־יהי כן ביניכם כי אם־החפץ להיות גדול בכם יהי לכם למשרת׃
27. והחפץ להיות בכם לראש יהי לכם עבד׃
28. כאשר בן־האדם לא בא למען ישרתוהו כי אם־לשרת ולתת את־נפשו כפר תחת רבים׃
29. ויהי כצאתם מיריחו וילך אחריו המון עם־רב׃
30. והנה שני־עורים ישבים על־יד הדרך וישמעו כי ישוע עבר ויצעקו לאמר חננו־נא אדנינו בן־דוד׃
31. ויגער־בם העם להשתיקם והם הרבו לצעק ויאמרו אדנינו חננו־נא בן־דוד׃
32. ויעמד ישוע ויקרא להם ויאמר מה־תחפצו ואעשה לכם׃
33. ויאמרו אליו אדנינו עשה שתפקחנה עינינו׃
34. ורחמי ישוע נכמרו ויגע בעיניהם ופתאם החלו עיניהם לראות וילכו אחריו׃

Chapter 21

1. ויהי כאשר קרבו לירושלים ובאו אל־בית־פגי בהר הזיתים וישלח ישוע שנים מן־התלמידים׃
2. ויאמר אליהם לכו אל־הכפר אשר ממולכם שם תמצאו אתון אסורה ועיר עמה התירו אתם והביאו אלי׃
3. וכי־יאמר איש אליכם דבר ואמרתם האדון צריך להם וברגע ישלחם׃
4. וכל־זאת היתה למלאת הנאמר ביד הנביא לאמר׃
5. אמרו לבת־ציון הנה מלכך יבוא לך עני ורכב על־חמור ועל־עיר בן־אתנות׃
6. וילכו התלמידים ויעשו כאשר צוה אתם ישוע׃
7. ויביאו את־האתון ואת־העיר וישימו עליהם את־בגדיהם וירכיבהו עליהם׃
8. ורב ההמון פרשו את־בגדיהם על־הדרך ואחרים כרתו ענפי עצים וישטחום על־הדרך׃
9. והמון העם ההלכים לפניו ואחריו קראו לאמר הושע־נא לבן־דוד ברוך הבא בשם יהוה הושע־נא במרומים׃
10. ויהי בבאו ירושלים ותהם כל־העיר לאמר מי הוא זה׃
11. ויאמרו המני העם זה הוא הנביא ישוע מנצרת אשר בגליל׃
12. ויבא ישוע אל־מקדש האלהים ויגרש משם את כל־המוכרים והקונים במקדש ויהפך את־שלחנות השלחנים ואת־משבות מכרי היונים׃
13. ויאמר אליהם הן כתוב כי ביתי בית־תפלה יקרא ואתם שמתם אתו למערת פריצים׃
14. ויגשו אליו עורים ופסחים במקדש וירפאם׃
15. ויהי כראות הכהנים הגדולים והסופרים את הנפלאות אשר עשה ואת הילדים הצעקים במקדש ואמרים הושע־נא לבן־דוד ויחר להם׃
16. ויאמרו אליו השמע אתה את־אשר אלה אמרים ויאמר ישוע אליהם כן הכי קרא לא קראתם מפי עוללים ויונקים יסדת עז׃
17. ויעזבם ויצא מחוץ לעיר אל־בית־היני וילן שם׃
18. ובבקר שב אל־העיר והוא רעב׃
19. וירא תאנה אחת על־הדרך ויקרב אליה ולא־מצא בה מאומה מלבד העלים ויאמר אליה מעתה לא־יהיה ממך פרי עד־עולם ותיבש התאנה פתאם׃
20. ויראו התלמידים ויתמהו לאמר איך יבשה התאנה פתאם׃
21. ויען ישוע ויאמר אליהם אמן אמר אני לכם אם־תהיה לכם אמונה ואין ספק בלבבכם לא לבד כמעשה התאנה הזאת תעשו כי־גם באמרכם אל־ההר הזה הנשא והעתק אל־תוך הים היו תהיה׃
22. וכל אשר תשאלו בתפלה ואתם מאמינים תקחהו׃
23. ויבא אל־המקדש ויהי בלמדו שם ויגשו אליו ראשי הכהנים וזקני העם ויאמרו באיזו רשות אתה עשה אלה ומי נתן לך הרשות הזאת׃
24. ויען ישוע ויאמר אליהם גם־אני אשאלה אתכם דבר אחד אשר אם־תגידו אתו לי גם־אני אגיד לכם באיזו רשות אני עשה אלה׃
25. טבילת יוחנן מאין היתה המן־השמים אם־מבני אדם ויחשבו בלבבם לאמר׃
26. אם־נאמר מן־השמים יאמר אלינו מדוע אפוא לא האמנתם לו ואם־נאמר מבני אדם יראים אנחנו את־המון העם כי־כלם חשבים את־יוחנן לנביא׃
27. ויענו את־ישוע ויאמרו לא ידענו ויאמר אליהם גם־אני לא אמר לכם באיזו רשות אני עשה אלה׃
28. אבל מה־דעתכם איש היה ולו שני בנים ויגש אל־הראשון ויאמר בני לך היום ועבד בכרמי׃
29. ויען ויאמר אינני אבה ואחרי־כן נחם וילך׃
30. ויגש אל־השני וידבר כזאת גם־אליו ויען ויאמר הנני אדני ולא הלך׃
31. מי משניהם עשה את־רצון האב ויאמרו אליו הראשון ויאמר להם ישוע אמן אמר אני לכם המוכסים והזונות יקדמו אתכם לבוא אל־מלכות האלהים׃
32. כי יוחנן בא אליכם בדרך צדקה ולא האמנתם לו אבל המוכסים והזונות הם האמינו לו ואתם ראיתם ולא שבתם אחרי־כן להאמין לו׃
33. משל אחר שמעו איש בעל־בית היה ויטע האיש כרם ויעש גדר סביב לו ויחצב יקב ויבן מגדל בתוכו ויתנהו אל־כרמים וילך בדרך מרחוק׃
34. ויהי בהגיע עת הבציר וישלח עבדיו אל־הכרמים לקחת את־פריו׃
35. ויחזיקו הכרמים בעבדיו את־זה הכו ואת־זה הרגו ואת זה סקלו׃
36. ויוסף שלח עבדים אחרים רבים מן־הראשונים ויעשו ככה גם־להם׃
37. ובאחרונה שלח אליהם את־בנו באמרו מפני בני יגורו׃
38. ויהי כראות הכרמים את־הבן ויאמרו איש אל־אחיו זה הוא היורש לכו ונהרגהו ונאחזה בנחלתו׃
39. ויחזיקו בו וידחפוהו אל־מחוץ לכרם ויהרגו אתו׃
40. והנה כבוא בעל הכרם מה־יעשה לכרמים ההם׃
41. ויאמרו אליו ירע לרעים ויאבדם ואת־הכרם יתן לכרמים אחרים אשר ישיבו לו את־הפרי בעתו׃
42. ויאמר ישוע אליהם הכי קרא לא־קראתם בכתובים אבן מאסו הבונים היתה לראש פנה מאת יהוה היתה זאת היא נפלאת בעינינו׃
43. על־כן אני אמר לכם כי־תקח מכם מלכות האלהים ותנתן לגוי אשר יעשה את־פריה׃
44. והנפל על־האבן ההיא ישבר ואשר תפל עליו תשחקהו׃
45. ויהי כשמע הכהנים הגדולים והפרושים את־משליו ויבינו כי עליהם דבר׃
46. ויבקשו לתפשו אך יראו מפני המון העם כי לנביא חשבהו׃

Chapter 22

1. ויען ישוע ויסף דבר במשלים אליהם לאמר׃
2. דומה מלכות השמים למלך בשר ודם אשר־עשה חתנה לבנו׃
3. וישלח את־עבדיו לקרא הקרואים אל־החתנה ולא אבו לבוא׃
4. ויסף שלח עבדים אחרים לאמר אמרו אל־הקרואים הנה ערכתי את־סעודתי שורי ומריאי טבוחים והכל מוכן באו אל־החתנה׃
5. והם לא־שתו לבם לזאת וילכו להם זה אל־שדהו וזה אל־מסחרו׃
6. והנשארים תפשו את־עבדיו ויתעללו בם ויהרגום׃
7. ויקצף המלך וישלח צבאותיו ויאבד את־המרצחים ההם ואת־עירם שרף באש׃
8. אז אמר אל־עבדיו הן החתנה מוכנה והקרואים לא היו ראוים לה׃
9. לכן לכו־נא אל־ראשי הדרכים וכל־איש אשר תמצאו קראו אתו אל־החתנה׃
10. ויצאו העבדים ההם אל־הדרכים ויאספו את־כל אשר מצאו גם־רעים גם־טובים וימלא בית־החתנה מסבים׃
11. ויהי כבוא המלך לראות את־המסבים וירא בהם איש ולא היה לבוש בגדי חתנה׃
12. ויאמר אליו רעי איכה באת הנה ואין לך בגדי חתנה ויאלם׃
13. ויאמר המלך למשרתים אסרו ידיו ורגליו ונשאתם והשלכתם אותו אל־החשך החיצון שם תהיה היללה וחרק השנים׃
14. כי רבים הם הקרואים ומעטים הנבחרים׃
15. וילכו הפרושים ויתיעצו איך יכשילהו בדבר׃
16. וישלחו אליו את־תלמידיהם עם־ההורדוסיים לאמר רבי ידענו כי־איש אמת אתה ותורה באמת את־דרך אלהים ולא תגור מפני איש כי אינך מכיר פני אדם׃
17. לכן הגידה־נא לנו את־דעתך הנכון לנו לתת־מס אל־הקיסר אם־לא׃
18. וישוע ידע את־רשעתם ויאמר החנפים מה־תנסוני׃
19. הראוני את־מטבע המס ויביאו לו דינר׃
20. ויאמר אליהם של־מי הדיוקן הזה והכתוב אשר עליו׃
21. ויאמרו אליו של־הקיסר ויאמר אליהם לכן תנו לקיסר את אשר לקיסר ולאלהים את אשר לאלהים׃
22. וכשמעם את־זאת תמהו ויעזבהו וילכו להם׃
23. ביום ההוא נגשו אליו צדוקים האמרים כי אין תחית המתים וישאלו אתו לאמר׃
24. רבי הן משה אמר איש כי־ימות ובנים אין־לו אחיו ייבם את־אשתו והקים זרע לאחיו׃
25. ואתנו היו שבעה אחים והראשון נשא אשה וימת וזרע אין לו ויעזב את־אשתו לאחיו׃
26. וכמו־כן גם השני וכן גם השלישי עד השבעה׃
27. ואחרי כלם מתה גם־האשה׃
28. ועתה בתחית המתים למי מן־השבעה תהיה לאשה כי לכלם היתה׃
29. ויען ישוע ויאמר להם טעים אתם באשר אינכם יודעים את־הכתובים וגם את־גבורת האלהים׃
30. כי בתחית המתים לא־ישאו נשים ולא תנשאנה כי אם־כמלאכי אלהים בשמים יהיו׃
31. ועל־דבר תחית המתים הלא קראתם את־הנאמר לכם מפי האלהים לאמר׃
32. אנכי אלהי אברהם ואלהי יצחק ואלהי יעקב והוא איננו אלהי המתים כי אם־אלהי החיים׃
33. וישמע המון העם וישתוממו על־תורתו׃
34. והפרושים כשמעם כי סכר פי הצדוקים ויועדו יחדו׃
35. ואחד מהם מבין בתורה שאל אתו לנסותו לאמר׃
36. רבי איזו מצוה גדולה היא בתורה׃
37. ויאמר ישוע אליו ואהבת את יהוה אלהיך בכל־לבבך ובכל־נפשך ובכל־מדעך׃
38. זאת היא המצוה הגדולה והראשונה׃
39. והשנית דומה לה ואהבת לרעך כמוך׃
40. בשתי המצוֺת האלה כל־התורה תלויה וגם הנביאים׃
41. ויהי בהקהל הפרושים וישאלם ישוע לאמר׃
42. מה־דעתכם על־המשיח בן־מי הוא ויאמרו אליו בן־דוד׃
43. ויאמר אליהם ואיך קרא־לו דוד ברוח אדון באמרו׃
44. נאם יהוה לאדני שב לימיני עד־אשית איביך הדם לרגליך׃
45. ועתה אם־דוד קרא לו אדון איך הוא בנו׃
46. ולא־יכל איש לענות אתו דבר ולא־ערב עוד איש את־לבו מן־היום ההוא לשאל אותו׃

Chapter 23

1. אז ידבר ישוע אל־המון העם ואל־תלמידיו לאמר׃
2. על־כסא משה ישבו הסופרים והפרושים׃
3. לכן כל אשר־יאמרו לכם תשמרו לעשות אך כמעשיהם לא תעשו כי אמרים הם ואינם עשים׃
4. כי אסרים משאת כבדים ועמסים על־שכם האנשים ולא יאבו להניעם אף באצבעם׃
5. ועשים את־כל־מעשיהם להראות בהם לבני אדם כי מרחיבים את־תפליהם ומגדילים את־ציציותיהם׃
6. ואהבים את־הסבת הראש בסעודות ואת־מושבי הראש בבתי הכנסיות׃
7. ואת־שאלות שלומם בשוקים ואת־אשר יקראו להם בני האדם רבי רבי׃
8. אולם אתם אל־תקראו רבי כי אחד הוא רבכם המשיח ואתם אחים כלכם׃
9. ואל־תקראו אב לאיש מכם על־האדמה כי אחד הוא אביכם אשר בשמים׃
10. גם אל־תקראו מנהיגים כי אחד הוא מנהיגכם המשיח׃
11. והגדול בכם יהי לכם למשרת׃
12. כל־המרומם את־עצמו ישפל והמשפיל את־עצמו ירומם׃
13. אך־אוי לכם הסופרים והפרושים החנפים כי סגרים אתם לפני האדם את מלכות השמים הן אתם לא־תבאו בה ואת הבאים לא תניחו לבוא׃
14. אוי לכם הסופרים והפרושים החנפים כי־בלעים אתם את־בתי האלמנות ומאריכים בתפלה למראה עין תחת זאת משפט על־יתר תקחו׃
15. אוי לכם הסופרים והפרושים החנפים כי־סובבים אתם בים וביבשה למען גיר גר אחד וכי יתגיר תעשו אותו לבן־גיהנם כפלים יותר מכם׃
16. אוי לכם מנהלים עורים האמרים הנשבע בהיכל אין־זאת מאומה והנשבע בזהב ההיכל יאשם׃
17. אתם הכסילים והעורים כי מה־הוא הגדול אם־הזהב או ההיכל המקדש את־הזהב׃
18. ואמרתם הנשבע במזבח אין מאומה והנשבע בקרבן אשר־עליו יאשם׃
19. אתם הכסילים והעורים כי מה־הוא הגדול אם־הקרבן או המזבח המקדש את־הקרבן׃
20. לכן הנשבע במזבח נשבע בו ובכל אשר עליו׃
21. והנשבע בהיכל נשבע בו ובשוכן בתוכו׃
22. והנשבע בשמים נשבע בכסא אלהים ובישב עליו׃
23. אוי לכם הסופרים והפרושים החנפים כי מעשרים אתם את־המנתא ואת־השבת ואת־הכמן ותניחו את החמורות בתורה את־המשפט ואת־החסד ואת־האמונה והיה לכם לעשות את אלה ולא להניח גם־את־אלה׃
24. מנהלים עורים המסננים את היתוש ובלעים את הגמל׃
25. אוי לכם הסופרים והפרושים החנפים כי מטהרים אתם פני־הכוס והקערה מחוץ ותוכן מלא גזל ופריצות׃
26. פרוש עור טהר בראשונה את־תוך הכוס למען תטהר גם־מחוץ׃
27. אוי לכם הסופרים והפרושים החנפים כי־דמים אתם לקברים המסידים הנראים נאים מחוץ ותוכם מלא עצמות מתים וכל־טמאה׃
28. ככה גם־אתם מחוץ נראים כצדיקים אל־בני אדם ותוככם מלא חנפה ואון׃
29. אוי לכם הסופרים והפרושים החנפים כי בונים אתם את־קברי הנביאים ותיפו את־מצבות קברות הצדיקים׃
30. ואמרתם אם־היינו בימי אבותינו לא־היתה ידנו עמהם לשפך דם הנביאים׃
31. ובכן תעידו על־נפשכם כי־בנים אתם לרוצחי הנביאים׃
32. אף־אתם מלאו סאת אבותיכם׃
33. נחשים אתם ילדי הצפעונים איכה תמלטו מדין גיהנם׃
34. לכן הנני שלח לכם נביאים וחכמים וסופרים ומהם תהרגו ותצלבו ומהם תכו בשוטים בבתי כנסיותיכם ותרדפום מעיר לעיר׃
35. למען יבא עליכם כל־דם נקי הנשפך בארץ מדם־הבל הצדיק עד־דם זכריה בן־יהוידע אשר רצחתם אותו בין ההיכל ולמזבח׃
36. אמן אמר אני לכם בא יבא כל־אלה על־הדור הזה׃
37. ירושלים ירושלים ההרגת את־הנביאים והסקלת את השלוחים אליה כמה פעמים רציתי לקבץ את־בניך כתרנגלת המקבצת את־אפרחיה תחת כנפיה ולא אביתם׃
38. הנה ביתכם יעזב לכם שמם׃
39. כי אני אמר לכם ראה לא תראוני מעתה עד אשר תאמרו ברוך הבא בשם יהוה׃

Chapter 24

1. ויצא ישוע מן־המקדש ללכת לדרכו ויגשו תלמידיו להראותו את־בניני המקדש׃
2. ויען ישוע ויאמר אליהם הראיתם את־כל־אלה אמן אמר אני לכם לא־תשאר פה אבן על־אבן אשר לא תתפרק׃
3. וישב על־הר הזיתים ויגשו אליו התלמידים לבדם ויאמרו אמר־נא לנו מתי תהיה זאת ומה־הוא אות בואך ואות קץ העולם׃
4. ויען ישוע ויאמר להם ראו פן־יתעה אתכם איש׃
5. כי רבים יבאו בשמי לאמר אני הוא המשיח והתעו רבים׃
6. ואתם עתידים לשמע מלחמות ושמעות מלחמה ראו פן־תבהלו כי־היו תהיה כל־זאת אך עוד אין זה הקץ׃
7. כי יקום גוי על־גוי וממלכה על־ממלכה והיה רעב ודבר ורעש הנה והנה׃
8. וכל־אלה רק ראשית החבלים׃
9. אז יענו אתכם וימסרו אתכם למיתה והייתם שנואים לכל־הגוים למען שמי׃
10. ואז יכשלו רבים ומסרו איש את־רעהו ושנאו איש את־אחיו׃
11. ונביאי שקר רבים יקומו והתעו רבים׃
12. ומפני אשר ירבה הרשע תפוג אהבת רבים׃
13. והמחכה עד־עת קץ הוא יושע׃
14. ותקרא בשורת המלכות הזאת בתבל כלה לעדות לכל־הגוים ואחר יבוא הקץ׃
15. לכן כאשר תראו שקוץ משמם האמור על־ידי דניאל הנביא עומד במקום קדש הקרא יבין׃
16. אז נוס ינוסו אנשי יהודה אל־ההרים׃
17. ואשר על־הגג אל־ירד לשאת דבר מביתו׃
18. ואשר בשדה אל־ישב הביתה לשאת את־מלבושו׃
19. ואוי להרות ולמיניקות בימים ההם׃
20. אך התפללו אשר מנוסתכם לא תהיה בחרף ולא בשבת׃
21. כי אז תהיה צרה גדולה אשר כמוה לא־נהיתה מראשית העולם עד־עתה וכמוה לא תהיה עוד׃
22. ולולא נקצרו הימים ההם לא יושע כל־בשר אך למען הבחירים יקצרו הימים ההם׃
23. וכי־יאמר אליכם איש בעת ההיא הנה־פה המשיח או הנו־שם אל־תאמינו׃
24. כי יקומו משיחי שקר ונביאי שקר ויתנו אתות גדולות ומופתים למען התעות אף את הבחירים אם־יוכלו׃
25. הנה מראש הגדתי לכם׃
26. לכן כי־יאמרו אליכם הנו במדבר אל־תצאו הנו בחדרים אל־תאמינו׃
27. כי כברק היוצא ממזרח ומאיר עד־מערב כן יהיה גם־בואו של־בן־האדם׃
28. כי באשר הפגר שם יקבצו הנשרים׃
29. ומיד אחרי צרת הימים ההם תחשך השמש והירח לא יגיה אורו והכוכבים יפלו מן־השמים וכחות השמים יתמוטטו׃
30. אז אות בן־האדם יראה בשמים וספדו כל־משפחות הארץ וראו את בן־האדם בא עם־ענני השמים בגבורה וכבוד רב׃
31. וישלח את־מלאכיו בקול שופר גדול ויקבצו את־בחיריו מארבע הרוחות למקצה השמים ועד קצה השמים׃
32. למדו־נא את־משל התאנה כאשר ירטב ענפה ופרחו עליה ידעתם כי קרוב הקיץ׃
33. כן גם־אתם בראותכם את־כל־אלה דעו כי־קרוב הוא לפתח׃
34. אמן אמר אני לכם כי לא יעבר הדור הזה עד אשר־יהיו כל־אלה׃
35. השמים והארץ יעברו ודברי לא יעברון׃
36. אך היום ההוא והשעה ההיא אין איש יודע אתה גם־לא מלאכי השמים בלתי אבי לבדו׃
37. וכימי נח כן יהיה גם־בואו של־בן־האדם׃
38. כי כאשר בימי המבול היו אכלים ושתים נשאים נשים ונתנים אותן לאנשים עד־היום אשר־בא נח אל־התבה׃
39. ולא ידעו עד־בוא המבול וישחת את־כלם כן יהיה גם־בואו של בן־האדם׃
40. אז יהיו שנים בשדה אחד יאסף ואחד יעזב׃
41. שתים טוחנות ברחים אחת תאסף ואחת תעזב׃
42. לכן שקדו כי אינכם יודעים באיזו שעה יבא אדניכם׃
43. ואת־זאת הבינו אשר לו־ידע בעל הבית באיזו אשמורה יבא הגנב כי־עתה שקד ולא הניח לחתר את־ביתו׃
44. לכן היו נכונים גם־אתם כי בשעה אשר לא תדמו יבוא בן־האדם׃
45. מי הוא אפוא העבד הנאמן והנבון אשר הפקידו אדניו על־בני ביתו לתת להם את־אכלם בעתו׃
46. אשרי העבד אשר אדניו בבואו ימצאהו עשה כן׃
47. אמן אמר אני לכם כי יפקידהו על־כל־אשר־לו׃
48. ואם העבד הרע יאמר בלבו בשש אדני לבוא׃
49. ויחל להכות את־חבריו ואכל ושתה עם־הסובאים׃
50. בוא יבוא אדני העבד ההוא ביום לא יצפה ובשעה לא ידע׃
51. וישסף אותו וישים את־חלקו עם החנפים שם תהיה היללה וחרק השנים׃

Chapter 25

1. אז תדמה מלכות השמים לעשר עלמות אשר לקחו את־נרותיהן ותצאנה לקראת החתן׃
2. חמש מהן היו חכמות וחמש כסילות׃
3. הכסילות לקחו את־הנרות ולא־לקחו עמהן שמן׃
4. והחכמות לקחו שמן בכליהן ואת נרותיהן׃
5. וכאשר בשש החתן לבוא ותנמנה כלן ותרדמנה׃
6. ויהי בחצות הלילה וישמע קול צעקה הנה החתן צאינה לקראתו׃
7. אז התעוררו כל־העלמות ההן ותיטבנה את־נרותיהן׃
8. ותאמרנה הכסילות אל־החכמות תנה לנו משמנכן כי יכבו נרותינו׃
9. ותענינה החכמות לאמר לא כן פן־יחסר לנו ולכן כי אם־לכנה אל־המוכרים וקנינה לכן׃
10. ויהי בעת לכתן לקנות ויבוא החתן והנכנות ללכת באו אתו אל־החתנה ותסגר הדלת׃
11. ואחרי־כן באו גם־שאר העלמות ותאמרנה אדנינו אדנינו פתח־לנו׃
12. ויען ויאמר אמן אמר אני לכן לא ידעתי אתכן׃
13. לכן שקדו כי אינכם יודעים את־היום ואת־השעה אשר יבא בה בן־האדם׃
14. כי כמו איש נסע למרחוק אשר קרא אל־עבדיו וימסר להם את־רכושו׃
15. ויתן לזה חמש ככרים ולזה שתים ולזה אחת לכל־איש ואיש כפי ערכו וימהר ויסע משם׃
16. וילך האיש הלקח חמש ככרים ויסחר בהן ויעש לו חמש ככרים אחרות׃
17. וכן הלקח שתים גם־הוא הרויח שתים אחרות׃
18. אך לקח האחת הלך ויחפר באדמה ויטמן את־כסף אדניו׃
19. ואחרי ימים רבים בא אדני העבדים ההם ויעש חשבון עמהם׃
20. ויגש הלקח חמש הככרים ויבא חמש ככרים אחרות לאמר אדני חמש ככרים מסרת לי הנה חמש ככרים אחרות הרוחתי בהן׃
21. ויאמר אליו אדניו כן העבד הטוב והנאמן כי במעט נאמן היית ועל־הרבה אפקידך בוא אל־שמחת אדניך׃
22. ויגש גם־לקח הככרים ויאמר אדני ככרים מסרת לי הנה ככרים הרוחתי בהן׃
23. ויאמר אליו אדניו היטבת העבד הטוב והנאמן במזער נאמן היית ועל־הרבה אפקידך בוא אל־שמחת אדניך׃
24. ויגש גם־הלקח את־הככר האחת ויאמר אדני ידעתיך כי־איש קשה אתה קצר באשר לא זרעת וכנס מאשר לא פזרת׃
25. ואירא ואלך ואטמן את־ככרך באדמה ועתה הא־לך את אשר־לך׃
26. ויען אדניו ויאמר אליו העבד הרע והעצל אתה ידעת כי־קצר אנכי באשר לא זרעתי וכנס מאשר לא פזרתי׃
27. לכן היה עליך לתת את־כספי לשלחנים ואני בבואי הייתי לקח את אשר־לי ברבית׃
28. על־כן שאו ממנו את הככר ותנו אל־האיש אשר־לו עשר הככרים׃
29. כי כל־איש אשר יש־לו ינתן לו ונוסף לו עוד והאיש אשר אין־לו גם את אשר־לו יקח ממנו׃
30. ואת־עבד הבליעל השליכו אל־החשך החיצון שם תהיה היללה וחרק השנים׃
31. והיה כי יבוא בן־האדם בכבודו וכל־המלאכים הקדושים עמו וישב על־כסא כבודו׃
32. ונאספו לפניו כל־הגוים והפריד בינותם כאשר יפריד הרעה את הכבשים מן־העתודים׃
33. והציב את־הכבשים לימינו ואת העתודים לשמאלו׃
34. אז יאמר המלך אל־הנצבים לימינו באו ברוכי אבי ורשו את־המלכות המוכנה לכם למן־הוסד העולם׃
35. כי רעב הייתי ותאכילני צמא הייתי ותשקוני גר הייתי ותאספוני׃
36. ערום ותכסוני חולה ותבקרוני במשמר הייתי ותבאו אלי׃
37. וענו הצדיקים ואמרו אדנינו מתי ראינוך רעב ונכלכלך או צמא ונשקה אותך׃
38. ומתי ראינוך גר ונאספך או ערם ונכסך׃
39. ומתי ראינוך חולה או במשמר ונבא אליך׃
40. והמלך יענה ויאמר אליהם אמן אמר אני לכם מה־שעשיתם לאחד מאחי הצעירים האלה לי עשיתם׃
41. ואז יאמר גם אל־הנצבים לשמאלו לכו מעלי אתם הארורים אל־אש עולם המוכנה לשטן ולמלאכיו׃
42. כי רעב הייתי ולא האכלתם אותי צמא הייתי ולא השקיתם אותי׃
43. גר הייתי ולא אספתם אותי ערום ולא כסיתם אותי חולה ובמשמר ולא בקרתם אותי׃
44. וענו גם־הם ואמרו אדנינו מתי ראינוך רעב או צמא או גר או ערום או חולה או במשמר ולא שרתנוך׃
45. אז יענה אתם לאמר אמן אמר אני לכם מה־שלא עשיתם לאחד מן הצעירים האלה גם־לי לא עשיתם׃
46. וילכו אלה למעצבת עולם והצדיקים לחיי עולם׃

Chapter 26

1. ויהי ככלות ישוע לדבר את כל־הדברים האלה ויאמר אל־תלמידיו׃
2. אתם ידעתם כי אחרי יומים יהיה הפסח ובן־האדם ימסר להצלב׃
3. ויקהלו הכהנים הגדולים והסופרים וזקני העם אל־חצר הכהן הגדול הנקרא קיפא׃
4. ויועצו יחדו לתפש את־ישוע בערמה ולהמיתו׃
5. ויאמרו אך־לא בחג פן־תהיה מהומה בעם׃
6. ויהי בהיות ישוע בית־היני בבית שמעון המצרע׃
7. ותקרב אליו אשה ובידה פך־שמן יקר מאד ותצק על־ראשו בהסבו על־השלחן׃
8. ויראו התלמידים ויתרעמו לאמר על־מה האבוד הזה׃
9. כי השמן הזה היה ראוי להמכר במחיר רב ולתתו לעניים׃
10. וידע ישוע ויאמר אליהם למה תוגו את־האשה הלא מעשה טוב עשתה עמדי׃
11. כי עניים תמיד עמכם ואנכי אינני אתכם תמיד׃
12. כי אשר שפכה את־השמן הזה על־גופי לחנט אותי עשתה זאת׃
13. אמן אמר אני לכם באשר תקרא הבשורה הזאת בכל־העולם גם את־אשר היא עשתה יספר לזכרון לה׃
14. וילך אחד משנים העשר הנקרא יהודה איש־קריות אל־ראשי הכהנים׃
15. ויאמר מה־תתנו לי ואמסרנו בידכם וישקלו־לו שלשים כסף׃
16. ומן־העת ההיא בקש תאנה למסר אותו׃
17. ויהי בראשון לחג המצות ויגשו התלמידים אל־ישוע לאמר באיזה מקום תחפץ כי־נכין לך לאכל את־הפסח׃
18. ויאמר לכו העירה אל־פלני אלמני ואמרתם אליו כה אמר הרב עתי קרובה היא ובביתך אעשה את־הפסח עם־תלמידי׃
19. ויעשו התלמידים כאשר צום ישוע ויכינו את־הפסח׃
20. ויהי בערב ויסב עם־שנים העשר׃
21. ובאכלם ויאמר אמן אמר אני לכם כי־אחד מכם ימסרני׃
22. ויתעצבו מאד ויחלו איש איש לאמר לו האנכי הוא אדני׃
23. ויען ויאמר האיש אשר טבל עמי את־ידו בקערה הוא ימסרני׃
24. הן בן־האדם הלוך ילך־לו ככתוב עליו אבל אוי לאיש ההוא אשר על־ידו ימסר בן־האדם טוב לאיש ההוא אם־לא נולד׃
25. ויען יהודה המסר אותו ויאמר רבי האני הוא ויאמר אליו אתה אמרת׃
26. ובאכלם ויקח ישוע את־הלחם ויברך ויבצע ויתן לתלמידים ויאמר קחו ואכלו זה הוא גופי׃
27. ויקח את־הכוס ויברך ויתן להם לאמר שתו ממנה כלכם׃
28. כי זה הוא דמי דם־הברית החדשה הנשפך בעד רבים לסליחת חטאים׃
29. ואני אמר לכם כי מעתה שתה לא אשתה מתנובת הגפן הזאת עד היום ההוא אשר אשתה אתה עמכם חדשה במלכות אבי׃
30. ויהי אחרי גמרם את־ההלל ויצאו אל־הר הזיתים׃
31. אז אמר אליהם ישוע אתם כלכם תכשלו בי בלילה הזה כי כתוב אכה את־הרעה ותפוצין הצאן׃
32. ואחרי קומי אלך לפניכם הגלילה׃
33. ויען פטרוס ויאמר לו גם כי־יכשלו בך כלם אני לעולם לא אכשל׃
34. ויאמר אליו ישוע אמן אמר אני לך כי בלילה הזה בטרם יקרא התרנגול תכחש בי שלש פעמים׃
35. ויאמר אליו פטרוס גם כי־יהיה עלי למות אתך כחש לא אכחש בך וכן אמרו גם כל־התלמידים׃
36. אחרי־כן בא אתם ישוע אל־חצר הנקרא גת־שמנים ויאמר אל־התלמידים שבו לכם פה עד־אשר אלך שמה והתפללתי׃
37. ויקח אתו את־פטרוס ואת־שני בני זבדי ויחל להעצב ולמוג׃
38. ויאמר להם נפשי מרה־לי עד־מות עמדו פה ושקדו עמי׃
39. וילך מעט הלאה ויפל על־פניו ויתפלל לאמר אבי אם־יוכל להיות תעבר־נא מעלי הכוס הזאת אך לא כרצוני כי אם־כרצונך׃
40. ויבא אל־התלמידים וימצאם ישנים ויאמר אל־פטרוס הנה לא־היה ביכלתכם לשקד עמי שעה אחת׃
41. שקדו והתפללו פן־תבאו לידי נסיון הן הרוח היא חפצה והבשר הוא רפה׃
42. ויוסף ללכת־לו שנית ויתפלל לאמר אבי אם־לא תוכל הכוס הזאת לעבר ממני מבלי שתותי אתה יהי כרצונך׃
43. ויבא וימצאם גם בפעם הזאת ישנים כי עיניהם היו כבדות׃
44. ויניחם ויוסף ללכת ויתפלל שלישית באמרו עוד־הפעם כדבר הזה׃
45. ויבא אל־התלמידים ויאמר אליהם נומו מעתה ונוחו הנה השעה קרובה ובן־האדם נמסר לידי חטאים׃
46. קומו ונלכה הנה הולך וקרב המסר אותי׃
47. עודנו מדבר והנה־בא יהודה אחד משנים העשר ועמו המון רב בחרבות ובמקלות מאת ראשי הכהנים וזקני העם׃
48. והמסר אתו נתן להם אות לאמר האיש אשר אשקהו זה הוא תפשוהו׃
49. ומיד נגש אל־ישוע ויאמר שלום לך רבי וינשק־לו׃
50. ויאמר אליו ישוע רעי על־מה באת ויגשו וישלחו את־ידיהם בישוע ויתפשו אתו׃
51. והנה אחד מן־האנשים אשר עם־ישוע שלח ידו וישלף חרבו ויך את־עבד הכהן הגדול ויקצץ את־אזנו׃
52. ויאמר אליו ישוע השב את־חרבך אל־תערה כי כל־אחזי חרב בחרב יאבדו׃
53. או היחשב לבך כי לא יכלתי לשאל עתה מאת אבי והוא יצוה־לי יותר משנים עשר לגיונות של־מלאכים׃
54. ואיככה אפוא ימלאו הכתובים כי־כן היה תהיה׃
55. בשעה ההיא אמר ישוע אל־המון העם כעל־פריץ יצאתם בחרבות ובמקלות לתפשני ויום יום הייתי ישב ומלמד אצלכם במקדש ולא החזקתם בי׃
56. וכל־זאת היתה למלאת כתבי הנביאים אז עזבוהו התלמידים כלם וינוסו׃
57. והאנשים אשר תפשו את־ישוע הוליכהו אל־קיפא הכהן הגדול אשר נקהלו־שם הסופרים והזקנים׃
58. ופטרוס הלך אחריו מרחוק עד לחצר הכהן הגדול ויבא פנימה וישב לו אצל המשרתים לראות את־אחרית הדבר׃
59. והכהנים הגדולים והסופרים וכל־הסנהדרין בקשו עדות שקר בישוע להמיתו ולא מצאו׃
60. ואף בעמד שם עדי שקר רבים לא מצאו ובאחרונה נגשו שני עדי שקר׃
61. ויאמרו זה אמר יש ביכלתי להרס את־היכל האלהים ולשוב לבנותו בשלשת ימים׃
62. ויקם הכהן הגדול ויאמר אליו האינך משיב דבר על־אשר ענו־בך אלה׃
63. וישוע החריש ויען הכהן הגדול ויאמר לו משביעך אני באלהים חיים שתאמר לנו אם־אתה הוא המשיח בן־האלהים׃
64. ויאמר אליו ישוע אתה אמרת אבל אני אמר לכם כי מעתה תראו את־בן־האדם ישב לימין הגבורה ובא עם־ענני השמים׃
65. ויקרע הכהן הגדול את־בגדיו ויאמר הוא גדף ומה־לנו עוד לבקש עדים הנה עתה שמעתם את־גדופו׃
66. מה־דעתכם ויענו ויאמרו איש־מות הוא׃
67. וירקו בפניו ויכהו באגרוף ואחרים הכהו על־הלחי׃
68. ויאמרו הנבא לנו המשיח מי הוא המכה אותך׃
69. ופטרוס ישב מחוץ לבית בחצר ותגש אליו שפחה לאמר גם־אתה היית עם־ישוע הגלילי׃
70. ויכחש בפני כלם לאמר לא ידעתי מה־את אמרת׃
71. ויצא אל־פתח השער ותרא אותו אחרת ותאמר לאנשים אשר־שם גם־זה היה עם־ישוע הנצרי׃
72. ויוסף לכחש וישבע לאמר לא ידעתי את־האיש׃
73. וכמעט אחרי־כן ויגשו העמדים שם ויאמרו אל־פטרוס אמת כי גם־אתה מהם כי גם־לשונך מגלה אותך׃
74. ויחל להחרים את־נפשו ולהשבע לאמר לא ידעתי את־האיש ומיד קרא התרנגול׃
75. ויזכר פטרוס את־דבר ישוע אשר אמר אליו לאמר בטרם יקרא התרנגול תכחש בי שלש פעמים ויצא החוצה וימרר בבכי׃

Chapter 27

1. ויהי לפנות הבקר ויתיעצו כל־ראשי הכהנים וזקני העם על־ישוע להמיתו׃
2. ויאסרו אתו ויוליכהו משם וימסרהו אל־פונטיוס פילטוס הנציב׃
3. וירא יהודה המסר אותו כי הרשיעהו וינחם וישב את־שלשים הכסף אל־הכהנים הגדולים והזקנים לאמר׃
4. חטאתי כי־דם נקי הסגרתי והם אמרו מה־לנו ולזאת אתה תראה׃
5. וישלך את־הכסף אל־ההיכל ויפן וילך ויחנק׃
6. ויקחו ראשי הכהנים את־הכסף ויאמרו לא־נכון לנו לתתו אל־ארון הקרבן כי־מחיר דמים הוא׃
7. ויתיעצו ויקנו־בו את־שדה היוצר לקבורת הגרים׃
8. על־כן שם־השדה ההוא שדה הדם עד היום הזה׃
9. אז נתמלא מה־שנאמר ביד זכריה הנביא ויקחו שלשים הכסף אדר היקר אשר יקר מעל־בני ישראל׃
10. ויתנו אתם אל־שדה היוצר כאשר צוני יהוה׃
11. וישוע העמד לפני הנציב וישאלהו הנציב לאמר האתה הוא מלך היהודים ויאמר ישוע אתה אמרת׃
12. וידברו עליו שטנה הכהנים הגדולים והזקנים והוא לא־ענה דבר׃
13. ויאמר אליו פילטוס האינך שמע כמה הם מעידים בך׃
14. ולא ענהו אף־דבר אחד ויתמה הנציב עד־מאד׃
15. ומנהג הנציב היה לפטר לעם בכל־חג אסיר אחד את אשר יחפצו׃
16. ובעת ההיא היה להם אסיר ידוע ושמו בר־אבא׃
17. ויהי כאשר נקהלו ויאמר אליהם פילטוס את־מי תחפצו כי־אפטר לכם את בר־אבא או את־ישוע הנקרא בשם־משיח׃
18. כי ידע אשר רק־מקנאה מסרו אתו׃
19. ויהי כשבתו על־כסא הדין ותשלח אליו אשתו לאמר אל־יהי־לך דבר עם־הצדיק הזה כי בעבורו עניתי הרבה היום בחלום׃
20. והכהנים הגדולים והזקנים פתו את־המון העם לשאל להם את־בר־אבא ולאבד את־ישוע׃
21. ויען הנציב ויאמר אליהם את־מי משניהם תחפצו כי־אפטר לכם ויאמרו את בר־אבא׃
22. ויאמר אליהם פילטוס ומה־אעשה לישוע הנקרא בשם־משיח ויענו כלם יצלב׃
23. ויאמר הנציב מה־אפוא הרעה אשר עשה ויוסיפו עוד צעק לאמר יצלב׃
24. ויהי כראות פילטוס כי לא־יועיל מאומה ורבתה עוד המהומה ויקח מים וירחץ את־ידיו לעיני העם ויאמר נקי אנכי מדם הצדיק הזה אתם תראו׃
25. ויענו כל־העם ויאמרו דמו עלינו ועל־בנינו׃
26. אז פטר להם את בר־אבא ואת ישוע הכה בשוטים וימסר אותו להצלב׃
27. ויקחו אנשי הצבא אשר לנציב את־ישוע ויביאהו אל־בית־המשפט ויאספו עליו את כל־הגדוד׃
28. ויפשיטו אותו את־בגדיו ויעטפהו מעיל שני׃
29. וישרגו קצים ויעשו עטרת וישימו על־ראשו וקנה בימינו ויכרעו לפניו ויתלוצצו בו לאמר שלום לך מלך היהודים׃
30. וירקו בו ויקחו את־הקנה ויכהו על־ראשו׃
31. ואחרי התלוצצם בו הפשיטו אותו את־המעיל וילבישהו את־בגדיו ויוליכהו לצלב׃
32. ויהי בצאתם וימצאו איש קוריני ושמו שמעון ויאנסו אתו לשאת לו את־צלבו׃
33. ויבאו אל־המקום הנקרא גלגלתא הוא מקום גלגלת׃
34. ויתנו־לו לשתות חמץ מזוג במרורה ויטעם ולא אבה לשתות׃
35. ויהי כאשר צלבו אותו ויחלקו להם את־בגדיו וגורל הפילו למלאת את אשר־נאמר בפי הנביא יחלקו בגדי להם ועל־לבושי יפילו גורל׃
36. וישבו שמה וישמרו אותו׃
37. וישימו את־דבר אשמתו כתוב ממעל לראשו זה הוא ישוע מלך היהודים׃
38. ויצלבו אתו שני פריצים אחד לימינו ואחד לשמאלו׃
39. והעברים גדפו אותו ויניעו את־ראשם׃
40. ויאמרו אתה ההרס את־ההיכל ובנהו בשלשת ימים הושע לנפשך ואם בן־האלהים אתה רדה מן־הצלב׃
41. וכן הלעיגו גם־ראשי הכהנים עם־הסופרים והזקנים לאמר׃
42. את־אחרים הושיע ולעצמו לא יוכל להושיע אם־מלך ישראל הוא ירד־נא עתה מן־הצלב ונאמין בו׃
43. בטח באלהים עתה יפלטהו אם־חפץ בו כי אמר בן־האלהים אני׃
44. וגם הפריצים הנצלבים אתו חרפהו כדברים האלה׃
45. ומן השעה הששית היה חשך על־כל־הארץ עד השעה התשיעית׃
46. וכעת השעה התשיעית ויצעק ישוע בקול גדול אלי אלי למה שבקתני ותרגומו אלי אלי למה עזבתני׃
47. ויאמרו מקצת העמדים שם כשמעם את־זאת לאמר אל־אליהו הוא קורא׃
48. וימהר אחד מהם וירץ ויקח ספוג וימלא אתו חמץ וישימהו על־קנה וישקהו׃
49. ושאר האנשים אמרו הניחו לו ונראה אם־יבוא אליהו להושיעו ואיש אחר לקח חנית וידקר את־צלעו ויצאו מים ודם׃
50. וישוע הוסיף לקרא בקול גדול ותצא רוחו׃
51. והנה נקרעה פרכת ההיכל מלמעלה למטה לשנים קרעים והארץ נרעשה והסלעים נבקעו׃
52. והקברים נפתחו ורבים מגופות הקדושים ישני אדמת עפר נעורו׃
53. ויצאו מן־הקברים אחרי הקיצו ויבאו אל־העיר הקדושה ויראו לרבים׃
54. ושר־המאה והאנשים אשר אתו השמרים את־ישוע כראותם את־הרעש ואת־אשר נהיתה נבהלו מאד ויאמרו אכן זה היה בן־אלהים׃
55. ותהיינה שם נשים רבות הראות מרחוק אשר הלכו אחרי ישוע מן־הגליל לשרתו׃
56. ובתוכן מרים המגדלית ומרים אם־יעקב ויוסי ואם בני זבדי׃
57. ויהי בערב ויבא איש עשיר מן־הרמתים ושמו יוסף וגם־הוא היה מתלמידי ישוע׃
58. ויגש אל־פילטוס לשאל את־גוית ישוע ויצו פילטוס כי־תנתן לו׃
59. ויקח יוסף את־הגויה ויכרך אותה בסדין טהור׃
60. וישימה בקבר החדש אשר חצב־לו בסלע ויגל אבן גדולה על־פתח הקבר וילך לו׃
61. ומרים המגדלית ומרים האחרת היו ישבות שם ממול הקבר׃
62. ויהי ממחרת ערב השבת ויקהלו הכהנים הגדולים והפרושים אל־פילטוס׃
63. ויאמרו אדנינו זכרנו כי אמר המתעה ההוא בעודנו חי מקצה שלשת ימים קום אקום׃
64. לכן צוה־נא ויסכר מבוא הקבר עד־היום השלישי פן־יבאו תלמידיו בלילה וגנבהו ואמרו אל־העם הנה־קם מן המתים והיתה התרמית האחרונה רעה מן־הראשונה׃
65. ויאמר אליהם פילטוס הנה לכם אנשי משמר לכו סכרוהו כדעתכם׃
66. וילכו ויסכרו את־מבוא הקבר ויחתמו את־האבן ויעמידו עליו את־המשמר׃

Chapter 28

1. ואחרי מוצאי השבת כשהאיר לאחד בשבת באה מרים המגדלית ומרים האחרת לראות את־הקבר׃
2. והנה רעש גדול היה כי־מלאך יהוה ירד מן־השמים ויגש ויגל את־האבן מן־הפתח וישב עליה׃
3. ויהי מראהו כברק ולבושו לבן כשלג׃
4. ומפחדו נבהלו השמרים ויהיו כמתים׃
5. ויען המלאך ויאמר אל־הנשים אתן אל־תיראן הן ידעתי כי את־ישוע הנצלב אתן מבקשות׃
6. איננו פה כי־קם כאשר אמר באנה ראינה את־המקום אשר שכב־שם האדון׃
7. ומהרתן ללכת ואמרתן אל־תלמידיו כי קם מן־המתים והנה הוא הולך לפניכם הגלילה ושם תראהו הנה אמרתי לכן׃
8. ותמהרנה לצאת מן־הקבר ביראה ובשמחה גדולה ותרצנה להגיד לתלמידיו׃
9. הנה הלכות להגיד לתלמידיו והנה ישוע נקרה אליהן ויאמר שלום לכן ותגשנה ותאחזנה ברגליו ותשתחוין לו׃
10. ויאמר אליהן ישוע אל־תיראן לכנה והגדן לאחי וילכו הגלילה ושם יראוני׃
11. ויהי בלכתן והנה אנשים מן־המשמר באו העירה ויגידו לראשי הכהנים את כל־הנעשה׃
12. ויקהלו עם־הזקנים ויתיעצו ויתנו־כסף לרב אל־אנשי הצבא לאמר׃
13. אמרו כי־באו תלמידיו לילה ויגנבו אותו בהיותנו ישנים׃
14. ואם־ישמע הדבר לפני הנציב אנחנו נפיסהו והייתם בלי־פחד׃
15. ויקחו את־הכסף ויעשו כאשר הורו להם ותצא השמועה הזאת בין היהודים עד היום הזה׃
16. ואחד עשר התלמידים הלכו הגלילה אל־ההר אשר צום ישוע׃
17. ויהי כראותם אותו וישתחוו־לו ומקצתם נחלקו בלבם׃
18. ויגש ישוע וידבר אליהם לאמר נתן־לי כל־שלטן בשמים ובארץ׃
19. לכו ועשו לתלמידים את־כל־הגוים וטבלתם אתם לשם־האב והבן ורוח הקדש׃
20. ולמדתם אתם לשמר את־כל־אשר צויתי אתכם והנה אנכי אתכם כל־הימים עד־קץ העולם אמן׃

MARK - מרקוס

Chapter 1

1. ראשית בשורת ישוע המשיח בן־האלהים׃
2. ככתוב בנביאים הנני שלח מלאכי לפניך ופנה דרכך לפניך׃
3. קול קורא במדבר פנו דרך יהוה ישרו מסלותיו׃
4. ויהי יוחנן טבל במדבר וקורא טבילת התשובה לסליחת החטאים׃
5. ותצא אליו כל־ארץ יהודה ובני ירושלים ויטבלו כלם על־ידו בנהר הירדן מתודים את־חטאתם׃
6. ויוחנן לבוש שער גמלים ואזור עור במתניו ואכל חגבים ודבש היער׃
7. ויקרא לאמר בוא יבא אחרי החזק ממני אשר אינני ראוי לכרע ולהתיר את־שרוך נעליו׃
8. אנכי טבלתי אתכם במים והוא יטבל אתכם ברוח הקדש׃
9. ויהי בימים ההם ויבא ישוע מנצרת אשר בגליל ויטבל על־ידי יוחנן בירדן׃
10. ויהי אך־עלה עלה מן־המים וירא את־השמים נבקעים והרוח כיונה ירדת עליו׃
11. ויהי קול מן־השמים אתה בני ידידי אשר רצתה נפשי בו׃
12. ואחרי־כן הוציאו הרוח המדברה׃
13. ויהי שם במדבר ארבעים יום והשטן נסהו ויהי עם־החיות והמלאכים שרתוהו׃
14. ואחרי אשר הסגר יוחנן בא ישוע הגלילה ויקרא את־בשורת מלכות האלהים לאמר׃
15. מלאה העת והגיעה מלכות האלהים שובו והאמינו בבשורה׃
16. ויהי בהתהלכו על־יד ים־הגליל וירא את־שמעון ואת־אנדרי אחי שמעון פרשים מצודה בים כי דיגים היו׃
17. ויאמר אליהם ישוע לכו אחרי ואשימכם לדיגי אנשים׃
18. ויעזבו מהר את־מכמרתיהם וילכו אחריו׃
19. ויהי כעברו מעט משם וירא את־יעקב בן־זבדי ואת־יוחנן אחיו וגם־המה באניה מתקנים את־המכמרות׃
20. ויקרא מהרה אליהם ויעזבו את־זבדי אביהם באניה עם־השכירים וילכו אחריו׃
21. ויבאו אל־כפר נחום וימהר לבוא בשבת לבית הכנסת וילמד׃
22. וישתוממו על־תורתו כי־היה מלמדם כבעל גבורה ולא כספרים׃
23. ואיש היה בבית כנסתם אשר־רוח טמאה בו ויצעק לאמר׃
24. אהה מה־לנו ולך ישוע הנצרי באת להאבידנו ידעתי מי אתה קדוש האלהים׃
25. ויגער־בו ישוע לאמר האלם וצא ממנו׃
26. ויסחבהו רוח הטמאה ויצעק בקול גדול ויצא ממנו׃
27. ויבהלו כלם וישאלו איש את־רעהו לאמר מה־זאת מה־היא התורה החדשה אשר אף־לרוחות הטמאה בגבורה הוא מצוה והנה שמעות לו׃
28. ויצא שמעו מהר בכל־מקומות ארץ הגליל׃
29. ויהי אחרי צאתם מבית הכנסת ויבאו ביתה שמעון ואנדרי המה ויעקב ויוחנן עמם׃
30. וחמות שמעון שכבה אחוזת הקדחת וימהרו לדבר אליו עליה׃
31. ויגש ויאחז בידה ויקימה ותרף ממנה הקדחת פתאם ותשרת אותם׃
32. ויהי בערב כבוא השמש ויביאו אליו את כל־החולים ואת אחוזי השדים׃
33. וכל־העיר נאספו יחדו פתח הבית׃
34. וירפא רבים אשר היו חולים חליים שונים ויגרש שדים הרבה ולא־נתן את־השדים לדבר כי ידעהו׃
35. וישכם ממחרת בעוד לילה ויצא וילך אל־מקום חרבה ויתפלל שם׃
36. וירדפו אחריו שמעון והאנשים אשר אתו׃
37. וימצאהו ויאמרו אליו הנה כלם מבקשים אותך׃
38. ויאמר אליהם נעברה מזה אל־ערי הפרזות הקרבות ואקרא גם־שם כי בעבור־זאת יצאתי׃
39. ויהי קרא בבתי כנסיותיהם בכל־הגליל ויגרש את־השדים׃
40. ויבוא אליו איש מצרע ויתחנן אליו ויכרע על־ברכיו ויאמר לו אם־תרצה תוכל לטהרני׃
41. וירחם עליו ישוע וישלח את־ידו ויגע־בו ויאמר רצה אנכי טהר׃
42. עודנו מדבר והצרעת סרה ממנו ויטהר׃
43. ויגער־בו וימהר להוציאו החוצה׃
44. ויאמר אליו ראה אל־תספר דבר לאיש כי אם־לך הראה אל־הכהן והקרב על־טהרתך את אשר־צוה משה לעדות להם׃
45. אך־הוא בצאתו החל לקרא הרבה ולהשמיע הדבר עד אשר לא־יכל לבוא עוד אל־עיר בגלוי כי אם־היה ישב מחוץ לעיר במקמות חרבה ויבאו אליו מכל־עבריו׃

Chapter 2

1. ויהי מקץ ימים בשובו אל־כפר נחום וישמעו כי־הוא בבית׃
2. ויאספו רבים מהרה עד־אפס מקום לעמד אף־מחוץ לפתח וידבר אליהם את־הדבר׃
3. ויבאו אליו אנשים נשאים איש נכה אברים וישאהו בארבעה׃
4. ולא יכלו לגשת אליו מפני העם ויסירו את־הגג במקום אשר היה שם ויחתרו חתירה ויורידו את־המשכב אשר שכב עליו נכה האברים׃
5. ויהי כראות ישוע את־אמונתם ויאמר אל־נכה האברים בני נסלחו־לך חטאתיך׃
6. ויהיו מן־הסופרים יושבים שם וחושבים בלבם לאמר׃
7. מה־ידבר זה גדופים כאלה מי יוכל לסלח חטאים בלתי האלהים לבדו׃
8. וידע ישוע ברוחו כי־ככה חשבו בלבבם ויאמר אליהם מדוע תחשבו כאלה בלבבכם׃
9. מה הנקל האמר אל־נכה האברים נסלחו־לך חטאתיך אם־אמור קום שא את־משכבך והתהלך׃
10. אך למען תדעון כי לבן־האדם יש השלטן לסלח חטאים בארץ ויאמר אל־נכה האברים׃
11. לך אני אומר קום שא את־משכבך ולך אל־ביתך׃
12. ויקם פתאם וישא את־משכבו ויצא לעיני כלם עד כי־השתממו כלם וישבחו את־האלהים לאמר מעולם לא־ראינו כזאת׃
13. וישב לצאת אל־יד הים ויבאו אליו כל־העם וילמדם׃
14. ויהי בעברו וירא את־לוי בן־חלפי ישב בבית המכס ויאמר אליו לכה אחרי ויקם וילך אחריו׃
15. ויהי כאשר הסב בביתו ויסבו מוכסים וחטאים רבים עם־ישוע ועם־תלמידיו כי רבים היו ההלכים אחריו׃
16. והסופרים והפרושים ראו אותו אכל עם־המוכסים והחטאים ויאמרו אל־תלמידיו למה־זה עם־החטאים והמוכסים אכל רבכם׃
17. וישמע ישוע ויאמר החזקים אינם צריכים לרפא כי אם־החולים לא באתי לקרא הצדיקים כי אם־החטאים לתשובה׃
18. ותלמידי יוחנן והפרושים היו צמים ויבאו ויאמרו אליו מדוע תלמידי יוחנן ותלמידי הפרושים צמים ותלמידיך אינם צמים׃
19. ויאמר אליהם ישוע איך יוכלו בני החפה לצום בעוד החתן עמהם כל־ימי היות החתן עמהם לא יוכלו לצום׃
20. הנה ימים באים ולקח מאתם החתן ואז יצומו בימים ההם׃
21. אין־תפר טלאי חדש על־שמלה בלה כי אז ינתק הטלאי החדש מן־השמלה ותרע הקריעה׃
22. ואין נתן יין חדש בנאדות בלים כי אז יבקע היין את־הנאדות והיין ישפך והנאדות יאבדו אבל בנאדות חדשים ינתן היין החדש׃
23. ויהי כעברו בשבת בין הקמה ויחלו תלמידיו לקטף מלילת בלכתם׃
24. ויאמרו אליו הפרושים ראה מה־המה עשים בשבת דבר אשר־לא יעשה׃
25. ויאמר אליהם הכי לא קראתם את־אשר עשה דוד בהיתו חסר ורעב הוא ואשר היו אתו׃
26. כי־בא אל־בית אלהים בימי אביתר הכהן הגדול ויאכל את־לחם הפנים אשר לא נכון לאכלה כי אם־לכהנים ויתן גם־לאנשים אשר אתו׃
27. ויאמר אליהם השבת נעשה בעבור האדם ולא האדם בעבור השבת׃
28. לכן בן־האדם אדון הוא גם לשבת׃

Chapter 3

1. וישב ויבוא אל־בית הכנסת ושם־איש אשר ידו יבשה׃
2. ויתבוננו בו אם־ירפאהו בשבת למען ימצאו עליו שטנה׃
3. ויאמר אל־האיש אשר יבשה ידו קום עמד בתוך׃
4. ויאמר אליהם הנכון בשבת להיטיב או להרע להציל נפש או לאבדה ויחרישו׃
5. ויבט אליהם סביב בחמה ויתעצב על־טמטום לבבם ויאמר אל־האיש פשט את־ידך ויפשט ידו ותרפא ותשב כאחרת׃
6. והפרושים יצאו מהרה ויתיעצו עליו עם־ההורדוסיים לאבדו׃
7. וישוע סר משם עם־תלמידיו אל־יד הים וילכו אחריו המון עם־רב מן־הגליל ומיהודה׃
8. ומירושלים ומאדום ומעבר הירדן ומסביבות צור וצידון המון רב אשר שמעו את כל־אשר עשה ויבאו אליו׃
9. ויאמר אל־תלמידיו כי יכינו לו אניה קטנה מפני העם למען לא ילחצוהו׃
10. כי רפא לרבים עד כי־התנפלו עליו כל־המנגעים לנגע בו׃
11. והרוחות הטמאות כראתן אותו נפלו לפניו ותצעקנה לאמר אתה הוא בן־אלהים׃
12. ויגער בהן מאד אשר לא־תגלינה אותו׃
13. ויעל אל־ההר ויקרא אל־אשר הוא חפץ בם ויבאו אליו׃
14. וישם שנים עשר איש למען יהיו אתו ולמען ישלחם לקרא הבשורה׃
15. והיה להם השלטן לרפא את־התחלאים ולגרש את־השדים׃
16. ויפקד את־שנים העשר ויכנה את־שמעון בשם פטרוס׃
17. ואת־יעקב בן־זבדי ואת יוחנן אחי יעקב ויכנה אתם בשם בני־רגוש הוא בני־רעם׃
18. ואת אנדרי ואת פילפוס ואת בר־תלמי ואת מתי ואת־תומא ואת־יעקב בן־חלפי ואת־תדי ואת שמעון הקני׃
19. ואת־יהודה איש קריות אשר גם־מסרו׃
20. ויבאו הביתה וישב המון העם להתאסף עד כי־לא יכלו אף לאכל־לחם׃
21. וישמעו קרוביו ויצאו להחזיק בו כי אמרו יצא מדעתו׃
22. והסופרים אשר ירדו מירושלים אמרו כי בעל־זבוב נכנס בו ועל־ידי שר־השדים הוא מגרש את־השדים׃
23. ויקרא אותם אליו וידבר להם במשלים לאמר איך יוכל השטן לגרש השטן׃
24. ואם־נחלקה ממלכה על־עצמה לא־תוכל לעמד הממלכה ההיא׃
25. ובית אם־נחלק על־עצמו לא־יוכל לעמד הבית ההוא׃
26. ואם־השטן יתקומם אל־עצמו ונחלק לא־יוכל לעמד כי־בא קצו׃
27. אין איש אשר יכל לבוא לבית הגבור ולגזל את־כליו אם־לא יאסר בראשונה את־הגבור ואחר ישסה את־ביתו׃
28. אמן אמר אני לכם כי כל־החטאים יסלחו לבני אדם וכל־הגדופים אשר יגדפו׃
29. אך המגדף את־רוח הקדש אין־לו סליחה לעולם כי־יאשם בעוֺנו לנצח׃
30. כי־המה אמרו רוח טמאה בו׃
31. ויבאו אמו ואחיו ויעמדו מחוץ לבית וישלחו אליו לקרא לו׃
32. והמון העם ישבו סביביו ויאמרו אליו הנה אמך ואחיך בחוץ מבקשים אותך׃
33. ויען ויאמר אליהם מי הם אמי ואחי׃
34. ויבט סביב אל־הישבים סביביו ויאמר הנה אמי ואחי׃
35. כי כל־אשר יעשה רצון האלהים הוא אחי ואחותי ואמי׃

Chapter 4

1. וישב אל־הים ויחל ללמד ויקהלו אליו המון עם־רב עד אשר־ירד לשבת באניה בים וכל־העם עומד על־חוף הים ביבשה׃
2. וילמדם הרבה במשלים ויאמר אליהם בלמדו אתם׃
3. שמעו שמוע הנה הזרע יצא לזרע׃
4. ויהי בזרעו ויפל מן־הזרע על־יד הדרך ויבא עוף השמים ויאכלהו׃
5. ויש אשר נפל על־מקום הסלע אשר אין־לו שם אדמה הרבה וימהר לצמח כי לא־היה לו עמק אדמה׃
6. ויהי כזרח השמש ויצרב וייבש כי אין־לו שרש׃
7. ויש אשר נפל בין הקצים ויעלו הקצים וימעכהו ולא נתן פרי׃
8. ויש אשר נפל על־האדמה הטובה ויתן פרי עולה וגדל ויעש זה שלשים שערים וזה ששים וזה מאה׃
9. ויאמר אליהם מי אשר אזנים לו לשמע ישמע׃
10. ויהי בהיותו לבדו וישאלוהו האנשים אשר סביביו עם־שנים העשר על־המשל׃
11. ויאמר אליהם לכם נתן לדעת סוד מלכות האלהים ואשר בחוץ להם הכל במשלים׃
12. למען יראו ראו ולא ידעו ושמעו שמוע ולא יבינו פן־ישובו ונסלח לחטאתם׃
13. ויאמר להם הן לא ידעתם את־המשל הזה ואיך תבינו את־המשלים כלם׃
14. הזרע הוא זרע את־הדבר׃
15. ואלה הם הנזרעים על־יד הדרך אשר יזרע־בם הדבר וכשמעם אותו מיד בא השטן וישא את־הדבר הזרוע בלבבם׃
16. וכן הנזרעים על־מקמות הסלע הם השמעים את־הדבר ומהר בשמחה יקחהו׃
17. אך אין־להם שרש בקרבם ורק לשעה יעמדו ואחר־כן בהיות צרה ורדיפה על־אדות הדבר מהרה יכשלו׃
18. והאחרים הנזרעים בין הקצים הם השמעים את־הדבר׃
19. ודאגות העולם הזה ומרמת העשר ותאוֺת שאר הדברים באות וממעכות את־הדבר ופרי לא יהיה־לו׃
20. ואלה הנזרעים על־האדמה הטובה הם השמעים את־הדבר ומקבלים אתו ועשים פרי לשלשים שערים ולששים ולמאה׃
21. ויאמר אליהם הכי יביאו הנר למען יושם תחת האיפה ותחת המטה ולא למען יעלהו על־המנורה׃
22. כי אין־דבר סתום אשר לא־יגלה ולא נעלם דבר כי אם־למען יבא לגלוי׃
23. כל־אשר אזנים לו לשמע ישמע׃
24. ויאמר אליהם ראו מה אתם שמעים במדה אשר אתם מודדים בה ימד לכם ועוד יוסף לכם השמעים׃
25. כי מי שיש־לו נתון ינתן לו ומי שאין־לו גם את־אשר יש־לו יקח ממנו׃
26. ויאמר מלכות האלהים היא כאשר ישליך איש זרע על־האדמה׃
27. וישן וקם לילה ויום והזרע יצמח וגדל והוא לא ידע׃
28. כי הארץ מאליה מוציאה פריה את־הדשא ראשונה ואחריו את־השבלת ואחרי־כן את־החטה המלאה בשבלת׃
29. וכאשר גמל הפרי ימהר לשלח את־המגל כי בשל הקציר׃
30. ויאמר אל־מה נדמה את־מלכות האלהים ובאיזה משל נמשילנה׃
31. כגרגר של־חרדל אשר יזרע באדמה והוא קטן מכל־הזרעים אשר על־הארץ׃
32. ואחרי הזרעו יעלה ויגדל על־כל־הירקות ועשה ענפים גדולים עד־אשר יוכלו עוף השמים לקנן בצלו׃
33. ובמשלים רבים כאלה דבר אליהם את־הדבר כפי־אשר יכלו לשמע׃
34. ובבלי משל לא דבר אליהם והיה בהיותו עם־תלמידיו לבדם יבאר להם את־הכל׃
35. ויאמר אליהם ביום ההוא לפנות ערב נעברה אל־עבר הים׃
36. ויעזבו את־המון העם ויקחו אתו כאשר הוא באניה וגם־אניות אחרות הלכו עמו׃
37. ותקם רוח־סערה גדולה וישטפו הגלים אל־תוך האניה עד אשר־כמעט נמלאה׃
38. והוא ישן על־הכסת באחורי האניה ויעירו אותו ויאמרו אליו רבי האינך דאג לנו כי־נאבד׃
39. ויעור ויגער ברוח ויאמר אל־הים הס ודם ותשך הרוח ותהי דממה גדולה׃
40. ויאמר אליהם למה ככה אתם חרדים איך אין־לכם אמונה׃
41. וייראו יראה גדולה ויאמרו איש אל־רעהו מי אפוא הוא אשר גם הרוח והים שמעים לו׃

Chapter 5

1. ויבאו אל־עבר הים אל־ארץ הגדרים׃
2. והוא יצא מן־האניה והנה־איש בא לקראתו מבין הקברים אשר־רוח טמאה בו׃
3. ומושבו בקברים וגם בעבתים לא־יכל איש לאסרו׃
4. כי־פעמים הרבה אסרוהו בכבלים ובעבתים וינתק את־העבתים וישבר את־הכבלים ואין איש יכל לכבשו׃
5. ותמיד לילה ויומם היה בהרים ובקברים צעק ופצע את־עצמו באבנים׃
6. ויהי כראתו את־ישוע מרחוק וירץ וישתחו לו׃
7. ויצעק בקול גדול ויאמר מה־לי ולך ישוע בן־אל עליון באלהים אני משביעך אשר לא תענני׃
8. כי הוא אמר אליו צא רוח טמא מן־האדם הזה׃
9. וישאל אתו מה־שמך ויען ויאמר לגיון שמי כי־רבים אנחנו׃
10. ויתחנן אליו מאד לבלתי שלחם אל־מחוץ לארץ׃
11. ועדר חזירים רבים היה שם במרעה ההרים׃
12. ויתחננו־לו כל־השדים לאמר שלחנו אל־החזירים ונבאה אל־תוכם׃
13. וינח להם ישוע ויצאו רוחות הטמאה ויבאו בחזירים וישתער העדר מן־המורד אל־הים כאלפים במספר ויטבעו בים׃
14. וינוסו רועי החזירים ויגידו זאת בעיר ובשדות ויצאו לראות מה־נהיתה׃
15. ויבאו אל־ישוע ויראו את־אחוז השדים אשר הלגיון בו והוא יושב מלבש וטוב־שכל וייראו׃
16. ויספרו להם הראים את־אשר נעשה לאחוז השדים ואת־דבר החזירים׃
17. ויחלו להתחנן אליו לסור מגבוליהם׃
18. ויהי ברדתו אל־האניה התחנן אליו האיש אשר היה אחוז שדים לתתו לשבת עמו׃
19. ולא הניח לו ישוע כי אם־אמר אליו שוב לביתך אל־בני משפחתך והגד להם את־הגדלות אשר־עשה לך יהוה ויחנך׃
20. וילך לו ויחל לקרא בעשר הערים את־הגדלות אשר־עשה לו ישוע ויתמהו כלם׃
21. וישב ישוע לעבר באניה אל־עבר הים ויקהל אליו המון רב והוא על־שפת הים׃
22. והנה־בא אחד מראשי הכנסת ושמו יאיר וירא אתו ויפל לרגליו׃
23. ויתחנן אליו מאד לאמר בתי הקטנה חלתה עד־למות אנא בוא־נא ושים ידיך עליה למען תרפא ותחיה׃
24. וילך אתו וילכו אחריו המון רב וידחקהו׃
25. ואשה היתה זבת דם שתים עשרה שנה׃
26. והיא סבלה הרבה תחת ידי רפאים רבים והוציאה את־כל אשר־לה ולא להועיל ויהי חליה חזק מאד׃
27. ויהי כשמעה את־שמע ישוע ותבוא בהמון העם מאחריו ותגע בבגדו׃
28. כי אמרה רק אם־אגע בבגדיו אושע׃
29. וייבש מקור דמיה פתאם ותבן בבשרה כי נרפא נגעה׃
30. וברגע ידע ישוע בנפשו כי גבורה יצאה ממנו ויפן בתוך העם ויאמר מי נגע בבגדי׃
31. ויאמרו אליו תלמידיו אתה ראה את־ההמון דוחק אותך ואמרת מי־נגע בי׃
32. ויבט סביב לראות את־אשר עשתה זאת׃
33. ותירא האשה ותחרד כי ידעה את־אשר נעשה לה ותבא ותפל לפניו ותגד־לו את האמת כלה׃
34. ויאמר אליה בתי אמונתך הושיעה לך לכי לשלום וחיית מנגעך׃
35. עודנו מדבר והנה באים מבית־ראש הכנסת לאמר בתך מתה למה תטריח־עוד את־המורה׃
36. וכשמע ישוע את־הדבר אשר דברו ויאמר אל־ראש הכנסת אל־תירא רק האמינה׃
37. ולא הניח לאיש ללכת אתו בלתי אם־לפטרוס וליעקב וליוחנן אחי יעקב׃
38. ויבא בית־ראש הכנסת וירא המון הבוכים והמיללים הרבה׃
39. ובבאו אמר אליהם מה־תהמו ותבכו הנערה לא מתה אך־ישנה היא׃
40. וישחקו לו והוא גרש את־כלם ויקח את־אבי הנערה ואת־אמה ואת־אשר אתו ויבא החדרה אשר־שם שכבת הנערה׃
41. ויאחז ביד הנערה ויאמר אליה טליתא קומי אשר פרושו הילדה אני אמר לך קומי נא׃
42. ומיד קמה הילדה ותתהלך והיא בת־שתים עשרה שנה וישמו שמה גדולה׃
43. ויזהר אותם מאד שלא יודע הדבר לאיש ויאמר לתת לה לאכול׃

Chapter 6

1. ויצא משם ויבא אל־ארצו וילכו אחריו תלמידיו׃
2. וביום השבת החל ללמד בבית הכנסת וישמעו רבים וישתוממו לאמר מאין לזה כאלה ומה־היא החכמה הנתונה לו עד־אשר נעשו גבורות כאלה על־ידיו׃
3. הלא זה הוא החרש בן־מרים ואחי יעקב ויוסי ויהודה ושמעון והלא אחיותיו אתנו פה ויהי להם למכשול׃
4. ויאמר אליהם ישוע אין הנביא נקלה כי אם־בארצו ובין קרוביו ובביתו׃
5. ולא יכל לעשות שם פלא רק על־חלשים מעטים שם את־ידיו וירפאם׃
6. ויתמה על־חסרון אמונתם ויסב בכפרים סבוב ולמד׃
7. ויקרא אל־שנים העשר ויחל לשלח אותם שנים שנים ויתן להם שלטן על־רוחות הטמאה׃
8. ויצו אותם אשר לא־ישאו מאומה לדרך זולתי מקל לבדו לא תרמיל ולא לחם ולא נחשת בחגורה׃
9. רק להיות נעולי סנדל ושתי כתנות לא ילבשו׃
10. ויאמר אליהם במקום אשר תבאו בית־איש שבו־בו עד כי־תצאו משם׃
11. וכל־אשר לא־יקבלו אתכם ולא ישמעו אליכם צאו משם ונערו את עפר כפות רגליכם לעדות להם אמן אני אמר לכם לסדם ולעמרה יקל ביום הדין מן־העיר ההיא׃
12. ויצאו ויקראו לשוב בתשובה׃
13. ויגרשו שדים רבים ויסוכו בשמן חלשים רבים וירפאום׃
14. וישמע עליו המלך הורדוס כי נודע שמו ויאמר יוחנן הטובל קם מן־המתים ועל־כן פעלות בו הגבורות׃
15. ואחרים אמרו כי הוא אליהו ואחרים אמרו כי־נביא הוא או כאחד הנביאים׃
16. וישמע הורדוס ויאמר יוחנן אשר אנכי נשאתי את־ראשו מעליו הוא קם מן־המתים׃
17. כי הוא הורדוס שלח לתפש את־יוחנן ויאסרהו בבית הסהר בגלל הורודיה אשת פילפוס אחיו כי אתה לקח לו לאשה׃
18. יען אשר־אמר יוחנן אל־הורדוס אשת אחיך איננה מתרת לך׃
19. ותשטם אותו הורודיה ותבקש המיתו ולא יכלה׃
20. כי הורדוס ירא את־יוחנן בדעתו כי־הוא איש צדיק וקדוש ויגן בעדו והרבה עשה בשמעו אליו ויאהב לשמע אתו׃
21. ויבא היום המכשר כי הורדוס ביום הלדת אתו עשה משתה לגדוליו ולשרי האלפים ולראשי הגליל׃
22. ותבא בת־הורודיה ותרקד ותיטב בעיני הורדוס ובעיני המסבים עמו ויאמר המלך אל־הנערה שאלי ממני את־אשר תחפצי ואתן לך׃
23. וישבע לה לאמר כל־אשר תשאלי ממני אתן־לך עד־חצי מלכותי׃
24. ותצא ותאמר לאמה מה אשאל ותאמר את־ראש יוחנן המטביל׃
25. ותמהר מאד לבוא אל־המלך ותשאל לאמר רצוני אשר־תתן לי עתה בקערה את־ראש יוחנן המטביל׃
26. ויתעצב המלך מאד אך בעבור השבועה והמסבים עמו לא רצה להשיב פניה׃
27. ומיד שלח המלך אחד השומרים ויצוהו להביא את־ראשו׃
28. וילך ויכרת את־ראשו בבית הסהר ויביאהו בקערה ויתנהו לנערה והנערה נתנה אתו אל־אמה׃
29. וישמעו תלמידיו ויבאו וישאו את־גויתו וישימוה בקבר׃
30. ויקהלו השליחים אל־ישוע ויגידו לו את־כל־אשר עשו ואת אשר למדו׃
31. ויאמר אליהם באו אתם לבדד אל־מקום חרבה ונוחו מעט כי רבים היו הבאים והיצאים עד־לאין־עת להם לאכול׃
32. וילכו משם באניה אל־מקום חרבה לבדד׃
33. וההמון ראה אותם יצאים ויכירהו רבים וירוצו שמה ברגליהם מכל הערים ויעברו אותם ויאספו אליו׃
34. ויצא ישוע וירא המון עם רב ויהמו מעיו עליהם כי היו כצאן אשר אין־להם רעה ויחל ללמד אותם דברים הרבה׃
35. ויהי כאשר רפה היום לערוב ויגשו אליו תלמידיו לאמר הנה המקום חרב והיום רד מאד׃
36. שלח אותם וילכו אל־החצרים והכפרים מסביב לקנות להם לחם כי אין־להם מה־לאכל׃
37. ויען ויאמר אליהם תנו אתם להם לאכלה ויאמרו אליו הנלך לקנות לחם במאתים דינר ונתן להם לאכלה׃
38. ויאמר אליהם כמה ככרות־לחם יש לכם לכו וראו וידעו ויאמרו חמש ושני דגים׃
39. ויצו אותם לשבת כלם חברה חברה לבדה על־ירק הדשא׃
40. וישבו להם שורות שורות למאות ולחמשים׃
41. ויקח את־חמשת ככרות הלחם ואת־שני הדגים וישא עיניו השמימה ויברך ויפרס את־הלחם ויתן לתלמידיו לשום לפניהם ואת־שני הדגים חלק לכלם׃
42. ויאכלו כלם וישבעו׃
43. וישאו מן־הפתותים מלוא סלים שנים עשר וגם מן־הדגים׃
44. והאכלים מן־הלחם היו כחמשת אלפי איש׃
45. ואחרי־כן האיץ בתלמידיו לרדת באניה ולעבור לפניו אל־עבר הים אל־בית צידה עד־שלחו את־העם׃
46. ויהי אחר שלחו אתם ויעל ההרה להתפלל׃
47. ויהי־ערב והאניה באה בתוך הים והוא לבדו ביבשה׃
48. וירא אותם מתיגעים בשוטם כי הרוח לנגדם ויהי כעת האשמרת הרביעית ויבא אליהם מתהלך על־פני הים ויואל לעבור לפניהם׃
49. והם בראותם אתו מתהלך על־פני הים חשבו כי מראה־רוח הוא ויצעקו׃
50. כי־כלם ראוהו ויבהלו אז דבר אתם ויאמר אליהם חזקו כי־אני הוא אל־תיראו׃
51. וירד אליהם אל־האניה והרוח שככה וישתוממו עוד־יותר בלבבם ויתמהו׃
52. כי לא השכילו בדבר־ככרות הלחם מפני טמטום לבבם׃
53. ויעברו את־הים ויבאו ארצה גניסר ויקרבו אל־היבשה׃
54. ויהי כצאתם מן־האניה אז הכירהו׃
55. וירוצו בכל־סביבותיהם ויחלו לשאת את־החולים במשכבות אל־כל־מקום אשר שמעו כי־שם הוא׃
56. ובכל־מקום אשר יבא אל־הכפרים או אל־הערים ואל־השדות שם שמו את־החולים בחוצות ויתחננו לו כי יגעו רק בכנף בגדו והיה כל אשר נגעו־בו ונושעו׃

Chapter 7

1. ויקהלו אליו הפרושים ומן־הסופרים אשר באו מירושלים׃
2. ויהי כראותם מתלמידיו אכלים לחם בטמאת ידיהם בלא נטילה ויוכיחו אתם׃
3. כי הפרושים וכל־היהודים לא יאכלו בלתי אם־רחצו את־ידיהם עד־הפרק בזהירות באחזם בקבלת הזקנים׃
4. ואת־אשר מן־השוק אינם אכלים בלא טבילה ועוד דברים אחרים רבים אשר קבלו לשמר כמו טבילת כסות וכדים ויורות ומטות׃
5. וישאלו אותו הפרושים והסופרים מדוע תלמידיך אינם נהגים על־פי קבלת הזקנים כי־אכלים לחם בלא נטילת ידים׃
6. ויען ויאמר אליהם היטב נבא ישעיהו עליכם החנפים ככתוב העם הזה בשפתיו כבדוני ולבו רחק ממני׃
7. ותהו יראתם אתי מצוֺת אנשים מלמדים׃
8. כי עזבתם את־מצות אלהים לאחז בקבלת בני־אדם טבילות כדים וכסות וכאלה רבות אתם עשים׃
9. ויאמר אליהם מה־יפה עשיתם אשר בטלתם את־מצות האלהים כדי שתשמרו את־קבלתכם׃
10. כי־משה אמר כבד את־אביך ואת־אמך ומקלל אביו ואמו מות יומת׃
11. ואתם אמרים איש כי־יאמר לאביו ולאמו קרבן פרושו מתנה לאלהים כל־מה־שאתה נהנה ממני׃
12. ולא תניחו לו לעשות עוד מאומה לאביו ולאמו׃
13. ותפרו את־דבר האלהים על־ידי קבלתכם אשר קבלתם והרבה כאלה אתם עשים׃
14. ויקרא אל־כל־העם ויאמר אליהם שמעו אלי כלכם והבינו׃
15. אין דבר מחוץ לאדם אשר יוכל לטמא אותו בבאו אל־קרבו כי אם־הדברים היוצאים ממנו המה יטמאו את־האדם׃
16. כל־אשר אזנים לו לשמע ישמע׃
17. ויהי כאשר שב הביתה מן־ההמון וישאלהו תלמידיו על־דבר המשל׃
18. ויאמר אליהם האף אתם חסרי בינה הלא תשכילו כי כל־הבא אל־תוך האדם מחוצה לו לא יטמאנו׃
19. כי לא־יבוא אל־לבו כי אם־אל־כרשו ויצא למוצאות להבר כל־אכל׃
20. ויאמר היצא מן־האדם הוא מטמא את־האדם׃
21. כי מתוך לב האדם יצאות המחשבות הרעות נאף וזנה ורצוח׃
22. וגנוב ואהבת בצע ורשעה ורמיה וזוללות וצרות עין וגדוף וזדון וסכלות׃
23. כל־הרעות האלה מקרב האדם הן יוצאות ומטמאות אתו׃
24. ויקם משם וילך לו אל־גבולות צור וצידון ובבואו הביתה לא אבה כי־יודע לאיש ולא יכל להסתר׃
25. כי אשה אשר רוח טמאה נכנסה בבתה הקטנה שמעה את־שמעו ותבא ותפל לרגליו׃
26. והאשה יונית וארץ מולדתה כנען אשר לסוריא ותבקש ממנו לגרש את־השד מבתה׃
27. ויאמר אליה ישוע הניחי לשבע בראשונה הבנים כי לא־טוב לקחת לחם הבנים ולהשליכו לצעירי הכלבים׃
28. ותען ותאמר אליו כן אדני אבל גם־צעירי הכלבים יאכלו תחת השלחן מפרורי לחם הבנים׃
29. ויאמר אליה בגלל דברך זה לכי־לך יצא השד מבתך׃
30. ותבא אל־ביתה ותמצא את־הילדה משכבת על־המטה והשד יצא ממנה׃
31. וישב ויצא מגבול צור וצידון ויבא אל־ים הגליל בתוך גבול עשר הערים׃
32. ויביאו אליו איש אשר היה חרש ואלם ויתחננו לו לשום עליו את־ידו׃
33. ויקח אתו לבדו מקרב ההמון וישם את־אצבעותיו באזניו וירק ויגע בלשונו׃
34. ויבט השמימה ויאנח ויאמר אליו אפתח ופרושו הפתח׃
35. וברגע נפתחו אזניו ויתר קשר לשונו וידבר בשפה ברורה׃
36. ויזהר אותם כי לא־יספרו לאיש וכאשר יזהירם כן ירבו להכריז׃
37. וישתוממו עד־מאד ויאמרו את־הכל עשה יפה גם־החרשים הוא עשה לשמעים גם־האלמים למדברים׃

Chapter 8

1. ויהי בימים ההם בהקבץ עם רב ואין להם מה־יאכלו ויקרא ישוע אל־תלמידיו ויאמר אליהם׃
2. נכמרו רחמי על־העם כי־זה שלשת ימים עמדו עמדי ואין להם לחם לאכל׃
3. והיה בשלחי אותם רעבים לבתיהם יתעלפו בדרך כי־יש מהם אשר באו ממרחק׃
4. ויענו אתו תלמידיו מאין יוכל איש להשביע את־אלה פה במדבר לחם׃
5. וישאל אותם כמה ככרות־לחם יש לכם ויאמרו שבע׃
6. ויצו את־העם לשבת לארץ ויקח את־שבע ככרות הלחם ויברך ויפרס ויתן אותם לתלמידיו לשום לפניהם וישימו לפני העם׃
7. ויהי להם מעט דגים קטנים ויברך ויאמר לשום לפניהם גם־את־אלה׃
8. ויאכלו וישבעו וישאו מן־הפתותים הנותרים שבעת דודים׃
9. והאכלים היו כארבעת אלפי איש וישלחם׃
10. אז ירד באניה עם־תלמידיו ויבא אל־גלילות דלמנותא׃
11. ויצאו הפרושים ויחלו להתוכח אתו וישאלו מעמו אות מן־השמים והם מנסים אתו׃
12. ויאנח ברוחו ויאמר מה־הדור הזה מבקש־לו אות אמן אמר אני לכם אם־ינתן אות לדור הזה׃
13. ויעזב אותם וירד באניה וישב ויעבר אל־עבר הים׃
14. וישכחו לקחת אתם לחם ולא־היה להם באניה בלתי אם־ככר־לחם אחת׃
15. ויזהר אותם לאמר ראו השמרו לכם משאר הפרושים ומשאר הורדוס׃
16. ויחשבו ויאמרו איש אל־רעהו על כי־לחם אין אתנו׃
17. וידע ישוע ויאמר להם מה־תחשבו על כי־לחם אין לכם העוד לא תשכילו ולא תבינו ולבכם עודנו מטמטם׃
18. עינים לכם ולא תראו ואזנים לכם ולא תשמעו ולא תזכרו׃
19. כאשר פרסתי את־חמשת ככרות הלחם לחמשת אלפי איש כמה סלים מלאי פתותים נשאתם ויאמרו אליו שנים עשר׃
20. ובשבע לארבעת אלפי איש כמה דודים מלאי פתותים נשאתם ויאמרו אליו שבעה׃
21. ויאמר אליהם איך לא תבינו׃
22. ויבא אל־בית צידה ויביאו אליו איש עור ויתחננו לו לגעת בו׃
23. ויאחז ביד העור ויוליכהו אל־מחוץ לכפר וירק בעיניו וישם את־ידיו עליו וישאלהו לאמר הראה אתה דבר׃
24. ויבט ויאמר אראה את־בני האדם כי מתהלכים כאילנות אני ראה׃
25. ויוסף לשום את־ידיו על־עיניו ותפקחנה עיניו וירפא וירא הכל היטב עד־למרחוק׃
26. וישלחהו אל־ביתו לאמר אל־תבא בתוך הכפר ואל־תדבר לאיש בכפר׃
27. ויצא ישוע ותלמידיו ללכת אל־כפרי קיסרין של־פילפוס ויהי בדרך וישאל את־תלמידיו ויאמר אליהם מה־אמרים עלי האנשים מי־אני׃
28. ויענו ויאמרו יוחנן המטביל ויש אמרים אליהו ואחרים אמרים אחד מן־הנביאים׃
29. וישאל אתם לאמר ואתם מה־תאמרו עלי מי־אני ויען פטרוס ויאמר אליו אתה הוא המשיח׃
30. ויצו אתם בגערה לבלתי דבר־עליו לאיש׃
31. ויחל ללמדם כי צריך בן־האדם לענות הרבה וימאס על־ידי הזקנים והכהנים הגדולים והסופרים ויומת ומקצה שלשת ימים קום יקום׃
32. והוא בגלוי דבר את־הדבר הזה ויקחהו פטרוס ויחל לגער־בו׃
33. ויפן אחריו ויבט אל־תלמידיו ויגער בפטרוס לאמר סור מעל פני השטן כי אין לבך לדברי האלהים כי אם־לדברי האדם׃
34. ויקרא אל־העם ואל־תלמידיו ויאמר אליהם החפץ ללכת אחרי יכחש בנפשו וישא את־צלבו וילך אחרי׃
35. כי כל־אשר יחפץ להושיע את־נפשו תאבד נפשו ממנו וכל אשר תאבד לו נפשו למעני ולמען הבשורה הוא יושיענה׃
36. כי מה־יועיל לאדם כי־יקנה את־כל־העולם ונשחתה נפשו׃
37. או מה־יתן איש פדיון נפשו׃
38. כי כל־איש אשר־הייתי אני ודברי לו לחרפה בדור הנאף והחוטא הזה אף־הוא יהיה לחרפה לבן־האדם בבואו בכבוד אביו עם־המלאכים הקדושים׃

Chapter 9

1. ויאמר אליהם אמן אמר אני לכם כי יש מן־העמדים פה אשר לא־יטעמו מות עד כי־יראו מלכות האלהים באה בגבורה׃
2. ואחרי ששת ימים לקח ישוע את־פטרוס ואת־יעקב ואת־יוחנן ויעלם על־הר גבה אתו לבדם וישתנה לעיניהם׃
3. ובגדיו נהיו מזהירים לבנים מאד כשלג אשר לא יוכל כובס בארץ להלבין כמוהם׃
4. וירא אליהם אליהו ומשה מדברים עם־ישוע׃
5. ויען פטרוס ויאמר אל־ישוע רבי טוב היותנו פה נעשה־נא שלש סכות לך אחת ולמשה אחת ולאליהו אחת׃
6. כי לא־ידע מה־ידבר כי היו נבהלים׃
7. ויהי ענן סוכך עליהם ויצא מן־הענן קול אמר זה בני ידידי אליו שמעו׃
8. והמה הביטו כה וכה פתאם ולא־ראו עוד איש בלתי את־ישוע לבדו אתם׃
9. וירדו מן־ההר ויזהירם לבלתי הגיד לאיש את־אשר ראו עד כי־יקום בן־האדם מן־המתים׃
10. וישמרו את־הדבר בלבבם וידרשו לדעת מה־היא התקומה מן־המתים׃
11. וישאלהו לאמר מה־זה אמרים הסופרים כי אליהו בוא יבוא בראשונה׃
12. ויען ויאמר להם הנה אליהו בא בראשונה וישיב את־הכל ומה־כתוב על בן־האדם הלא כי יענה הרבה וימאס׃
13. אבל אמר אני לכם גם־בא אליהו וגם־עשו לו כרצונם כאשר כתוב עליו׃
14. ויהי כבואו אל־התלמידים וירא עם־רב סביבותם וסופרים מתוכחים אתם׃
15. וכל־העם כראותם אתו כן תמהו וירוצו אליו וישאלו־לו לשלום׃
16. וישאל את־הסופרים מה־אתם מתוכחים עמהם׃
17. ויען אחד מן־העם ויאמר רבי הבאתי אליך את־בני אשר־רוח אלם בקרבו׃
18. והיה בכל־מקום אשר יאחזהו הוא מרצץ אתו וירד רירו וחרק את־שניו ויבש גופו ואמר אל־תלמידיך לגרשו ולא יכלו׃
19. ויען ויאמר להם הוי דור בלתי מאמין עד־מתי אהיה עמכם עד־מתי אסבל אתכם הביאו אתו לפני׃
20. ויביאהו לפניו ויהי כאשר ראהו הרוח וירוצצנו פתאם ויפל ארצה ויתגולל ויורד רירו׃
21. וישאל את־אביו כמה ימים היתה־לו זאת ויאמר מימי נעוריו׃
22. ופעמים רבות הפיל אתו גם־באש גם־במים להאבידו אך אם־יכל תוכל רחם עלינו ועזרנו׃
23. ויאמר אליו ישוע לאמר אם־תוכל להאמין כל יוכל המאמין׃
24. ויתן אבי הילד את־קלו בבכי ויאמר אני מאמין אדני עזר־נא לחסרון אמונתי׃
25. וירא ישוע את־העם מתקבץ אליו ויגער ברוח הטמא לאמר רוח אלם וחרש אני מצוך צא ממנו ואל־תסף לבוא־בו עוד׃
26. ויצעק וירצץ אתו מאד ויצא ויהי כמת עד אשר־אמרו רבים כי גוע׃
27. ויחזק ישוע בידו ויניעהו ויקם׃
28. ויהי כאשר בא הביתה וישאלהו תלמידיו בהיותם לבדם אתו מדוע אנחנו לא יכלנו לגרשו׃
29. ויאמר אליהם המין הזה יצא לא יצא כי אם־בתפלה ובצום׃
30. ויצאו משם ויעברו בגליל ולא אבה להודע לאיש׃
31. כי היה מלמד את־תלמידיו לאמר אליהם כי עתיד בן־האדם להמסר בידי בני־אדם ויהרגהו ואחרי אשר נהרג יקום ביום השלישי׃
32. והם לא הבינו את הדבר וייראו לשאל אותו׃
33. ויבא אל־כפר־נחום ובהיותו בבית וישאל אותם מה התוכחתם איש עם־רעהו בדרך׃
34. ויחרישו כי התעשקו בדרך מי הוא הגדול בהם׃
35. וישב ויקרא אל־שנים העשר ויאמר אליהם איש כי־יחפץ להיות הראשון הוא יהיה האחרון לכלם ומשרת כלם׃
36. ויקח ילד ויעמידהו בתוכם ויחבקהו ויאמר להם׃
37. כל־אשר יקבל בשמי ילד אחד כזה הוא מקבל אותי וכל־אשר אותי יקבל איננו מקבל אותי כי אם־את־אשר שלחני׃
38. ויען יוחנן ויאמר אליו רבי ראינו איש מגרש שדים בשמך ואיננו הולך אחרינו ונעצור בעדו יען אשר לא־הלך אחרינו׃
39. ויאמר ישוע אל־תעצרהו כי אין איש עשה גבורה בשמי ויוכל במהרה לדבר־בי רעה׃
40. כי כל אשר איננו נגדנו הוא בעדנו׃
41. כי כל־המשקה אתכם כוס מים בשמי על־אשר אתם למשיח אמן אמר אני לכם כי לא־יאבד שכרו׃
42. וכל־המכשיל אחד הקטנים המאמינים בי טוב לו שיתלה פלח־רכב על־צוארו והשלך בים׃
43. ואם־ידך תכשילך קצץ אתה טוב לך לבוא קטע לחיים מהיות לך שתי ידים ותלך אל־גיהנם אל־האש אשר לא תכבה׃
44. אשר־שם תולעתם לא תמות ואשם לא תכבה׃
45. ואם־רגלך תכשילך קצץ אתה טוב לך לבוא פסח לחיים מהיות לך שתי רגלים ותשלך לגיהנם אל־האש אשר לא תכבה׃
46. אשר־שם תולעתם לא תמות ואשם לא תכבה׃
47. ואם־עינך תכשילך עקר אתה טוב לך לבוא אל־מלכות האלהים בעין אחת מהיות לך שתי עינים ותשלך לגיהנם׃
48. אשר־שם תולעתם לא תמות ואשם לא תכבה׃
49. כי כל־איש באש ימלח וכל־קרבן במלח ימלח׃
50. טוב המלח ואם־המלח יהיה תפל במה תתקנו אותו יהי־לכם מלח בקרבכם ויהי שלום ביניכם׃

Chapter 10

1. ויקם משם וילך אל־גבול יהודה מעבר הירדן ויקהלו עוד אליו המון עם וילמדם כפעם בפעם׃
2. ויגשו אליו הפרושים וישאלהו אם־יוכל איש לשלח את־אשתו והם מנסים אתו׃
3. ויען ויאמר אליהם מה־צוה אתכם משה׃
4. ויאמרו משה התיר לכתב ספר כריתת ולשלח׃
5. ויען ישוע ויאמר אליהם בעבור קשי לבבכם כתב לכם את־המצוה הזאת׃
6. אבל מראשית הבריאה זכר ונקבה עשה אתם אלהים׃
7. על־כן יעזב־איש את־אביו ואת־אמו ודבק באשתו׃
8. והיו שניהם לבשר אחד ואם־כן אפוא אינם עוד שנים כי אם־בשר אחד׃
9. לכן את אשר־חבר אלהים לא יפרידנו אדם׃
10. ויהי בבית וישובו תלמידיו לשאל אתו על־זאת׃
11. ויאמר אליהם המשלח את־אשתו ולקח אחרת נאף הוא עליה׃
12. ואשה כי תעזב אישה ולקחה איש אחר נאפת היא׃
13. ויביאו אליו ילדים למען יגע בהם ויגערו התלמידים במביאיהם׃
14. וירא ישוע ויכעס ויאמר אליהם הניחו לילדים לבוא אלי ואל־תמנעום כי לאלה מלכות האלהים׃
15. אמן אמר אני לכם כל אשר־לא יקבל את־מלכות האלהים כילד הוא לא־יבא בה׃
16. ויחבקם ויברכם בשומו את־ידיו עליהם׃
17. ויהי בצאתו לדרך והנה־איש רץ אליו ויכרע לפניו וישאל אותו רבי הטוב מה אעשה ואירש חיי עולם׃
18. ויאמר לו ישוע מדוע קראת לי טוב אין טוב בלתי אחד האלהים׃
19. הן ידעת את־המצוֺת לא תנאף לא תרצח לא תגנב לא־תענה עד שקר לא תעשק כבד את־אביך ואת־אמך׃
20. ויען ויאמר אליו רבי את־כל־אלה שמרתי מנעורי׃
21. ויבט־בו ישוע ויאהבהו ויאמר אליו אחת חסרת לך מכר את־כל־אשר־לך ותן לעניים ויהי־לך אוצר בשמים ובוא שא את־הצלב ולך אחרי׃
22. ויצר־לו על־הדבר הזה ויעצב וילך לו כי־הון רב היה לו׃
23. ויבט ישוע סביב ויאמר אל־תלמידיו כמה יקשה לבעלי נכסים לבוא אל־מלכות האלהים׃
24. ויבהלו התלמידים על־דבריו ויסף ישוע ויען ויאמר להם בני מה קשה לבטחים על־חילם לבוא אל־מלכות האלהים׃
25. נקל לגמל לעבר בתוך נקב המחט מבוא עשיר אל־מלכות האלהים׃
26. ויוסיפו עוד להשתומם ויאמרו איש אל־אחיו מי־אפוא יוכל להושע׃
27. ויבט־בם ישוע ויאמר מבני אדם תפלא זאת אך לא מאלהים כי מאלהים לא יפלא כל־דבר׃
28. ויען פטרוס ויאמר אליו הן אנחנו עזבנו את־הכל ונלך אחריך׃
29. ויאמר ישוע אמן אמר אני לכם כי אין איש אשר עזב את־ביתו או את־אחיו או את־אחיותיו או את־אביו או את־אמו או את־אשתו או את־בניו או את־שדותיו למעני ולמען הבשורה׃
30. אשר לא יקח עתה בזמן הזה בכל־הרדיפות מאה פעמים כהמה בתים ואחים ואחיות ואמות ובנים ושדות ובעולם הבא חיי עולמים׃
31. ואולם רבים מן־הראשונים יהיו אחרונים והאחרונים ראשונים׃
32. ויהי בדרך בעלותם ירושלים וישוע הולך לפניהם והמה נבהלים ויראים בלכתם אחריו ויוסף לקחת אליו את־שנים העשר ויחל להגיד להם את־אשר יקרהו לאמר׃
33. הנה אנחנו עלים ירושלימה ובן־האדם ימסר לראשי הכהנים ולסופרים וירשיעהו למות וימסרו אתו לגוים׃
34. ויהתלו בו ויכהו בשוטים וירקו בפניו וימיתהו וביום השלישי קום יקום׃
35. ויקרבו אליו יעקב ויוחנן בני זבדי ויאמרו רבי אותה נפשנו כי־תעשה לנו את־אשר נשאל ממך׃
36. ויאמר אליהם מה־אויתם כי־אעשה לכם׃
37. ויאמרו אליו תנה־לנו לשבת אחד לימינך ואחד לשמאלך בכבודך׃
38. ויאמר אליהם ישוע לא ידעתם את אשר שאלתם היכל תוכלו לשתות את־הכוס אשר אני שתה ולהטבל בטבילה אשר אני נטבל בה׃
39. ויאמרו אליו נוכל ויאמר אליהם ישוע את־הכוס אשר־אני שתה תשתו ובטבילה אשר אני נטבל בה תטבלו׃
40. אך שבת לימיני ולשמאלי אין בידי לתתה בלתי לאשר הוכן להם׃
41. ויהי כשמע זאת העשרה ויחלו לכעוס על־יעקב ויוחנן׃
42. ויקרא להם ישוע ויאמר אליהם אתם ידעתם כי הנחשבים לשרי הגוים הם רדים בהם וגדוליהם שולטים עליהם׃
43. ואתם לא־כן ביניכם כי אם־החפץ להיות גדול ביניכם יהיה לכם למשרת׃
44. והחפץ להיות בכם ראשון יהיה עבד לכל׃
45. כי בן־האדם אף־הוא לא בא למען ישרתוהו כי אם־לשרת ולתת את־נפשו כפר תחת רבים׃
46. ויבאו יריחו ויהי כצאתו מיריחו הוא ותלמידיו והמון עם רב והנה ברטימי בן־טימי איש עור ישב על־יד הדרך לשאל נדבות׃
47. וישמע כי הוא ישוע הנצרי ויחל לצעק ויאמר אנא בן־דוד ישוע חנני׃
48. ויגערו־בו רבים להשתיקו והוא הרבה לצעק בן־דוד חנני׃
49. ויעמד ישוע ויאמר קראו־לו ויקראו לעור ויאמרו אליו חזק קום קרא־לך׃
50. וישלך את־שמלתו מעליו ויקם ויבא אל־ישוע׃
51. ויען ישוע ויאמר אליו מה־חפצת ואעשה־לך ויאמר אליו העור רבי כי אראה׃
52. ויאמר ישוע אליו לך־לך אמונתך הושיעה לך ופתאם ראה וילך אחרי ישוע בדרך׃

Chapter 11

1. ויהי כאשר קרבו לירושלים אל־בית־פגי ובית־היני בהר הזיתים וישלח שנים מתלמידיו׃
2. ויאמר אליהם לכו אל־הכפר אשר ממולכם והיה כבואכם שמה תמצאו עיר אסור אשר לא־ישב עליו אדם אותו התירו והביאו׃
3. וכי־יאמר אליכם איש למה תעשו זאת ואמרתם האדון צריך לו וברגע ישלחנו הנה׃
4. וילכו וימצאו העיר אסור אל־השער בחוץ על־אם הדרך ויתירוהו׃
5. ואנשים מן־העמדים שם אמרו אליהם מה־זאת תעשו להתיר את־העיר׃
6. ויאמרו אליהם כאשר צום ישוע ויניחו להם׃
7. ויביאו את־העיר אל־ישוע וישליכו עליו את־בגדיהם וישב עליו׃
8. ורבים פרשו את־בגדיהם על־הדרך ואחרים כרתו ענפים מן־העצים וישטחו על־הדרך׃
9. וההלכים לפניו ואחריו צעקים לאמר הושע־נא ברוך הבא בשם יהוה׃
10. ברוכה מלכות דוד אבינו הבאה בשם יהוה הושע־נא במרומים׃
11. ויבא ישוע ירושלים ואל־בית המקדש וירא ויתבונן על־הכל והיום רפה לערוב ויצא אל־בית־היני עם־שנים העשר׃
12. ויהי ממחרת בצאתם מבית־היני וירעב׃
13. וירא תאנה מרחוק ולה עלים ויבא לראות הימצא־בה פרי ויקרב אליה ולא־מצא בה כי אם־עלים לבד כי לא היתה עת תאנים׃
14. ויען ישוע ויאמר אליה מעתה איש אל־יאכל פרי ממך עד־עולם וישמעו תלמידיו׃
15. ויבאו ירושלים ויבא ישוע אל־המקדש ויחל לגרש משם את־המוכרים ואת־הקונים ויהפך את־שלחנות השלחנים ואת־מושבות מכרי היונים׃
16. ולא הניח לאיש לשאת כלי דרך המקדש׃
17. וילמד ויאמר להם הלא כתוב כי ביתי בית תפלה יקרא לכל־העמים ואתם עשיתם אתו מערת פריצים׃
18. וישמעו הסופרים וראשי הכהנים ויתנכלו אתו להשמידו כי יראו מפניו יען אשר כל־העם משתוממים על־תורתו׃
19. ויהי בערב ויצא אל־מחוץ לעיר׃
20. ויהי הם עברים בבקר ויראו את־התאנה כי יבשה עם־שרשיה׃
21. ויזכר פטרוס ויאמר אליו רבי הנה התאנה אשר אררתה יבשה׃
22. ויען ישוע ויאמר אליהם תהי־נא בכם אמונת אלהים׃
23. כי־אמן אמר אני לכם כל־אשר יאמר אל־ההר הזה הנשא והעתק אל־תוך הים ואין ספק בלבבו כי אם־יאמין כי יהיה כאשר אמר כן גם־יהיה־לו׃
24. על־כן אני אמר לכם כל אשר תשאלו בהתפללכם האמינו כי תקחו ויהי לכם׃
25. וכי תעמדו להתפלל תסלחו לכל־איש את אשר בלבבכם עליו למען יסלח לכם אביכם שבשמים אף־הוא את־פשעיכם׃
26. ואתם אם־לא תסלחו אף־אביכם שבשמים לא־יסלח לכם את־פשעיכם׃
27. וישובו ויבאו ירושלים ויהי הוא מתהלך במקדש ויבאו אליו הכהנים הגדולים והסופרים והזקנים׃
28. ויאמרו אליו באיזו רשות אתה עשה אלה ומי נתן לך את־הרשות הזאת לעשות את־אלה׃
29. ויאמר ישוע אליהם גם־אני אשאלה אתכם דבר אחד ואתם השיבוני ואמר לכם באיזו רשות אני עשה אלה׃
30. טבילת יוחנן המן־השמים היתה אם־מבני אדם השיבוני׃
31. ויחשבו כה וכה בקרבם לאמר אם־נאמר מן־השמים יאמר מדוע אפוא לא האמנתם לו׃
32. או הנאמר מבני אדם וייראו את־העם כי־כלם חשבו את־יוחנן לנביא באמת׃
33. ויענו ויאמרו אל־ישוע לא ידענו ויען ישוע ויאמר אליהם אם־כן גם־אני לא אמר לכם באיזו רשות אני עשה אלה׃

Chapter 12

1. ויחל לדבר אליהם במשלים לאמר איש נטע כרם ויעש גדר סביבותיו ויחצב יקב ויבן מגדל ויתנהו אל־כרמים וילך למרחקים׃
2. ולמועד שלח אל־הכרמים עבד לקחת מאת הכרמים מפרי הכרם׃
3. ויחזיקו בו ויכהו וישלחהו ריקם׃
4. ויסף לשלח אליהם עבד אחר ואתו סקלו באבנים ומחצו ראשו וישלחהו נכלם׃
5. ויסף וישלח אחר וגם־אתו הרגו וכן עשו ברבים אחרים מהם הכו ומהם הרגו׃
6. ויהי־לו עוד בן יחיד אשר אהבו וישלח גם־אתו אליהם באחרנה לאמר מפני בני יגורו׃
7. והכרמים ההם אמרו איש אל־רעהו הנה־זה הוא היורש לכו ונהרגהו ולנו תהיה הירשה׃
8. ויחזיקו בו ויהרגו אותו וישליכהו אל־מחוץ לכרם׃
9. ועתה מה־יעשה בעל הכרם יבוא ויאבד את־הכרמים ההם ויתן את־הכרם לאחרים׃
10. הלא קראתם את־הכתוב הזה אבן מאסו הבונים היתה לראש פנה׃
11. מאת יהוה היתה זאת היא נפלאת בעינינו׃
12. ויבקשו לתפשו וייראו מפני העם יען אשר־הבינו כי עליהם דבר את־המשל הזה ויעזבהו וילכו להם׃
13. וישלחו אליו אנשים מן־הפרושים ומן־ההורדוסיים ללכד אתו בדברו׃
14. ויבאו ויאמרו אליו רבי ידענו כי־איש אמת אתה ולא־תגור מפני איש כי לא תכיר פנים כי אם־באמת מורה אתה את־דרך האלהים הנכון לתת מס אל־הקיסר אם־לא נתן׃
15. והוא ידע את־חנפתם ויאמר אליהם מה־תנסוני הביאו אלי דינר ואראה׃
16. ויביאו ויאמר אליהם של־מי הדמות הזאת והכתוב אשר עליו ויאמרו אליו של־הקיסר׃
17. ויאמר ישוע אליהם את אשר לקיסר תנו לקיסר ואת אשר לאלהים תנו לאלהים ויתמהו עליו׃
18. ויבאו אליו מן־הצדוקים האמרים כי־אין תחיה למתים וישאלהו לאמר׃
19. רבי כתב לנו משה כי ימות אחי־איש ועזב אשה ובנים אין לו ייבם אחיו את־אשתו ויקם זרע לאחיו׃
20. והנה שבעה אחים והראשון לקח אשה ובמותו לא־השאיר אחריו זרע׃
21. ויקח אתה השני וימת ולא־הניח זרע וכן גם השלישי׃
22. ויקחוה כל־השבעה ולא־השאירו אחריהם זרע ואחרי מות כלם מתה גם האשה׃
23. ועתה בתחית המתים כשיקומו למי מהם תהיה לאשה כי לשבעה היתה לאשה׃
24. ויאמר ישוע אליהם הלא בזאת אתם תעים באשר אינכם יודעים גם את־הכתובים גם את־גבורת האלהים׃
25. כי בעת קומם מן־המתים האנשים לא ישאו נשים ולא תנשאנה אך יהיו כמלאכי השמים׃
26. ועל־דבר המתים כי־קום יקומו הלא קראתם בספר משה את אשר־דבר אליו האלהים בסנה לאמר אנכי אלהי אברהם ואלהי יצחק ואלהי יעקב׃
27. האלהים איננו אלהי המתים כי אם־אלהי החיים לכן הרביתם לתעות׃
28. ואחד מן־הסופרים שמע אתם מתוכחים ויקרב אליהם וירא כי היטב השיבם וישאלהו מה־היא הראשנה לכל־המצוֺת׃
29. ויען ישוע וידבר אליו הראשנה לכל־המצוֺת היא שמע ישראל יהוה אלהינו יהוה אחד׃
30. ואהבת את יהוה אלהיך בכל־לבבך ובכל־נפשך ובכל־מדעך ובכל־מאדך זאת היא המצוה הראשנה׃
31. והשנית הדמה לה היא ואהבת לרעך כמוך ואין מצוה גדולה מאלה׃
32. ויאמר אליו הסופר אמנם רבי יפה דברת כי אלהים אחד הוא ואין עוד מלבדו׃
33. ולאהבה אתו בכל־לבב ובכל־מדע ובכל־נפש ובכל־מאד ולאהבה את־הרע כנפשו גדולה היא מכל־עלות וזבחים׃
34. וירא ישוע כי־ענה בדעת ויאמר אליו לא־רחוק אתה ממלכות האלהים ואיש לא־ערב עוד את־לבו לשאל אותו שאלה׃
35. ויען ישוע בלמדו במקדש ויאמר איך יאמרו הסופרים כי המשיח הוא בן־דוד׃
36. והוא דוד אמר ברוח הקדש נאם יהוה לאדני שב לימיני עד־אשית איביך הדם לרגליך׃
37. הנה־דוד בעצמו קרא־לו אדון ואיך הוא בנו ויאהב רב העם לשמע אתו׃
38. ויאמר אליהם בלמד אתם השמרו מן־הסופרים האהבים להתהלך עטופי טלית ואת־שאלות שלומם בשוקים׃
39. ואת־מושבי הראש בבתי כנסיות ואת־הסבות הראש בסעודות׃
40. הבלעים את־בתי האלמנות ומאריכים בתפלה למראה עינים המה משפט על־יתר יקחו׃
41. וישוע ישב ממול ארון האוצר והוא ראה את־העם משליכים מעות לארון האוצר ועשירים רבים נתנו הרבה׃
42. ותבא אלמנה עניה ותשלך שתי פרוטות אשר הן רבע אסר׃
43. ויקרא אל־תלמידיו ויאמר אליהם אמן אמר אני לכם כי האלמנה העניה הזאת נתנה יותר מכל־הנתנים אל־ארון האוצר׃
44. כי כלם נתנו מן־העדף שלהם והיא ממחסרה נתנה כל־אשר־לה את כל־רכושה׃

Chapter 13

1. ויהי בצאתו מן־המקדש ויאמר אליו אחד מתלמידיו רבי ראה מה־יפו האבנים והבנינים האלה׃
2. ויען אתו ישוע ויאמר הראית את־כל־הבנינים הגדולים האלה לא־תשאר אבן על־אבן אשר לא תתפרק׃
3. וישב על־הר הזיתים ממול המקדש וישאלהו פטרוס ויעקב ויוחנן ואנדרי והם אתו לבדם׃
4. אמר־נא לנו מתי תהיה־זאת ומה־הוא האות בבא העת אשר תעשה בה כל־זאת׃
5. ויען אתם ישוע ויחל לדבר ראו פן־יתעה אתכם איש׃
6. כי רבים יבאו בשמי לאמר אני הוא ויתעו רבים׃
7. ובשמעכם מלחמות ושמעות מלחמה אל־תבהלו כי־היו תהיה זאת אך לא־זאת היא הקץ׃
8. כי־יקום גוי על־גוי וממלכה על־ממלכה והיה רעש כה וכה והיה רעב ומהומה׃
9. אלה ראשית החבלים ואתם השמרו בנפשתיכם כי־ימסרו אתכם לסנהדריות והכיתם בבתי כנסיות ולפני משלים ומלכים תובאו למעני לעדות להם׃
10. והבשורה צריכה להקרא בראשונה לכל־הגוים׃
11. וכאשר יוליכו ומסרו אתכם אל־תדאגו ואל־תחשבו מה־תדברו כי הדבר אשר ינתן לכם בשעה ההיא אותו דברו יען לא־אתם הם המדברים כי אם־רוח הקדש׃
12. ואח ימסר את־אחיו למות ואב את־בנו וקמו בנים באבותם והמיתו אותם׃
13. והייתם שנואים לכל־אדם למען שמי והמחכה עד־עת קץ הוא יושע׃
14. וכי תראו את־שקוץ משמם הנאמר ביד דניאל הנביא עמד במקום אשר לא־לו הקורא יבין אז נוס ינוסו אנשי יהודה אל־ההרים׃
15. ואשר על־הגג אל־ירד הביתה ואל־יבא פנימה לשאת דבר מביתו׃
16. ואשר בשדה אל־ישב הביתה לשאת מלבושו׃
17. ואוי להרות ולמיניקות בימים ההמה׃
18. אך התפללו אשר לא־תהיה מנוסתכם בחרף׃
19. כי הימים ההם יהיו עת צרה אשר לא־נהיתה כמוה מראשית הבריאה אשר ברא אלהים עד־עתה וכמוה לא־תהיה עוד׃
20. ולולי קצר יהוה את־הימים ההם לא־יושע כל־בשר אך למען הבחירים אשר בחר בם קצר את־הימים׃
21. ואז אם־יאמר איש אליכם הנה־פה המשיח או הנהו שם אל־תאמינו׃
22. כי יקומו משיחי שקר ונביאי שקר ונתנו אתות ומופתים להתעות אף את־הבחירים אם־יוכלו׃
23. ואתם ראו הנה מראש הגדתי לכם את־כל׃
24. והיה בימים ההם אחרי הצרה ההיא תחשך השמש והירח לא־יגיה אורו׃
25. והכוכבים יפלו מן־השמים וכחות השמים יתמוטטו׃
26. ואז יראו את־בן־האדם בא בעננים בגבורה רבה ובכבוד׃
27. ואז ישלח את־מלאכיו ויקבץ את־בחיריו מארבע הרוחות מקצה הארץ עד־קצה השמים׃
28. למדו־נא את־משל התאנה כשירטב ענפה ופרח עלה ידעתם כי קרוב הקיץ׃
29. כן אף־אתם בראתכם כי־היו כל־אלה דעו כי־קרוב הוא לפתח׃
30. אמן אמר אני לכם לא יעבר הדור הזה עד אשר־יהיו כל־אלה׃
31. השמים והארץ יעברו ודברי לא יעברון׃
32. אך עת־בוא היום ההוא והשעה ההיא אין איש יודע אותה גם־לא מלאכי השמים גם־לא הבן מבלעדי האב׃
33. ראו שקדו והתפללו כי לא ידעתם מתי תהיה העת׃
34. והיה כאיש הולך למרחק אשר עזב את־ביתו ויתן שלטן לעבדיו ולאיש איש את־מלאכתו וגם את־השוער צוה לשקד׃
35. לכן שקדו כי לא ידעתם מתי יבוא בעל הבית אם־לעת ערב או־בחצות הלילה אם־בעת קריאת הגבר או בבקר׃
36. פן־יבוא פתאם ומצא אתכם ישנים׃
37. ואת אשר אמרתי לכם אמר אני לכל שקדו׃

Chapter 14

1. ויהי יומים לפני חג הפסח והמצות ויבקשו הכהנים הגדולים והסופרים איך־יתפשהו בערמה להמיתו׃
2. ויאמרו אך־לא בחג פן־תהיה מהומה בעם׃
3. ויהי בהיותו בבית־היני בית שמעון המצרע ויסב אל־השלחן ותבא אשה ובידה פך־שמן נרד זך ויקר מאד ותשבר את־הפך ותצק על־ראשו׃
4. ויש אשר מתרעמים איש אל־רעהו לאמר על־מה היה אבוד השמן הזה׃
5. כי ראוי היה זה להמכר ביותר משלש מאות דינר ולתתו לעניים ויגערו בה׃
6. ויאמר ישוע הניחו לה למה תגיון נפשה מעשה טוב עשתה עמדי׃
7. כי העניים תמיד עמכם וכשתרצו תוכלו להיטיב להם ואנכי לא־אהיה אתכם תמיד׃
8. את אשר היה לאל ידה עשתה קדמה למשוח את־גופי לחנטו׃
9. אמן אמר אני לכם כי באשר תקרא הבשורה הזאת אל־כל־העולם גם את־אשר עשתה היא יספר לזכרון לה׃
10. ויהודה איש־קריות אחד משנים העשר הלך אל־ראשי הכהנים למסר אותו אליהם׃
11. והם כשמעם שמחו ויאמרו לתת־לו כסף ויבקש תאנה למסרו׃
12. ויהי בראשון לחג המצות עת זבח הפסח ויאמרו אליו תלמידיו איפה תחפץ לאכל את־הפסח ונלכה ונכין׃
13. וישלח שנים מתלמידיו ויאמר אליהם לכו העירה ויפגע אתכם איש נשא צפחת המים לכו אחריו׃
14. ובאשר יבוא שמה אמרו לבעל הבית כה אמר הרב איה המלון אשר אכלה שם את־הפסח עם־תלמידי׃
15. והוא יראה אתכם עליה גדולה מצעה ומוכנה ושם הכינו לנו׃
16. ויצאו תלמידיו ויבאו העירה וימצאו כאשר דבר להם ויכינו את־הפסח׃
17. ויהי בערב ויבא עם־שנים העשר׃
18. ויסבו ויאכלו ויאמר ישוע אמן אמר אני לכם אחד מכם האכל אתי ימסרני׃
19. ויחלו להתעצב ויאמרו אליו זה אחר זה הכי אני הוא׃
20. ויען ויאמר אליהם אחד משנים העשר הוא הטבל עמי בקערה׃
21. הן בן־האדם הלך ילך כאשר כתוב עליו אבל אוי לאיש ההוא אשר על־ידו ימסר בן־האדם טוב לאיש ההוא שלא נולד׃
22. ויהי באכלם ויקח ישוע לחם ויברך ויבצע ויתן להם ויאמר קחו אכלו זה הוא גופי׃
23. ויקח את־הכוס ויברך ויתן להם וישתו ממנה כלם׃
24. ויאמר להם זה הוא דמי דם־הברית החדשה הנשפך בעד רבים׃
25. אמן אמר אני לכם שתה לא־אשתה עוד מתנובת הגפן עד־היום ההוא אשר אשתה אותה חדשה במלכות האלהים׃
26. ואחרי גמרם את־ההלל ויצאו אל־הר הזיתים׃
27. ויאמר אליהם ישוע אתם כלכם תכשלו בי בלילה הזה כי כתוב אכה את־הרעה ותפוצין הצאן׃
28. ואחרי קומי מן המתים אלך לפניכם הגלילה׃
29. ויאמר אליו פטרוס גם אם־כלם יכשלו אני לא אכשל׃
30. ויאמר אליו ישוע אמן אמר אני לך כי היום בלילה הזה בטרם יקרא התרנגול פעמים אתה תכחש־בי שלש פעמים׃
31. ויוסף לדבר בחזקה ויאמר גם כי־יהיה עלי למות אתך כחש לא־אכחש בך וכן אמרו גם־כלם׃
32. ויבאו אל־חצר גת־שמנים שמו ויאמר אל־תלמידיו שבו־לכם פה עד אשר אתפלל׃
33. ויקח אתו את־פטרוס ואת־יעקב ואת־יוחנן ויחל להשמים ולמוג׃
34. ויאמר אליהם נפשי מרה־לי עד־מות עמדו־פה ושקדו׃
35. ויעבר משם מעט והלאה ויפל ארצה ויתפלל אשר אם־יוכל היות תעבר־נא מעליו השעה הזאת׃
36. ויאמר אבא אבי הכל תוכל העבר־נא מעלי את־הכוס הזאת אך־לא את־אשר אני רוצה כי אם־את אשר־אתה׃
37. ויבא וימצאם ישנים ויאמר אל־פטרוס שמעון התישן הכי־לא יכלת לשקד שעה אחת׃
38. שקדו והתפללו פן־תבאו לידי נסיון הן הרוח היא חפצה והבשר רפה׃
39. ויסף לסור ויתפלל באמרו עוד־הפעם כדברים ההמה׃
40. וישב וימצאם שנית ישנים כי עיניהם היו כבדות ולא ידעו מה־יענהו׃
41. ויבא פעם שלישית ויאמר אליהם מעתה נומו ונוחו רב־לי כי־באה השעה הנה בן־האדם נמסר בידי חטאים׃
42. קומו ונלכה הנה המוסר אותי קרב׃
43. עודנו מדבר ויהודה בא והוא אחד משנים העשר ועמו המון רב בחרבות ובמקלות מאת הכהנים הגדולים והסופרים והזקנים׃
44. והמוסר אותו נתן להם אות לאמר האיש אשר אשקהו זה הוא אתו תפשו והוליכהו אל־ימלט׃
45. הוא בא והוא נגש אליו ויאמר רבי רבי וינשק־לו׃
46. וישלחו־בו את־ידיהם ויתפשהו׃
47. ואחד מן־העמדים אצלו שלף את־חרבו ויך את־עבד הכהן הגדול ויקצץ את־אזנו׃
48. ויען ישוע ויאמר אליהם כמו על־פריץ יצאתם עלי בחרבות ובמקלות לתפשני׃
49. ויום יום הייתי אצלכם מלמד במקדש ולא החזקתם בי אבל למען ימלאו הכתובים׃
50. ויעזבו אותו כלם וינוסו׃
51. ונער אחד הלך אחריו מעטף בסדין לכסות את־ערותו ויאחזהו הנערים׃
52. והוא עזב את־הסדין בידם וינס ערם מפניהם׃
53. ויוליכו את־ישוע אל־הכהן הגדול ויקהלו אתו כל־הכהנים הגדולים והזקנים והסופרים׃
54. ופטרוס הלך אחריו מרחוק עד־לחצר הכהן הגדול פנימה וישב שם עם־המשרתים ויתחמם נגד האור׃
55. וראשי הכהנים וכל־הסנהדרין בקשו עדות על־ישוע להמיתו ולא מצאו׃
56. כי רבים ענו בו עדות שקר אך העדיות לא היו שוֺת׃
57. ויקומו אנשים ויענו בו עדות שקר לאמר׃
58. שמענו אתו אמר אני אהרס את־ההיכל הזה מעשה ידי אדם ולשלשת ימים אבנה היכל אחר אשר איננו מעשה ידי אדם׃
59. וגם־בזאת עדותם לא שותה׃
60. ויקם הכהן הגדול ויעמד בתוך וישאל את־ישוע לאמר האינך משיב דבר על־אשר אלה ענים בך׃
61. והוא החריש ולא השיב דבר ויוסף עוד הכהן הגדול לשאל אתו ויאמר אליו האתה הוא המשיח בן־המברך׃
62. ויאמר ישוע אני הוא ואתם תראו את־בן־האדם יושב לימין הגבורה ובא עם־ענני השמים׃
63. ויקרע הכהן הגדול את־בגדיו ויאמר מה־לנו עוד לבקש עדים׃
64. שמעתם את־הגדוף מה־דעתכם וירשיעהו כלם כי־חיב מיתה הוא׃
65. ויחלו מהם לרק בו ויחפו את־פניו ויכהו באגרף ויאמרו אליו הנבא והמשרתים הכאיבהו בהכותם אותו על־הלחי׃
66. ויהי בהיות פטרוס למטה בחצר ותבא אחת משפחות הכהן הגדול׃
67. ותרא את־פטרוס כי מתחמם הוא ותבט־בו ותאמר גם־אתה היית עם־הנצרי ישוע׃
68. ויכחש לאמר לא אדע ולא אבין מה את אמרת ויצא החוצה אל־האולם והתרנגל קרא׃
69. ותראהו השפחה ותוסף ותאמר אל־העמדים שם כי זה הוא אחד מהם ויכחש פעם שנית׃
70. וכמעט אחרי־כן גם־העמדים שם אמרו אל־פטרוס אמנם אתה אחד מהם כי אף־גלילי אתה ולשונך כלשונם׃
71. ויחל להחרים את־נפשו ולהשבע לאמר לא ידעתי את־האיש הזה אשר אמרתם׃
72. והתרנגל קרא פעם שנית ויזכר פטרוס את־הדבר אשר אמר־לו ישוע בטרם יקרא התרנגל פעמים תכחש בי שלש פעמים וישם אל־לבו ויבך׃

Chapter 15

1. וישכימו ראשי הכהנים עם־הזקנים והסופרים וכל־הסנהדרין בבקר ויתיעצו ויאסרו את־ישוע ויוליכהו משם וימסרהו אל־פילטוס׃
2. וישאל אותו פילטוס האתה מלך היהודים ויען ויאמר אליו אתה אמרת׃
3. וראשי הכהנים הרבו לשטנו׃
4. ויוסף פילטוס וישאלהו לאמר האינך משיב דבר ראה כמה הם מעידים בך׃
5. וישוע לא־השיב עוד אף־דבר אחד ויתמה פילטוס׃
6. ובכל־חג היה דרכו לפטר להם אסיר אחד את אשר יבקשו׃
7. ויהי איש הנקרא בשם בר־אבא אסור עם־המורדים אשר רצחו רצח בעת המרד׃
8. וישא ההמון את־קולו ויחלו לבקש שיעשה להם כפעם בפעם׃
9. ויען אתם פילטוס ויאמר התחפצו כי־אפטר לכם את־מלך היהודים׃
10. כי ידע אשר רק־מקנאה מסרוהו ראשי הכהנים׃
11. וראשי הכהנים הסיתו את־ההמון לבלתי פטר להם כי אם את בר־אבא׃
12. ויסף פילטוס ויען ויאמר להם ומה־אפוא חפצתם ואעשה לאשר אתם קראים מלך היהודים׃
13. ויוסיפו לצעק הצלב אותו׃
14. ויאמר אליהם פילטוס מה־אפוא עשה רעה והם הרבו־עוד לצעק הצלב אותו׃
15. ויואל פילטוס לעשות כרצון העם ויפטר להם את בר־אבא ואת ישוע הכה בשוטים וימסר אותו להצלב׃
16. ויוליכהו אנשי הצבא אל־החצר הפנימית הוא בית המשפט ויזעיקו את־כל־הגדוד׃
17. וילבישהו ארגמן וישרגו עטרת קצים ויעטרהו׃
18. ויחלו לברכו לאמר שלום לך מלך היהודים׃
19. ויכו על־ראשו בקנה וירקו בו ויכרעו על־ברכיהם וישתחוו לו׃
20. ואחרי התלוצצם בו הפשיטו אותו את־הארגמן וילבישהו את־בגדיו ויוציאהו לצלב אותו׃
21. ויאנסו איש עבר אחד הבא מן־השדה ושמו שמעון הקוריני אבי אלכסנדרוס ורופוס לשאת את־צלבו׃
22. ויביאהו אל־מקום גלגלתא הוא מקום הגלגלת׃
23. ויתנו־לו יין מזוג במר והוא לא קבל׃
24. ויהי כאשר צלבו אותו ויחלקו בגדיו להם בהפילם עליהם גורל מה־יקח איש איש׃
25. ותהי השעה השלישית ויצלבהו׃
26. ויהי דבר־אשמתו כתוב למעלה מלך היהודים׃
27. ויצלבו אתו שני פריצים אחד לימינו ואחד לשמאלו׃
28. וימלא הכתוב האמר ואת־פשעים נמנה׃
29. והעברים גדפו אותו ויניעו ראשם לאמר האח אתה ההורס את־ההיכל ובונה אותו בשלשת ימים׃
30. הושע את־עצמך ורדה מן־הצלב׃
31. וכן לעגו לו גם־ראשי הכהנים עם־הסופרים באמרם איש אל־רעהו את־אחרים הושיע ואת־עצמו לא יוכל להושיע׃
32. המשיח מלך ישראל ירד־נא מן־הצלב למען נראה ונאמין וגם־הנצלבים אתו חרפוהו׃
33. ובהיות השעה הששית היה חשך על־כל־הארץ עד השעה התשיעית׃
34. ובשעה התשיעית ויצעק ישוע בקול גדול אלהי אלהי למה שבקתני אשר פרושו אלי אלי למה עזבתני׃
35. ומקצת העמדים אצלו בשמעם את־זאת אמרו הנה אל־אליהו הוא קורא׃
36. וירץ אחד מהם וימלא ספוג חמץ וישם על־קנה וישקהו ויאמר הניחו ונראה אם־יבא אליהו להורידו׃
37. וישוע נתן קול גדול ויפח את־נפשו׃
38. ופרכת ההיכל נקרעה לשנים קרעים מלמעלה למטה׃
39. וירא שר המאה העמד לנגדו כי בזעקו כן נפח את־נפשו ויאמר אכן האיש הזה היה בן־האלהים׃
40. וגם־נשים היו שם ראות מרחוק ובתוכן גם־מרים המגדלית ומרים אמו של־יעקב הצעיר ושל־יוסי ושלמית׃
41. אשר גם־הלכו אחריו ושרתהו בהיותו בגליל ואחרות רבות אשר־עלו אתו ירושלים׃
42. ועת הערב הגיע ומפני אשר ערב שבת היה הוא היום שלפני השבת׃
43. ויבא יוסף הרמתי יועץ נכבד אשר היה מחכה גם־הוא למלכות האלהים ויאזר אמץ ויבא אל־פילטוס וישאל את־גופת ישוע׃
44. ויתמה פילטוס על־אשר הוא כבר מת ויקרא אל־שר המאה וישאלהו הגוע כבר׃
45. וידע מפי־שר המאה כי־כן ויתן את־גופתו מתנה ליוסף׃
46. והוא קנה סדין ויורד אתו ויכרכהו בסדין וישימהו בקבר חצוב בסלע ויגל אבן על־פתח הקבר׃
47. ומרים המגדלית ומרים אם יוסי היו ראות את־המקום אשר הושם שמה׃

Chapter 16

1. ויהי כאשר עבר יום השבת ותקנינה מרים המגדלית ומרים אם יעקב ושלמית בשמים לבוא ולסוך אתו בהם׃
2. ובאחד בשבת בבקר השכם באו אל־הקבר כזרוח השמש׃
3. ותאמרנה אשה אל־אחותה מי יגל־לנו את־האבן מעל פתח הקבר׃
4. ובהביטן ראו והנה נגללה האבן כי היתה גדלה מאד׃
5. ותבאנה אל־תוך הקבר ותראינה בחור אחד ישב מימין והוא עוטה שמלה לבנה ותשתוממנה׃
6. ויאמר אליהן אל־תשתוממנה את־ישוע הנצרי אתן מבקשות את הנצלב הוא קם איננו פה הנה־זה המקום אשר השכיבהו בו׃
7. אך־לכנה ואמרתן אל־תלמידיו ואל־פטרוס כי הולך הוא לפניכם הגלילה ושם תראהו כאשר אמר לכם׃
8. ותמהרנה לצאת ותברחנה מן־הקבר כי אחזתן רעדה ותמהון ולא־הגידו דבר לאיש כי יראו׃
9. והוא כאשר קם מן־המתים באחד בשבת נראה בראשנה אל־מרים המגדלית אשר גרש ממנה שבעה שדים׃
10. ותלך ותגד לאנשים אשר היו עמו והם מתאבלים ובכים׃
11. וכאשר שמעו כי חי ונראה אליה לא האמינו לה׃
12. ואחרי־כן נראה בדמות אחרת לשנים מהם בהיתם מתהלכים בצאתם השדה׃
13. והם הלכו ויגידו לאחרים וגם־להם לא האמינו׃
14. ובאחרנה נראה לאחד העשר בהיותם מסבים ויחרף חסרון אמונתם וקשי לבבם אשר לא־האמינו לראים אתו נעור מן־המתים׃
15. ויאמר אליהם לכו אל־כל־העולם וקראו את־הבשורה לכל־הבריאה׃
16. המאמין ונטבל הוא יושע ואשר לא־יאמין יאשם׃
17. ואלה האתות אשר ילוו אל־המאמינים יגרשו שדים בשמי ובלשנות חדשות ידברו׃
18. נחשים ישאו בידיהם ואם־ישתו סם־המות לא יזיקם על־חולים ישימו את־ידיהם וייטב להם׃
19. ויהי אחרי אשר־דבר אתם האדון וינשא השמימה וישב לימין האלהים׃
20. והמה יצאו ויקראו את־הבשורה בכל־המקמות והאדון עזרם ויחזק את־הדבר באתות הבאות אחרי דברם אמן׃

LUKE - לוקס

Chapter 1

1. אחרי אשר רבים הואילו לחבר ספור המעשים אשר נאמנו בשלמות בתוכנו׃
2. כאשר מסרום לנו הראים אתם בעיניהם מתחלה ואשר היו משרתי הדבר׃
3. חשבתי לטוב גם־אני הבחן כל־הדברים היטב מראשיתם לכתבם אליך בסדר תאופילוס האדיר׃
4. למען תדע כי אמת האמרים אשר חנכת בם׃
5. כהן היה בימי הורדוס מלך יהודה זכריה שמו ממשמרת אביה ולו אשה מבנות אהרן ושמה אלישבע׃
6. ושניהם היו צדיקים לפני האלהים והלכי תם בכל־מצוֺת יהוה ובחקתיו׃
7. ולא־היה להם ילד כי אלישבע עקרה ושניהם באו בימים׃
8. ויהי היום ויכהן לפני אלהים בסדר משמרתו׃
9. וכמשפט עבודת הכהנים יצא גורלו להקטיר קטרת ויבא אל־היכל יהוה׃
10. וכל־קהל העם היו מתפללים בחוץ בעת הקטרת׃
11. וירא אליו מלאך יהוה עמד לימין מזבח הקטרת׃
12. ויבהל זכריה בראותו אתו ואימה נפלה עליו׃
13. ויאמר אליו המלאך אל־תירא זכריהו כי נשמעה תפלתך ואלישבע אשתך תלד לך בן וקראת שמו יוחנן׃
14. והיה־לך לשמחה וגיל ורבים ישמחו בהולדו׃
15. כי־גדול יהיה לפני יהוה ויין ושכר לא ישתה ורוח הקדש ימלא בעודנו בבטן אמו׃
16. ורבים מבני ישראל ישיב אל־יהוה אלהיהם׃
17. והוא ילך לפניו ברוח אליהו ובגבורתו להשיב את־לב אבות על־בנים ואת הסוררים לתבונת הצדיקים להעמיד ליהוה עם מתקן׃
18. ויאמר זכריה אל־המלאך במה אדע זאת כי־אני זקנתי ואשתי באה בימים׃
19. ויען המלאך ויאמר אליו אני גבריאל העומד לפני האלהים ושלוח אנכי לדבר אליך ולבשרך את־זאת׃
20. והנה תאלם ולא תוכל לדבר עד־היום אשר תהיה זאת תחת כי־לא האמנת בדברי אשר ימלאו למועדם׃
21. והעם היה מחכה לזכריה ויתמהו כי־אחר בהיכל׃
22. ויהי בצאתו לא יכל לדבר אליהם וידעו כי־מראה ראה בהיכל וירמז להם ועודנו נאלם׃
23. ויהי כאשר מלאו ימי עבדתו וילך־לו אל־ביתו׃
24. ויהי אחרי הימים האלה ותהר אלישבע אשתו ותתחבא חמשה חדשים ותאמר׃
25. ככה עשה לי יהוה בימי פקדו אותי לאסף את־חרפתי בתוך בני אדם׃
26. ויהי בחדש הששי וישלח המלאך גבריאל מאת האלהים גלילה אל־עיר אשר־שמה נצרת׃
27. אל־בתולה מארשה לאיש אשר־שמו יוסף מבית דוד ושם הבתולה מרים׃
28. ויבא המלאך אליה החדרה ויאמר שלום לך אשת־חן יהוה עמך ברוכה את בנשים׃
29. והיא בראותה נבהלה לדברו ותאמר בלבה מה־היא הברכה הזאת׃
30. ויאמר לה המלאך אל־תיראי מרים כי־מצאת חן לפני האלהים׃
31. והנך הרה וילדת בן וקראת את־שמו ישוע׃
32. והוא גדול יהיה ובן־עליון יקרא ויהוה אלהים יתן־לו את־כסא דוד אביו׃
33. ועל־בית יעקב ימלך לעולם ועד ולמלכותו אין קץ׃
34. ותאמר מרים אל־המלאך איך תהיה זאת ואני אינני ידעת איש׃
35. ויען המלאך ויאמר אליה רוח הקדש תבוא עליך וגבורת עליון תצל עליך על־כן גם־לקדוש הילוד יקרא בן־אלהים׃
36. והנה אלישבע קרובתך אשר קראו־לה עקרה גם־היא הרתה בן בזקנתה וזה־לה החדש הששי׃
37. כי לא־יפלא מאלהים כל־דבר׃
38. ותאמר מרים הנני שפחת יהוה יהי־לי כדברך ויצא מאתה המלאך׃
39. ותקם מרים בימים ההם ותמהר ללכת ההרה אל־עיר יהודה׃
40. ותבא בית זכריה ותברך את־אלישבע׃
41. ויהי כשמע אלישבע את־ברכת מרים וירקד הילד במעיה ותמלא אלישבע רוח הקדש׃
42. ותקרא בקול גדול ותאמר ברוכה את בנשים וברוך פרי בטנך׃
43. ומאין־לי זאת אשר־אם אדני באה אלי׃
44. כי קול ברכתך בא באזני והנה רקד בשמחה הילד במעי׃
45. ואשרי המאמינה כי המלא תמלא אשר דבר־לה מאת יהוה׃
46. ותאמר מרים רוממה נפשי את־יהוה׃
47. ותגל רוחי באלהי ישעי׃
48. אשר ראה בעני אמתו כי הנה מעתה כל־הדרות יאשרוני׃
49. כי גדלות עשה לי שדי וקדוש שמו׃
50. וחסדו לדור דורים על יראיו׃
51. גבורות עשה בזרעו פזר גאים במזמות לבבם׃
52. הרס נדיבים מכסאותם וירם שפלים׃
53. רעבים מלא־טוב ועשירים שלח ריקם׃
54. תמך בישראל עבדו לזכר את־רחמיו׃
55. כאשר דבר אל־אבותינו לאברהם ולזרעו עד־עולם׃
56. ותשב מרים עמה כשלשה חדשים ותשב לביתה׃
57. וימלאו ימי אלישבע ללדת ותלד בן׃
58. וישמעו שכניה וקרוביה כי־הגדיל יהוה את־חסדו עמה וישמחו אתה׃
59. ויהי ביום השמיני ויבאו למול את־הילד ויקראו אותו זכריה על־שם אביו׃
60. ותען אמו ותאמר לא כי יוחנן יקרא׃
61. ויאמרו אליה אין־איש במשפחתך אשר נקרא בשם הזה׃
62. וירמזו אל־אביו לדעת מה השם אשר יחפץ להקרא לו׃
63. וישאל לוח ויכתב עליו לאמר יוחנן שמו ויתמהו כלם׃
64. ויפתח פיו ולשונו פתאם וידבר ויברך את־האלהים׃
65. ותפל אימה על־כל־שכניהם ויספר כל־הדברים האלה בכל־הרי יהודה׃
66. וישימו כל־השמעים אל־לבם לאמר מה־אפוא יהיה הילד הזה ויד־יהוה היתה עמו׃
67. וימלא זכריה אביו רוח הקדש וינבא לאמר׃
68. ברוך יהוה אלהי ישראל כי פקד את־עמו וישלח לו פדות׃
69. וירם לנו קרן ישועה בבית דוד עבדו׃
70. כאשר דבר בפי־נביאיו הקדושים אשר מעולם׃
71. ישועה מאיבינו ומיד כל־שנאינו׃
72. לעשות חסד עם־אבותינו ולזכר את־ברית קדשו׃
73. את־השבועה אשר נשבע לאברהם אבינו׃
74. להצילנו מיד איבינו ולתתנו לעבדו בלי־פחד׃
75. בתמים ובצדקה לפניו כל־ימי חיינו׃
76. ואתה הילד נביא עליון תקרא כי לפני יהוה תלך לפנות את־דרכיו׃
77. לתת דעת הישועה לעמו בסליחת חטאתיהם׃
78. ברחמי חסד אלהינו אשר בהם פקדנו הנגה ממרום׃
79. להאיר לישבי חשך וצלמות ולהכין את־רגלינו אל־דרך השלום׃
80. ויגדל הילד ויחזק ברוח ויהי במדברות עד־יום הראתו אל־ישראל׃

Chapter 2

1. ויהי בימים ההם ותצא פקדה מאת הקיסר אוגוסטוס לספר את־כל־ישבי תבל׃
2. וזה המפקד היה הראשון בהיות קוריניוס שליט בסוריא׃
3. וילכו כלם להתפקד איש לעירו׃
4. ויעל גם־יוסף מן־הגליל מעיר נצרת אל־יהודה לעיר דוד הנקראה בית־לחם כי־היה מבית דוד וממשפחתו׃
5. להתפקד עם־מרים המארשה לו והיא הרה׃
6. ויהי בהיותם שם וימלאו ימיה ללדת׃
7. ותלד את־בנה הבכור ותחתלהו ותשכיבהו באבוס כי לא־היה להם מקום במלון׃
8. ורעים היו בארץ ההיא לנים בשדה ושמרים את־משמרות הלילה בעדרם׃
9. והנה מלאך יהוה נצב עליהם וכבוד יהוה הופיע עליהם מסביב וייראו יראה גדולה׃
10. ויאמר אליהם המלאך אל־תיראו כי הנני מבשר אתכם שמחה גדולה אשר תהיה לכל־העם׃
11. כי היום ילד לכם בעיר דוד מושיע אשר הוא המשיח האדון׃
12. וזה לכם האות תמצאון ילד מחתל ומנח באבוס׃
13. ויהי פתאם אצל המלאך המון צבא השמים והם משבחים את־האלהים ואמרים׃
14. כבוד במרומים לאלהים ובארץ שלום בבני אדם רצונו׃
15. ויהי כאשר עלו מעליהם המלאכים השמימה ויאמרו הרעים איש אל־רעהו נעברה־נא עד בית־לחם ונראה המעשה הזה אשר הודיענו יהוה׃
16. וימהרו לבוא וימצאו את־מרים ואת־יוסף ואת־הילד שכב באבוס׃
17. ויראו וישמיעו את־הדבר הנאמר אליהם על־הילד הזה׃
18. וכל־השמעים תמהו על הדברים אשר־דברו אליהם הרעים׃
19. ומרים שמרה את־הדברים האלה ותחשבם בלבה׃
20. וישובו הרעים מהללים ומשבחים את־האלהים על־כל אשר שמעו וראו כפי־אשר נאמר אליהם׃
21. ויהי במלאת לילד שמנה ימים וימול ויקרא שמו ישוע כשם אשר קרא־לו המלאך בטרם הרה בבטן׃
22. וימלאו ימי טהרה לפי תורת משה ויעלהו לירושלים להעמידו לפני יהוה׃
23. כאשר כתוב בתורת יהוה כל־זכר פטר רחם יקרא קדש ליהוה׃
24. ולתת קרבן כאמור בתורת יהוה שתי תרים או שני בני יונה׃
25. והנה איש היה בירושלים ושמו שמעון והוא איש צדיק וחסיד מחכה לנחמת ישראל ורוח הקדש היה עליו׃
26. ולו נגלה ברוח הקדש כי לא יראה־מות עד־ראותו את־משיח יהוה׃
27. ויבא ברוח אל־המקדש ויהי כאשר הביאו הוריו את־הילד ישוע לעשות עליו כמשפט התורה׃
28. ויקחהו על־זרעותיו ויברך את־האלהים ויאמר׃
29. עתה תפטר את־עבדך כדברך אדני בשלום׃
30. כי־ראו עיני את־ישועתך׃
31. אשר הכינות לפני כל־העמים׃
32. אור לגלות עיני הגוים ותפארת ישראל עמך׃
33. ויוסף ואמו תמהים על־הדברים הנאמרים עליו׃
34. ויברך אותם שמעון ויאמר אל־מרים אמו הנה־זה מוסד לנפילה ולתקומה לרבים בישראל ולאות מריבה׃
35. וגם־בנפשך תחתר חרב למען תגלינה מחשבות לבב רבים׃
36. ותהי־שם חנה אשה נביאה בת־פנואל משבט אשר והיא באה בימים וחיתה עם־בעלה שבע שנים אחרי בתוליה׃
37. והיא אלמנה כארבע ושמונים שנה ולא משה מן־המקדש ובצום ובתחנונים עבדה את־האלהים לילה ויום׃
38. ותקם בשעה ההיא ותגש להדות ליהוה ותדבר עליו באזני כל־המחכים לגאלה בירושלים׃
39. ויכלו את־הכל כפי־תורת יהוה וישובו הגלילה אל־נצרת עירם׃
40. ויגדל הנער ויחזק ברוח וימלא חכמה וחסד אלהים עמו׃
41. ועלו הוריו ירושלים שנה בשנה לחג הפסח׃
42. ויהי בהיותו בן־שתים עשרה שנה ויעלו ירושלים כמשפט החג׃
43. וימלאו את־הימים וישובו ויותר ישוע הנער בירושלים ויוסף ואמו לא ידעו׃
44. ויחשבו כי־עם־חבל הארחים הוא וילכו כדרך יום ויבקשהו בין הקרובים והמידעים׃
45. ולא מצאהו וישבו ירושלים לבקשו׃
46. ויהי אחרי שלשת ימים וימצאהו במקדש ישב בתוך המורים שמע אליהם ושאל אתם׃
47. וכל־השמעים אליו השתוממו על־שכלו ועל־תשובתיו׃
48. ויהי כראותם אתו ויחרדו ותאמר אליו אמו בני מדוע ככה עשית לנו הנה אביך ואנכי בעצבת־לב בקשנוך׃
49. ויאמר אליהם למה זה בקשתם אתי הלא ידעתם כי עלי להיות באשר לאבי׃
50. והם לא הבינו את־הדבר אשר דבר אליהם׃
51. וירד אתם ויבא אל־נצרת ויכנע להם ואמו שמרה בלבה את כל־הדברים האלה׃
52. וישוע הלך וגדל בחכמה ובקומה ובחן עם־אלהים ועם־אנשים׃

Chapter 3

1. בשנת חמש עשרה למלכות הקיסר טיבריוס בהיות פונטיוס פילטוס נציב ביהודה והורדוס שר־רבע על־הגליל ואחיו פילפוס שר־רבע על־מדינות יטור וטרכונה ולוסניס שר־רבע על־אבילין׃
2. בימי הכהנים הגדולים חנן וקיפא היה דבר אלהים אל־יוחנן בן־זכריה במדבר׃
3. ויבא אל־כל־ככר הירדן ויקרא טבילת התשובה לסליחת החטאים׃
4. ככתוב בספר דברי ישעיהו הנביא קול קורא במדבר פנו דרך יהוה ישרו מסלותיו׃
5. כל־גיא ינשא וכל־הר וגבעה ישפלו והיה העקב למישור והרכסים לבקעה׃
6. וראו כל־בשר את ישועת אלהים׃
7. ויאמר אל־המון העם היצאים להטבל על־ידו אתם ילדי הצפעונים מי הורה אתכם להמלט מפני הקצף הבא׃
8. לכן עשו פרי הראוי לתשובה ואל־תדמו בנפשכם לאמר אברהם הוא אבינו כי אני אמר לכם כי מן־האבנים האלה יכל האלהים להקים בנים לאברהם׃
9. וכבר הושם הגרזן על־שרש העצים והנה כל־עץ אשר איננו עשה פרי טוב יגדע והשלך באש׃
10. וישאלהו המון העם לאמר מה אפוא נעשה׃
11. ויען ויאמר אליהם מי אשר־לו כתנות שתים הוא יחלק לאשר אין־לו ומי אשר־לו מזון ככה יעשה גם־הוא׃
12. ויבאו גם־מוכסים להטבל ויאמרו אליו רבי מה־נעשה׃
13. ויאמר אליהם אל־תגבו יותר מחקכם׃
14. וישאלהו גם־אנשי הצבא לאמר ואנחנו מה־נעשה ויאמר אליהם איש אל־תעשקו ואל־תלשינו איש ויהי־די לכם בשכרכם׃
15. ויהי כאשר־חכה העם וכלם חשבים בלבם לאמר אולי יוחנן הוא המשיח׃
16. ויען יוחנן ויאמר לכלם הן־אני טובל אתכם במים אבל בוא יבוא החזק ממני אשר אינני ראוי להתיר את־שרוך נעליו הוא יטבל אתכם ברוח הקדש ובאש׃
17. אשר המזרה בידו להבר את־גרנו ויאסף את־דגנו אל־אוצרו ואת־המץ ישרפנו באש אשר לא־תכבה׃
18. וכן עוד דברים אחרים הרבה בשר וגם־הזהיר את־העם׃
19. והורדוס שר־רבע המדינה אשר הוכח על־ידו על־אדות הורודיה אשת אחיו פילפוס ועל־אדות כל־הרע אשר עשה הורדוס׃
20. הוסיף על־כל־אלה גם את־זאת ויסגר את־יוחנן במשמר׃
21. ויהי בהטבל כל־העם וגם־ישוע נטבל ומתפלל ויפתחו השמים׃
22. וירד עליו רוח הקדש בדמות גוף כיונה ויהי־קול מן־השמים ויאמר אתה בני ידידי בך רצתה נפשי׃
23. והוא ישוע בהחלו היה כבן־שלשים שנה ויחשבהו לבן־יוסף בן־עלי׃
24. בן־מתת בן־לוי בן־מלכי בן־יני בן־יוסף׃
25. בן־מתתיה בן־אמוץ בן־נחום בן־חסלי בן־נגי׃
26. בן־מחת בן־מתתיה בן־שמעי בן־יוסף בן־יודה׃
27. בן־יוחנן בן־רישא בן־זרבבל בן־שאלתיאל בן־נרי׃
28. בן־מלכי בן־אדי בן־קוסם בן־אלמדם בן־ער׃
29. בן־יוסי בן־אליעזר בן־יורים בן־מתת בן־לוי׃
30. בן־שמעון בן־יהודה בן־יוסף בן־יונם בן־אליקים׃
31. בן־מליא בן־מינא בן־מתתה בן־נתן בן־דוד׃
32. בן־ישי בן־עובד בן־בעז בן־שלמון בן־נחשון׃
33. בן־עמינדב בן־ארם בן־חצרון בן־פרץ בן־יהודה׃
34. בן־יעקב בן־יצחק בן־אברהם בן־תרח בן־נחור׃
35. בן־שרוג בן־רעו בן־פלג בן־עבר בן־שלח׃
36. בן־קינן בן־ארפכשד בן־שם בן־נח בן־למך׃
37. בן־מתושלח בן־חנוך בן־ירד בן־מהללאל בן־קינן׃
38. בן־אנוש בן־שת בן־אדם בן־אלהים׃

Chapter 4

1. וישוע שב מן־הירדן מלא רוח הקדש וינהגהו הרוח המדברה׃
2. וינסהו השטן ארבעים יום ולא אכל מאומה בימים ההם ואחרי אשר־תמו וירעב׃
3. ויאמר אליו השטן אם בן־האלהים אתה אמר אל־האבן הזאת ותהי ללחם׃
4. ויען אתו ישוע הן כתוב כי לא על־הלחם לבדו יחיה האדם כי על־כל־מוצא פי־יהוה׃
5. ויעלהו השטן על־הר גבה ויראהו ברגע אחד את כל־ממלכות תבל׃
6. ויאמר אליו השטן לך אתן את־כל־הממשלה הזאת ואת־כבודן כי־נמסרה בידי ונתתיה לאשר אחפץ׃
7. ועתה אם־תשתחוה לפני הכל יהיה־לך׃
8. ויען ישוע ויאמר אליו סור ממני השטן כי כתוב ליהוה אלהיך תשתחוה ואתו תעבד׃
9. ויביאהו ירושלים ויעמידהו על־פנת בית־המקדש ויאמר אליו אם בן־האלהים אתה השלך עצמך למטה׃
10. כי כתוב כי־מלאכיו יצוה־לך לשמרך׃
11. וכי על־כפים ישאונך פן־תגף באבן רגלך׃
12. ויען ישוע ויאמר אליו נאמר לא תנסה את יהוה אלהיך׃
13. וככלות השטן כל־מסה וירף ממנו עד־עת׃
14. וישב ישוע בגבורת הרוח אל־הגליל ויצא שמעו בכל־הככר׃
15. והוא היה מלמד בבתי כנסיותיהם ויהללהו כלם׃
16. ויבא אל־נצרת אשר גדל־שם וילך כמשפטו ביום השבת אל־בית הכנסת ויקם לקרא בתורה׃
17. ויתן־לו ספר ישעיה הנביא ויפתח את־הספר וימצא את־המקום אשר היה־כתוב בו׃
18. רוח אדני עלי יען משח אתי לבשר ענוים׃
19. שלחני לחבש לנשברי־לב לקרא לשבוים דרור ולעורים פקח־קוח לשלח רצוצים חפשים לקרא שנת־רצון ליהוה׃
20. ויהי כאשר גלל את־הספר וישיבהו אל־החזן וישב ועיני כל־אשר בבית הכנסת נשאות אליו׃
21. ויחל ויאמר אליהם היום נתמלא הכתוב הזה באזניכם׃
22. וכלם העידהו ותמהו על־דברי חן אשר יצאו מפיהו ויאמרו הלא־זה הוא בן־יוסף׃
23. ויאמר אליהם הן תאמרו לי את־המשל הזה רפא רפא את־עצמך וככל אשר שמענו שנעשה בכפר נחום עשה־כן גם־פה בעיר מולדתך׃
24. ויאמר אמן אמר אני לכם כי אין־נביא רצוי בארץ מולדתו׃
25. ואמת אני אמר לכם אלמנות רבות היו בישראל בימי אליהו בהעצר השמים שלש שנים וששה חדשים ורעב גדול היה בכל־הארץ׃
26. ולא־נשלח אליהו אל־אחת מהנה זולתי צרפתה אשר לצידון אל־אשה אלמנה׃
27. ומצרעים רבים היו בישראל בימי אלישע הנביא ולא טהר אחד מהם זולתי נעמן הארמי׃
28. וימלאו כל אשר בבית הכנסת חמה בשמעם את־אלה׃
29. ויקומו וידיחו אתו אל־מחוץ לעיר ויביאהו עד־גב ההר אשר נבנתה עירם עליו למען השליכו מטה׃
30. אך־הוא עבר בתוכם וילך לדרכו׃
31. וירד אל־כפר־נחום עיר הגליל וילמדם בשבתות׃
32. וישתוממו על־תורתו כי רב עצמה דברו׃
33. ואיש היה בבית הכנסת ובו רוח שד טמא ויצעק בקול גדול לאמר׃
34. אהה מה־לנו ולך ישוע הנצרי באת להאבידנו ידעתיך מי אתה קדוש האלהים׃
35. ויגער־בו ישוע לאמר האלם וצא ממנו ויפילהו השד בתוכם ויצא ממנו לא הרע לו׃
36. ותפל אימה על־כלם וידברו איש אל־רעהו לאמר מה הדבר הזה כי־בשלטן ובגבורה מצוה לרוחות הטמאה והמה יצאים׃
37. ושמעו הולך בכל־מקמות הככר׃
38. ויקם מבית הכנסת ויבא ביתה שמעון וחמות שמעון אחזתה קדחת חזקה וישאלהו בעדה׃
39. ויתיצב עליה ויגער בקדחת ותרף ממנה ותקם מהרה ותשרת אתם׃
40. וכבוא השמש הביאו אליו כל אשר להם חלים חליים שונים וירפא אותם בשומו את־ידיו על־כל־אחד מהם׃
41. וגם־שדים יצאו מרבים צעקים ואמרים אתה הוא המשיח בן־האלהים ויגער־בם ולא נתנם לדבר כי ידעו אשר הוא המשיח׃
42. ויצא וילך־לו כאור הבקר אל־מקום חרבה והמון העם בקשהו ויבאו עדיו ויפצרו־בו לבלתי סור מהם׃
43. ויאמר להם הן עלי לבשר גם־לערים האחרות את־בשורת מלכות האלהים כי לזאת שלחתי׃
44. ויהי קורא בבתי הכנסיות אשר בגליל׃

Chapter 5

1. ויהי כאשר נדחק המון העם לשמע את־דבר האלהים והוא עמד על־יד ים־גניסר׃
2. וירא שתי אניות עמדות על־יד הים והדיגים יצאו מהן וירחצו את המכמרות׃
3. וירד אל־אחת מן־האניות אשר היא לשמעון ויבקש ממנו להוליכו מעט מן־היבשה אל־הים וישב וילמד את־העם מתוך האניה׃
4. ויכל לדבר ויאמר אל־שמעון הוליכה אל־עמק הים והורידו את־מכמרותיכם לצוד׃
5. ויען שמעון ויאמר אליו מורה כל־הלילה יגענו ולא לכדנו מאומה אך על־פי דברך אוריד את־המכמרת׃
6. ויעשו־כן וילכדו דגים הרבה מאד ותקרע מכמרתם׃
7. ויניפו יד אל־חבריהם אשר באניה השנית לבוא אליהם ולעזרם ויבאו וימלאו את־שתי האניות עד־כי שקעו׃
8. ויהי כראות שמעון פטרוס את־זאת ויפל לברכי ישוע ויאמר אדני צא־נא מעמי כי־איש חוטא אנכי׃
9. כי שמה החזיקה אותו ואת־כל אשר אתו על־ציד הדגים אשר צדו׃
10. וכן גם את־יעקב ואת־יוחנן בני זבדי אשר התחברו עם־שמעון ויאמר ישוע אל־שמעון אל־תירא מעתה צוד תצוד אנשים׃
11. ויוליכו את־האניות אל־היבשה ויעזבו את־הכל וילכו אחריו׃
12. ויהי בהיותו באחת הערים והנה־איש מלא צרעת וירא את־ישוע ויפל על־פניו ויתחנן אליו לאמר אדני אם־תחפץ תוכל לטהרני׃
13. וישלח את־ידו ויגע־בו ויאמר חפץ אנכי טהר ופתאם סרה ממנו הצרעת׃
14. ויעד בו לבלתי ספר לאיש כי אם־לך והראה אל־הכהן והקרב קרבן על־טהרתך כאשר צוה משה לעדות להם׃
15. ושמעו הולך הלוך וגדל ויקבצו עם רב לשמוע ולהרפא בידו מתחלואיהם׃
16. והוא סר אל־המדברות ויתפלל׃
17. ויהי באחד הימים והוא מלמד וישבו שם פרושים ומורי התורה אשר באו מכל־כפרי הגליל ומיהודה וירושלים וגבורת יהוה היתה־בו לרפוא׃
18. והנה אנשים נושאים איש במטה והוא נכה אברים ויבקשו להביאו הביתה ולשום לפניו׃
19. ולא־מצאו דרך להכניסו מרב העם ויעלו הגגה ויורידהו ואת־ערשו בין הרעפים לתוך הבית לפני ישוע׃
20. וירא את־אמונתם ויאמר אליו בן־אדם נסלחו־לך חטאתיך׃
21. ויחלו הסופרים והפרושים לחשב מחשבות לאמר מי הוא זה המדבר גדופים מי יוכל לסלח חטאים מבלעדי האלהים לבדו׃
22. וידע ישוע את־מחשבותם ויען ויאמר אליהם מה אתם חשבים בלבבכם׃
23. מה הוא הנקל האמר נסלחו־לך חטאתיך אם־אמר קום והתהלך׃
24. אך למען תדעון כי בן־האדם יש־לו השלטן בארץ לסלח חטאים ויאמר אל־נכה האברים אמר אני אליך קום ושא את־ערשך ולך־לך אל־ביתך׃
25. וימהר ויקם לעיניהם וישא את משכבו וילך־לו אל־ביתו מהלל את־האלהים׃
26. ושמה החזיקה את־כלם ויברכו את־האלהים וימלאו יראה ויאמרו כי נפלאות ראינו היום׃
27. ויהי אחרי כן וירא מוכס ושמו לוי יושב בבית המכס ויאמר אליו לכה אחרי׃
28. ויעזב את־הכל ויקם וילך אחריו׃
29. ויעש־לו לוי משתה גדול בביתו ועם־רב של־מוכסים ואנשים אחרים היו מסבים עמהם׃
30. וילונו הסופרים אשר בהם והפרושים על־תלמידיו ויאמרו למה אתם אכלים ושתים עם־המוכסים והחטאים׃
31. ויען ישוע ויאמר אליהם הבריאים אינם צריכים לרפא כי אם־החלים׃
32. לא באתי לקרוא הצדיקים כי אם־החטאים לתשובה׃
33. ויאמרו אליו הן תלמידי יוחנן צמים הרבה ואמרים תחנות וגם תלמידי הפרושים עשים כן ותלמידיך אכלים ושתים׃
34. ויאמר אליהם התוכלו אנס בני החפה לצום והחתן עוד עמהם׃
35. ואולם ימים באים ולקח מאתם החתן אז יצומו בימים ההמה׃
36. וידבר אליהם גם את־המשל הזה אין איש מעלה טלאי של־בגד חדש על־בגד בלוי כי אז גם החדש יקרע וגם לא־ישוה הטלאי החדש לבלוי׃
37. ואין איש נתן יין חדש בנאדות בלים כי אז היין החדש יבקע את־הנאדות והוא ישפך והנאדות יאבדו׃
38. אך יתן היין החדש בנאדות חדשים ושניהם יחדו ישמרו׃
39. ואשר שתה יין ישן איננו חפץ עוד ביין חדש כי יאמר הישן הוא נעים ממנו׃

Chapter 6

1. ויהי בשבת השנית לספירת העמר עבר בין הקמה ויקטפו תלמידיו מלילת ויפרכו אתן בידיהם ויאכלו׃
2. ויש מן־הפרושים אשר אמרו אליהם למה אתם עשים את אשר איננו מתר לעשות בשבת׃
3. ויען ישוע ויאמר אליהם הלא קראתם את אשר עשה דוד בהיותו רעב הוא ואשר היו אתו׃
4. כאשר בא אל־בית האלהים ויקח את־לחם הפנים ויאכל וגם־נתן לאשר אתו את אשר לא נכון לאכלו כי אם־לכהנים לבדם׃
5. ויאמר אליהם בן־האדם גם־אדון השבת הוא׃
6. ויהי בשבת אחרת בא אל־בית הכנסת וילמד ושם איש אשר יבשה ידו הימנית׃
7. ויארבו־לו הסופרים והפרושים לראות אם־ירפא בשבת למען ימצאו עליו שטנה׃
8. והוא ידע את־מחשבותם ויאמר אל־האיש אשר ידו יבשה קום ועמוד בתוך ויקם ויעמד׃
9. ויאמר אליהם ישוע אשאלה אתכם דבר הנכון בשבת להיטיב אם להרע להציל נפש אם־לאבד׃
10. ויבט סביב אל־כלם ויאמר לאיש פשט את־ידך ויעש כן ותרפא ידו ותשב כאחרת׃
11. והמה נמלאו חמה ויוסדו יחד מה־לעשות לישוע׃
12. ויהי בימים ההם ויצא ההרה להתפלל ויעמד כל־הלילה בתפלה לאלהים׃
13. ובהיות הבקר אסף אליו את־תלמידיו ויבחר מהם שנים עשר אשר גם קרא להם שליחים׃
14. את־שמעון אשר גם־קראו פטרוס ואת־אנדרי אחיו את־יעקב ואת יוחנן את פילפוס ואת בר־תלמי׃
15. את מתי ואת־תומא ואת־יעקב בן־חלפי ואת־שמעון המכנה הקנא׃
16. את־יהודה בן־יעקב ואת־יהודה איש־קריות אשר גם־היה למוסר׃
17. וירד אתם ויעמד במקום מישור והמון תלמידיו וקהל עם רב מכל־יהודה וירושלים ומחוף ים־צור וצידון אשר באו לשמע אתו ולהרפא מחלייהם׃
18. וגם־הנלחצים ברוחות טמאות וירפאו׃
19. וכל־ההמון מבקשים לגעת בו כי גבורה יצאה מאתו ורפאה את־כלם׃
20. והוא נשא את־עיניו אל־תלמידיו ויאמר אשריכם העניים כי־לכם מלכות האלהים׃
21. אשריכם הרעבים כעת כי תשבעו אשריכם הבכים כעת כי תשחקו׃
22. אשריכם אם־ישנאו אתכם האנשים ואם־ינדו אתכם וחרפו והדיחו את־שמכם כשם רע בעבור בן־האדם׃
23. שמחו ביום ההוא ורקדו כי הנה שכרכם רב בשמים כי כזאת עשו אבותיהם לנביאים׃
24. אך־אוי לכם העשירים כי־כבר לקחתם את נחמתכם׃
25. אוי לכם השבעים כי תרעבו אוי לכם השחקים כעת כי תתאבלו ותבכו׃
26. אוי לכם אם כל־האנשים משבחים אתכם כי־כזאת עשו אבותיהם לנביאי השקר׃
27. אבל אליכם השמעים אני אמר אהבו את־איביכם היטיבו לשנאיכם׃
28. ברכו את־מקלליכם והתפללו בעד מכלימיכם׃
29. המכה אתך על־הלחי הטה־לו גם את־האחרת והלקח את־מעילך אל־תמנע ממנו גם את־כתנתך׃
30. וכל־השאל ממך תן־לו והלקח את אשר לך אל־תשאל מאתו׃
31. וכאשר תחפצו כי־יעשו לכם בני האדם כן תעשו־להם גם־אתם׃
32. ואם תאהבו את־אהביכם מה־הוא חסדכם כי גם־החטאים אהבים את־אהביהם׃
33. ואם־תיטיבו למטיביכם מה־הוא חסדכם גם־החטאים יעשו־כן׃
34. ואם־תלוו את־האנשים אשר תקוו לקבל מהם מה־הוא חסדכם גם החטאים מלוים את־החטאים למען יושב להם בשוה׃
35. אבל אהבו את־איביכם והיטיבו והלוו מבלי תוחלת ויהי שכרכם רב והייתם בני עליון כי טוב הוא גם־לשכחי טובה ולרעים׃
36. לכן היו רחמנים כאשר גם־אביכם רחום הוא׃
37. ואל־תשפטו ולא תשפטו אל־תחיבו ולא תחיבו נקו ותנקו׃
38. תנו ותנתן לכם מדה טובה דחוקה וגדושה ומשפעה יתנו אל־חיקכם כי במדה אשר אתם מודדים בה ימד לכם׃
39. וישא משלו ויאמר אליהם היוכל עור לנהל את־העור הלא יפלו שניהם אל־הפחת׃
40. אין תלמיד נעלה על־רבו ודי לכל־תלמיד שלם להיות כרבו׃
41. ולמה זה אתה ראה את־הקיסם אשר בעין אחיך ואת־הקורה בעינך לא תביט׃
42. ואיך תאמר אל־אחיך אחי הניחה לי ואסירה את־הקיסם אשר בעינך ואינך ראה את־הקורה אשר בעינך החנף הסר בראשונה את־הקורה מעינך ואחר ראה תראה להסיר את־הקיסם אשר בעין אחיך׃
43. כי־עץ טוב איננו עשה פרי משחת וגם־עץ משחת איננו עשה פרי טוב׃
44. כי כל־עץ נכר בפריו כי אין אספים תאנים מן־הקצים אף אין־בצרים ענב מן־הסנה׃
45. האיש הטוב מאוצר לבבו הטוב מפיק את־הטוב והאיש הרע מאוצר לבבו הרע מפיק את־הרע כי־משפעת הלב ימלל פיהו׃
46. ולמה זה אתם קראים לי אדני אדני ואינכם עשים את אשר־אני אמר׃
47. כל־הבא אלי ושומע את־דברי ועשה אתם אורה אתכם למי הוא דומה׃
48. דומה הוא לאיש בנה־בית אשר העמיק לחפר וייסדו על־הסלע וכבוא השטף פרץ הנהר בבית ההוא ולא יכל להניעו כי על־הסלע יסודו וטוב מבנהו׃
49. ואשר שמע ולא עשה דומה לאיש אשר בנה בית על־הקרקע בלי יסוד ויפרץ־בו הנהר ויפל פתאם ויגדל שבר הבית ההוא׃

Chapter 7

1. ויהי אחרי כלותו לדבר את־כל־דבריו באזני העם ויבא אל־כפר־נחום׃
2. ועבד לאחד משרי המאות חלה למות והוא יקר־לו מאד׃
3. וישמע את־שמע ישוע וישלח אליו מזקני היהודים וישאל מאתו לבוא ולהושיע את־עבדו׃
4. ויבאו אל־ישוע ויתחננו־לו מאד ויאמרו ראוי הוא אשר תעשה בקשתו׃
5. כי אהב עמנו הוא והוא בנה־לנו את־בית הכנסת׃
6. וילך אתם ישוע ויהי כאשר קרב אל־הבית וישלח אליו שר־המאה על־ידי רעיו לאמר לו בי אדני אל־נא תטריח את־עצמך כי אינני ראוי שתבוא בצל קורתי׃
7. ובעבור זאת גם־את עצמי לא חשבתי ראוי לבוא אליך אך דבר־נא דבר וירפא נערי׃
8. כי גם־אנכי איש נתון תחת השלטון יש־תחת ידי אנשי צבא ואמרתי לזה לך והלך ולזה בוא ובא ולעבדי עשה־זאת ועשה׃
9. וישמע ישוע את־דבריו ויתמה עליו ויפן ויאמר אל־ההמון ההולך אחריו אמר אני לכם גם־בישראל לא־מצאתי אמונה גדולה כזאת׃
10. וישובו השלוחים אל־הבית וימצאו את־העבד החלה והוא נרפא׃
11. ויהי ממחרת וילך אל־עיר ושמה נעים ורבים מתלמידיו הלכים אתו והמון עם רב׃
12. הוא קרב אל־שער העיר והנה מוציאים מת בן יחיד לאמו והיא אלמנה ועמה רבים מעם העיר׃
13. וכראות אותה האדון נכמרו רחמיו עליה ויאמר לה אל־תבכי׃
14. ויגש ויגע בארון והנשאים עמדו ויאמר עלם אמר אני אליך קומה׃
15. ויתעודד המת ויחל לדבר ויתנהו לאמו׃
16. ותאחז כלם רעדה וישבחו את־האלהים ויאמרו כי־נביא גדול קם בקרבנו וכי־פקד האלהים את־עמו׃
17. ויצא הדבר הזה בכל־יהודה ובכל־הככר׃
18. ותלמידי יוחנן הגידו לו את־כל־אלה׃
19. ויקרא אליו יוחנן שנים מתלמידיו וישלחם אל־ישוע לאמר לו האתה הוא הבא אם־נחכה לאחר׃
20. ויבאו אליו האנשים ויאמרו יוחנן המטביל שלחנו אליך לאמר האתה הוא הבא אם־נחכה לאחר׃
21. בעת ההיא רפא רבים מחליים ומנגעים ומרוחות רעות ולעורים רבים נתן ראות עינים׃
22. ויען ישוע ויאמר להם לכו והגידו ליוחנן את אשר ראיתם ואשר שמעתם כי עורים ראים ופסחים מתהלכים ומצרעים מטהרים וחרשים שומעים ומתים קמים ועניים מתבשרים׃
23. ואשרי אשר לא־יכשל בי׃
24. ויהי כאשר הלכו להם שלוחי יוחנן ויחל לדבר אל־המון העם על־אדות יוחנן ויאמר מה־זה יצאתם המדברה לראות הקנה אשר ינוע ברוח׃
25. ואם־לא מה־זה יצאתם לראות האיש לבוש בגדי עדנים הנה המלבשים בגדי תפארת והמענגים בחצרות המלכים המה׃
26. ועתה מה־זה יצאתם לראות אם־לראות איש נביא הן אני אמר לכם כי אף־גדול הוא מנביא׃
27. זה הוא אשר כתוב עליו הנני שלח מלאכי לפניך ופנה דרכך לפניך׃
28. כי אמר אני לכם אין איש בילודי אשה גדול מיוחנן המטביל אך הקטן במלכות האלהים גדול הוא ממנו׃
29. וכל־העם והמכסים כשמעם הצדיקו את־האלהים ויטבלו בטבילת יוחנן׃
30. אך־הפרושים ובעלי התורה נאצו את־עצת האלהים על־נפשם ולא נטבלו על־ידו׃
31. ויאמר האדון עתה אל־מי אדמה את־אנשי הדור הזה ואל־מי הם דמים׃
32. דמים הם לילדים הישבים בשוק וקראים זה אל־זה ואמרים חללנו לכם בחלילים ולא רקדתם קוננו לכם קינה ולא בכיתם׃
33. כי בא יוחנן המטביל לחם לא־אכל ויין לא־שתה ואמרתם שד בו׃
34. ובא בן־האדם והוא אכל ושתה ואמרתם הנה זולל וסבא ורע למוכסים ולחטאים׃
35. ותצדק החכמה על־ידי כל־בניה׃
36. ויבקש ממנו אחד מן־הפרושים לאכל אתו לחם ויבא אל־בית הפרוש ויסב׃
37. והנה אשה אחת בעיר והיא חטאת שמעה כי־הוא מסב בית הפרוש ותבא פך־שמן המור׃
38. ותעמד לרגליו מאחריו ותבך ותחל להרטיב את־רגליו בדמעות ותנגב אתן בשערות ראשה ותשק את־רגליו ותמשח אתן בשמן׃
39. וירא הפרוש הקרא אתו ויאמר בלבו אלו היה זה נביא כי־עתה ידע ידע מי־היא זאת ואיזו היא הנגעת בו כי־אשה חטאה היא׃
40. ויען ישוע ויאמר אליו שמעון דבר־לי אליך ויאמר רבי דבר׃
41. שני חיבים היו לנשה אחד האחד חיב לו דינרים חמש מאות והשני דינרים חמשים׃
42. ויהי באשר לא השיגה ידם לשלם וישמט את־שניהם ועתה אמר־נא מי משניהם ירבה לאהבה אתו׃
43. ויען שמעון ויאמר אחשב כי האיש ההוא אשר הרבה להשמיט לו ויאמר אליו כן שפטת׃
44. ויפן אל־האשה ויאמר אל־שמעון הראית את־האשה הזאת הנה באתי אל־ביתך ומים על־רגלי לא נתת והיא הרטיבה את־רגלי בדמעות ותנגב בשערותיה׃
45. נשיקה לא נשקתני והיא מאז באתי לא חדלה מנשק את־רגלי׃
46. בשמן לא משחת את־ראשי והיא בשמן המור משחה את־רגלי׃
47. לכן אני אמר אליך נסלחו־לה חטאתיה הרבות כי הרבה אהבה ואשר נסלח־לו מעט הוא אהב מעט׃
48. ויאמר אליה נסלחו־לך חטאתיך׃
49. ויחלו המסבים עמו לאמר בלבם מי הוא זה אשר גם־יסלח חטאים׃
50. ויאמר אל־האשה אמונתך הושיעה לך לכי לשלום׃

Chapter 8

1. ויהי אחרי־כן ויעבר מעיר אל־עיר ומכפר אל־כפר קורא ומבשר את־מלכות האלהים ושנים העשר אתו׃
2. ונשים אשר נרפאו מרוחות רעות ומחליים מרים הנקראה מגדלית אשר גרשו ממנה שבעה שדים׃
3. ויוחנה אשת כוזא סוכן הורדוס ושושנה ואחרות רבות אשר שרתהו מנכסיהן׃
4. ויהי בהתאסף המון עם־רב אשר יצאו אליו מעיר ועיר וידבר במשל׃
5. הזורע יצא לזרע את־זרעו ובזרעו נפל מן־הזרע על־יד הדרך וירמס ועוף השמים אכלו׃
6. ויש אשר נפל על־הסלע ויצמח וייבש כי לא היתה־לו לחות׃
7. ויש אשר נפל בתוך הקצים ויצמחו הקצים עמו וימעכהו׃
8. ויש אשר נפל על־האדמה הטובה ויצמח ויעש פרי מאה שערים כזאת דבר ויקרא מי אשר אזנים לו לשמע ישמע׃
9. וישאלהו תלמידיו לאמר מה המשל הזה׃
10. ויאמר לכם נתן לדעת את־סודות מלכות האלהים ולאחרים במשלים למען בראתם לא יראו ובשמעם לא יבינו׃
11. וזה הוא המשל הזרע דבר־אלהים הוא׃
12. ואשר על־יד הדרך הם השמעים ואחר־כן בא השטן ונשא את־הדבר מלבם פן־יאמינו ונושעו׃
13. ואשר על־הסלע הם המקבלים בשמחה את־הדבר בשמעם ושרש אין להם רק לשעה מאמינים ובעת הנסיון יסגו אחור׃
14. ואשר נפל בין הקצים הם השמעים והולכים להם וימכו בדאגות ובעשר ובתאוֺת החיים ופרי לא־ישוו למו׃
15. ואשר באדמה הטובה הם השמרים בלב טוב וטהור את־הדבר אשר שמעו ועשים פרי בתוחלת׃
16. ואין־איש מדליק נר אשר יכסה אותו בכלי או ישימהו תחת המטה כי אם־על־המנורה יעלהו למען יראו כל־באי הבית את־האור׃
17. כי אין־דבר נעלם אשר לא יגלה ואין גנוז אשר לא יודע ובא לאור׃
18. לכן ראו איך תשמעון כי כל־אשר יש־לו נתון ינתן לו וכל־אשר אין לו גם את־אשר הוא חשב להיות לו יקח ממנו׃
19. ויבאו אליו אמו ואחיו ולא יכלו לגשת אליו מפני העם׃
20. ויגד־לו לאמר אמך ואחיך עמדים בחוץ והם חפצים לראותך׃
21. ויען ויאמר אליהם אמי ואחי הם השמעים ועשים את דבר האלהים׃
22. ויהי היום וירד אל־אניה הוא ותלמידיו ויאמר אליהם נעברה אל־עבר הים וישוטו הימה׃
23. ויהי בלכתם באניה וישכב ויישן ורוח סערה ירדה על־הים וישטפו עליהם המים ויהיו בסכנה׃
24. ויגשו ויעירו אותו לאמר מורה מורה אבדנו ויעור ויגער ברוח ובמשברי־ים וישתקו ותהי דממה׃
25. ויאמר אליהם איה אמונתכם וייראו ויתמהו ויאמרו איש אל־רעהו מי אפוא הוא המצוה גם־את־הרוחות ואת־המים וישמעו לו׃
26. ויעברו ויבאו אל־ארץ הגדריים אשר ממול הגליל׃
27. ויצא אל־היבשה ויפגשהו איש מן העיר אשר שדים בו מימים רבים ובגד לא לבש ובבית לא ישב כי אם־בקברים׃
28. וירא את־ישוע ויפל לפניו ויקרא בקול גדול מה־לי ולך ישוע בן־אל עליון מבקש אני ממך אשר לא תענני׃
29. כי צוה את־הרוח הטמא לצאת מן־האיש כי ימים רבים חטף אתו ונאסר באזקים ונשמר בכבלים והיה בנתקו את־המוסרות ונדחף ביד השד אל־המדברות׃
30. וישאל אתו ישוע לאמר מה־שמך ויאמר לגיון שמי כי־שדים רבים נכנסו בו׃
31. ויתחננו לו לבלתי צות אתם לרדת אל־התהום׃
32. ויהי־שם עדר חזירים רבים על־המרעה בהר ויתחננו לו כי־יניח להם לבוא אל־תוכם וינח להם׃
33. ויצאו השדים מן־האדם ההוא ויבאו בחזירים וישתער העדר מן־המורד אל־הים ויטבע׃
34. וינוסו הרעים כראותם את אשר נעשה ויגידו הדבר בעיר ובכפרים׃
35. ויצאו לראות את אשר נעשה ויבאו אל־ישוע וימצאו־שם את־האדם אשר יצאו ממנו השדים ישב לרגלי ישוע מלבש וטוב־שכל וייראו׃
36. ויספרו להם הראים איך נרפא אחוז השדים׃
37. ויבקשו ממנו כל־המון חבל הגדריים ללכת מאתם כי־אימה גדולה נפלה עליהם וירד אל־האניה וישב׃
38. ויבקש ממנו האיש אשר יצאו ממנו השדים לשבת אתו וישלח אותו ישוע באמרו׃
39. שוב לביתך וספר הגדלות אשר עשה־לך האלהים וילך לו וישמע בכל־העיר את־הגדלות אשר עשה־לו ישוע׃
40. ויהי בשוב ישוע ויקבל אתו העם כי כלם היו מחכים לו׃
41. והנה־בא איש ושמו יאיר והוא ראש בית הכנסת ויפל לרגלי ישוע ויתחנן־לו לבוא אתו אל־ביתו׃
42. כי בת יחידה כשתים־עשרה שנה היתה לו והיא נוטה למות ויהי בלכתו שמה וידחקהו המון העם׃
43. ואשה זבת דם שתים עשרה שנה אשר הוציאה כל־קנינה לרפאים ואין איש יכל לרפאתה׃
44. היא קרבה מאחריו ותגע בכנף בגדו וזוב דמה עמד פתאם׃
45. ויאמר ישוע מי־זה נגע־בי וכלם כחשו ויאמר פטרוס והעמדים אצלו מורה המון העם דחקים ולחצים אתך ואתה תאמר מי נגע בי׃
46. ויאמר ישוע נגע בי אדם כי ידעתי אשר יצאה ממני גבורה׃
47. ותרא האשה כי לא־נסתרה ממנו ותחרד לקראתו ותפל לפניו ותגד באזני כל־העם על־מה נגעה בו ואיך נרפאה פתאם׃
48. ויאמר אליה חזקי בתי אמונתך הושיעה לך לכי לשלום׃
49. עודנו מדבר ואיש בא מבית ראש הכנסת ויאמר מתה בתך אל־תטריח את־המורה׃
50. וישמע ישוע ויען ויאמר לו אל־תירא אך־האמן והיא תושע׃
51. ויבא הביתה ולא־הניח לאיש לבוא אתו בלתי אם־לפטרוס וליעקב וליוחנן ולאבי הילדה ולאמה׃
52. וכלם בכים וספדים לה ויאמר אל־תבכו כי לא מתה אך־ישנה היא׃
53. וישחקו עליו באשר ידעו כי־מתה׃
54. והוא אחז בידה ויקרא לאמר הילדה קומי׃
55. ותשב רוחה ותקם פתאם ויצו לתת־לה לאכול׃
56. וישתוממו אביה ואמה והוא צוה אתם לבלתי הגיד לאיש את אשר נעשה׃

Chapter 9

1. ויקרא אל־שנים העשר ויתן להם גבורה ושלטן על כל־השדים ולרפא חליים׃
2. וישלחם לקרא את־מלכות האלהים ולרפא את־החלים׃
3. ויאמר להם אל־תקחו מאומה לדרך לא מטות ולא תרמיל ולא־לחם ולא־כסף ואל־יהיה לאיש מכם שתי כתנות׃
4. והבית אשר תבאו בו שם שבו־לכם ומשם צאו׃
5. וכל אשר לא־יקבלו אתכם צאו מן־העיר ההיא ונערו את־העפר מעל רגליכם לעדות בהם׃
6. ויצאו ויעברו בכפרים מבשרים את־הבשורה ומרפאים בכל־מקום׃
7. וישמע הורדוס שר הרבע את־כל־אשר נעשה על־ידו ותפעם רוחו כי־יש אשר אמרו יוחנן קם מן־המתים׃
8. ויש שאמרו אליהו נראה ואחרים אמרו נביא קם מן־הקדמונים׃
9. ויאמר הורדוס הן אנכי נשאתי את־ראש יוחנן מעליו ומי־אפוא הוא אשר אני שמע עליו כזאת ויבקש לראותו׃
10. וישובו השליחים ויספרו־לו את־כל־אשר עשו ויקחם אליו ויסר לבדד אל־מקום חרב אשר לעיר הנקראה בית־צידה׃
11. והמון העם כאשר ידעו את־זאת הלכו אחריו ויקבלם וידבר אליהם על־מלכות האלהים וירפא את־הצריכים לרפואה׃
12. והיום רפה לערב ושנים העשר קרבו ויאמרו אליו שלח־נא את־העם וילכו אל־הכפרים והחצרים אשר סביבותינו ללון שם ולמצא מזון כי־פה אנחנו במקום חרבה׃
13. ויאמר אליהם תנו־אתם להם לאכל ויאמרו אין לנו כי אם־חמשת ככרות־לחם ודגים שנים בלתי אם־נלך ונקנה־אכל לכל־העם הזה׃
14. כי היו כחמשת אלפי־איש ויאמר אל־תלמידיו הושיבו אתם שורות שורות חמשים בשורה׃
15. ויעשו־כן ויושיבו את־כלם׃
16. ויקח את־חמשת ככרות הלחם ואת־שני הדגים וישא עיניו השמימה ויברך עליהם ויפרס ויתן לתלמידיו לשום לפני העם׃
17. ויאכלו כלם וישבעו וישאו מן־הפתותים הנותרים להם שנים עשר סלים׃
18. ויהי הוא מתפלל לבדד ויאספו אליו תלמידיו וישאל אתם לאמר מה־אמרים עלי המון העם מי־אני׃
19. ויענו ויאמרו יוחנן המטביל ואחרים אמרים אליהו ואחרים אמרים נביא קם מן־הקדמונים׃
20. ויאמר אליהם ואתם מה־אתם אמרים מי־אני ויען פטרוס ויאמר משיח האלהים אתה׃
21. ויצו אתם בגערה לבלתי הגיד לאיש את־הדבר הזה׃
22. ויאמר מן־הצרך הוא אשר בן־האדם יענה הרבה וימאס מן־הזקנים והכהנים הגדולים והסופרים ויהרג וביום השלישי קום יקום׃
23. ואל־כלם אמר איש כי־יחפץ ללכת אחרי יכחש בנפשו ויום יום ישא את־צלבו והלך אחרי׃
24. כי כל־אשר יחפץ להושיע את־נפשו תאבד נפשו ממנו וכל אשר יאבד את־נפשו למעני הוא יושיענה׃
25. כי מה־יועיל האדם כי־יקנה את כל־העולם ואבד והשחית את־נפשו׃
26. כי כל אשר הייתי אני ודברי לו לחרפה הוא יהיה לחרפה לבן־האדם כאשר יבא בכבודו ובכבוד האב והמלאכים הקדושים׃
27. ובאמת אני אמר לכם יש מן־העמדים פה אשר לא־יטעמו מות עד כי־יראו את־מלכות האלהים׃
28. ויהי כשמנה ימים אחרי הדברים האלה ויקח אליו את־פטרוס ואת־יוחנן ואת־יעקב ויעל אל־ההר להתפלל שם׃
29. ויהי בהתפללו נשתנה מראה פניו ולבושו הלבין והבריק׃
30. והנה שני אנשים מדברים אתו והמה משה ואליהו׃
31. אשר נראו בכבוד והגידו את־אחריתו אשר ימלאנה בירושלים׃
32. ויהיו פטרוס ואשר אתו נרדמים ובהקיצם ראו את־כבודו ואת־שני האנשים העמדים עליו׃
33. ויהי בהפרדם ממנו ויאמר פטרוס אל־ישוע מורה טוב היותנו פה נעשה־נא שלש סכות לך אחת ולמשה אחת ולאליהו אחת ולא ידע מה־דבר׃
34. הוא מדבר כזאת והנה ענן סכך עליהם וכבואם בענן נבעתו׃
35. ויצא קול מן־הענן אמר זה־בני ידידי אליו תשמעון׃
36. ובהיות הקול נשאר ישוע לבדו והמה החשו ולא־הגידו דבר לאיש בימים ההם מכל אשר ראו׃
37. ויהי ממחרת ברדתם מן־ההר ויצא עם־רב לקראתו׃
38. והנה איש אחד מן־העם צעק לאמר אנא רבי פנה־נא אל־בני כי יחיד הוא לי׃
39. והנה־רוח אחז בו ופתאם הוא מצעק והרוח מרוצץ אתו בהוריד רירו ומקשה לסור ממנו ובסורו ידכא אתו׃
40. ואבקש מתלמידיך לגרשו ולא יכלו׃
41. ויען ישוע ויאמר הוי דור חסר אמונה ופתלתל עד־מתי אהיה עמכם ואסבל אתכם הבא הנה את־בנך׃
42. ויהי אך הקריב לבוא וירעצהו השד וירוצצהו וישוע גער ברוח הטמא וירפא את־הנער וישיבהו לאביו׃
43. וישתוממו כלם על־גדלת האלהים ויהי בתמהם כלם על־כל אשר עשה ויאמר ישוע אל־תלמידיו׃
44. שימו אתם באזניכם את־הדברים האלה כי עתיד בן־האדם להמסר בידי בני־האדם׃
45. והמה לא הבינו את־המאמר הזה ונעלם הוא מדעתם וייראו לשאל אתו על־המאמר הזה׃
46. ויעל על־לבבם לחשוב מי הוא הגדול בהם׃
47. וירא ישוע את־מחשבת לבם ויקח ילד ויעמידהו אצלו׃
48. ויאמר אליהם כל־אשר יקבל את־הילד הזה לשמי אותי הוא מקבל וכל־אשר יקבל אותי הוא מקבל את אשר שלחני כי הקטן בכלכם הוא יהיה הגדול׃
49. ויען יוחנן ויאמר מורה ראינו איש מגרש שדים בשמך ונעצור בעדו יען איננו הולך עמנו׃
50. ויאמר ישוע אליו אל־תעצרהו כי כל אשר איננו נגדנו בעדנו הוא׃
51. ויהי כמלאת ימי העלותו והוא שם את־פניו ללכת ירושלים׃
52. וישלח מלאכים לפניו וילכו ויבאו אל־אחד מכפרי השמרונים להכין לו׃
53. ולא קבלהו על־אשר היו פניו הלכים ירושלים׃
54. ויאמרו יעקב ויוחנן תלמידיו כראותם זאת לאמר אדנינו התרצה ונאמר כי־תרד אש מן־השמים ותאכלם כאשר עשה גם־אליהו׃
55. ויפן ויגער־בם ויאמר הלא ידעתם בני רוח־מי אתם׃
56. כי בן־האדם לא בא לאבד נפשות אדם כי אם־להושיעם וילכו להם אל־כפר אחר׃
57. ויהי בלכתם בדרך ויאמר אליו איש אדני אלכה אחריך אל־כל־אשר תלך׃
58. ויאמר אליו ישוע לשועלים יש חורי עפר ולעוף השמים קנים ובן־האדם אין־לו מקום להניח שם את־ראשו׃
59. ואל־איש אחר אמר לך אחרי והוא אמר אדני תן־לי ואלכה בראשונה לקבר את־אבי׃
60. ויאמר אליו ישוע הנח למתים לקבר את־מתיהם ואתה לך הודע את־מלכות האלהים׃
61. ויאמר עוד איש אחר אלכה אחריך אדני אך הניחה־לי בראשונה להפרד מבני ביתי׃
62. ויאמר ישוע כל־השם את־ידו על־המחרשה ומביט אחריו לא יכשר למלכות האלהים׃

Chapter 10

1. ואחרי־כן הבדיל האדון עוד שבעים אחרים וישלחם לפניו שנים שנים אל־כל־עיר ומקום אשר בקש לבוא שמה׃
2. ויאמר להם הן הקציר רב והפעלים מעטים לכן התחננו אל־אדון הקציר וישלח פעלים לקצירו׃
3. לכו־נא הנני שלח אתכם ככבשים בין הזאבים׃
4. אל־תשאו כיס ולא תרמיל ולא נעלים ואל־תשאלו לשלום־איש בדרך׃
5. ולכל־בית אשר תבאו שם אמרו בראשונה שלום לבית הזה׃
6. והיה כי יהיה־שם בן־שלום ונח עליו שלומכם ואם־לא אליכם ישוב׃
7. ובבית ההוא תשבו ותאכלו ותשתו משלהם כי שוה הפועל בשכרו אל־תסעו מבית לבית׃
8. וכל־עיר אשר תבאו בה וקבלו אתכם אכלו־שם את־אשר ישימו לפניכם׃
9. ורפאו את־החולים אשר בקרבה ואמרו להם קרבה אליכם מלכות האלהים׃
10. וכל־עיר אשר תבאו בה ולא יקבלו אתכם צאו לכם אל־רחובותיה ואמרו׃
11. אף את־עפר עירכם הנדבק ברגלינו ננערהו לכם אך ידע תדעו כי קרבה אליכם מלכות האלהים׃
12. אני אמר אליכם כי לסדום יקל ביום ההוא מן־העיר ההיא׃
13. אוי לך כורזין אוי לך בית־צידה כי הגבורות אשר נעשו בקרבכן אלו נעשו בצור ובצידון הלא כבר ישבו בשק ואפר ושבו׃
14. אכן לצור וצידון יקל בדין מכם׃
15. ואת כפר־נחום אשר עד־השמים התרוממת אל־שאול תורדי׃
16. השומע אליכם אלי הוא שומע והבוזה אתכם אותי הוא בוזה והבוזה אותי הוא בוזה את־אשר שלחני׃
17. וישובו השבעים בשמחה ויאמרו אדנינו גם־השדים נכנעים לנו בשמך׃
18. ויאמר אליהם ראיתי את־השטן נפל כברק מן־השמים׃
19. הנה השלטתי אתכם לדרך על־נחשים ועקרבים ועל כל־גבורת האיב וכל־דבר לא יזיק לכם׃
20. אך בזאת אל־תשמחו כי־נכנעים לכם הרוחות כי אם־שמחו על אשר־נכתבו שמותיכם בשמים׃
21. בשעה ההיא עלץ ישוע ברוח הקדש ויאמר אודך האב אדון השמים והארץ כי הסתרת את־אלה מן־החכמים והנבונים וגליתם לעללים הן אבי כי־כן היה רצון מלפניך׃
22. הכל נמסר־לי מאת אבי ואין יודע מי הוא הבן בלתי האב ומי הוא האב בלתי הבן ואשר יחפץ הבן לגלותו לו׃
23. ויפן אל־תלמידיו לבדם ויאמר אשרי העינים הראות את אשר אתם ראים׃
24. כי אני אמר לכם נביאים ומלכים רבים חפצו לראות את אשר אתם ראים ולא ראו ולשמע את אשר אתם שמעים ולא שמעו׃
25. והנה אחד מבעלי התורה קם לנסותו ויאמר מורה מה־אעשה ואירש חיי עולם׃
26. ויאמר אליו מה־כתוב בתורה ואיך אתה קורא׃
27. ויען ויאמר ואהבת את יהוה אלהיך בכל־לבבך ובכל־נפשך ובכל־מאדך ובכל־מדעך ואת־רעך כמוך׃
28. ויאמר אליו כן השיבות עשה־זאת וחיה׃
29. והוא חפץ להצטדק ויאמר אל ישוע ומי הוא רעי׃
30. ויען ישוע ויאמר איש אחד ירד מירושלים ליריחו ונפל בידי שדדים והם הפשיטהו וגם פצעהו ויעזבו אותו בין חיים למות וילכו להם׃
31. ויקר המקרה כי־ירד כהן אחד בדרך ההוא וירא אתו ויעבר מעליו׃
32. וכן גם־איש לוי פגע במקום ויגש וירא אתו ויעבר מעליו׃
33. ואיש שמרוני הלך בדרך ויבא עליו וירא אתו ויהמו רחמיו׃
34. ויגש אליו ויחבש את־פצעיו ויסוכם בשמן ויין ויעלהו על־בהמתו ויוליכהו אל־המלון ויכלכלהו׃
35. ולמחרת בנסעו הוציא שני דינרים ויתנם לבעל המלון ויאמר כלכל אותו ואת אשר תוסיף עוד להוציא עליו אני בשובי אשלמנו לך׃
36. ועתה מי מאלה השלשה היה בעיניך הרע לנפל בידי השדדים׃
37. ויאמר העשה עמו את־החסד ויאמר אליו ישוע לך ועשה־כן גם־אתה׃
38. ויהי בנסעם ויבא אל־כפר אחד ואשה אחת ושמה מרתא אספה אותו אל־ביתה׃
39. ולה היתה אחות ושמה מרים אשר ישבה לרגלי ישוע לשמע אל־דברו׃
40. ומרתא יגעה ברב שרותה ותגש ותאמר הלא תשים על־לבך אדני אשר אחותי עזבתני לשרת לבדי אמר־נא אליה ותעזר־לי׃
41. ויען ישוע ויאמר לה מרתא מרתא את דאגת ומבהלת על־הרבה׃
42. אבל אחת היא מן־הצרך ומרים בחרה לה החלק הטוב אשר לא־יקח ממנה׃

Chapter 11

1. ויהי הוא מתפלל במקום אחד ויאמר אליו אחד מתלמידיו אחרי כלותו אדני למדנו להתפלל כאשר למד גם־יוחנן את־תלמידיו׃
2. ויאמר אליהם כי תתפללו אמרו אבינו שבשמים יתקדש שמך תבוא מלכותך יעשה רצונך כמו בשמים כן בארץ׃
3. את־לחם חקנו תן־לנו יום יום׃
4. וסלח לנו את־חובתינו כי סלחים גם־אנחנו לכל החיב לנו ואל־תביאנו לידי נסיון כי אם־הצילנו מן־הרע׃
5. ויאמר אליהם מי בכם אשר יהיה־לו אהב והלך ובא אליו בחצות הלילה ואמר אליו ידידי הלוני שלשת ככרות־לחם׃
6. כי־אהבי בא אלי מן־הדרך ואין־לי דבר לשום לפניו׃
7. והוא מלפנים יענה ויאמר אל־תוגיעני כי־כבר נסגרה הדלת וילדי שוכבים עמדי במטה לא־אוכל לקום ולתת לך׃
8. אני אמר לכם גם כי לא־יקום לתת־לו על־היותו אהבו יקום בעבור עזות פניו ויתן־לו ככל־צרכו׃
9. וגם־אני אמר לכם שאלו וינתן לכם דרשו ותמצאו דפקו ויפתח לכם׃
10. כי כל־השאל יקבל והדרש ימצא ולדפק יפתח׃
11. ומי בכם האב אשר ישאל ממנו בנו לחם ונתן־לו אבן ואם־דג היתן־לו נחש תחת הדג׃
12. או כי־ישאלנו ביצה היתן־לו עקרב׃
13. הן־אתם הרעים יודעים לתת מתנות טבות לבניכם אף־כי האב מן־השמים יתן את־רוח הקדש לשאלים מאתו׃
14. ויהי היום ויגרש שד והוא אלם ויהי אחרי צאת השד וידבר האלם ויתמהו העם׃
15. ויש אשר אמרו בבעל זבוב שר השדים הוא מגרש את־השדים׃
16. ויש אשר נסוהו וישאלו ממנו אות מן־השמים׃
17. והוא ידע את־מחשבותם ויאמר אליהם כל־ממלכה הנחלקה על־עצמה תחרב ובית יפל על־בית׃
18. וגם־השטן אם־נחלק על־עצמו איככה תכון ממלכתו כי אמרתם שבבעל זבוב מגרש אני את־השדים׃
19. ואם־אני מגרש את־השדים בבעל זבוב בניכם במי הם מגרשים אתם על־כן המה יהיו שפטיכם׃
20. ואם־באצבע אלהים מגרש אני את־השדים הנה הגיעה אליכם מלכות האלהים׃
21. בהיות הגבור שמר את־חצרו והוא מזין והיה רכושו שלום׃
22. ואם־יבוא עליו חזק ממנו ותקפו ישא ממנו את־נשקו אשר בטח־בו ואת־מלקחו יחלק׃
23. כל אשר איננו אתי הוא נגדי ואשר איננו מאסף אתי הוא מפזר׃
24. הרוח הטמאה אחרי צאתה מן־האדם תשוטט במקמות ציה לבקש־לה מנוחה ולא תמצא אז תאמר אשובה־נא אל־ביתי אשר יצאתי משם׃
25. ובבואה תמצא אתו מטאטא ומהדר׃
26. ואחר תלך ולקחה שבע רוחות אחרות רעות ממנה ובאו ושכנו שם והיתה אחרית האדם ההוא רעה מראשיתו׃
27. ויהי כדברו את־הדברים האלה ואשה אחת מן־העם נשאה את־קולה ותאמר אליו אשרי הבטן אשר נשאתך והשדים אשר ינקת׃
28. והוא אמר ואף כי־אשרי השמעים והשמרים את דבר האלהים׃
29. ויקבצו עם־רב ויחל לדבר הדור הזה דור רע הוא אות הוא מבקש ואות לא ינתן־לו בלתי אם־אות יונה הנביא׃
30. כי כאשר היה יונה לאנשי נינוה לאות כן יהיה גם־בן־האדם לדור הזה׃
31. מלכת תימן תקום במשפט עם־אנשי הדור הזה והרשיעה אותם כי באה מקצות הארץ לשמע את־חכמת שלמה והנה יש־פה גדול משלמה׃
32. אנשי נינוה יקומו במשפט עם־הדור הזה והרשיעהו כי הם שבו בקריאת יונה והנה יש־פה גדול מיונה׃
33. אין מדליק־נר אשר ישימהו בסתר או־תחת האיפה כי אם־על המנורה למען יראו באי הבית את־אורו׃
34. נר הגוף הוא העין לכן בהיות עינך תמימה גם כל־גופך יאור ובהיותה רעה וחשך גם־גופך׃
35. על־כן השמר־לך פן־יחשך האור אשר בקרבך׃
36. והנה אם־גופך כלו אור ואין בו כל־דבר־חשך אז יאור כלו והיה כהאיר לך הנר בברק נגהו׃
37. ויהי בדברו ויבקש ממנו פרוש אחד לאכל אתו לחם ויבא הביתה ויסב׃
38. ויתמה הפרוש בראתו אשר לא־נטל ידיו בראשונה לפני הסעודה׃
39. ויאמר אליו האדון כעת אתם הפרושים מטהרים את־הכוס והקערה מחוץ והפנימי אשר בכם הוא מלא גזל ורשע׃
40. הכסילים הלא עשה החיצון גם־עשה את־הפנימי׃
41. אבל־תנו לצדקה את אשר־בם והנה הכל טהור לכם׃
42. אך־אוי לכם הפרושים כי תעשרו את־המנתא ואת־הפיגם ואת כל־הירק ותעברו את־המשפט ואת אהבת אלהים והיה לכם לעשות את־אלה ולא להניח גם את־אלה׃
43. אוי לכם הפרושים כי תאהבו את־מושב הראש בבתי הכנסיות ואת־שאלות שלומכם בשוקים׃
44. אוי לכם הסופרים והפרושים החנפים כי אתם כקברים הנסתרים ובני האדם מתהלכים עליהם ולא ידעו׃
45. ויען אחד מבעלי התורה ויאמר אליו רבי בדבריך אלה תחרף גם־אתנו׃
46. ויאמר אוי גם־לכם בעלי התורה כי עמסים אתם על־בני האדם משאות כבדים מסבל ואתם בעצמכם אינכם נגעים במשאות גם־באחת מאצבעותיכם׃
47. אוי לכם כי בונים אתם את־קברות הנביאים ואבותיכם הרגו אותם׃
48. וכן אתם מעידים ורוצים במעשי אבותיכם כי המה הרגו אותם ואתם בונים את־קבריהם׃
49. בעבור זאת גם־אמרה חכמת האלהים אשלח אליהם נביאים ושליחים ומהם יהרגו וירדפו׃
50. למען ידרש מן־הדור הזה דם כל־הנביאים אשר נשפך למן־הוסד הארץ׃
51. מדם־הבל עד־דם זכריהו אשר נהרג בין המזבח ולבית הן אמר אני לכם דרוש ידרש מן־הדור הזה׃
52. אוי לכם בעלי התורה כי־הסירתם את־מפתח הדעת אתם לא־באתם ואת־הבאים מנעתם׃
53. ויהי כדברו להם את־אלה ויחלו הסופרים והפרושים לשטם אותו מאד ולהקשות לו בדברים רבים׃
54. ויארבו לו ויבקשו לצודד דבר מפיהו למען ימצאו עליו שטנה׃

Chapter 12

1. ויהי עד־כה ועד־כה בהתאסף רבבות עם עד כי־לחצו איש את־רעהו ויחל לדבר אל־תלמידיו בראשונה השמרו לנפשתיכם משאור הפרושים שהוא החנפה׃
2. ואין דבר מכסה אשר לא יגלה ואין נעלם אשר לא יודע׃
3. לכן כל־אשר דברתם בחשך באור ישמע ואת־אשר לחשתם לאזן בחדרים קרא יקרא על־הגגות׃
4. ואני אמר לכם ידידי אל־תיראו מן־הממיתים את־הגוף ואחרי־זאת אין־לאל ידם לעשות עוד דבר׃
5. אבל אורה אתכם את אשר תיראו יראו את־אשר יש־לו שלטן אחרי המיתו להשליך אל־גיהנם הן אני אמר לכם אותו תיראון׃
6. הלא חמש צפרים תמכרנה בשני אסרים ואין־אחת מהן נשכחת לפני האלהים׃
7. ואתם גם־שערות ראשכם נמנות כלן לכן אל־תיראו יקרתם מצפרים רבות׃
8. ואני אמר לכם כל אשר יודה בי לפני האדם גם בן־האדם יודה בו לפני מלאכי אלהים׃
9. ואשר יכחש בי לפני האדם הוא יכחש לפני מלאכי אלהים׃
10. וכל אשר ידבר דבר־חרפה על־בן־האדם יסלח לו והמגדף את־רוח הקדש לא יסלח לו׃
11. וכאשר יביאו אתכם אל־בתי הכנסיות ולפני הרשיות והשלטונים אל־תדאגו איך או־במה תצטדקו ומה־תדברו׃
12. כי־רוח הקדש הוא יורה אתכם בשעה ההיא את־הנכון לדבר׃
13. ויאמר אליו אחד מן־העם רבי אמר־נא אל־אחי ויחלק אתי את־הירשה׃
14. ויאמר אליו בן־אדם מי שמני עליכם לשפט ולמחלק׃
15. ויאמר אליהם ראו והשמרו לכם מבצע בצע כי חיי האדם אינם תלוים בהרבות נכסיו׃
16. וישא משלו ויאמר אליהם לאמר שדה איש עשיר אחד עשה תבואה הרבה׃
17. ויחשב בלבו לאמר מה־אעשה כי אין־לי מקום לכנוס בו את־תבואתי׃
18. ויאמר את־זאת אעשה הרס את־אסמי ובנה גדולים מהם ואכנסה שמה את־כל־יבולי וטובי׃
19. ואמר לנפשי נפשי יש־לך עתודות הרבה לשנים רבות הנפשי אכלי שתי ושישי׃
20. והאלהים אמר לו אתה הכסיל בעצם הלילה הזה ידרשו ממך את־נפשך ואשר הכינות לך למי יהיה׃
21. זה חלק האצר לו אצרות ולא יעשיר באלהים׃
22. ויאמר אל־תלמידיו לכן אני אמר לכם אל־תדאגו לנפשכם מה־תאכלו ולגופכם מה־תלבשו׃
23. הנפש יקרה היא מן־המזון והגוף יקר מן־המלבוש׃
24. התבוננו אל־הערבים אשר אינם זרעים ואינם קצרים וגם־אין להם מגורה ואוצר והאלהים מכלכל אותם ומה־יקרים אתם מן־העוף׃
25. ומי־זה מכם אשר בדאגתו יוכל להוסיף אמה אחת על־קומתו׃
26. ועתה הן־מעט מזער אין ביכלתכם וליותר מה־תדאגו׃
27. התבוננו אל־השושנים הצמחות ואינן טוֺת ואינן ארגות ואני אמר לכם כי גם־שלמה בכל־הדרו לא־היה לבוש כאחת מהנה׃
28. ואם־ככה ילביש אלהים את־חציר השדה אשר היום ישנו ומחר ישלך לתוך התנור אף כי־אתכם קטני האמונה׃
29. גם־אתם אל־תדרשו מה־תאכלו ומה־תשתו ואל־תהלכו בגדלות׃
30. כי את־כל־אלה מבקשים גויי הארץ ואביכם הוא יודע כי־צריכים אתם לאלה׃
31. אך בקשו את־מלכות האלהים ונוסף לכם כל־אלה׃
32. אל־תירא העדר הקטן כי רצה אביכם לתת לכם את המלכות׃
33. מכרו את־רכושכם ותנו צדקה עשו לכם כיסים אשר לא יבלו ואוצר בשמים אשר לא יגרע לעולם אשר גנב לא־יקרב אליו וסס לא יאכלהו׃
34. כי במקום אשר אוצרכם בו שם יהיה גם־לבבכם׃
35. מתניכם יהיו חגורים והנרות דלקים׃
36. ואתם היו דמים לאנשים המחכים לאדניהם מתי ישוב מן־החתנה וכאשר יבוא ודפק יפתחו־לו כרגע׃
37. אשרי העבדים ההם אשר בבוא האדון ימצאם שקדים אמן אמר אני לכם כי יאזר מתניו ויושיבם וילך לשרת אותם׃
38. ואם־יבוא באשמרה השנית או באשמרה השלישית וכן ימצא אשרי העבדים ההם׃
39. וזאת דעו אשר אם־ידע ידע בעל הבית באיזו שעה יבוא הגנב כי־עתה שקד שקוד ולא־יתן לחתר את־ביתו׃
40. לכן גם־אתם היו נכונים כי בשעה אשר לא פללתם יבוא בן־האדם׃
41. ויאמר פטרוס אדנינו הלנו אתה אמר את־המשל הזה אם־גם לכל־אדם׃
42. ויאמר האדון מי־הוא אפוא הסכן הנאמן והנבון אשר יפקידהו האדון על־עבדתו לתת את־ארחתם בעתו׃
43. אשרי העבד ההוא אשר בבא אדניו ימצאהו עשה כן׃
44. אמת אמר אני לכם כי על־כל אשר־יש־לו יפקידהו׃
45. והעבד ההוא אם־יאמר בלבו בשש אדני לבוא והחל להכות את־העבדים ואת־השפחות ולאכל ולשתות ולשכר׃
46. בוא יבוא אדני העבד ההוא ביום לא־יצפה ובשעה לא ידע וישסף אותו וישים את־חלקו עם הסוררים׃
47. והעבד ההוא אשר ידע את־רצון אדניו ולא הכין ולא־עשה כרצונו יכה מכות רבות׃
48. ואשר לא־ידע ועשה דברים אשר עליהם בן־הכות הוא לא־יכה כי אם־מעט כי כל־איש אשר נתן־לו הרבה דרוש ידרש ממנו הרבה ואשר הפקידו בידו הרבה ישאלו מאתו יותר׃
49. להפיל אש על־הארץ באתי ומה־חפץ אני כי כבר בערה׃
50. ועלי טבילה להטבל ומה־יצר לי עד כי־תשלם׃
51. החשבים אתם כי־באתי לתת שלום בארץ אני אמר לכם לא כי אם־מחלקת׃
52. כי מעתה חמשה בבית אחד יחלקו שלשה על־שנים ושנים על־שלשה׃
53. האב יחלק על־הבן והבן על־האב האם על־הבת והבת על־האם החמות על־הכלה והכלה על־החמות׃
54. ויאמר גם אל־המון העם כראתכם את־הענן עלה במערב ואמרתם גשם בא וכן יהיה׃
55. ואם־נשבה רוח הנגב תאמרו הנה חם בא וגם יבוא׃
56. החנפים את־פני הארץ והשמים ידעתם לבחן ואת־העת הזאת איך לא תבחנו׃
57. למה אף־מנפשכם לא תשפטו את־הישר׃
58. כי כאשר תלך אל־השר עם־איש ריבך בעודך בדרך השתדל להנצל ממנו פן־יסחב אותך אל־השפט והשפט ימסרך אל־השוטר והשוטר ישליכך אל־בית הכלא׃
59. ואני אמר לך לא תצא משם עד אם־שלמת גם את־הפרוטה האחרונה׃

Chapter 13

1. ויבאו אנשים בעת ההיא ויגידו לו על־דבר הגלילים אשר פילטוס ערב דמם עם־זבחיהם׃
2. ויען ישוע ויאמר אליהם החשבים אתם כי הגלילים האלה היו חטאים מכל־אנשי הגליל על־אשר־באה כזאת עליהם׃
3. לא כי־אמר אני לכם אם־לא תשובו תאבדו כלכם גם־אתם׃
4. או שמנה העשר ההם אשר נפל עליהם המגדל בשלח וימיתם החשבים אתם כי־היו אשמים מכל־האנשים הישבים בירושלים׃
5. לא כי־אמר אני לכם אם־לא תשובו תאבדו כלכם גם־אתם׃
6. וישא משלו ויאמר איש אחד היתה־לו תאנה נטועה בכרמו ויבא לבקש־בה פרי ולא מצא׃
7. ויאמר אל־הכרם הנה־זה שלש שנים אנכי בא לבקש פרי בתאנה הזאת ואינני מוצא גדע אותה למה־זה תשחית את האדמה׃
8. ויען ויאמר אליו אדני הניחה אתה עוד השנה הזאת עד כי־אעדר ושמתי דמן סביבותיה׃
9. אולי־תעשה פרי ואם־לא בשנה הבאה תגדענה׃
10. ויהי הוא מלמד בשבת באחד מבתי הכנסיות׃
11. והנה אשה טעונת רוח־חלי כשמנה עשרה שנה ותהי כפופה ולא יכלה לקום קומה זקופה׃
12. ויהי בראות אתה ישוע ויקרא אליה ויאמר לה אשה החלצי מחליך׃
13. וישם את־ידיו עליה וכרגע קמה ותתעודד ותשבח את־האלהים׃
14. ויכעס ראש הכנסת על־אשר רפא ישוע בשבת ויען ויאמר אל־העם ששת ימים הם אשר תעשה בהם מלאכה לכן באלה באו והרפאו ולא ביום השבת׃
15. ויען האדון ויאמר אליו החנף איש איש מכם הלא יתיר בשבת את־שורו או את־חמרו מן־האבוס ויוליכהו להשקתו׃
16. וזאת אשר היא בת־אברהם ואשר השטן אסרה זה שמנה עשרה שנה הלא תתר ממוסרותיה ביום השבת׃
17. ויהי כאמרו את־הדברים האלה נכלמו כל־מתקוממיו וישמח כל־העם על־כל־הנפלאות הנעשות על־ידו׃
18. ויאמר למה דומה מלכות האלהים ואל־מה אמשילנה׃
19. דומה היא לגרגר של־חרדל אשר לקחו איש וישימהו בגנו ויצמח ויהי לעץ גדול ועוף השמים יקנן בענפיו׃
20. ויאמר עוד אל־מה אדמה את מלכות האלהים׃
21. דומה היא לשאר אשר לקחתו אשה ותטמנהו בשלש סאים קמח עד כי־יחמץ כלו׃
22. ויעבר בערים ובכפרים עבור ולמד וישם את־דרכו לבוא ירושלים׃
23. וישאלהו איש לאמר אדנינו המעט הם הנושעים׃
24. ויאמר אליהם התאמצו לבוא בפתח הצר כי־אמר אני לכם רבים יבקשו לבוא ולא יוכלו׃
25. והיה מיום אשר יקום בעל הבית וסגר את־הדלת ותחלו לעמד בחוץ ולדפק על־הדלת לאמר אדנינו אדנינו פתח־לנו וענה ואמר אליכם אינני יודע אתכם מאין אתם׃
26. אז תחלו לאמר אכלנו ושתינו לפניך וברחבותינו למדת׃
27. ויאמר אני אמר לכם אינני יודע אתכם מאין אתם סורו ממני כל־פעלי האון׃
28. ושם תהיה היללה וחרק השנים כאשר תראו את־אברהם ויצחק ויעקב ואת־כל־הנביאים במלכות האלהים ואתם מגרשים החוצה׃
29. ויבאו ממזרח וממערב ומצפון ומדרום ויסבו במלכות האלהים׃
30. והנה יש אחרונים אשר יהיו ראשונים וראשונים אשר יהיו אחרונים׃
31. ביום ההוא נגשו מן־הפרושים ויאמרו אליו צא ולך מזה כי הורדוס מבקש להרגך׃
32. ויאמר אליהם לכו ואמרו אל־השועל הזה הנני מגרש שדים ופעל רפואות היום ומחר ובשלישי אבא עד־קצי׃
33. אבל הלוך אלך היום ומחר וממחרתו כי לא־יתכן אשר יאבד נביא מחוץ לירושלים׃
34. ירושלים ירושלים ההרגת את־הנביאים והסקלת את־הנשלחים אליה כמה פעמים חפצתי לקבץ את־בניך כאשר תקבץ התרנגלת את־אפרוחיה תחת כנפיה ואתם לא אביתם׃
35. הנה ביתכם יעזב לכם שמם ואני אמר לכם כי־ראה לא תראוני עד־בוא העת אשר תאמרו ברוך הבא בשם יהוה׃

Chapter 14

1. ויהי בבאו בשבת אל־בית אחד מראשי הפרושים לאכל לחם והמה ארבים לו׃
2. והנה איש אחד לפניו אשר גופו צבה ממים׃
3. ויען ישוע ויאמר אל־בעלי התורה ואל־הפרושים לאמר המתר לרפא בשבת אם־לא ויחרישו׃
4. ויאחז־בו וירפאהו וישלחהו׃
5. ויען ויאמר אליהם מי מכם אשר חמרו או שורו יפול אל־הבאר ולא־ימהר להעלותו ביום השבת׃
6. ולא יכלו להשיב על־זאת דבר׃
7. וישא משלו אל־הקרואים בראותו איך בחרו להם להסב בראש ויאמר אליהם׃
8. כי־יקרא אתך איש אל־החתנה אל־תסב בראש פן־יקרא שמה איש נכבד ממך׃
9. ובא הקרא אותך ואותו ואמר אליך פנה מקום לזה ואז תקום בכלמה לקחת את־המקום האחרון׃
10. אבל כי תקרא לך והסב במקום האחרון למען יבא הקרא אותך ואמר אליך אהובי עלה למעלה מזה והיה־לך כבוד לפני המסבים עמך׃
11. כי כל־המרומם את־עצמו ישפל והמשפיל את־עצמו ירומם׃
12. וגם אל־האיש אשר קרא אותו אמר כי תעשה סעודת צהרים או סעודת ערב אל־תקרא לאהביך ולאחיך ולקרוביך ולשכניך העשירים פן־יקראו לך גם־המה והיה לך לשלום׃
13. אבל כי־תעשה משתה קרא לעניים ולנשברים ולפסחים ולעורים׃
14. ואשריך באשר אין־להם לשלם־לך כי ישלם לך בתחית הצדיקים׃
15. וישמע זאת אחד מן־המסבים ויאמר אליו אשרי האכל לחם במלכות האלהים׃
16. והוא אמר אליו איש אחד עשה סעודה גדולה ויקרא לרבים׃
17. וישלח את־עבדו לעת הסעודה לאמר אל־הקרואים באו כי־כבר מוכן הכל׃
18. ויחלו כלם פה אחד להתנצל ויאמר אליו הראשון שדה קניתי ועלי לצאת לראתו אבקש ממך נקני׃
19. ואחר אמר חמשת צמדי־בקר קניתי ואני הלך לבחן אותם אבקש ממך נקני׃
20. ואחר אמר אשה לקחתי ובעבור זאת לא אוכל לבוא׃
21. ויבא העבד ויגד את־הדברים האלה לאדניו ויקצף בעל הבית ויאמר לעבדו מהר צא אל־רחבות העיר ואל־חוצותיה והבא הנה את־העניים ואת־הנשברים ואת־העורים ואת־הפסחים׃
22. ויאמר העבד אדני כאשר צוית כן נעשה ויש־עוד מקום׃
23. ויאמר האדון אל־העבד צא אל־הדרכים ואל־הגדרות ופצר בהם לבוא למען ימלא ביתי׃
24. כי אני אמר לכם אין אחד מן־האנשים הקרואים ההם אשר יטעם סעודתי׃
25. והמון עם־רב הלכים אתו ויפן ויאמר אליהם׃
26. איש כי־יבוא אלי ולא ישנא את־אביו ואת־אמו ואת־אשתו ואת־בניו ואת־אחיו ואת־אחיתיו ואף גם־את־נפשו לא יוכל להיות תלמידי׃
27. ואשר לא ישא את־צלבו ובא אחרי לא יוכל להיות תלמידי׃
28. כי מי מכם החפץ לבנות מגדל הלא ישב בראשונה ויחשב את־ההוצאות אם־השג תשיג ידו להשלימו׃
29. פן־ישים את־היסוד ולא־יוכל לכלותו והיה כל־הראים יקומו להלעיג־לו לאמר׃
30. כי־זה האיש החל לבנות ולא יכל לכלות׃
31. או מי־הוא המלך הקם להתגרות מלחמה במלך אחר ולא ישב בראשונה ויתיעץ אם־יוכל בעשרת אלפים לערך לקראת הבא עליו בעשרים אלף׃
32. ואם־לא ושלח אליו מלאכים בעודנו רחוק לבקש שלום׃
33. ככה כל־איש מכם אשר לא־נפטר מכל־רכושו לא יוכל להיות תלמידי׃
34. טוב המלח ואם המלח היה תפל במה יתקן׃
35. לא יצלח גם לאדמה גם לדמן החוצה ישליכהו מי אשר אזנים לו לשמע ישמע׃

Chapter 15

1. ויהי בקרב אליו כל־המוכסים והחטאים לשמע אותו׃
2. וילונו הפרושים והסופרים לאמר הנה־זה מקבל את־החטאים ואכל אתם׃
3. וידבר אליהם את־המשל הזה לאמר׃
4. מי זה האיש מכם אשר־לו מאה כבשים ואבד לו אחד מהם ולא יטוש את־התשעים ותשעה במדבר והלך אחרי האבד עד כי־ימצאהו׃
5. והיה כמצאו אתו ישימנו על־כתפיו בשמחה׃
6. ובא אל־ביתו וקרא לאהביו ולשכניו יחד לאמר שמחו אתי כי מצאתי את־שיי האבד׃
7. אני אמר לכם כי־כן תהיה שמחה בשמים על־חוטא אחד השב יותר מעל־תשעים ותשעה צדיקים אשר לא־יצטרכו לתשובה׃
8. או מי האשה אשר־לה עשרה דרכמונים ואבד לה דרכמון אחד ולא־תדליק נר ותטאטא את־הבית ותחפש היטב עד כי־תמצאהו׃
9. והיה כמצאה אותו תקרא לרעותיה ולשכנותיה לאמר שמחנה אתי כי מצאתי את הדרכמון אשר אבד לי׃
10. כן אני אמר לכם תהיה שמחה לפני מלאכי אלהים על־חוטא אחד אשר־שב מחטאו׃
11. ויאמר איש אחד היו לו שני בנים׃
12. ויאמר הצעיר אל־אביו אבי תנה־לי את־חלק הרכוש אשר יפל לי ויחלק להם את־הנחלה׃
13. ויהי מקץ ימים ויאסף הבן הצעיר את־הכל וילך אל־ארץ רחוקה ושם פזר את־רכשו וילך בדרך סובאים וזוללים׃
14. ואחרי כלותו את־הכל היה רעב חזק בארץ ההיא ויחל להיות חסר־לחם׃
15. וילך וידבק באחד מבני המדינה בארץ ההיא וישלח אותו אל־שדותיו לרעות חזירים׃
16. ויתאו למלא את־בטנו בחרובים אשר יאכלו החזירים ואין נותן לו׃
17. וישב אל־לבו ויאמר מה־רבו שכירי אבי ויש להם לחם לשבע ואני אבד ברעב׃
18. אקומה־נא ואלכה אל־אבי ואמר אליו אבי חטאתי לשמים ולפניך׃
19. ונקלתי מהקרא עוד בנך שימני כאחד שכיריך׃
20. ויקם ויבא אל־אביו עודנו מרחוק ואביו ראהו ויהמו מעיו וירץ ויפל על־צואריו וישקהו׃
21. ויאמר אליו הבן אבי חטאתי לשמים ולפניך ואני נקלתי מהקרא עוד בנך׃
22. ויאמר האב אל־עבדיו הוציאו את־השמלה הטובה מכלן והלבישהו ותנו טבעת על־ידו ונעלים ברגליו׃
23. והביאו את־עגל המרבק וטבחו אתו ונאכלה ונשמח׃
24. כי זה־בני היה מת ויחי ואובד היה וימצא ויחלו לשמח׃
25. ובנו הגדול היה בשדה ויהי כאשר בא ויקרב אל־הבית וישמע קול זמרה ומחלות׃
26. ויקרא אל־אחד הנערים וישאל מה־זאת׃
27. ויאמר אליו כי־בא אחיך ויטבח אביך את־עגל המרבק על־אשר הושב־לו שלם׃
28. ויחר לו ולא אבה לבוא הביתה ויצא אביו וידבר על־לבו׃
29. ויען ויאמר אל־אביו הנה זה שנים רבות אני עבד אתך ומימי לא עברתי את־מצותך ומימי לא־נתת לי גדי למען אשיש עם־רעי׃
30. ויבא בנך זה אשר בלע את־נחלתך עם־הזנות ותזבח־לו את־עגל המרבק׃
31. ויאמר אליו בני אתה תמיד עמדי וכל אשר־לי לך הוא׃
32. אבל נכון לשוש ולשמח כי אחיך זה היה מת ויחי ואבד היה וימצא׃

Chapter 16

1. ויאמר גם אל־תלמידיו איש עשיר היה ולו פקיד על־ביתו וילשינהו אליו באמרם כי־מפזר הוא את־קניניך׃
2. ויקרא אתו ויאמר אליו מה־זאת שמעתי עליך תן חשבון פקידותך כי לא תוכל להיות עוד פקיד׃
3. ויאמר הפקיד בלבו מה אעשה כי־יקח אדני ממני את־הפקידות לעדר לא־אוכל ולשאל על־הפתחים אני בוש׃
4. ידעתי מה אעשה למען יאספוני אל־בתיהם בעת אוסר מפקידותי׃
5. ויקרא אל־כל־איש אשר־נשה בהם אדניו וישאל את־הראשון כמה אתה חיב לאדני׃
6. ויאמר מאת בתי שמן ויאמר אליו קח את־שטרך ומהר שב וכתבת חמשים׃
7. ואל־אחר אמר כמה אתה חיב ויאמר מאת כר חטים ויאמר קח את־שטרך וכתב שמנים׃
8. וישבח האדון את־פקיד העולה על־אשר הערים לעשות כי בני העולם הזה ערומים הם בדורם מבני האור׃
9. וגם־אני אמר לכם עשו לכם אהבים בממון העולה למען בעת כלתו יאספו אתכם אל־משכנות עולם׃
10. הנאמן במעט מזער נאמן גם־בהרבה והמעול במעט מזער מעול גם־בהרבה׃
11. לכן אם־בממון העולה לא הייתם נאמנים את האמתי מי יפקיד בידכם׃
12. ואם־בדבר אשר לאחרים לא הייתם נאמנים את אשר לכם מי יתן לכם׃
13. אין עבד אשר יוכל לעבד שני אדנים כי ישנא את־האחד ויאהב את־האחר או ידבק באחד ואת־האחר יבזה לא תוכלו עבד את־האלהים ואת הממון׃
14. וישמעו כל־זאת גם־הפרושים אשר הם אהבי כסף וילעגו לו׃
15. ויאמר אליהם אתם הם המצטדקים לפני האדם ואלהים יודע את־לבבכם כי הגבה באדם תועבה הוא לפני האלהים׃
16. התורה והנביאים עד־יוחנן ומן־אז והלאה בשורת מלכות האלהים וכל־איש בחזקה יבוא בה׃
17. אבל נקל כי יעברו השמים והארץ מאשר יפל קוץ אחד מן־התורה׃
18. כל־איש המשלח את־אשתו ולקח אחרת נאף הוא וכל־הלקח את־הגרושה מאישה נאף הוא׃
19. איש עשיר היה והוא לבוש ארגמן ושש ויתענג וישמח יום יום׃
20. ואיש אביון ושמו לעזר משכב פתח שער ביתו והוא מלא אבעבעות׃
21. ויתאו לשבע מן־הפרורים הנפלים מעל שלחן העשיר וגם־הכלבים באו וילקו אבעבעותיו׃
22. ויהי כאשר מת האביון ויובל על־ידי המלאכים אל־חיק אברהם וימת גם־העשיר ויקבר׃
23. ובהיותו במכאבות בשאול וישא את־עיניו וירא את־אברהם מרחוק ואת־לעזר בחיקו׃
24. ויצעק ויאמר אבי אברהם חנני ושלח־נא את־לעזר ויטבל את־קצה אצבעו במים למען קרר את־לשוני כי עניתי במוקד הזה׃
25. ויאמר אברהם בני זכר כי־לקחת טובך בחייך וגם לעזר לקח את־הרעות ועתה הוא ינחם ואתה תצטער׃
26. ומלבד כל־זאת שוחה גדולה מפסקת בינינו וביניכם לבלתי יוכלו עבור החפצים ללכת מפה אליכם ולבלתי יעברו משם אלינו׃
27. ויאמר אם־כן אבי שאל אני מאתך כי־תשלח אתו אל־בית אבי׃
28. כי יש־לי חמשה אחים למען יעיד בהם פן־יבאו גם־הם אל־מקום המעצבה הזה׃
29. ויאמר אברהם יש להם משה והנביאים אליהם ישמעון׃
30. ויאמר לא־כן אבי אברהם אך אם־ילך אליהם אחד מן־המתים אז ישובו׃
31. ויאמר אליו אם־לא ישמעו אל־משה ואל־הנביאים גם כי־יקום אחד מן־המתים לא יאמינו׃

Chapter 17

1. ויאמר אל־תלמידיו אי אפשר שלא־יבאו המכשלים אבל אוי לאיש אשר על־ידו יבאו׃
2. נוח לו שיתלה פלח־רכב על־צוארו וישלך אל־הים מאשר יכשיל את־אחד מהקטנים האלה׃
3. השמרו לנפשותיכם אם־יחטא לך אחיך הוכח לו ואם־ינחם סלח־לו׃
4. ואם־יחטא לך שבע פעמים ביום ושב אליך שבע פעמים ביום ואמר נחמתי וסלחת לו׃
5. ויאמרו השליחים אל־האדון הוסף לנו אמונה׃
6. ויאמר האדון לו־היתה לכם אמונה כגרגר החרדל אז תאמרו אל־התות הזה העקר והנטע בתוך הים וישמע לכם׃
7. מי הוא־זה מכם ולו עבד חרש או רעה אשר בבאו מן־השדה יאמר אליו מהר גשה־הנה והסב׃
8. הלא יאמר אליו הכן לי ארוחת הערב וחגר מתניך ושרתני עד אם־כליתי לאכל ולשתות ואחר תאכל ותשתה גם־אתה׃
9. הגם יתן תודה לעבד על־עשתו את אשר צוהו אמרתי לא יתן׃
10. ככה גם־אתם אחרי עשותכם את־כל־אשר צויתם אמרו עבדים אין־מועיל בם אנחנו כי רק את־המטל עלינו לעשות עשינו׃
11. ויהי בנסעו ירושלים והוא עבר בתוך שמרון והגליל׃
12. ויבא אל־כפר אחד ויפגעהו עשרה אנשים מצרעים והם עמדים מרחוק׃
13. וישאו את־קולם לאמר ישוע מורה חננו׃
14. וירא אותם ויאמר אליהם לכו והראו אל־הכהנים ויהי בלכתם ויטהרו׃
15. ואחד מהם בראתו כי נרפא וישב וישבח את־האלהים בקול גדול׃
16. ויפל על־פניו לרגליו ויודה לו והוא היה שמרוני׃
17. ויען ישוע ויאמר הלא העשרה טהרו והתשעה איה הם׃
18. האם לא־נמצא אשר שב לתת כבוד לאלהים זולתי הנכרי הזה׃
19. ויאמר אליו קום ולך אמונתך הושיעה לך׃
20. וישאלהו הפרושים מתי תבוא מלכות האלהים ויען אתם לאמר מלכות האלהים לא תבוא במראה עינים׃
21. ולא יאמרו הנה־פה או הנה־שם כי מלכות האלהים הנה בקרבכם היא׃
22. ויאמר אל־התלמידים ימים באים והתאויתם לראות יום אחד מימי בן־האדם ולא תראו׃
23. ואם־יאמרו אליכם הנה־שם הנה פה אל־תלכו ואל־תרוצו אחריהם׃
24. כי כברק אשר יברק מקצה השמים ויאיר עד־קצה השמים כן־יהיה בן־האדם ביומו׃
25. אך בראשונה צריך הוא לסבל הרבה ולהמאס מן־הדור הזה׃
26. וכאשר היה בימי נח כן יהיה בימי בן־האדם׃
27. אכלו ושתו נשאו נשים והשיאו נשים לאנשים עד־היום אשר־בא נח אל־התבה ויבא המבול וישחת את־כלם׃
28. וכאשר היה בימי לוט אכל ושתה קנה ומכר נטע ובנה׃
29. ויהי ביום אשר־יצא לוט מסדום וימטר אש וגפרית מן־השמים וישחת את־כלם׃
30. ככה יהיה ביום אשר יגלה בן־האדם׃
31. ביום ההוא איש אשר יהיה על־הגג וכליו בבית אל־ירד לשאת אתם ואיש אשר בשדה אל־ישב הביתה׃
32. זכרו את־אשת לוט׃
33. המבקש למלט את־נפשו יאבדנה ואשר יאבד אתה יחיה׃
34. אני אמר לכם בלילה ההוא שנים יהיו במטה אחת האחד יאסף והאחר יעזב׃
35. שתים תהיינה טחנות יחד האחת תאסף והאחרת תעזב׃
36. שנים יהיו בשדה ונאסף האחד והאחר יעזב׃
37. ויענו ויאמרו אליו איה זאת אדנינו ויאמר אליהם באשר הפגר שם יקבצו הנשרים׃

Chapter 18

1. וגם־משל דבר אליהם להתפלל תמיד ולא להתרפות׃
2. ויאמר שופט היה בעיר אחת אשר לא ירא את־האלהים ולא־נשא פנים לאדם׃
3. ואלמנה היתה בעיר ההיא ותבא אליו לאמר דינה את־דיני ממריבי׃
4. וימאן מיום אל־יום ואחרי־כן אמר בנפשו גם־כי את־האלהים אינני ירא ולאדם לא־אשא פנים׃
5. אעשה את־דין האלמנה הזאת על־הוגיעה אתי פן־תבוא תמיד ותדכאני במלים׃
6. ויאמר האדון שמעו את־אשר אמר דין העולה׃
7. והאלהים הלא־הוא יעשה דין בחיריו הקראים אליו יומם ולילה גם כי־יתמהמה להושיעם׃
8. אני אמר לכם כי־יעשה את דינם במהרה אך בן־האדם בבאו הימצא אמונה בארץ׃
9. ויוסף וישא משלו אל־אנשים בטחים בנפשם כי צדיקים המה ואחרים נבזים בעיניהם ויאמר׃
10. שני אנשים עלו אל־המקדש להתפלל האחד פרוש והאחד מוכס׃
11. ויתיצב הפרוש לבדו ויתפלל לאמר אלהים אודך כי אינני כשאר האדם הגזלים והעשקים והנאפים או גם־כמכס הזה׃
12. אני צם פעמים בשבוע אני מעשר את כל־קניני׃
13. והמוכס היה עמד מרחוק ולא אבה אף־לשאת את־עיניו לשמים כי אם־תופף על־לבו לאמר אלהים סלח־לי החוטא׃
14. אני אמר לכם כי־ירד זה לביתו נצדק מזה כי כל־המרים את־נפשו ישפל ואשר ישפילה ירומם׃
15. ויביאו אליו גם את־הילדים למען יגע בהם ויראו התלמידים ויגערו בם׃
16. ויקרא אתם ישוע אליו ויאמר הניחו לילדים לבוא אלי ואל־תמנעום כי לאלה מלכות האלהים׃
17. אמן אמר אני לכם כל אשר לא יקבל את־מלכות האלהים כילד הוא לא־יבא בה׃
18. וישאלהו קצין אחד לאמר רבי הטוב מה־לי לעשות ואירש חיי עולמים׃
19. ויאמר אליו ישוע מדוע קראת לי טוב אין טוב בלתי אחד האלהים׃
20. את־המצוֺת אתה יודע לא תנאף לא תרצח לא תגנב לא־תענה עד שקר כבד את־אביך ואת־אמך׃
21. ויאמר את־כל־אלה שמרתי מנעורי׃
22. וישמע ישוע ויאמר עוד אחת חסרת מכר את־כל אשר־לך וחלק לעניים ויהי לך אוצר בשמים ובוא ולך אחרי׃
23. ויהי כשמעו את־זאת ויעצב מאד כי־עשר גדול היה לו׃
24. וירא ישוע כי נעצב ויאמר כמה יקשה לבעלי נכסים לבוא אל־מלכות האלהים׃
25. כי נקל לגמל עבר בתוך־נקב המחט מבוא עשיר אל־מלכות האלהים׃
26. ויאמרו השמעים ומי יוכל להושע׃
27. ויאמר מה־שיפלא מבני אדם לא יפלא מאלהים׃
28. ויאמר פטרוס הן אנחנו עזבנו את־הכל ונלך אחריך׃
29. ויאמר אליהם אמן אמר אני לכם אין איש אשר עזב את־ביתו או את־אבותיו או את־אחיו או את־אשתו או את־בניו למען מלכות האלהים׃
30. ולא־יקח תחתיהם כפלים הרבה בעולם הזה ובעולם הבא חיי עולמים׃
31. ויקח אליו את־שנים העשר ויאמר להם הננו עלים ירושלימה וימלא כל־הכתוב בידי הנביאים על בן־האדם׃
32. כי ימסר לגוים ויהתלו בו ויתעללו בו וירקו בפניו׃
33. ואחרי הכותם אתו בשוטים ימיתוהו וביום השלישי קום יקום׃
34. והם לא הבינו מאומה ויהי הדבר הזה נעלם מהם ולא ידעו את־הנאמר׃
35. ויהי בקרבו אל־יריחו והנה־איש עור ישב על־הדרך והוא משאל׃
36. וישמע את־קול העם העבר וידרש לדעת מה־זאת׃
37. ויגידו לו כי־ישוע הנצרי עובר׃
38. ויצעק לאמר ישוע בן־דוד חנני׃
39. וההלכים בראשנה גערו־בו להחשתו והוא הרבה עוד לצעק ישוע בן־דוד חנני׃
40. ויעמד ישוע ויצו להביאו אליו ויהי כאשר קרב וישאלהו לאמר׃
41. מה־חפצך כי אעשה־לך ויאמר אדני כי אראה׃
42. ויאמר אליו ראה אמונתך הושיעה לך׃
43. ופתאם ראה וילך אחריו הלך ושבח את־האלהים וכל־העם בראותם זאת נתנו תודה לאלהים׃

Chapter 19

1. ויבוא ויעבר ביריחו׃
2. והנה־איש ושמו זכי מראשי המוכסים והוא עשיר׃
3. ויבקש לראות את־ישוע מי הוא ולא יכל מפני העם כי־שפל קומה היה׃
4. ויקדם וירץ ויעל על־שקמה לראותו כי־שם הדרך אשר יעבר־בה׃
5. ויהי בבאו אל־המקום ההוא ויבט ישוע ויראהו ויאמר אליו זכי רד מהר כי־צריך אני לשבת היום בביתך׃
6. וימהר וירד ויאספהו בשמחה׃
7. וילונו כל־הרואים לאמר בא ללון בבית איש חוטא׃
8. ויעמד זכי ויאמר אל־האדון הנה אדני את־מחצית נכסי אני נתן לעניים ואם־עשקתי איש אשיב לו ארבעתים׃
9. ויאמר אליו ישוע היום היתה תשועה לבית הזה באשר בן־אברהם גם־הוא׃
10. כי בא בן־האדם לבקש ולהושיע את־האבד׃
11. ויהי הם שמעים את־זאת ויסף שאת משל על־אשר קרב לירושלים והמה חשבים כי־מהרה תגלה מלכות האלהים׃
12. על־כן אמר איש אחד מן־הנכבדים הלך אל־ארץ רחוקה לקחת־לו ממלכה ולשוב׃
13. ויקרא אל־עשרה מעבדיו ויתן להם עשרה מנים ויאמר להם סחרו בהם עד באי׃
14. ובני עירו שנאים אותו וישלחו מלאכים אחריו לאמר לא־נחפץ בזה כי־ימלך עלינו׃
15. ויהי אחרי קחתו את־הממלכה וישב ויאמר לקרא את־העבדים ההם אשר נתן להם את־הכסף למען ידע מה־הרויח כל־אחד במסחרו׃
16. ויבא הראשון ויאמר אדני מנה שלך הביא עשרת מנים׃
17. ויאמר אליו כן העבד הטוב תחת אשר היית נאמן במעט מזער היה שליט על־עשר ערים׃
18. ויבא השני ויאמר אדני מנה שלך עשה חמשת מנים׃
19. ויאמר גם־לזה אף־אתה היה על־חמש ערים׃
20. ויבא האחר ויאמר הא־לך מנה שלך אשר־היה אצלי צרור במטפחת׃
21. מפני יראתי אתך כי אתה איש קשה לקח את־אשר לא הנחת וקצר את־אשר לא זרעת׃
22. ויאמר אליו מפיך אשפטך העבד הרע אתה ידעת כי־אני איש קשה לקח את־אשר לא הנחתי וקוצר את־אשר לא זרעתי׃
23. ולמה לא־נתת את־כספי לשלחני ואני בבואי הייתי תובע אותו ברבית׃
24. ויאמר אל־העמדים שם שאו ממנו את־המנה ותנוהו אל־אשר־לו עשרת המנים׃
25. ויאמרו אליו אדנינו יש־לו עשרת מנים׃
26. הן אני אמר לכם כי כל־איש שיש־לו ינתן לו ואשר אין לו יקח ממנו גם את־אשר־לו׃
27. אבל את־אויבי ההם אשר לא־חפצו מלכי עליהם הביאו אתם הנה והרגו אתם לפני׃
28. ויכל לדבר הדברים האלה ויעבר לפניהם ויעל ירושלים׃
29. ויהי בקרבו אל־בית פגי ובית היני בהר הנקרא הר הזיתים וישלח שנים מתלמידיו לאמר׃
30. לכו אל־הכפר אשר ממולנו והיה בבואכם שמה תמצאו עיר אסור אשר לא־ישב עליו אדם עד־עתה התירו אתו והביאו׃
31. וכי־ישאל אתכם איש למה תתירהו כה תאמרו אליו יען כי האדון צריך לו׃
32. וילכו השלוחים וימצאו כאשר דבר אליהם׃
33. ויתירו את־העיר ויאמר אליהם בעליו למה זה אתם מתירים את־העיר׃
34. ויאמרו האדון צריך לו׃
35. ויביאהו אל־ישוע וישליכו את־בגדיהם על־העיר וירכיבו עליו את־ישוע׃
36. ובנסעו הציעו את־בגדיהם על־הדרך׃
37. ויקרב אל־מורד הר הזיתים ויחלו כל־המון התלמידים לשבח את־האלהים בשמחה ובקול גדול על כל־הגבורות אשר ראו לאמר׃
38. ברוך המלך הבא בשם יהוה שלום בשמים וכבוד במרומים׃
39. ומקצת פרושים אשר בתוך העם אמרו אליו רבי גער בתלמידיך׃
40. ויען ויאמר אני אמר לכם כי־אם־יחשו אלה תזעקנה האבנים׃
41. ויהי כאשר קרב וירא את־העיר ויבך עליה לאמר׃
42. לו ידעת אף־את בעוד יומך הזה את־דבר שלומך ועתה נעל ם מעיניך׃
43. כי ימים באים עליך ושפכו אויביך סוללה סביביך והקיפוך וצרו עליך מכל־עבריך׃
44. וסחבו אותך ואת־בניך בקרבך ולא־ישאירו בך אבן על־אבן עקב כי־לא ידעת את־עת פקדתך׃
45. ויבא אל־המקדש ויחל לגרש משם את המכרים ואת הקונים בו׃
46. ויאמר אליהם הן כתוב ביתי בית־תפלה הוא ואתם עשיתם אותו למערת פריצים׃
47. ויהי מלמד יום יום במקדש והכהנים הגדולים והסופרים וגם־ראשי העם מבקשים לאבדו׃
48. ולא מצאו מה־לעשות כי כל־העם דבקו אחריו לשמע אתו׃

Chapter 20

1. ויהי היום והוא מלמד את־העם במקדש ומבשר ויגשו הכהנים והסופרים עם־הזקנים׃
2. ויאמרו אליו אמר־נא לנו באיזו רשות אתה עשה את־אלה או מי הוא הנתן לך את־הרשות הזאת׃
3. ויען ויאמר אליהם אף־אני אשאלכם דבר ואמרו לי׃
4. טבילת יוחנן המן־השמים היתה אם־מבני אדם׃
5. ויחשבו בלבם לאמר אם־נאמר מן־השמים ואמר למה זה לא האמנתם לו׃
6. ואם־נאמר מבני אדם וסקלנו כל־העם בעמדם על־דעתם כי יוחנן נביא היה׃
7. ויענו לא ידענו מאין׃
8. ויאמר ישוע אליהם גם־אני לא אמר לכם באיזו רשות אני עשה אלה׃
9. ויחל לדבר אל־העם את־המשל הזה איש אחד נטע כרם ויתן אתו אל־כרמים וילך בדרך מרחוק לימים רבים׃
10. ולמועד שלח עבד אל־הכרמים לתת־לו מפרי הכרם והכרמים הכהו וישלחהו ריקם׃
11. ויסף שלח עבד אחר ויכו גם־אתו ויחרפהו וישלחהו ריקם׃
12. ויסף לשלח שלישי וגם־אתו פצעו ויגרשהו וידחפהו חוצה׃
13. ויאמר בעל־הכרם מה־אעשה אשלחה את־בני את־ידידי כראותם אותו אולי יגורו מפניו׃
14. וכראות אתו הכרמים נועצו יחדו לאמר זה הוא היורש לכו ונהרגהו ותהי־לנו הירשה׃
15. ויגרשו אותו אל־מחוץ לכרם ויהרגהו ועתה מה־יעשה להם בעל־הכרם׃
16. יבוא ויאבד את־הכרמים האלה ויתן את־הכרם לאחרים ויהי כשמעם ויאמרו חלילה מהיות כזאת׃
17. ויבט־בם ויאמר ומה הוא זה הכתוב אבן מאסו הבונים היתה לראש פנה׃
18. כל הנפל על־האבן ההיא ישבר ואת אשר תפל עליו תשחקהו׃
19. ויבקשו הכהנים הגדולים והסופרים לשלח־בו את־ידם בעת ההיא וייראו מפני העם כי ידעו אשר עליהם דבר את־המשל הזה׃
20. ויארבו־לו וישלחו מארבים והם נדמו כצדיקים למען ילכדו אותו בדבר להסגירו אל־המלכות ואל־יד הנציב׃
21. וישאלהו לאמר רבי ידענו כי נכונה תדבר ותלמד ולא־תשא פנים כי באמת מורה אתה את־דרך אלהים׃
22. המתר לנו לתת־מס אל־הקיסר אם־לא׃
23. ויכר את־נכליהם ויאמר להם׃
24. מה־תנסוני הראוני דינר של־מי הדמות והכתוב אשר עליו ויענו ויאמרו של־הקיסר׃
25. ויאמר אליהם לכן תנו לקיסר את־אשר לקיסר ולאלהים את־אשר לאלהים׃
26. ולא יכלו ללכדו בדבר לפני העם ויתמהו על־מענהו ויחרישו׃
27. ויקרבו אנשים מן־הצדוקים הכפרים בתחית המתים וישאלהו לאמר׃
28. מורה משה כתב לנו כי ימות אח בעל אשה ובנים אין־לו ולקח אחיו את־אשתו והקים זרע לאחיו׃
29. והנה היו שבעה אחים והראשון לקח אשה וימת בלא־בנים׃
30. ויקח אתה השני וימת גם־הוא בלא־בנים׃
31. ויקח אתה השלישי וככה עשו אף־השבעה ולא־הניחו בנים וימותו׃
32. ובאחרונה מתה גם־האשה׃
33. והנה בתחית המתים למי מהם תהיה לאשה כי־היתה אשה לשבעה׃
34. ויען ישוע ויאמר אליהם בני העולם הזה ישאו נשים ותנשאנה׃
35. והזכים לנחל את־העולם הבא ואת תחית המתים לא־ישאו נשים ולא תנשאנה׃
36. כי לא־יוכלו עוד למות כי שוים הם למלאכים ובני אלהים המה בהיותם בני התקומה׃
37. וגם־משה רמז בסנה כי יקומו המתים בקראו את־יהוה אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב׃
38. והאלהים איננו אלהי המתים כי אם־אלהי החיים כי כלם חיים לו׃
39. ויענו מן־הסופרים רבי יפה דברת׃
40. ולא־ערבו עוד את־לבם לשאל אותו דבר׃
41. ויאמר אליהם איך יאמרו על־המשיח כי הוא בן־דוד׃
42. והוא־דוד אמר בספר תהלים נאם־יהוה לאדני שב לימיני׃
43. עד־אשית איביך הדם לרגליך׃
44. הנה דוד קרא לו אדון ואיך הוא בנו׃
45. ויאמר אל־תלמידיו באזני כל־העם׃
46. הזהרו מן־הסופרים החפצים להתהלך עטופי טלית ואהבים את־שאלות שלומם בשוקים ואת־מושבי הראש בבתי הכנסיות ואת־הסבות הראש בסעודות׃
47. הבלעים את־בתי האלמנות ומאריכים תפלתם למראה עינים המה משפט על־יתר יקחו׃

Chapter 21

1. ויבט וירא את־העשירים משליכים את־נדבותם לארון האוצר׃
2. וירא גם־אלמנה עניה נתנת בו שתי פרוטות׃
3. ויאמר אמת אמר אני לכם כי האלמנה העניה הזאת נתנה יותר מכלם׃
4. כי כל־אלה התנדבו לאלהים מהעדף שלהם והיא מחסרונה את־כל־רכושה נתנה׃
5. ויהי באמרם על־המקדש כי־מהדר הוא באבנים יפות ובמתנות ויאמר׃
6. את אשר אתם ראים הנה ימים באים ולא תשאר אבן על־אבן אשר לא תתפרק׃
7. וישאלהו לאמר רבי מתי אפוא תהיה זאת ומה הוא האות לעת היותה׃
8. ויאמר ראו פן־תתעו כי רבים יבאו בשמי לאמר אני הוא והעת קרובה ואתם אל־תלכו אחריהם׃
9. ובשמעכם מלחמות ומהומות אל־תחתו כי היו תהיה־זאת לראשונה אך־עוד קץ למועד׃
10. ויסף דבר אליהם לאמר יקום גוי על־גוי וממלכה על־ממלכה׃
11. והיה רעש גדול כה וכה ורעב ודבר וגם־מוראים ואתות גדלות מן־השמים׃
12. ולפני כל־אלה ישלחו בכם את־ידיהם וירדפו וימסרו אתכם לבתי כנסיות ואל־בתי כלאים ותובאו לפני מלכים ומשלים למען שמי׃
13. והיתה־זאת לכם לעדות׃
14. על־כן שיתו לבבכם לבלתי דאג במה תצטדקו׃
15. כי אנכי נתן לכם פה וחכמה אשר לא־יוכלו לעמד לפניה ולדבר נגדה כל־מתקוממיכם׃
16. וגם־תמסרו על־ידי יולדיכם ואחיכם וקרוביכם ורעיכם וימיתו מכם׃
17. והייתם שנואים לכל־אדם למען שמי׃
18. אך לא־יפל משערת ראשכם ארצה׃
19. בתוחלתכם קנו לכם את נפשתיכם׃
20. וכאשר תראו מחנות סובבים את־ירושלים ידע תדעו כי קרב חרבנה׃
21. אז ינוסו אנשי יהודה אל־ההרים ואשר הם בתוכה יצאו ואשר־הם בפרזות אל־יבואו בה׃
22. כי־ימי נקם המה למלאת כל־הכתוב׃
23. ואוי להרות ולמיניקות בימים ההם כי תהיה צרה גדולה בארץ וקצף על־העם הזה׃
24. ונפלו לפי־חרב והגלו אל־כל־הגוים וירושלים תרמס ברגלי גוים עד כי־ימלאו עתות הגוים׃
25. והיו אתות בשמש ובירח ובכוכבים ועל־הארץ מצוקה לגוים ומבוכה מהמית הים ודכיו׃
26. וימוגו בני־האדם מאימה ומחרדת הבאות על־כל־הארץ כי־כחות השמים יתמוטטו׃
27. ואז יראו את־בן־האדם בא בענן בגבורה ובכבוד רב׃
28. וכאשר תחל להיות זאת התעודדו ושאו ראשיכם כי קרובה גאלתכם לבוא׃
29. וידבר אליהם משל ראו את־התאנה ואת כל־העצים׃
30. כי־תראו אתם מוציאים את־פרחם הלא ידעתם כי קרב הקיץ׃
31. ככה אף־אתם בבא אלה לעיניכם דעו כי קרובה מלכות האלהים׃
32. אמן אמר אני לכם לא יעבר הדור הזה עד כי־יהיה הכל׃
33. השמים והארץ יעברו ודברי לא יעברון׃
34. רק השמרו לכם פן־יכבד לבבכם בסבא ובשכרון ובדאגות המחיה ובא עליכם היום ההוא פתאם׃
35. כי כמו־פח יבוא על כל־הישבים על־פני כל־הארץ׃
36. לכן שקדו בכל־עת והתפללו למען תמצאו ראוים להמלט מכל־העתידות האלה ולהתיצב לפני בן־האדם׃
37. ויהי מלמד יומם במקדש ובלילה יצא בהר הנקרא הר הזיתים ללון׃
38. וכל־העם השכימו לבוא אליו במקדש לשמע אותו׃

Chapter 22

1. ויקרב חג המצות הנקרא פסח׃
2. והכהנים הגדולים והסופרים מבקשים איך יהרגהו כי יראו מפני העם׃
3. והשטן נכנס ביהודה המכנה איש־קריות והוא במספר שנים העשר׃
4. וילך וידבר עם־ראשי הכהנים ושרי החיל איך ימסרנו אל־ידם׃
5. וישמחו ויאתו לתת־לו כסף׃
6. ויבטח אתם ויבקש תואנה למסרו אליהם שלא לעיני ההמון׃
7. ויבא יום המצות אשר זבוח יזבח־בו הפסח׃
8. וישלח את־פטרוס ואת־יוחנן לאמר לכו והכינו לנו את־הפסח ונאכלה׃
9. ויאמרו אליו באיזה מקום תחפץ כי־נכין אותו׃
10. ויאמר אליהם הנה אתם באים העירה ופגע אתכם איש נשא צפחת מים לכו אחריו אל־הבית אשר יבוא שמה׃
11. ואמרתם אל־בעל הבית כה אמר־לך הרב איה המלון אשר אכלה־שם את־הפסח עם־תלמידי׃
12. והוא יראה אתכם עליה גדולה מצעה שם תכינו׃
13. וילכו וימצאו כאשר דבר אליהם ויכינו את־הפסח׃
14. ויהי כאשר הגיעה השעה ויסב הוא ושנים־עשר השליחים אתו׃
15. ויאמר אליהם נכסף נכספתי לאכל אתכם את־הפסח הזה לפני ענותי׃
16. כי־אמר אני לכם אינני אכל אותו עוד עד כי־ימלא במלכות האלהים׃
17. ויקח את־הכוס ויברך ויאמר קחו אתה וחלקו ביניכם׃
18. כי־אמר אני לכם שתה לא אשתה מעתה מתנובת הגפן עד כי־תבוא מלכות האלהים׃
19. ויקח את־הלחם ויברך ויבצע ויתן להם לאמר זה גופי הנתן בעדכם זאת עשו לזכרוני׃
20. וכן גם־את־הכוס אחר הסעודה לאמר זו הכוס היא הברית החדשה בדמי הנשפך בעדכם׃
21. אך הנה יד־המסר אותי אתי על־השלחן׃
22. כי הן בן־האדם הלך לו כפי אשר נחרץ עליו אבל אוי לאיש ההוא אשר על־ידו ימסר׃
23. והם החלו לחקר איש את־רעהו מי־הוא זה מהם אשר יעשה־זאת׃
24. וגם־מריבה היתה ביניהם מי יחשב להיות הגדול בהם׃
25. ויאמר אליהם מלכי הגוים רודים בהם ושליטיהם יקראו עשי חסד׃
26. ואתם לא־כן כי הגדול בכם יהיה כצעיר והמשל יהיה כמשרת׃
27. כי מי הוא הגדול אם־המסב או המשרת הלא המסב ואני הנני בתוככם כמו המשרת׃
28. ואתם הם העמדים עמדי עד־עתה בנסיונתי׃
29. לכן אני מנחיל אתכם כאשר הנחילני אבי את המלכות׃
30. למען תאכלו ותשתו על־שלחני במלכותי וישבתם על־כסאות לשפט את־שנים עשר שבטי ישראל׃
31. ויאמר האדון שמעון שמעון הנה תבע אתכם השטן לזרותכם כחטים׃
32. ואני התפללתי בעדך אשר לא־תכלה אמונתך ואתה כאשר תשוב חזק את־אחיך׃
33. והוא אמר אליו אדני הנני נכון ללכת אתך גם לבית האסורים גם למות׃
34. ויאמר אני אמר לך פטרוס לא־יקרא תרנגל היום עד כי־שלש פעמים כחשת בי לאמר לא ידעתיו׃
35. ויאמר אליהם כאשר שלחתי אתכם בלי־כיס ותרמיל ונעלים החסרתם דבר ויאמרו לא חסרנו כל־דבר׃
36. ויאמר אליהם אכן עתה אשר־לו כיס ישאהו וכן גם־את־התרמיל ואשר אין־לו הוא ימכר את־בגדו ויקנה חרב׃
37. כי־אמר אני לכם אשר־צריך עוד להתמלא בי הכתוב הזה ואת־פשעים נמנה כי כל־הכתוב עלי בא עד־קצו׃
38. ויאמרו אדנינו הנה־פה שתי חרבות ויאמר אליהם די׃
39. ויצא וילך כיום ביום על־הר הזיתים וילכו אחריו גם־תלמידיו׃
40. ויבא אל־המקום ויאמר אליהם התפללו לבלתי־בוא לידי נסיון׃
41. והוא נפרד מהם הרחק כקלע אבן ויכרע על־ברכיו ויתפלל לאמר׃
42. אבי אם־רצונך להעביר מעלי את־הכוס הזאת אך אל־יהי כרצוני כי אם־כרצונך׃
43. וירא אליו מלאך מן־השמים ויחזקהו׃
44. ויבאו עליו חבלי־מות ויוסף להתפלל בחזקה ותהי זעתו כנטפי דם ירדים לארץ׃
45. ויקם מהתפלל ויבא אל־התלמידים וימצאם ישנים מיגון׃
46. ויאמר אליהם למה תישנו קומו והתפללו אשר לא תבאו לידי נסיון׃
47. עודנו מדבר והנה המון ואחד משנים העשר הנקרא יהודה הלך לפניהם ויקרב אל־ישוע לנשק־לו׃
48. ויאמר ישוע אליו יהודה הבנשיקה אתה מוסר את־בן־האדם׃
49. והאנשים אשר אתו ראים את אשר יהיה ויאמרו אליו אדנינו הנכה בחרב׃
50. ויך אחד מהם את־עבד הכהן הגדול ויקצץ את־אזנו הימנית׃
51. ויען ישוע ויאמר רב עתה הרפו ויגע באזנו וירפאהו׃
52. ויאמר ישוע אל ראשי הכהנים ושרי המקדש והזקנים אשר באו עליו לאמר כמו על־פריץ יצאתם עלי בחרבות ובמקלות׃
53. ואהי אצלכם יום יום בהיכל ולא־שלחתם בי יד ואולם זאת היא שעתכם ושלטן החשך׃
54. ויתפשו אותו ויוליכהו ויביאהו בית הכהן הגדול ופטרוס הלך אחריו מרחוק׃
55. ויהי כי־בערו אש בתוך החצר וישבו יחדו וישב גם־פטרוס בתוכם׃
56. ותראהו השפחה יושב נגד האור ותבט־בו ותאמר גם־זה היה עמו׃
57. ויכחש־בו ויאמר אשה לא ידעתיו׃
58. ואחרי־מעט ראהו אדם אחר ויאמר גם־אתה מהם ויאמר פטרוס לא אדם כי אינני׃
59. ואחרי עבר כשעה אחת טען עליו איש אחר לאמר אמנם גם־זה היה עמו כי אף־הוא גלילי׃
60. ויאמר פטרוס בן־אדם לא ידעתי מה אתה אמר והוא עודנו מדבר והתרנגל קרא׃
61. ויפן האדון ויבט אל־פטרוס ויזכר פטרוס את־דבר האדון אשר דבר אליו כי־בטרם יקרא התרנגל תכחש־בי שלש פעמים׃
62. ויצא פטרוס החוצה וימרר בבכי׃
63. והאנשים אשר אחזו את־ישוע התעללו בו ויכהו׃
64. ויחפו את־ראשו ויכהו על־פניו וישאלהו לאמר הנבא מי הוא ההלם אותך׃
65. ועוד גדופים אחרים הרבו עליו׃
66. ובהית הבקר נקהלו זקני העם והכהנים הגדולים והסופרים ויעלהו לפני הסנהדרין שלהם ויאמרו האתה הוא המשיח אמר־לנו׃
67. ויאמר אליהם כי אגיד לכם לא תאמינו׃
68. וגם אם־אשאל לא־תשיבו דבר ולא תשלחוני׃
69. אבל מעתה יהיה בן־האדם ישב לימין גבורת האלהים׃
70. ויאמרו כלם הכי־אתה הוא בן־האלהים ויאמר אליהם אתם אמרתם כי־אני הוא׃
71. ויאמרו מה־לנו עוד לבקש עדות הלא באזנינו שמענוה מפיו׃

Chapter 23

1. ויקם כל־קהלם ויוליכהו אל־פילטוס׃
2. ויחלו לדבר עליו שטנה לאמר את־זה מצאנו מסית את־העם ומנע אתו מתת מס אל־הקיסר באמרו כי הוא מלך המשיח׃
3. וישאלהו פילטוס לאמר האתה הוא מלך היהודים ויען אתו ויאמר אתה אמרת׃
4. ויאמר פילטוס אל־ראשי הכהנים ואל־המון העם לא־מצאתי דבר־אשם באיש הזה׃
5. והם התאמצו לדבר מדיח הוא את־העם בלמדו בכל־יהודה החל מן־הגליל ועד־הנה׃
6. ויהי כשמע פילטוס את־שם הגליל וישאל אם־הוא איש גלילי׃
7. וכאשר ידע כי־מממשלת הורדוס הוא שלחו אל־הורדוס אשר היה גם־הוא בירושלים בימים האלה׃
8. וישמח הורדוס עד־מאד כראותו את־ישוע כי מימים רבים אוה לראת אתו על כי־שמע את־שמעו ויקו לראת אות אשר יעשה׃
9. וירב לשאל אותו והוא לא־השיב אתו דבר׃
10. ויעמדו הכהנים הגדולים והסופרים ויתחזקו לדבר עליו שטנה׃
11. ויבז אתו הורדוס עם־צבאותיו ויהתל־בו וילבש אותו בגד פאר וישלחהו אל־פילטוס׃
12. ביום ההוא נהיו פילטוס והורדוס לאהבים יחדו כי מלפנים איבה היתה בינתם׃
13. ויקרא פילטוס את־ראשי הכהנים ואת־השרים ואת־העם׃
14. ויאמר אליהם הבאתם לפני את־האיש הזה כמסית את־העם והנה אני חקרתיו לעיניכם ולא מצאתי באיש הזה אשמת־מאומה מן־הדברים אשר אתם טוענים עליו׃
15. וגם־הורדוס לא מצא כי שלחתי אתכם אליו השיבו אלינו והנה אין־בו חטא משפט־מות׃
16. על־כן איסרנו ואפטרנו׃
17. ועליו היה לפטר להם איש אחד בימי החג׃
18. ויצעקו כל־המונם ויאמרו הסר את־זה ופטר לנו את בר־אבא׃
19. והוא היה משלך בית האסורים על־דבר מרד אשר־נהיה בעיר ועל־דבר רצח׃
20. ויסף פילטוס לשאת קולו כי חפץ לפטר את־ישוע׃
21. והמה צעקו אליו לאמר הצלב אותו הצלב׃
22. ויאמר אליהם פעם שלישית מה אפוא עשה זה רעה כל־אשמת מות לא־מצאתי בו על־כן איסרנו ואפטרנו׃
23. ויפצרו בו בקול גדול ויבקשו כי יצלב ויחזק קולם וקול הכהנים הגדולים׃
24. ויגזר פילטוס כי תעשה בקשתם׃
25. ויפטר להם את־המשלך בית האסורים על־דבר־מרד ורצח את אשר שאלו ואת־ישוע מסר לרצונם׃
26. וכאשר הוליכהו משם ויחזיקו באיש אחד הבא מן־השדה ושמו שמעון איש קוריני וישימו עליו את־הצלב לשאת אחרי ישוע׃
27. וילכו אחריו המון עם־רב והמון נשים והנה ספדות ומקוננות עליו׃
28. ויפן ישוע ויאמר אליהן בנות ירושלים אל־תבכינה עלי כי אם־על־נפשכן בכינה ועל־בניכן׃
29. כי הנה ימים באים ואמרו אשרי העקרות ואשרי המעים אשר לא ילדו והשדים אשר לא היניקו׃
30. אז יחלו לאמר אל־ההרים נפלו עלינו ואל־הגבעות כסונו׃
31. כי אם־יעשו כזאת בעץ הלח מה־יעשה ביבש׃
32. וגם־שנים אחרים אנשי בליעל מוצאים אתו למות׃
33. ויהי כאשר באו אל־המקום הנקרא גלגלתא ויצלבו אתו שם ואת־אנשי הבליעל זה לימינו וזה לשמאלו׃
34. ויאמר ישוע אבי סלח להם כי לא־ידעו מה הם עשים ויחלקו בגדיו להם ויפילו גורל׃
35. והעם עמד שם וראה וילעגו־לו השרים לאמר את־אחרים הושיע יושע־נא את־נפשו אם־הוא המשיח בחיר האלהים׃
36. ויהתלו בו אנשי הצבא ויגשו ויביאו לו חמץ׃
37. ויאמרו אם־אתה הוא מלך היהודים הושע את־נפשך׃
38. וגם־כתוב היה ממעל לו בכתב יוני ורומי ועברי זה הוא מלך היהודים׃
39. ואחד מאנשי הבליעל התלוים גדפו לאמר הלא אתה המשיח הושע את־עצמך ואתנו׃
40. ויען האחר ויגער־בו לאמר האינך ירא את־האלהים בהיותך בעצם הענש הזה׃
41. והן אנחנו בו כמשפט כי לקחנו כפי מעשינו אבל זה לא־עשה מאומה רע׃
42. ויאמר אל־ישוע זכרני־נא אדני בבאך במלכותך׃
43. ויאמר ישוע אליו אמן אמר אני לך כי היום תהיה עמדי בגן־עדן׃
44. ויהי כשעה הששית והנה־חשך על־כל־הארץ עד השעה התשיעית׃
45. ויחשך השמש ותקרע פרכת ההיכל לשנים קרעים׃
46. ויקרא ישוע בקול גדול ויאמר אבי בידך אפקיד רוחי ובאמרו זאת נפח נפשו׃
47. וירא שר־המאה את אשר נהיתה ויתן כבוד לאלהים לאמר אכן האיש הזה צדיק היה׃
48. וכל־המון העם אשר התאספו יחד למראה הזה בהביטם אל־כל־אשר נעשה תופפו על־לבביהם וישובו׃
49. וכל־מידעיו עמדו מרחוק וגם־הנשים אשר הלכו אתו מן־הגליל ועיניהן ראות את־אלה׃
50. והנה־איש ושמו יוסף והוא מן־היעצים איש טוב וצדיק מן־הרמתים עיר היהודים׃
51. אשר לא־הסכים לעצתם ולפעלם ומחכה גם־הוא למלכות האלהים׃
52. ויגש אל־פילטוס וישאל ממנו את גוית ישוע׃
53. ויורד אתה ויכרכה בסדינים וישימה בקבר חצוב בסלע אשר טרם הושם־בו אדם׃
54. ויום ערב שבת היה והשבת הגיעה׃
55. ותלכנה אחריו מן־הנשים אשר באו אתו מן־הגליל ותחזינה את־הקבר ואת אשר הושם־בו גויתו׃
56. ואחרי שובן הכינו בשמים ומרקחות ובשבת שבתו כפי המצוה׃

Chapter 24

1. ובאחד בשבת לפני עלות השחר באו אל־הקבר ותביאינה את־הבשמים אשר הכינו ועמהן עוד אחרות׃
2. וימצאו את־האבן גלולה מן־הקבר׃
3. ותבאנה פנימה ולא מצאו את־גוית האדון ישוע׃
4. ויהי הנה נבכות על־הדבר הזה והנה שני אנשים עמדו עליהן ולבושיהם מזהירים׃
5. ויפל פחד עליהן ותקדנה אפים ארצה ויאמרו אליהן מה־תבקשנה את־החי אצל המתים׃
6. איננו פה כי קם זכרנה את אשר־דבר אליכן בעוד היותו בגליל לאמר׃
7. כי צריך בן־האדם להמסר לידי אנשים חטאים ולהצלב וביום השלישי קום יקום׃
8. ותזכרנה את־דבריו׃
9. ותשבנה מן־הקבר ותגדנה את כל־הדברים האלה לאחד העשר ולכל האחרים׃
10. ומרים המגדלית ויוחנה ומרים אם יעקב והאחרות אשר עמהן הנה היו המדברות אל־השליחים את־הדברים האלה׃
11. ויהיו דבריהן כדברי־ריק בעיניהם ולא האמינו להן׃
12. ופטרוס קם וירץ אל־הקבר וישקף ולא־ראה כי אם־התכריכים מנחים שם וישב למקומו משתומם על־הנהיה׃
13. והנה שנים מהם היו הלכים בעצם היום הזה אל־כפר הרחק מירושלים כששים ריס ושמו עמאוס׃
14. והם נדברו איש אל־רעהו על־כל־הקרות האלה׃
15. ויהי בדברם ובהתוכחם יחד ויגש ישוע אף־הוא וילך אתם׃
16. ועיניהם נאחזו ולא יכירהו׃
17. ויאמר אליהם מה המה הדברים האלה אשר אתם נשאים ונתנים בהם יחדו בדרך ופניכם זעפים׃
18. ויען האחד אשר־שמו קליופס ויאמר אליו האתה לבדך גר בירושלים ואינך ידע את־הקרת בה בימים האלה׃
19. ויאמר אליהם ומה המה ויגידו אליו מעשה ישוע הנצרי אשר היה איש נביא גבור בפעל ובאמר לפני האלהים ולפני כל־העם׃
20. ואת אשר כהנינו הגדולים וזקנינו הסגירהו למשפט־מות ויצלבהו׃
21. ואנחנו חכינו כי־הוא העתיד לגאל את־ישראל ועתה בכל־זאת היום יום שלישי מאז נעשו אלה׃
22. והנה גם־נשים מקרבנו החרידנו אשר־קדמו בבקר לבא לקבר׃
23. ולא מצאו את־גויתו ותבאנה ותאמרנה כי ראו גם־מראה מלאכים האמרים כי־הוא חי׃
24. וילכו אנשים משלנו אל־הקבר וימצאו כאשר אמרו הנשים ואותו לא ראו׃
25. ויאמר אליהם הוי חסרי דעת וכבדי לב מהאמין בכל אשר־דברו הנביאים׃
26. הלא על־המשיח היה לסבל את־כל־זאת ולבוא אל־כבודו׃
27. ויחל ממשה ומכל־הנביאים ויבאר להם את־כל־הכתובים הנאמרים עליו׃
28. ויקרבו אל־הכפר אשר־הם הלכים שמה וישם פניו כהלך לו לדרכו׃
29. ויפצרו־בו לאמר שבה אתנו כי עת־ערב הגיע ונטה היום ויבא הביתה לשבת אתם׃
30. ויהי כאשר הסב עמהם ויקח את־הלחם ויברך ויבצע ויתן להם׃
31. ותפקחנה עיניהם ויכירהו והוא חמק עבר מעיניהם׃
32. ויאמרו איש אל־רעהו הלא היה בער לבבנו בקרבנו בדברו אלינו בדרך ויפתח־לנו את הכתובים׃
33. ויקומו בשעה ההיא וישובו ירושלים וימצאו את־אחד העשר ואת־אשר אתם נקהלים יחד׃
34. האמרים אכן קם האדון מן־המתים ונראה אל־שמעון׃
35. ויספרו גם־הם את אשר נעשה להם בדרך ואיך הכירהו בבציעת הלחם׃
36. עודם מדברים כדברים האלה והוא ישוע עמד בתוכם ויאמר אליהם שלום לכם׃
37. והמה חתו ונבעתו ויחשבו כי־רוח ראו׃
38. ויאמר אליהם מה־זה אתם נבהלים ועל־מה־זה מחשבות עלות בלבבכם׃
39. ראו את־ידי ואת־רגלי כי אנכי הוא משוני וראו כי רוח אין לו בשר ועצמות כאשר אתם ראים שיש־לי׃
40. ואחרי אמרו את־זאת הראה אתם את ידיו ואת רגליו׃
41. והם עוד לא האמינו משמחה ותמהו ויאמר אליהם היש־לכם פה דבר־אכל׃
42. ויתנו לפניו חלק דג צלוי ומעט צוף דבש׃
43. ויקח ויאכל לעיניהם׃
44. ויאמר אליהם אלה הם הדברים אשר דברתי אליכם בעוד היותי עמכם כי המלא ימלא כל־הכתוב עלי בתורת משה ובנביאים ובתהלים׃
45. אז פתח את־לבבם להבין את־הכתובים׃
46. ויאמר אליהם כן כתוב וכן נגזר אשר יענה המשיח ויקום מן־המתים ביום השלישי׃
47. ואשר תקרא בשמו תשובה וסליחת החטאים בכל־הגוים החל מירושלים׃
48. ואתם עדים בזאת׃
49. והנני שולח עליכם את הבטחת אבי ואתם שבו בעיר ירושלים עד כי־תלבשו עז ממרום׃
50. ויוליכם מחוץ לעיר עד־בית היני וישא את־ידיו ויברכם׃
51. ויהי בברכו אתם ויפרד מאתם וינשא השמימה׃
52. והם השתחוו־לו וישובו לירושלים בשמחה גדולה׃
53. ויהיו תמיד במקדש מהללים ומברכים את־האלהים אמן׃

JOHN - יוחנן

Chapter 1

1. בראשית היה הדבר והדבר היה את האלהים ואלהים היה הדבר׃
2. הוא היה בראשית אצל האלהים׃
3. הכל נהיה על־ידו ומבלעדיו לא נהיה כל־אשר נהיה׃
4. בו היו חיים והחיים היו אור בני האדם׃
5. והאור בחשך זרח והחשך לא השיגו׃
6. ויהי איש שלוח מאת האלהים ושמו יוחנן׃
7. הוא בא לעדות להעיד על־האור למען יאמינו כלם על־ידו׃
8. הוא לא־היה האור כי אם־להעיד על־האור׃
9. האור האמתי המאיר לכל־אדם היה בא אל־העולם׃
10. בעולם היה ועל־ידו נהיה העולם והעולם לא הכירו׃
11. הוא בא אל־אשר לו ואשר־המה לו לא קבלהו׃
12. והמקבלים אתו נתן־עז למו להיות בנים לאלהים המאמינים בשמו׃
13. אשר לא מדם ולא מחפץ הבשר אף לא־מחפץ גבר כי אם־מאלהים נולדו׃
14. והדבר נהיה בשר וישכן בתוכנו ונחזה תפארתו כתפארת היחיד הנולד מן־האב רב־חסד ואמת׃
15. ויוחנן מעיד עליו ויקרא לאמר הנה זה הוא אשר אמרתי עליו הבא אחרי היה לפני כי קדם־לי היה׃
16. וממלואו לקחנו כלנו חסד על־חסד׃
17. כי התורה נתנה ביד־משה והחסד והאמת באו על־ידי ישוע המשיח׃
18. את האלהים לא־ראה איש מעולם הבן היחיד אשר בחיק האב הוא הודיע׃
19. וזאת היא עדות יוחנן בשלח היהודים מירושלים כהנים ולוים לשאל אתו מי אתה׃
20. ויודה ולא כחש ויודה לאמר אני אינני המשיח׃
21. וישאלו אתו מי אפוא אתה האתה אליהו ויאמר אינני האתה הנביא ויען לא׃
22. ויאמרו אליו מי־זה אתה למען נשיב לשלחינו דבר מה־תאמר עליך׃
23. ויאמר אני קול קורא במדבר פנו דרך יהוה כאשר דבר ישעיהו הנביא׃
24. והמשלחים היו מן־הפרושים׃
25. וישאלהו ויאמרו אליו מדוע אפוא מטביל אתה אם־אינך המשיח או אליה או הנביא׃
26. ויען אתם יוחנן ויאמר אנכי מטביל במים ובתוככם עומד אשר לא ידעתם אותו׃
27. הוא הבא אחרי אשר היה לפני ואני נקלתי מהתיר שרוך נעליו׃
28. זאת היתה בבית עברה מעבר לירדן מקום אשר יוחנן מטביל שם׃
29. ויהי ממחרת וירא יוחנן את־ישוע בא אליו ויאמר הנה שה האלהים הנשא חטאת העולם׃
30. זה הוא אשר אמרתי עליו אחרי יבא איש אשר היה לפני כי קדם־לי היה׃
31. ואני לא ידעתיו כי אם־בעבור יגלה בישראל באתי אני לטבל במים׃
32. ויעד יוחנן ויאמר חזיתי הרוח כדמות יונה ירדת משמים ותנח עליו׃
33. ואני לא ידעתיו אולם השלח אתי לטבל במים הוא אמר אלי את אשר־תראה הרוח ירדת ונחה עליו הנה זה הוא אשר יטבל ברוח הקדש׃
34. ואני ראיתי ואעידה כי זה הוא בן־האלהים׃
35. ויהי ממחרת ויסף יוחנן ויעמד ושנים מתלמידיו עמו׃
36. ויבט אל־ישוע והוא מתהלך ויאמר הנה שה האלהים׃
37. ושני תלמידיו שמעו את־דברו וילכו אחרי ישוע׃
38. ויפן ישוע אחריו וירא אתם הלכים אחריו ויאמר אליהם מה־תבקשו ויאמרו אליו רבי פרושו מורי איפה תלין׃
39. ויאמר אליהם באו וראו ויבאו ויראו את־מקום מלונו וישבו עמו ביום ההוא והעת כשעה העשירית׃
40. ואחד מן־השנים אשר שמעו מאת יוחנן והלכו אחריו הוא אנדרי אחי שמעון פטרוס׃
41. הוא פגש בראשונה את שמעון אחיו ויאמר אליו את־המשיח מצאנו אשר תרגומו כריסטוס׃
42. ויוליכהו אל־ישוע ויהי כהביט אליו ישוע ויאמר שמעון בן־יונה לך יקרא כיפא אשר תרגומו פטרוס׃
43. ויהי ממחרת ויואל ישוע לצאת הגלילה וימצא את־פילפוס ויאמר אליו לך אחרי׃
44. ופילפוס היה מבית־צידה עיר אנדרי ופטרוס׃
45. ויפגע פילפוס את־נתנאל ויאמר אליו מצאנו אתו אשר כתב משה בספר התורה והנביאים את־ישוע בן־יוסף מנצרת׃
46. ויאמר אליו נתנאל המנצרת תצא־לנו טובה ויאמר אליו פילפוס בא וראה׃
47. וירא ישוע את־נתנאל בא לקראתו ויאמר עליו הנה באמת בן־ישראל אשר אין־בו רמיה׃
48. ויאמר אליו נתנאל מאין ידעתני ויען ישוע ויאמר לו בטרם קרא לך פילפוס בהיותך תחת התאנה אנכי ראיתיך׃
49. ויען נתנאל ויאמר אליו רבי אתה בן־אלהים אתה הוא מלך ישראל׃
50. ויען ישוע ויאמר אליו על־אמרי לך כי־תחת התאנה ראיתיך האמנת הנה גדלות מאלה תראה׃
51. ויאמר אליו אמן אמן אני אמר לכם מעתה תראו השמים נפתחים ומלאכי אלהים עלים וירדים על בן־האדם׃

Chapter 2

1. וביום השלישי היתה חתנה בקנה אשר בגליל ואם ישוע היתה שם׃
2. וישוע ותלמידיו היו גם־הם קרואים אל־החתנה׃
3. ויחסר היין ותאמר אם ישוע אליו יין אין להם׃
4. ויאמר אליה ישוע מה־לי ולך אשה עתי עדין לא־באה׃
5. ותאמר אמו אל־המשרתים ככל־אשר יאמר לכם תעשו׃
6. והנה ששה כדי־אבן ערוכים שם כמשפט היהודים לטהרתם שתים או־שלש בתים יכיל כל־אחד׃
7. ויאמר אליהם ישוע מלאו לכם הכדים מים וימלאום עד־למעלה׃
8. ויאמר שאבו־נא והביאו אל־רב המסבה ויביאו׃
9. ויטעם רב המסבה את־המים אשר נהפכו ליין ולא ידע מאין הוא ואולם המשרתים אשר־שאבו את־המים ידעו ויקרא רב־המסבה אל־החתן׃
10. ויאמר אליו כל־איש יתן בראשונה את־היין הטוב וכאשר ישכרו יתן להם את־הגרוע ואתה צפנת היין הטוב עד־עתה׃
11. זאת תחלת האתות אשר עשה ישוע בקנה אשר בארץ הגליל וגלה את־כבודו ויאמינו בו תלמידיו׃
12. ויהי אחרי־כן וירד אל־כפר נחום הוא ואמו ואחיו ותלמידיו ולא ארכו ימי שבתם שם׃
13. ויקרבו ימי חג־הפסח אשר ליהודים ויעל ישוע ירושלים׃
14. וימצא במקדש מכרי בקר וצאן ובני יונה ואת מחליפי־כסף ישבים שם׃
15. ויקח חבלים ויעבתם לשוט ויגרש כלם מן־המקדש ואת הצאן ואת הבקר ויפזר את־מעות השלחנים ויהפך שלחנתיהם׃
16. ואל־מכרי היונים אמר הוציאו אלה מזה ואל־תעשו את־בית אבי לבית מסחר׃
17. ויזכרו תלמידיו את־הכתוב כי־קנאת ביתך אכלתני׃
18. ויענו היהודים ויאמרו אליו איזו אות תראנו כי כזאת אתה עשה׃
19. ויען ישוע ויאמר אליהם הרסו את־ההיכל הזה ובשלשה ימים אקימנו׃
20. ויאמרו היהודים הנה זה ארבעים ושש שנה נבנה ההיכל הזה ואתה בשלשה ימים תקימנו׃
21. והוא דבר על־היכל גויתו׃
22. ואחרי קומו מן־המתים זכרו תלמידיו כי־זאת אמר להם ויאמינו בכתוב ובדבר אשר־דבר ישוע׃
23. ויהי בהיתו בירושלים בחג־הפסח האמינו רבים בשמו כי ראו האתות אשר עשה׃
24. והוא ישוע לא הפקיד את־עצמו בידם על־אשר ידע את־כלם׃
25. ולא הצטרך לעדות איש על־האדם כי הוא ידע מה־בקרב האדם׃

Chapter 3

1. ויהי איש אחד בתוך הפרושים ושמו נקדימון שר ליהודים׃
2. ויבא אל־ישוע לילה ויאמר אליו רבי ידענו כי אתה מורה מאת אלהים באת כי לא־יוכל איש לעשות האתות אשר אתה עשה בלתי אם־האלהים עמו׃
3. ויען ישוע ויאמר אליו אמן אמן אני אמר לך אם־לא יולד איש מלמעלה לא־יוכל לראות מלכות האלהים׃
4. ויאמר אליו נקדימון איך יולד אדם והוא זקן הכי שוב ישוב אל־בטן אמו ויולד׃
5. ויען ישוע אמן אמן אני אמר לך אם־לא יולד איש מן־המים והרוח לא־יוכל לבוא אל־מלכות האלהים׃
6. הנולד מן־הבשר בשר הוא והנולד מן־הרוח רוח הוא׃
7. אל־תתמה על־אמרי לך כי עליכם להולד מלמעלה׃
8. הרוח באשר יחפץ שם הוא נשב ואתה תשמע את־קולו אך לא תדע מאין בא ואנה הוא הולך כן כל־הנולד מן־הרוח׃
9. ויען נקדימון ויאמר אליו איכה תהיה כזאת׃
10. ויען ישוע ויאמר אליו רבן של ישראל אתה וזאת לא ידעת׃
11. אמן אמן אני אמר לך כי את אשר־ידענו נדבר ואת אשר־ראינו נעיד ואתם לא תקבלו עדותנו׃
12. אם־אמרתי אליכם דברי הארץ ואינכם מאמינים איך תאמינו באמרי אליכם דברי השמים׃
13. ואיש לא־עלה השמימה בלתי אם־אשר ירד מן־השמים בן־האדם אשר הוא בשמים׃
14. וכאשר הגביה משה את־הנחש במדבר כן צריך בן־האדם להנשא׃
15. למען לא יאבד כל־המאמין בו כי אם־יחיה חיי עולמים׃
16. כי־ככה אהב האלהים את־העולם עד־אשר נתן את־בנו את־יחידו הנולד ממנו למען לא־יאבד כל־המאמין בו כי אם־יחיה חיי עולמים׃
17. כי האלהים לא־שלח את־בנו אל־העולם לדין את־העולם כי אם־למען יושע בו העולם׃
18. המאמין בו לא ידון ואשר לא־יאמין בו כבר נדון כי לא־האמין בשם הבן היחיד הנולד לאלהים׃
19. וזה הוא הדין כי האור בא אל־העולם ובני האדם אהבו החשך מן־האור כי רעים מעשיהם׃
20. כי כל־פעל עולה ישנא את־האור ולא יבא לאור פן יוכחו־מעשיו׃
21. אבל עשה האמת יבא לאור למען יגלו מעשיו כי נעשו באלהים׃
22. ויהי אחרי הדברים האלה ויבא ישוע ותלמידיו אל־ארץ יהודה ויגר־שם עמהם ויטבל׃
23. וגם יוחנן היה טבל בעינון קרוב לשלם כי־שמה מים לרב ויבאו ויטבלו׃
24. כי עוד לא־נתן יוחנן אל־בית הסהר׃
25. ויהי־ריב בין תלמידי יוחנן ובין היהודים על־דבר הטהרה׃
26. ויבאו אל־יוחנן ויאמרו אליו רבי האיש אשר היה עמך בעבר הירדן ואשר העידת עליו הנו טבל וכלם באים אליו׃
27. ויען יוחנן לא־יוכל איש לקחת דבר בלתי אם־נתן־לו מן־השמים׃
28. ואתם עדי כי אמרתי אנכי אינני המשיח רק־שלוח אני לפניו׃
29. אשר־לו הכלה הוא החתן ורע החתן העמד ושמע אתו שמוח ישמח לקול החתן הנה שמחתי זאת עתה שלמה׃
30. הוא יגדל הלוך וגדל ואני אחסר הלוך וחסור׃
31. הבא ממעל נעלה על־כל ואשר מארץ מארץ הוא ומארץ ידבר הבא משמים נעלה על־כל׃
32. ואת אשר ראה ושמע את־זאת יעיד ואין מקבל עדותו׃
33. ואשר קבל עדותו חתום חתם כי האלהים אמת׃
34. כי את־אשר שלחו אלהים דברי אלהים ידבר כי־לא במדה נתן אלהים את־הרוח׃
35. האב אהב את־בנו ואת־כל נתן בידו׃
36. כל־המאמין בבן יש־לו חיי עולמים ואשר לא יאמין בבן לא יראה חיים כי אם־חרון אלהים ישכן עליו׃

Chapter 4

1. ויהי כאשר נודע לאדון כי שמעו הפרושים אשר ישוע העמיד והטביל תלמידים הרבה מיוחנן׃
2. ואולם ישוע הוא לא הטביל כי אם־תלמידיו׃
3. ויעזב את־ארץ יהודה וילך שנית הגלילה׃
4. ויהי־לו לעבר בארץ שמרון׃
5. ויבא לעיר מערי שמרון ושמה סוכר היא ממול חלקת השדה אשר־נתנה יעקב לבנו ליוסף׃
6. ושם באר יעקב וישוע היה עיף מן־הדרך וישב־לו על־הבאר והעת כשעה הששית׃
7. ותבא אשה משמרון לשאב־מים ויאמר אליה ישוע תני־נא לי לשתות׃
8. כי תלמידיו הלכו העירה לקנות אכל׃
9. ותאמר אליו האשה השמרונית הן יהודי אתה ואיככה תשאל ממני לשתות ואנכי אשה שמרונית כי־לא יתערבו היהודים עם־השמרונים׃
10. ויען ישוע ויאמר אליה לו ידעת את־מתת אלהים ומי הוא האמר אליך תני־נא לי לשתות כי עתה שאלת ממנו ונתן לך מים חיים׃
11. ותאמר אליו האשה אדני הן אין־לך כלי לשאב־בו והבאר עמקה ומאין לך אפוא מים חיים׃
12. האתה גדול מיעקב אבינו אשר נתן־לנו את־הבאר הזאת וישת ממנה הוא ובניו ובעירו׃
13. ויען ישוע ויאמר אליה כל־השתה מן־המים האלה ישוב ויצמא׃
14. ואשר ישתה מן־המים אשר אנכי נתן לו לא יצמא לעולם כי המים אשר אתן־לו יהיו בקרבו למקור מים נבעים לחיי העולמים׃
15. ותאמר אליו האשה אדני תנה־לי המים ההם למען לא־אצמא עוד ולא אוסיף לבוא הנה לשאב׃
16. ויאמר אליה ישוע לכי וקראי לאישך ושובי הלום׃
17. ותען האשה ותאמר אין לי איש ויאמר אליה ישוע כן דברת אין לי איש׃
18. כי בעלים חמשה היו לך ואשר לך עתה איננו בעלך לכן אמת הדבר אשר דברת׃
19. ותאמר אליו האשה אדני ראה אנכי כי נביא אתה׃
20. אבותינו השתחוו בהר הזה ואתם אמרים כי ירושלים היא המקום הנבחר להשתחוֺת שמה׃
21. ויאמר אליה ישוע אשה האמיני לי כי תבוא שעה אשר לא־בהר הזה אף־לא בירושלים תשתחוו לאב׃
22. אתם משתחוים אל־אשר לא ידעתם ואנחנו משתחוים אל־אשר ידענו כי הישועה מן־היהודים היא׃
23. אולם תבוא שעה ועתה היא אשר עבדי אל־האמתים ישתחוו לאב ברוח ובאמת כי במשתחוים כאלה חפץ האב׃
24. האלהים רוח הוא והמשתחוים לו צריכים להשתחוֺת ברוח ובאמת׃
25. ותאמר אליו האשה ידעתי כי־יבא המשיח הנקרא כריסטוס הוא בבאו יגיד לנו את־כל׃
26. ויאמר אליה ישוע אני הוא המדבר אליך׃
27. ויהי הוא מדבר ככה ותלמידיו באו ויתמהו על־דברו עם־אשה אך לא אמר־לו איש מה־זה תשאל או מה־תדבר עמה׃
28. ותעזב האשה את־כדה ותלך העירה ותאמר אל־האנשים׃
29. באו וראו איש אשר הגיד לי כל־אשר עשיתי הכי־זה הוא המשיח׃
30. ויצאו מן־העיר ויבאו אליו׃
31. טרם יבאו ותלמידיו בקשו ממנו לאמר אכל־נא אדני׃
32. ויאמר אליהם יש־לי אכל לאכל אשר אתם לא ידעתם׃
33. ויאמרו התלמידים איש אל־רעהו הכי הביא לו איש לאכל׃
34. ויאמר אליהם ישוע מאכלי הוא לעשות רצון שלחי ולהשלים מעשהו׃
35. הלא אתם תאמרו כי־עוד ארבעה חדשים והקציר בא הנה אני אמר לכם שאו עיניכם וראו השדות כי־כבר הלבינו לקציר׃
36. והקוצר יקח שכרו ויאסף תבואה לחיי עולמים למען ישמחו יחדו גם הזרע גם הקוצר׃
37. כי בזאת אמת המשל כי זה זרע ואחר יקצר׃
38. אנכי שלחתי אתכם לקצר את־אשר לא עמלתם בו ואחרים עמלו ואתם נכנסתם בעמלם׃
39. ויאמינו בו שמרונים רבים מן־העיר ההיא על־דבר האשה אשר העידה לאמר הוא הגיד לי את־כל־אשר עשיתי׃
40. ויהי כאשר באו אליו השמרונים וישאלו ממנו לשבת אתם וישב שם יומים׃
41. ועוד רבים מהמה האמינו בו בעבור דברו׃
42. ויאמרו אל־האשה מעתה לא־בעבור מאמרך נאמין כי באזנינו שמענו ונדע כי־אמנם זה הוא המשיח מושיע העולם׃
43. ויהי מקץ שני הימים ויצא משם ללכת הגלילה׃
44. אף כי הוא ישוע העיד כי נביא בארץ מולדתו איננו נכבד׃
45. ויהי הוא בא ארץ הגליל ויאספהו אנשי הגליל כי ראו את כל־אשר עשה בירושלים בימי החג כי גם־הם עלו לחג את־החג׃
46. ויבא ישוע עוד הפעם אל־קנה אשר בגליל מקום שומו המים ליין ואיש היה מעבדי המלך ובנו חלה בכפר־נחום׃
47. ויהי כשמעו כי־בא ישוע מיהודה לארץ הגליל וילך אליו וישאל מאתו לרדת ולרפא את־בנו כי קרב למות׃
48. ויאמר אליו ישוע אם־לא תראו אתות ומופתים לא תאמינו׃
49. ויאמר אליו האיש אשר מעבדי המלך אדני רדה־נא בטרם ימות בני׃
50. ויאמר אליו ישוע לך־לך בנך חי והאיש האמין לדבר אשר־דבר אליו ישוע וילך׃
51. ויהי ברדתו ויפגעו־בו עבדיו ויבשרו אתו כי־חי בנו׃
52. וידרש מאתם את־השעה אשר־בה רוח לו ויאמרו אליו תמול בשעה השביעית עזבתו הקדחת׃
53. וידע אביו כי היתה השעה אשר דבר־לו ישוע בנך חי ויאמן הוא וכל־ביתו׃
54. זה הוא האות השני אשר עשה ישוע בבאו מיהודה לארץ הגליל׃

Chapter 5

1. אחר הדברים האלה היה חג ליהודים ויעל ישוע ירושלים׃
2. ובירושלים ברכה קרובה לשער הצאן ושמה בלשון עברית בית־חסדא ולה חמשה אלמים׃
3. שמה שכבו חולים ועורים ופסחים ויבשי־כח לרב והמה מיחלים לתנועת המים׃
4. כי מלאך ירד במועדו אל־הברכה וירעש את־מימיה והיה הירד ראשון אל־תוכה אחרי התגעשו המים הוא נרפא מכל־מחלה אשר דבקה בו׃
5. ואיש היה שם אשר חלה חליו זה שלשים ושמנה שנה׃
6. וירא אתו ישוע שכב וידע כי ארכו־לו ימי חליו ויאמר אליו התחפץ להרפא׃
7. ויען החולה אדני אין־איש אתי אשר ישליכני בהרעש המים אל־הברכה ובטרם אבא וירד אחר לפני׃
8. ויאמר אליו ישוע קום שא את־משכבך והתהלך׃
9. וכרגע שב האיש לאיתנו וישא את־משכבו ויתהלך והיום ההוא יום שבת היה׃
10. ויאמרו היהודים אל־האיש הנרפא שבת היום אסור לך לשאת את־משכבך׃
11. ויען אתם לאמר האיש אשר החלימני הוא אמר אלי שא את־משכבך והתהלך׃
12. וישאלהו מי זה האיש אשר אמר לך שא את־משכבך והתהלך׃
13. והנרפא לא ידע מי הוא כי סר ישוע וילך בהיות המון רב במקום ההוא׃
14. ויהי אחרי־כן וימצאהו ישוע בבית המקדש ויאמר אליו הנה נרפא־לך אל־תוסיף לחטא פן־תאנה אליך רעה גדולה מזאת׃
15. וילך האיש ויגד ליהודים כי־ישוע הוא אשר רפאו׃
16. ועל־כן רדפו היהודים את־ישוע ויבקשו המיתו על־כי־עשה כזאת בשבת׃
17. ויען אתם ישוע אבי פעל עד־עתה וגם־אנכי פעל׃
18. אז יוסיפו היהודים לבקש את־נפשו כי מלבד אשר חלל את־השבת עוד אמר כי האלהים הוא אביו וידמה לאלהים׃
19. ויען ישוע ויאמר אליהם אמן אמן אני אמר לכם לא־יוכל הבן לעשות דבר מנפשו בלתי את אשר־יראה את־אביו עשה כי את־אשר עשה הוא גם־הבן יעשה כמהו׃
20. כי האב אהב את־הבן ומראה אתו כל אשר יעשה ועוד מעשים גדולים מאלה יראהו למען תתמהו׃
21. כי כאשר האב יעיר ויחיה את־המתים כן גם־הבן יחיה את־אשר יחפץ׃
22. כי האב לא־ידין איש כי אם־כל־המשפט נתן לבן למען יכבדו כלם את־הבן כאשר יכבדו את־האב׃
23. מי אשר לא־יכבד את־הבן גם את־האב אשר שלחו איננו מכבד׃
24. אמן אמן אני אמר לכם השמע דברי ומאמין לשלחי יש־לו חיי עולמים ולא יבא במשפט כי־עבר ממות לחיים׃
25. אמן אמן אני אמר לכם כי־תבוא שעה ועתה היא אשר ישמעו המתים את־קול בן־האלהים והשמעים חיה יחיו׃
26. כי כאשר לאב יש חיים בעצמו כן נתן גם־לבן להיות־לו חיים בעצמו׃
27. ואף־שלטן נתן לו לעשות משפט כי בן־אדם הוא׃
28. אל־תתמהו על־זאת כי הנה שעה באה אשר כל־שכני קבר את־קולו ישמעון׃
29. ויצאו עשי הטוב לתקומת החיים ועשי הרע לתקומת המשפט׃
30. לא אוכל לעשות דבר מנפשי כאשר אשמע כן אשפט ומשפטי משפט־צדק כי לא אבקש רצוני כי אם־רצון האב אשר שלחני׃
31. אם־אנכי מעיד עלי עדותי איננה נאמנה׃
32. יש אחר המעיד עלי וידעתי כי עדותו אשר־הוא מעיד עלי נאמנה היא׃
33. אתם שלחתם אל־יוחנן והוא העיד על־האמת׃
34. ואני אינני לקח עדות מאדם אך אמרתי זאת למען תושעון׃
35. הוא היה הנר הדלק והמאיר ואתם רציתם לשוש כשעה לאורו׃
36. ואני יש־לי עדות גדולה מעדות יוחנן כי המעשים אשר נתן־לי אבי להשלימם המעשים האלה אשר־אני עשה מעידים עלי כי האב שלחני׃
37. והאב אשר שלחני הוא מעיד עלי ואתם את־קולו לא־שמעתם מעולם ותמונתו לא ראיתם׃
38. ודברו איננו שכן בקרבכם כי אינכם מאמינים לשלוחו׃
39. דרשו בכתובים אשר תחשבו שיש לכם חיי עולמים בהם והמה המעידים עלי׃
40. ואתם אינכם אבים לבוא אלי להיות לכם חיים׃
41. לא־אקח כבוד מבני אדם׃
42. אכן ידעתי אתכם כי אין־אהבת אלהים בקרבכם׃
43. אני הנה באתי בשם אבי ולא קבלתם אתי ואם־יבא אחר בשם עצמו אתו תקבלו׃
44. איך תוכלו להאמין אתם הלקחים כבוד איש מרעהו ואת־הכבוד אשר מאת־האלהים היחיד לא תבקשו׃
45. אל־תחשבו כי אנכי אטען נגדכם לפני אבי משה הוא הטען נגדכם אשר־לו תיחלו׃
46. כי לו האמנתם למשה גם־לי תאמינו כי הוא כתב עלי׃
47. ואם־לכתביו אינכם מאמינים איכה לדברי תאמינו׃

Chapter 6

1. ויהי אחרי־כן ויצא ישוע אל־עבר ים־הגליל אשר לטיבריה׃
2. וילכו אחריו המון עם־רב כי ראו אותתיו אשר עשה עם־החולים׃
3. ויעל ישוע על־ההר וישב־שם הוא ותלמידיו׃
4. וימי הפסח חג היהודים קרבו לבוא׃
5. וישא ישוע את־עיניו וירא עם־רב בא אליו ויאמר אל־פילפוס מאין נקנה־להם לחם לאכל׃
6. ואך למען נסות אתו דבר־זאת כי הוא ידע את־אשר יעשה׃
7. ויען אתו פילפוס לחם מאתים דינר לא־ימצא להם לקחת לו איש איש מעט׃
8. ויאמר אליו אחד מתלמידיו אנדרי אחי שמעון פטרוס׃
9. יש־פה נער אשר־לו חמש ככרות־לחם שערים ושני דגים אך־אלה מה־המה לעם־רב כזה׃
10. ויאמר ישוע צוו את־העם לשבת ארצה וירק דשא לרב היה במקום ההוא וישבו לארץ כחמשת אלפי־איש במספר׃
11. ויקח ישוע את־ככרות הלחם ויברך ויתן לתלמידיו והתלמידים אל־המסבים וככה גם מן־הדגים כאות נפשם׃
12. ויהי כאשר שבעו ויאמר אל־תלמידיו אספו את־פתותי לחם הנותרים למען לא־יאבד מאומה׃
13. ויאספו וימלאו שנים־עשר סלים בפתותי חמש ככרות־לחם השעורים הנותרים לאכליהם׃
14. ויהי כראות האנשים את־האות הזה אשר עשה ישוע ויאמרו הנה־זה הוא באמת הנביא הבא לעולם׃
15. וידע ישוע כי־יבאו ויתפשהו להמליך אותו וימלט עוד הפעם אל־ההר הוא לבדו׃
16. ויהי בערב וירדו תלמידיו אל־הים ויבאו באניה ויעברו אל־עבר הים אל־כפר נחום׃
17. ויכס אתם החשך וישוע לא־בא אליהם׃
18. ויסער הים כי־רוח גדולה נושבת׃
19. והם חתרו במשוטיהם כדרך עשרים וחמש או שלשים ריס ויראו את־ישוע מתהלך על־הים הלוך וקרב אל־האניה וייראו׃
20. ויאמר אליהם אני הוא אל־תיראו׃
21. ויואילו לקחת אתו אל־האניה ורגע הגיעה האניה לארץ אשר הם הלכים שמה׃
22. ויהי ממחרת וירא המון העם העמד מעבר לים כי לא היתה אניה בזה בלתי אחת אשר ירדו־בה תלמידיו וכי ישוע לא־בא עם־תלמידיו אל־האניה אך תלמידיו לבדם נסעו מזה׃
23. ואניות אחרות באו מטיבריה קרוב למקום אשר אכלו־שם את־הלחם בברכת האדון׃
24. ויהי כראות המון העם כי ישוע איננו שם אף־לא תלמידיו וירדו גם־הם באניות ויבאו אל־כפר נחום לבקש את־ישוע׃
25. וכאשר מצאו אתו מעבר הים ויאמרו אליו רבי מתי באת הלם׃
26. ויען אתם ישוע ויאמר אמן אמן אני אמר לכם לא על־ראותכם את־האתות תבקשוני כי אם־על־אשר אכלתם מן־הלחם ותשבעו׃
27. אל־תעמלו במאכל אשר יאבד כי אם־במאכל הקים לחיי עולמים אשר בן־האדם יתננו לכם כי־בו חתם חותמו אביו האלהים׃
28. ויאמרו אליו מה־נעשה לפעל פעלות אלהים׃
29. ויען ישוע ויאמר אליהם זאת פעלת אלהים כי־תאמינו בזה אשר הוא שלחו׃
30. ויאמרו אליו מה־אפוא האות אשר תעשה למען נראה ונאמין בך מה־תפעל׃
31. אבותינו אכלו את־המן במדבר כאשר כתוב לחם מן־השמים נתן־למו לאכל׃
32. ויאמר אליהם ישוע אמן אמן אני אמר לכם לא משה נתן לכם את־הלחם מן־השמים כי אם־אבי נתן לכם את־הלחם מן־השמים האמתי׃
33. כי־לחם אלהים הוא היורד מן־השמים ונתן חיים לעולם׃
34. ויאמרו אליו אדני תנה־לנו תמיד את־הלחם הזה׃
35. ויאמר להם ישוע אנכי הוא לחם החיים כל־הבא אלי לא ירעב ואשר יאמין בי לא יצמא עוד׃
36. ואני הנה אמרתי לכם כי גם־חזיתם אתי ולא תאמינו׃
37. כל אשר יתננו־לי אבי יבוא אלי והבא אלי לא אהדפנו החוצה׃
38. כי ירדתי מן־השמים לא לעשות רצוני כי אם־רצון שלחי׃
39. וזה רצון האב אשר שלחני כי כל־אשר נתן לי לא־יאבד לי כי אם־אקימנו ביום האחרון׃
40. וזה רצון שלחי אשר כל־הראה את־הבן ומאמין בו יהיו־לו חיי עולמים ואני אקימנו ביום האחרון׃
41. וילנו עליו היהודים על־אמרו אנכי הוא הלחם הירד מן־השמים׃
42. ויאמרו הלא זה הוא ישוע בן־יוסף אשר־אנחנו ידעים את־אביו ואת־אמו ואיך יאמר מן־השמים באתי׃
43. ויען ישוע ויאמר אליהם אל־תלינו איש אל־רעהו׃
44. לא־יוכל איש לבוא אלי בלתי אם־ימשכהו אבי אשר שלחני ואני אקימנו ביום האחרון׃
45. הלא כתוב בנביאים וכל־בניך למודי יהוה לכן כל אשר שמע מן־האב ולמד יבא אלי׃
46. לא כאלו ראה איש את־האב בלתי הבא מאת האלהים הוא ראה את־האלהים׃
47. אמן אמן אני אמר לכם המאמין בי לו חיי עולמים׃
48. אנכי הוא לחם החיים׃
49. אבותיכם אכלו את־המן במדבר וימתו׃
50. זה הוא הלחם הירד מן־השמים למען יאכל־איש ממנו ולא ימות׃
51. אנכי הלחם החי הירד מן־השמים איש כי־יאכל מן־הלחם הזה יחיה לעולם והלחם אשר אתננו הוא בשרי אשר אני נתן בעד החיים בעולם׃
52. ויתוכחו היהודים איש עם־רעהו לאמר איכה יוכל זה לתת־לנו את־בשרו לאכל׃
53. ויאמר אליהם ישוע אמן אמן אני אמר לכם אם־לא תאכלו את־בשר בן־האדם ושתיתם את־דמו אין־לכם חיים בקרבכם׃
54. האכל את־בשרי והשתה את־דמי יש־לו חיי עולמים ואני אקימנו ביום האחרון׃
55. כי בשרי באמת הוא מאכל ודמי באמת הוא משקה׃
56. האכל את־בשרי ושתה את־דמי הוא ילין בי ואני בו׃
57. כאשר שלחני האב החי ואנכי חי בגלל אבי כן האכל אתי גם־הוא יחיה בגללי׃
58. זה הוא הלחם הירד מן־השמים לא כאשר אכלו אבותיכם את־המן וימתו האכל את־הלחם הזה יחיה לעולם׃
59. כזאת דבר בבית הכנסת בלמדו בכפר־נחום׃
60. ורבים מתלמידיו כשמעם אמרו קשה הדבר הזה מי יוכל לשמע אתו׃
61. ויבן ישוע בלבו כי תלמידיו מלינים על־זאת ויאמר אליהם הזאת לכם למכשול׃
62. מה־אפוא אם־תראו את־בן־האדם עלה אל־אשר היה־שם לפנים׃
63. הרוח הוא הנתן חיים והבשר אין־בו מועיל הדברים אשר אני דברתי אליכם רוח המה וחיים המה׃
64. אך־יש מכם אשר לא יאמינו כי ישוע ידע מראש מי הם אשר אינם מאמינים ומי המוסר אתו׃
65. ויאמר על־כן אמרתי לכם כי לא־יוכל איש לבוא אלי בלתי אם־נתן־לו מאת אבי׃
66. מן־העת הזאת רבים מתלמידיו נסגו אחור ולא יספו להתהלך אתו׃
67. ויאמר ישוע אל־שנים העשר היש את־נפשכם גם־אתם לסור ממני׃
68. ויען אתו שמעון פטרוס אדני אל־מי נלך דברי חיי עולמים עמך׃
69. ואנחנו האמנו ונדע כי אתה המשיח בן־אל חי ׃
70. ויען אתם ישוע הלא בחרתי אני בכם שנים העשר ואחד מכם שטן הוא׃
71. זאת אמר על־יהודה בן־שמעון איש קריות כי־עתיד היה למסרו והוא אחד משנים העשר׃

Chapter 7

1. אחרי הדברים האלה הלך ישוע בארץ הגליל הלוך ועבור כי לא אבה להתהלך ביהודה על־אשר בקשו היהודים להרגו׃
2. ויקרב חג היהודים הוא חג הסכות׃
3. ויאמרו אליו אחיו קום ולך מזה ארצה יהודה למען יראו גם־תלמידיך את־המעשים אשר־אתה עשה׃
4. כי לא־יעשה איש דבר בסתר והוא חפץ להתפרסם לכן אם־אתה עשה כאלה הגלה אל־העולם׃
5. כי־אחיו גם־הם לא האמינו בו׃
6. ויאמר אליהם ישוע עתי לא־באה עד־עתה ועתכם תמיד נכונה׃
7. לא־יוכל העולם לשנוא אתכם ואתי ישנא באשר אני מעיד עליו כי רעים מעלליו׃
8. עלו אתם לחג את־החג אני עוד לא אעלה אל־החג הזה כי עתי לא מלאה עד־עתה׃
9. כזאת דבר וישב בגליל׃
10. ויהי כאשר עלו אחיו לרגל ויעל גם־הוא לא בגלוי כי אם־כמסתתר׃
11. והיהודים בקשהו בחג ויאמרו איה הוא׃
12. ותהי תלונה רבה על־אדותיו בתוך העם אלה אמרו טוב הוא ואלה אמרו לא כי־מתעה הוא את־העם׃
13. אך אין־איש מדבר עליו בגלוי מפני יראת היהודים׃
14. ויהי בחצי ימי החג עלה ישוע אל־המקדש וילמד׃
15. ויתמהו היהודים ויאמרו איך ידע זה ספר והוא לא למד׃
16. ויען אתם ישוע ויאמר לקחי לא־שלי הוא כי אם־לאשר שלחני׃
17. האיש החפץ לעשות רצונו ידע לקחי אם־מאת אלהים הוא ואם־מנפשי אדבר׃
18. המדבר מנפשו כבוד עצמו יבקש אבל המבקש כבוד שלחו נאמן הוא ואין עולתה בו׃
19. הלא משה נתן לכם את־התורה ואין־איש מכם עשה התורה מדוע תבקשו להרגני׃
20. ויען העם ויאמר שד בקרבך מי מבקש להרגך׃
21. ויען ישוע ויאמר להם פעלה אחת פעלתי וכלכם עליה תתמהו׃
22. משה נתן לכם המילה אך לא ממשה היא כי אם־מן־האבות וביום השבת תמולו כל־זכר׃
23. ועתה אם־ימול זכר בשבת למען אשר לא־תופר תורת משה מה־תקצפו עלי כי רפאתי איש כלו בשבת׃
24. אל־תשפטו למראה עין כי אם־משפט־צדק שפטו׃
25. ויאמרו אנשים מישבי ירושלים הלא זה הוא אשר בקשו להמיתו׃
26. והנה הוא דבר בגלוי ולא יגערו בו האף אמנם ידעו ראשינו כי־באמת זה הוא המשיח׃
27. אך את־זה ידענו מאין הוא וכאשר יבוא המשיח לא־ידע איש אי־מזה הוא׃
28. אז קרא ישוע במקדש וילמד לאמר הן ידעתם אתי אף־ידעתם מאין אני ומנפשי לא־באתי אכן יש אמתי אשר שלחני ואתו לא ידעתם׃
29. ואני ידעתיו כי מאתו אני והוא שלחני׃
30. ויבקשו לתפשו ואיש לא־שלח בו יד כי לא־בא עתו׃
31. ורבים מן־העם האמינו בו ויאמרו אם־יבא המשיח הגם יעשה אתות רבות מאשר עשה זה׃
32. והפרושים שמעו את־העם מתלחשים עליו כזאת וישלחו הפרושים וראשי הכהנים משרתים לתפשו׃
33. ויאמר אליהם ישוע אך־למצער עודני עמכם והלכתי אל־אשר שלחני׃
34. תשחרנני ולא תמצאנני ובאשר אני שם אתם לא תוכלו לבוא׃
35. ויאמרו היהודים איש אל־רעהו אנה ילך זה ואנחנו לא נמצאהו הכי ילך אל־הנפוצים בין היונים וילמד אנשי יון׃
36. מה־זה הדבר אשר אמר תשחרנני ולא תמצאנני ובאשר אני שם אתם לא תוכלו לבוא׃
37. ויהי ביום החג האחרון הגדול עמד ישוע ויקרא לאמר איש כי יצמא יבא־נא אלי וישתה׃
38. המאמין בי כדבר הכתוב מבטנו ינהרו נהרי מים חיים׃
39. וזאת אמר על־הרוח אשר יקחהו המאמינים בו כי טרם־נתן רוח הקדש יען אשר ישוע עוד לא נתפאר׃
40. ורבים מהמון העם כשמעם את־הדבר הזה אמרו אכן זה הוא הנביא׃
41. ויש אשר אמרו זה הוא המשיח ואחרים אמרו המן־הגליל יבא המשיח׃
42. הלא הכתוב אמר כי מזרע דוד ומכפר בית־לחם מקום דוד יצא המשיח׃
43. ותהי מחלקת בתוך העם על־אדותיו׃
44. ומקצתם רצו לתפשו ואיש לא־שלח בו יד׃
45. וישובו המשרתים אל־הכהנים הגדולים והפרושים והמה אמרו אליהם מדוע לא־הבאתם אתו׃
46. ויענו העבדים מעולם לא־דבר איש כאיש הזה׃
47. ויאמרו אליהם הפרושים הכי נדחתם גם־אתם׃
48. הגם־האמין בו איש מן־השרים או מן־הפרושים׃
49. רק ההמון הזה אשר אינם ידעים את־התורה ארורים המה׃
50. ויאמר אליהם נקדימון אשר־בא אליו בלילה והוא היה אחד מהם׃
51. התשפט תורתנו איש בטרם תחקרהו לדעת את־אשר עשה׃
52. ויענו ויאמרו אליו הגם־אתה מן־הגליל דרש־נא וראה כי לא־קם נביא מן־הגליל׃
53. וילכו איש איש לביתו׃

Chapter 8

1. וישוע הלך אל־הר הזיתים׃
2. ויהי בבקר ויבא עוד אל־המקדש וכל־העם באו אליו וישב וילמדם׃
3. ויביאו הסופרים והפרושים אשה לפניו אשר נתפשה בשטותה ויעמידוה בתוך׃
4. ויאמרו אליו רבי האשה הזאת נתפשה כשנטמאת בנאופיה׃
5. ומשה צונו בתורה לסקל נשים כאלה ואתה מה־תאמר׃
6. ואך לנסות אתו דברו־זאת למצא עליו שטנה ויכף ישוע למטה ויתו באצבעו על־הקרקע כאינו שמע׃
7. ויהי כאשר הוסיפו לשאל אתו וישא את־עיניו ויאמר אליהם מי בכם זך בלי־פשע הוא ראשונה ידה־בה אבן׃
8. ויכף שנית למטה ויתו על־הקרקע׃
9. ויהי כשמעם ויך לבם אתם ויצאו אחד אחד החוצה החל מן־הזקנים ועד האחרונים ויותר ישוע לבדו והאשה נצבת בתוך׃
10. וישא ישוע את־עיניו וירא כי־אין איש בלתי האשה לבדה ויאמר אליה אשה איפה שטניך הכי הרשיעך איש׃
11. ותאמר לא אדני ויאמר אליה ישוע לכן גם־אני לא ארשיעך לכי לדרכך ואל־תחטאי עוד׃
12. ויסף ישוע וידבר אליהם לאמר אני אור העולם כל־ההלך אחרי לא יתהלך בחשכה כי־אור החיים יהיה־לו׃
13. ויאמרו הפרושים על־נפשך מעיד אתה עדותך איננה נאמנה׃
14. ויען ישוע ויאמר אליהם אף אם־אעיד על־נפשי עדותי נאמנה יען כי־ידעתי מאין באתי ואנה אני הלך ואתם לא ידעתם מאין באתי ואנה אלך׃
15. אתם לפי הבשר תשפטו ואני לא אשפט איש׃
16. ואם־אנכי אשפט משפטי אמת כי לא לבדי הנני כי אם־אני והאב אשר שלחני׃
17. וגם בתורתכם כתוב כי עדות שני אנשים נאמנה היא׃
18. אני הוא המעיד עלי וגם־האב אשר שלחני יעידני׃
19. ויאמרו אליו איו אביך ויען ישוע גם־אתי גם את־אבי לא ידעתם אלו אתי ידעתם כי עתה גם את־אבי ידעתם׃
20. כדברים האלה דבר ישוע בבית האוצר בלמדו במקדש ולא־תפשו איש כי לא־בא עתו׃
21. ויוסף ישוע ויאמר אליהם אני הלך מזה ותבקשוני ובחטאתכם תמותו אל־אשר אני הלך שמה אתם לא־תוכלו לבוא׃
22. ויאמרו היהודים ההמת ימית את־נפשו כי אמר אל־אשר אני הולך שמה אתם לא־תוכלו לבוא׃
23. ויאמר אליהם אתם הנכם מאשר למטה ואני מאשר למעלה אתם מן־העולם הזה ואני אינני מן־העולם הזה׃
24. לכן אמרתי אליכם כי תמותו בחטאיכם כי אם־לא תאמינו כי־אני הוא בחטאיכם תמותו׃
25. ויאמרו אליו מי־זה אתה ויאמר אליהם ישוע מה־שגם מראש דברתי אליכם׃
26. רבות עמי לדבר ולשפט עליכם אכן שלחי נאמן הוא ואשר שמעתי ממנו אתו אני מדבר אל־העולם׃
27. והם לא הבינו כי על־האב אמר אליהם׃
28. אז אמר להם ישוע בעת תנשאו את־בן־האדם וידעתם כי־אני הוא וכי אינני עשה דבר מנפשי כי אם־כאשר למדני אבי אלה אדבר׃
29. ואשר שלח אתי הוא עמדי האב לא עזבני לבדד כי את־הטוב בעיניו אני עשה תמיד׃
30. ויהי בדברו זאת ויאמינו בו רבים׃
31. ויאמר ישוע אל־היהודים המאמינים בו אם־תעמדו בדברי באמת תלמידי אתם׃
32. וידעתם את־האמת והאמת תשימכם לבני חורין׃
33. ויענו אתו זרע אברהם אנחנו ומעולם לא־היינו לאיש לעבדים איכה תאמר בני חורין תהיו׃
34. ויען אתם ישוע אמן אמן אני אמר לכם כל־עשה חטא עבד החטא הוא׃
35. והעבד לא־ישכן בבית לעולם הבן ישכן לעולם׃
36. לכן אם־הבן יעשה אתכם בני חורין חפשים באמת תהיו׃
37. ידעתי כי־זרע אברהם אתם אבל אתם מבקשים להמיתני כי דברי לא־יכן בתוככם׃
38. אני מדבר את אשר ראיתי אצל אבי ואתם עשים את אשר ראיתם אצל אביכם׃
39. ויענו ויאמרו אליו אבינו הוא אברהם ויאמר אליהם ישוע אלו הייתם בני אברהם כמעשי אברהם עשיתם׃
40. ועתה אתם מבקשים להמיתני איש דבר אליכם האמת אשר שמעתי מעם האלהים אברהם לא עשה כזאת׃
41. את־מעשי אביכם אתם עשים ויאמרו אליו לא ילדי זנונים אנחנו יש־לנו אב אחד הוא האלהים׃
42. ויאמר אליהם ישוע אלו אלהים הוא אביכם כי־עתה אהבתם אתי כי אנכי יצאתי ובאתי מאת האלהים הן לא־ממני באתי אך־הוא שלחני׃
43. מדוע לא תבינו לשוני יען לא־תוכלו לשמע את־דברי׃
44. אתם מן־אביכם השטן ולעשות את־תאות אביכם חפצתם הוא רוצח־נפש היה מראש ובאמת לא עמד כי אמת אין־בו מדי דברו כזב משלו ידבר כי־כזב הוא ואבי הכזב׃
45. ואני יען דברי האמת לא תאמינו לי׃
46. מי בכם על־עוֺן יוכיחני ואם־אמת דברתי מדוע לא־תאמינו לי׃
47. אשר מאת האלהים הוא ישמע את־דברי האלהים על־כן אתם לא שמעתם כי אינכם מאת האלהים׃
48. אז יענו היהודים ויאמרו אליו הלא הטבנו אשר דברנו כי שמרוני אתה ושד בך׃
49. ויען ישוע שד אין־בי רק את־אבי אני מכבד ואתם תבזוני׃
50. אכן לא אבקש את־כבודי יש אחד אשר יבקש וישפט׃
51. אמן אמן אני אמר לכם אם־ישמר איש את־דברי לא יראה־מות לנצח׃
52. ויאמרו אליו היהודים עתה ידענו כי־שד בך הן אברהם והנביאים מתו ואתה אמרת אם־ישמר איש את־דברי לא יטעם־מות לנצח׃
53. האתה גדול מאברהם אבינו אשר מת גם־הנביאים מתו מה־תעשה את־עצמך׃
54. ויען ישוע אם־אני מכבד את־נפשי כבודי מאין אבי הוא המכבד אתי אשר תאמרו עליו כי הוא אלהיכם׃
55. ולא ידעתם אתו ואני ידעתיו ואם־אמר לא ידעתי אתו אהיה כזב כמוכם אבל ידעתיו ואת־דברו שמרתי׃
56. אברהם אביכם שש לראות את־יומי וירא וישמח׃
57. ויאמרו אליו היהודים הנה אינך בן־חמשים שנה ואת־אברהם ראית׃
58. ויאמר אליהם ישוע אמן אמן אני אמר לכם בטרם היות אברהם אני הוא׃
59. אז ירימו אבנים לרגם אתו וישוע הסתתר מפניהם ויצא מן־המקדש ויעבר בתוכם עבור וחלוף׃

Chapter 9

1. ויהי בעברו וירא איש והוא עור מיום הולדו׃
2. וישאלו אתו תלמידיו לאמר רבי מי־הוא אשר חטא הזה אם־ילדיו כי נולד עור׃
3. ויען ישוע לא זה חטא ולא יולדיו אך למען יגלו־בו מעללי־אל׃
4. עלי לעשות מעשי שלחי בעוד יום יבוא הלילה אשר־בו לא־יוכל איש לפעל׃
5. בהיותי בעולם אור העולם אני׃
6. ויהי כדברו זאת וירק על־הארץ ויעש טיט מן־הרוק וימרח את־הטיט על־עיני העור׃
7. ויאמר אליו לך ורחץ בברכת השלח פרושו שלוח וילך וירחץ ויבא ועיניו ראות׃
8. ויאמרו שכניו ואשר ראו אתו לפנים כי־עור הוא הלא־זה הוא הישב ומשאל׃
9. אלה אמרו כי־הוא זה ואלה אמרו אך־דומה לו והוא אמר אני הוא׃
10. ויאמרו אליו במה אפוא נפקחו עיניך׃
11. ויען ויאמר איש אשר־נקרא שמו ישוע עשה טיט וימרח על־עיני ויאמר אלי לך ורחץ בברכת השלח ואלך וארחץ ותארנה עיני׃
12. ויאמרו אליו איו ויאמר לא ידעתי׃
13. ויביאו את־האיש אשר היה עור לפנים אל־הפרושים׃
14. והיום אשר עשה־בו ישוע את־הטיט ויפקח את־עיניו שבת היה׃
15. ויוסיפו לשאל אתו גם־הפרושים איך נפקחו עיניו ויאמר אליהם טיט שם על־עיני וארחץ והנני ראה׃
16. ויאמרו מקצת הפרושים זה האיש לא מאלהים הוא כי לא־ישמר את־השבת ואחרים אמרו איכה יוכל איש חטא לעשות אתות כאלה ויהי־ריב ביניהם׃
17. ויוסיפו ויאמרו אל־העור מה־תאמר אתה עליו אשר פקח עיניך ויאמר נביא הוא׃
18. ולא־האמינו היהודים עליו כי עור היה וארו עיניו עד־אשר קראו אל־יולדי הנרפא׃
19. וישאלו אתם לאמר הזה הוא בנכם אשר אמרתם כי נולד עור ואיכה הוא ראה עתה׃
20. ויענו אתם יולדיו ויאמרו ידענו כי זה הוא בננו וכי נולד עור׃
21. אבל איך הוא ראה עתה או מי פקח את־עיניו אנחנו לא ידענו הלא בן־דעת הוא שאלו את־פיהו והוא יגיד מה־היה לו׃
22. כזאת דברו יולדיו מיראתם את־היהודים כי היהודים כבר נועצו לנדות את־כל־אשר יודה כי הוא המשיח׃
23. על־כן אמרו יולדיו בן־דעת הוא שאלו את־פיהו׃
24. ויקראו שנית לאיש אשר היה עור ויאמרו אליו תן כבוד לאלהים אנחנו ידענו כי־האיש הזה חטא הוא׃
25. ויען ויאמר אם־האיש חטא הוא אינני ידע אחת ידעתי כי עור הייתי ועתה הנני ראה׃
26. ויאמרו אליו עוד מה־עשה לך איכה פקח עיניך׃
27. ויען אתם כבר אמרתי לכם הלא שמעתם ומה־לכם לשמע שנית התאבו גם־אתם להיות תלמידיו׃
28. ויחרפו אתו ויאמרו אתה תלמידו ואנחנו תלמידיו של־משה׃
29. אנחנו יודעים כי אל־משה דבר האלהים ואת־זה לא ידענו מאין הוא׃
30. ויען האיש ויאמר אליהם זאת היא הפלא ופלא כי־לא ידעתם מאין הוא והוא פקח את־עיני׃
31. והנה ידענו כי את־החטאים לא־ישמע אל כי אם־את־ירא האלהים ועשה רצונו אתו ישמע׃
32. מעולם לא נשמע כי־פקח איש עיני עור מרחם׃
33. לולא היה זה מאת אלהים לא היה יכל לעשות מאומה׃
34. ויענו ויאמרו אליו הן בחטאים נולדת כלך ואתה תלמדנו ויהדפהו החוצה׃
35. וישמע ישוע כי הדפהו החוצה ויפגשהו ויאמר אליו התאמין בבן־האלהים׃
36. ויען ויאמר מי הוא־זה אדני למען אאמין בו׃
37. ויאמר אליו ישוע הן־ראית אתו והמדבר אליך הנה זה הוא׃
38. ויאמר אני מאמין אדני וישתחו לו׃
39. ויאמר ישוע אני לדין באתי לעולם הזה למען יראו העורים והראים יכו בעורון׃
40. ואשר היו עמו מן־הפרושים שמעו דבריו ויאמרו אליו הגם אנחנו עורים׃
41. ויאמר אליהם ישוע אם־עורים הייתם לא־היה בכם חטא ועתה כי אמרתם פקחים אנחנו חטאתכם תעמד׃

Chapter 10

1. אמן אמן אני אמר לכם איש אשר לא־יבוא דרך השער אל־מכלא הצאן כי אם־יעלה בדרך אחר גנב ופריץ הוא׃
2. ואשר יבוא דרך השער הוא רעה הצאן׃
3. לו יפתח שמר הסף והצאן את־קלו תשמענה והוא לצאנו בשם יקרא ויוציאם׃
4. ואחרי הוציאו את־צאנו הוא יעבר לפניהן והצאן הלכות אחריו כי ידעו את־קולו׃
5. ואחרי זר לא תלכנה כי אם־ינוסו מפניו כי את־קול הזרים לא ידעו׃
6. המשל הזה דבר ישוע באזניהם והמה לא ידעו מה־זאת אשר אמר אליהם׃
7. ויוסף ישוע וידבר אליהם אמן אמן אני אמר לכם אני הוא דלת הצאן׃
8. כל אשר באו לפני גנבים המה ופריצים והצאן לא־שמעו לקולם׃
9. אנכי הדלת איש כי־יבוא בי יושע ובצאתו ובבואו ימצא מרעה׃
10. הגנב לא יבוא כי אם־לגנוב ולהרוג ולאבד ואני באתי לבעבור הביא להם חיים ומלא ספקם׃
11. אנכי הוא הרעה הטוב הרעה הטוב יתן את־נפשו בעד צאנו׃
12. והשכיר אשר לא רעה הוא והצאן לא־לו הנה בראותו כי־בא הזאב יעזב את־הצאן ונס והזאב יחטף ויפיץ את־הצאן׃
13. השכיר ינוס כי שכיר הוא ולא ידאג לצאן׃
14. אני הרעה הטוב וידעתי את אשר־לי ונודעתי לאשר לי׃
15. כאשר האב ידעני ואני ידעתי את־האב ואת־נפשי אתן בעד הצאן׃
16. וצאן אחרות יש־לי אשר אינן מן־המכלה הזאת ועלי לנהל גם־אתן ותשמענה קולי והיה עדר אחד ורעה אחד׃
17. על־כן אהב אתי אבי כי את־נפשי אתן למען אשוב ואקחה׃
18. ואיש לא יקחנה מאתי כי אם־אני מעצמי אתננה יש־בידי לתת אתה ובידי לשוב לקחתה את־המצוה הזאת לקחתי מעם אבי׃
19. ותהי מחלקת גם־בפעם הזאת בין היהודים על־הדברים האלה׃
20. ויאמרו רבים מהם שד בו ומשגע הוא למה תשמעו אליו׃
21. ואחרים אמרו לא כאלה ידבר איש אחוז־שד היוכל שד לפקח עיני עורים׃
22. ויהי חג חנכת הבית בירושלים וסתיו היה׃
23. ויתהלך ישוע במקדש באולם של־שלמה׃
24. ויסבו אתו היהודים ויאמרו אליו עד־אנה תתלה את־נפשנו אם־המשיח אתה הגידה לנו ברור׃
25. ויען אתם ישוע הן אמרתי אליכם ולא האמנתם בי המעשים אשר־אני עשה בשם אבי הם יעידו עלי׃
26. אבל אתם לא תאמינו יען לא מצאני אתם כאשר אמרתי לכם׃
27. צאני תשמענה את־קולי ואני ידעתין ואחרי תלכנה׃
28. ואני אתן להן חיי עולמים ולא תאבדנה לנצח ואיש לא־יחטף אתהן מידי׃
29. האב אשר נתנן לי גדול הוא על־כל ואיש לא־יחטף אתהן מיד האב׃
30. אני ואבי אחד אנחנו׃
31. אז ירימו היהודים כפעם־בפעם אבנים לסקלו׃
32. ויען אתם ישוע מעשים טובים רבים הראיתי אתכם מאת אבי על־איזה מן־המעשים ההם תסקלני׃
33. ויענו היהודים אתו לאמר על־מעשה טוב לא נסקל אתך כי אם־על־גדפך את־אלהים ועל־כי אדם אתה ותעש את־עצמך לאלהים׃
34. ויען אתם ישוע הלא כתוב בתורתכם אני אמרתי אלהים אתם׃
35. הן קרא שם אלהים לאלה אשר היה דבר האלהים אליהם והכתוב לא־יופר׃
36. ואיך תאמרו על־אשר קדשו האב ושלחו לעולם מגדף אתה יען אמרתי בן־אלהים אני׃
37. אם־לא אעשה את־מעשי אבי אל־תאמינו לי׃
38. ואם־עשיתי ולא־תאמינו לי האמינו־נא למעשי למען תדעו ותאמינו כי־בי האב ואני בו׃
39. אז ישובו ויבקשו לתפשו וימלט מידם׃
40. וילך וישב אל־עבר הירדן אל־המקום אשר הטביל־שם יוחנן בתחלה וישב שם׃
41. ויבאו אליו רבים ויאמרו הנה יוחנן לא־עשה אות אבל כל־אשר דבר יוחנן על־האיש הזה אמת היה׃
42. ויאמינו בו רבים במקום ההוא׃

Chapter 11

1. ויהי איש חולה לעזר שמו מבית־היני כפר מרים ומרתא אחותה׃
2. היא מרים אשר משחה את־האדון בשמן המר ותנגב את־רגליו בשערותיה ועתה לעזר אחיה חלה׃
3. ותשלחנה אחיותיו אליו לאמר אדני הנה זה אשר אהבת חלה הוא׃
4. וישמע ישוע ויאמר זאת המחלה איננה למות כי אם־לכבוד האלהים למען יכבד־בה בן־האלהים׃
5. וישוע אהב את מרתא ואת־אחותה ואת־לעזר׃
6. ויהי כשמעו כי חלה ויתמהמה וישב יומים במקום אשר־הוא שם׃
7. ואחרי־כן אמר לתלמידיו לכו ונשובה לארץ יהודה׃
8. ויאמרו אליו תלמידיו רבי עתה זה בקשו היהודים לסקלך ואתה תשוב שמה׃
9. ויען ישוע הלא שתים־עשרה שעות ליום איש כי־ילך ביום לא יכשל כי יראה אור העולם הזה׃
10. אבל ההלך בלילה יכשל כי האור אין בו׃
11. כזאת דבר ואחרי־כן אמר אליהם לעזר ידידנו ישן הוא ואנכי הלך למען אעירנו׃
12. ויאמרו תלמידיו אדני אם־ישן הוא יושע׃
13. וישוע דבר על־מותו והמה חשבו כי על־מנוחת השנה דבר׃
14. אז גלה ישוע את־אזנם ויאמר אליהם לעזר מת׃
15. ושמח אני בגללכם כי לא־הייתי שם למען תאמינו ועתה נסעה ונלכה אליו׃
16. ויאמר תומא הנקרא דידומוס אל־התלמידים חבריו נלכה גם־אנחנו למען נמות עמו׃
17. ויבא ישוע וימצאהו זה ארבעה ימים שכב בקבר׃
18. ובית־היני היה קרוב לירושלים כדרך חמש עשרה ריס׃
19. ורבים מן־היהודים באו בית־מרתא ומרים לנחם אתהן על־אחיהן׃
20. ויהי כשמע מרתא כי ישוע בא ותצא לקראתו ומרים יושבת בבית׃
21. ותאמר מרתא אל־ישוע אדני אלו היית פה כי־אז לא־מת אחי׃
22. וגם־עתה ידעתי כי כל־אשר תשאל מאת אלהים יתן לך אלהים׃
23. ויאמר אליה ישוע קום יקום אחיך׃
24. ותאמר אליו מרתא ידעתי כי יקום בתקומה ביום האחרון׃
25. ויאמר אליה ישוע אנכי התקומה והחיים המאמין בי יחיה גם כי־ימות׃
26. וכל־החי אשר יאמין־בי לא־ימות לעולם התאמיני זאת׃
27. ותאמר אליו כן אדני האמנתי כי־אתה המשיח בן־האלהים הבא לעולם׃
28. ויהי אחר דברה זאת ותלך ותקרא למרים אחותה בסתר לאמר הנה המורה פה וקרא לך׃
29. היא שמעה ותמהר לקום ותבא אליו׃
30. וישוע טרם יבא אל־הכפר כי־עודנו עמד במקום אשר פגשתו־שם מרתא׃
31. והיהודים אשר־באו אל־ביתה לנחמה כראותם את־מרים כי־קמה פתאם ותצא הלכו אחריה באמרם כי־הלכה לה אל־הקבר לבכות שמה׃
32. ותבא מרים אל־המקום אשר ישוע עמד שם ותרא אתו ותפל לרגליו ותאמר לו אדני אלו היית פה כי־אז לא־מת אחי׃
33. ויהי כראות ישוע אתה בכיה וגם־היהודים אשר־באו אתה בכים ותזעם רוחו ויהי מרעיד׃
34. ויאמר איפה שמתם אתו ויאמרו אליו אדני בא וראה׃
35. ויבך ישוע׃
36. ויאמרו היהודים הנה מה־גדלה אהבתו אתו׃
37. ומקצתם אמרו הפקח עיני העור הלא יכל לעשות שגם־זה לא ימות׃
38. ויוסף עוד ישוע להזעם ברוחו ויבא אל־הקבר והוא מערה ואבן על־מבואה׃
39. ויאמר ישוע שאו את־האבן מעליה ותאמר אליו מרתא אחות המת אדני הנה כבר באש כי־ארבעה ימים לו׃
40. ויאמר אליה ישוע הלא אמרתי לך כי אם־תאמיני תחזי את־כבוד האלהים׃
41. וישאו את־האבן אשר המת הושם שם וישוע נשא את־עיניו למרום ויאמר אודך אבי כי עניתני׃
42. ואני ידעתי כי בכל־עת תענני אולם בעבור העם הזה אשר סביבותי דברתי למען יאמינו בי כי אתה שלחתני׃
43. ויהי ככלותו לדבר ויקרא בקול גדול לעזר קום צא׃
44. ויצא המת וידיו ורגליו כרוכת בתכריכין ופניו לוטים במטפחת ויאמר אליהם ישוע התירו אתו וילך לדרכו׃
45. ורבים מן־היהודים אשר באו אל־מרים בראותם את־אשר עשה ישוע האמינו בו׃
46. ומקצתם הלכו אל־הפרושים ויגידו להם את־אשר עשה ישוע׃
47. אז יקהילו הכהנים הגדולים והפרושים את־הסנהדרין ויאמרו מה־נעשה כי האיש הלזה עשה אתות הרבה׃
48. אם־נניח לו לעשות כלם יאמינו בו ובאו הרומיים ולקחו גם את־אדמתנו וגם את־עמנו׃
49. ואחד מהם קיפא שמו והוא כהן גדול בשנה ההיא אמר אליהם הן לא־תדעו מאומה׃
50. אף לא־תבינו כי טוב לנו מות איש אחד בעד הגוי מאבד העם כלו׃
51. וזאת לא־דבר מלבו כי אם־בהיותו כהן גדול בשנה ההיא נבא כי־ישוע ימות בעד העם׃
52. ולא־בעד העם לבד כי אם־לקבץ גם־את־בני אלהים המפזרים והיו לאחד׃
53. ויועצו יחדו להמיתו מהיום ההוא והלאה׃
54. על־כן לא־התהלך ישוע עוד בתוך היהודים בגלוי כי אם־סר משם לארץ הקרובה אל־המדבר אל־עיר אפרים ויגר־שם עם־תלמידיו׃
55. ויקרבו ימי הפסח ליהודים ועם־רב עלו מן־הארץ ירושלימה לפני הפסח למען יטהרו׃
56. ויבקשו את־ישוע ובעמדם בבית המקדש נדברו לאמר מה־תחשבו הכי לא־יבוא אל־החג׃
57. והכהנים הגדולים והפרושים גזרו גזרה אשר אם־ידע איש את־מקומו יודיענו למען יתפשהו׃

Chapter 12

1. וששת ימים לפני חג־הפסח בא ישוע לבית היני מקום לעזר אשר העיר אתו מעם המתים׃
2. ויעשו־לו שם משתה בערב ומרתא משרתת ולעזר היה אחד מן־המסבים אתו׃
3. ותקח מרים מרקחת נרד זך ויקר מאד לטרא אחת משקלה ותמשח־בה את־רגלי ישוע ותנגב את־רגליו בשערותיה והבית ימלא ריח המרקחת׃
4. ויאמר אחד מתלמידיו הוא יהודה בן־שמעון איש קריות העתיד למסרו׃
5. מדוע לא־נמכרה המרקחת בשלש מאות דינר ונתן לעניים׃
6. והוא לא־דבר את־זאת מחמלתו על־העניים כי אם־גנב היה וכיס הכסף אתו וישא כל־אשר ישימו בו׃
7. ויאמר ישוע הניחה־לה ליום קבורתי צפנה זאת׃
8. כי העניים תמיד המה עמכם ואני אינני תמיד עמכם׃
9. וישמעו עם־רב ביהודה כי־שם הוא ויבאו לא־בעבור ישוע לבדו כי אם־לראות גם את־לעזר אשר העירו מעם המתים׃
10. וראשי הכהנים התיעצו להרג גם את־לעזר׃
11. כי בגללו באו שמה רבים מן־היהודים ויאמינו בישוע׃
12. ויהי ממחרת כשמוע המון רב אשר באו לחג החג כי־יבא ישוע ירושלים׃
13. ויקחו בידם כפות תמרים ויצאו לקראתו ויריעו לאמר הושע־נא ברוך הבא בשם יהוה מלך ישראל׃
14. וימצא ישוע עיר אחד וירכב עליו כאשר כתוב׃
15. אל־תיראי בת־ציון הנה מלכך יבוא לך רכב על־עיר בן־אתנות׃
16. וכל־זאת לא־הבינו תלמידיו בראשונה אך אחרי אשר נתפאר ישוע זכרו כי־כן כתוב עליו וכי־זאת עשו לו׃
17. ויעידו העם אשר היו אצלו בקראו אל־לעזר לצאת מן־הקבר ויער אתו מעם המתים׃
18. על־זאת גם־המון העם יצא לקראתו על־שמעם כי עשה האות הזה׃
19. והפרושים דברו איש את־אחיו לאמר הראיתם כי הועיל לא תועילו מאומה הנה כל־העולם נמשך אחריו׃
20. ובתוך העלים להשתחוֺת בחג היו אנשים יונים׃
21. ויקרבו אל־פילפוס איש בית־צידה אשר בארץ הגליל וישאלו ממנו לאמר אדני לראות את־ישוע חפצנו׃
22. ויבא פילפוס ויגד זאת אל־אנדרי ואנדרי ופילפוס הגידו אל־ישוע׃
23. ויען אותם ישוע ויאמר באה השעה שיפאר בן־האדם׃
24. אמן אמן אני אמר לכם אם לא־יפל גרגר החטה אל־תוך האדמה ומת ישאר לבדו וכאשר מת יעשה פרי הרבה׃
25. האהב את־נפשו יאבדנה והשנא את־נפשו בעולם הזה ינצרה לחיי נצח׃
26. החפץ לשרתני ילך אחרי ובאשר אהיה שם יהיה גם־משרתי ואיש אשר ישרתני אתו יכבד אבי׃
27. עתה נסערה נפשי ומה אמר הושיעני אבי מן־השעה הזאת אך על־כן באתי אל־השעה הזאת׃
28. אבי פאר את־שמך ותצא בת־קול מן־השמים גם־פארתי וגם־אוסיף לפאר׃
29. והעם העמדים שמה כשמעם אמרו רעם נשמע ואחרים אמרו מלאך דבר אתו׃
30. ויען ישוע ויאמר לא למעני היה הקול הזה כי אם־למענכם׃
31. עתה משפט בא על־העולם הזה עתה ישלך שר העולם הזה חוצה׃
32. ואני בהנשאי מעל־הארץ אמשך כלם אלי׃
33. וזאת דבר לרמוז איזה מות הוא עתיד למות׃
34. ויענו אתו העם ויאמרו הנה שמענו בתורה כי המשיח יכון לעולם ואיך אמרת כי בן־האדם צריך להנשא ומי בן־האדם הלזה׃
35. ויאמר אליהם ישוע אך־למצער יהיה האור עמכם התהלכו בעוד לכם האור פן־ישופכם חשך וההלך בחשך לא ידע אנה הוא הלך׃
36. בעוד לכם האור האמינו באור למען תהיו בני האור את־הדברים האלה דבר ישוע וילך לו ויסתר מפניהם׃
37. רבים האתות אשר עשה לעיניהם ובכל־זאת לא האמינו בו׃
38. למלאת דבר ישעיהו הנביא אשר אמר יהוה מי האמין לשמעתנו וזרוע יהוה על־מי נגלתה׃
39. על־כן לא יכלו להאמין כי עוד אמר ישעיהו׃
40. השע עיניהם והשמין לבבם פן־יראו בעיניהם ולבבם יבין ושבו ורפאתי להם׃
41. כזאת דבר ישעיהו בראותו את־תפארתו וינבא עליו׃
42. אולם רבים אף מן־השרים האמינו־בו אך בגלל הפרושים לא הודו למען אשר־לא ינדו׃
43. כי אהבו כבוד אנשים יותר מכבוד האלהים׃
44. ויקרא ישוע ויאמר המאמין בי לא־בי הוא מאמין כי אם־בשלח אתי׃
45. והראה אתי את־אשר שלחני הוא ראה׃
46. אני באתי לאור אל־העולם למען כל־אשר יאמין בי לא ישב בחשך׃
47. והשמע את־דברי ולא ישמרם אני לא אשפט אתו כי לא־באתי לשפט את־העולם כי אם־להושיע את־העולם׃
48. ואיש אשר יבזני ולא יקח אמרי יש אחד אשר־ידין אתו הדבר אשר דברתי הוא ידין אתו ביום האחרון׃
49. כי אני לא מלבי דברתי כי אם־אבי השלח אתי הוא צוני את־אשר אמר ואת־אשר אדבר׃
50. ואני ידעתי כי מצותו חיי עולם לכן כל־אשר אדבר כאשר אמר אלי אבי כן אני מדבר׃

Chapter 13

1. ולפני חג הפסח כשידע ישוע כי באה שעתו לעבר מן־העולם הזה אל־אביו כאשר אהב את בחיריו אשר בעולם כן אהבם עד־הקץ׃
2. ויהי אחרי החל הסעודה והשטן נתן בלב יהודה בן־שמעון איש קריות למסרו׃
3. וידע ישוע כי נתן אביו את־הכל בידו וכי מאלהים בא ואל־אלהים ישוב׃
4. ויקם מעל השלחן ויפשט את־בגדיו ויקח מטפחת ויחגרה׃
5. ואחר יצק מים בכיור ויחל לרחץ את־רגלי תלמידיו ולנגב במטפחת אשר־הוא חגור בה׃
6. ויקרב אל־שמעון פטרוס והוא אמר אליו אדני האתה תרחץ את־רגלי׃
7. ויען ישוע ויאמר אליו את אשר אני עשה אינך ידע כעת ואחרי־כן תדע׃
8. ויאמר אליו פטרוס לעולם לא־תרחץ את־רגלי ויען אתו ישוע אם־לא ארחץ אתך אין לך חלק עמי׃
9. ויאמר אליו שמעון פטרוס אדני לא לבד את־רגלי כי אם־גם את־ידי ואת־ראשי׃
10. ויאמר אליו ישוע המרחץ אין־לו לרחץ עוד כי אם־את־הרגלים כי כלו טהור הוא ואתם טהורים אך לא כלכם׃
11. כי ידע מי ימסרהו על־כן אמר לא כלכם טהורים׃
12. ויהי אחרי אשר־רחץ את־רגליהם וילבש את־בגדיו וישב להסב ויאמר אליהם הידעתם מה הדבר אשר עשיתי לכם׃
13. אתם קראים־לי רב ואדון והיטבתם אשר דברתם כי־אני הוא׃
14. לכן אם־אני המורה והאדון רחצתי את־רגליכם גם־אתם חיבים לרחץ איש את־רגלי אחיו׃
15. כי מופת נתתי לכם למען תעשו גם־אתם כאשר עשיתי לכם׃
16. אמן אמן אני אמר לכם כי העבד איננו גדול מאדניו והשלוח איננו גדול משלחו׃
17. אם־ידעתם זאת אשריכם אם־כן תעשו׃
18. לא על־כלכם דברתי יודע אני את־אשר בחרתי בהם אך למען ימלא הכתוב אוכל לחמי הגדיל עלי עקב׃
19. מעתה אני אמר לכם בטרם היותה למען בבואה תאמינו כי אני הוא׃
20. אמן אמן אני אמר לכם כי כל־המקבל את אשר אשלחהו אתי הוא מקבל והמקבל אתי הוא מקבל את־שלחי׃
21. ויהי ככלות ישוע לדבר הדברים האלה ויסער ברוחו ויעד ויאמר אמן אמן אני אמר לכם כי אחד מכם ימסרני׃
22. ויביטו תלמידיו איש אל־רעהו ויתמהו לדעת על־מי דבר׃
23. ואחד מתלמידיו מסב על־חיק ישוע אשר ישוע אהבו׃
24. וירמז־לו שמעון פטרוס לדרש מי־הוא זה אשר דבר עליו׃
25. ויפל על־לב ישוע ויאמר אליו אדני מי הוא׃
26. ויען ישוע הנה זה הוא אשר־אטבל פתי לתתו לו ויטבל את־פתו ויתן אל־יהודה בן־שמעון איש קריות׃
27. ואחרי בלעו בא השטן אל־קרבו ויאמר אליו ישוע את אשר־תעשה עשה מהרה׃
28. ומן־המסבים לא־ידע איש על־מה דבר אליו כזאת׃
29. כי יש אשר חשבו כי־אמר אליו ישוע קנה־לנו צרכי החג או לתת לאביונים יען אשר כיס הכסף תחת יד יהודה׃
30. והוא בקחתו את־פת הלחם מהר לצאת החוצה ויהי לילה׃
31. הוא יצא וישוע אמר עתה נתפאר בן־האדם והאלהים נתפאר בו׃
32. אם האלהים נתפאר בו גם־האלהים הוא יפארהו בעצמו ובמהרה יפארהו׃
33. בני עוד־מעט מזער אהיה עמכם אתם תבקשוני וכאשר אמרתי אל־היהודים כי אל־אשר אני הולך לא תוכלו לבוא שמה כן אליכם אמר אני עתה׃
34. מצוה חדשה אני נתן לכם כי תאהבו איש את־אחיו כאשר אהבתי אתכם כן גם־אתם איש את־אחיו תאהבון׃
35. בזאת ידעו כלם כי תלמידי אתם בהיות אהבה ביניכם׃
36. ויאמר אליו שמעון פטרוס אדני אנה תלך ויען אתו ישוע אל־אשר אני הולך שמה לא־תוכל עתה ללכת אחרי אך אחרי־כן תלך אחרי׃
37. ויאמר אליו פטרוס אדני מדוע לא־אוכל עתה ללכת אחריך הן־נפשי בעד־נפשך אתן׃
38. ויען אתו ישוע הכי־תתן נפשך בעד נפשי אמן אמן אני אמר לך בטרם יקרא התרנגל תכחש בי שלש פעמים׃

Chapter 14

1. אל־יבהל לבבכם האמינו באלהים ובי האמינו׃
2. בבית אבי מעונות רבות ואם־לא כן הוא כי עתה הגדתי לכם הנני הלך להכין מקום לכם׃
3. והיה כי־הלכתי והכינותי לכם מקום שוב אשוב ולקחתי אתכם אלי למען באשר אהיה שם תהיו גם־אתם׃
4. ואל־אשר אני הולך שמה ידעתם ואת־הדרך ידעתם׃
5. ויאמר אליו תומא אדני לא ידענו אנה אתה הלך ואיככה נדע את־הדרך׃
6. ויאמר אליו ישוע אנכי הנני הדרך והאמת והחיים לא־יבא איש אל־האב כי־אם־על־ידי׃
7. לו־ידעתם אתי גם את־אבי ידעתם ומעתה ידעתם אתו וראיתם אתו׃
8. ויאמר אליו פילפוס אדני הראנו נא את־האב ודי לנו׃
9. ויאמר אליו ישוע זה כמה ימים אנכי אתכם ואתה פילפוס הטרם תדעני הראה אתי ראה את־האב ולמה־זה תאמר הראנו את־האב׃
10. האינך מאמין כי אנכי באבי ואבי בי הוא הדברים אשר אדבר אליכם לא־מנפשי אנכי דבר כי אבי השכן בקרבי הוא עשה את־המעשים׃
11. האמינו לי כי־אנכי באבי ואבי בי הוא ואם־לא אך־בגלל המעשים האמינו לי׃
12. אמן אמן אני אמר לכם המאמין בי יעשה גם־הוא את־המעשים אשר אנכי עשה וגדלות מאלה יעשה כי אני הולך אל־אבי׃
13. וכל־אשר תשאלו בשמי אעשנו למען יכבד האב בבנו׃
14. כי־תשאלו דבר בשמי אני אעשנו׃
15. אם־אהבתם אתי את־מצותי תשמרו׃
16. ואני אשאלה מאבי והוא יתן לכם פרקליט אחר אשר־ישכן אתכם לנצח׃
17. את־רוח האמת אשר לא־יכל העולם להשיגו באשר לא יראהו ולא ידעהו ואתם ידעתם אתו כי־אתכם שכן הוא אף־יהיה בתוככם׃
18. לא אעזבכם יתומים אבואה אליכם׃
19. עוד מעט והעולם לא יוסיף לראות אתי ואתם תראוני כי חי אני וגם־אתם חיה תחיו׃
20. והיה ביום ההוא ידוע תדעו כי־אני באבי ואתם בי ואני בכם׃
21. מי אשר מצותי אתו וינצרן זה הוא אשר יאהבני ואהבי אהוב הוא לאבי ואני אהבהו ואליו אתודע׃
22. ויאמר אליו יהודה לא יהודה איש קריות אדני מה־הוא זה כי תחפץ להתודע אלינו ולא לעולם׃
23. ויען ישוע ויאמר אליו איש כי יאהבני ישמר את־דברי ואבי יאהב אתו ונבואה אליו ונשים אצלו מעונתנו׃
24. ואשר לא יאהבני הוא לא ישמר את־דברי והדבר אשר שמעתם לא־שלי הוא כי אם־של־אבי אשר שלחני׃
25. את־אלה דברתי אליכם בעוד היותי עמכם׃
26. והפרקליט רוח הקדש אשר־ישלחנו אבי בשמי הוא ילמדכם את־כל ויזכירכם את־כל אשר־הגדתי לכם׃
27. שלום אניח לכם את־שלומי אתן לכם לא כאשר יתן העולם אנכי נתן לכם אל־יבהל לבבכם ואל־יחת׃
28. הלא שמעתם כי אמרתי אליכם אלך־לי ואשובה אליכם אם־אהב תאהבוני כי־עתה תשמחו באמרי לכם כי־הלך אני אל־האב כי אבי גדול ממני׃
29. ועתה הנה הגדתי זאת לכם בטרם היותה למען בבואה תאמינו׃
30. לא־ארבה עוד אמרים עמכם כי יבוא שר העולם הזה ובי אין־לו מאומה׃
31. אך למען ידע העולם כי את־אבי אני אהב וכאשר צוני אבי כן אני עשה קומו ונלכה מזה׃

Chapter 15

1. אנכי הגפן האמתית ואבי הוא הכרם׃
2. כל־שריג בי אשר איננו עשה־פרי יסירנו ואשר יעשה פרי יטהרנו להרבות את־פריו׃
3. אתם כעת מטהרים בעבור דברי אשר דברתי אליכם׃
4. עמדו־בי ואני בכם כאשר השריג בל־יעשה פרי מאליו אם־לא יעמד בגפן כן גם־אתם אם־לא תעמדו בי׃
5. אנכי הוא הגפן ואתם השרגים העמד בי ואני בו הוא יעשה־פרי לרב כי בלעדי לא תוכלון עשות מאומה׃
6. איש אשר לא יעמד בי ישלך כשריג החוצה וייבש וילקטום וישליכום אל־תוך האש והיה לבער׃
7. והיה אם־תעמדו בי ודברי יהיו בכם ככל־חפצכם תשאלו ויעשה לכם׃
8. בזאת נכבד אבי בעשותכם פרי לרב והייתם לי לתלמידים׃
9. כאשר אהבני אבי אהבתי אתכם גם־אני ואתם עמדו באהבתי׃
10. אם־תשמרו את־מצותי תעמדו באהבתי כאשר שמרתי גם־אני את־מצות אבי ועמדתי באהבתו׃
11. את־אלה דברתי אליכם בעבור תהיה שמחתי בכם ותמלא שמחתכם׃
12. הנה־זאת מצותי כי תאהבון איש את־אחיו כאשר אהבתיכם׃
13. אין לאיש אהבה יתרה מתתו את־נפשו בעד ידידיו׃
14. ואתם ידידי אתם אם־תעשו את אשר־אני מצוה אתכם׃
15. לא־אקרא לכם עוד עבדים כי העבד איננו ידע את־אשר יעשה אדניו כי אם־אמרתי ידידי אתם כי כל־אשר שמעתי מאת אבי הודעתי אתכם׃
16. לא אתם בחרתם בי כי אם־אנכי בחרתי בכם והפקדתי אתכם ללכת ולעשות פרי ופריכם יקום והיה כל אשר תשאלו מאבי בשמי יתן לכם׃
17. את־אלה אני מצוה אתכם למען תאהבון איש את־אחיו׃
18. אם־העולם שנא אתכם דעו כי אתי שנא ראשונה׃
19. אלו מן־העולם הייתם כי־אז אהב העולם את אשר־לו ויען כי־אינכם מן־העולם כי אם־בחרתי אתכם מתוך העולם לכן העולם ישנא אתכם׃
20. זכרו את־דברי אשר דברתי אליכם העבד איננו גדול מאדניו אם־רדפו אתי גם־אתכם ירדפו אם־שמרו את־דברי גם את־דברכם ישמרו׃
21. אבל כל־זאת יעשו לכם בעבור שמי כי לא־ידעו את־שלחי׃
22. לולא באתי ודברתי אליהם לא־היה בהם חטא ועתה לא יוכלו להתנצל על־חטאתם׃
23. השנא אתי ישנא גם־את־אבי׃
24. לולא עשיתי בתוכם את־המעשים אשר־איש זולתי לא עשה לא־היה בהם חטא ועתה ראו וישנאו גם־אתי גם־את־אבי׃
25. אך למלאת דבר־הכתוב בתורתם שנאת חנם שנאוני׃
26. ובבוא הפרקליט אשר אשלחנו לכם מאת אבי רוח האמת היוצא מאת אבי הוא יעיד עלי׃
27. וגם־אתם תעידו כי מראש הייתם עמדי׃

Chapter 16

1. את־אלה דברתי אליכם למען לא תכשלו׃
2. הנה ינדו אתכם ואף באה השעה אשר כל־הרג אתכם ידמה להקריב עבודה לאלהים׃
3. וכזאת יעשו לכם יען גם־את־אבי וגם־אתי לא ידעו׃
4. אבל הגדתי לכם את־אלה למען אשר־בבא השעה תזכרום כי אנכי אמרתי אליכם וכאלה לא־אמרתי אליכם מראש כי הייתי עמכם׃
5. ועתה הלך אנכי אל־שלחי ולא ישאלני איש מכם אנה תלך׃
6. אך על־דברי את־אלה אליכם מלא לבבכם עצבת׃
7. אולם האמת אגיד לכם כי לכתי אך־טוב לכם כי אם־לא אלך לא־יבא אליכם הפרקליט ואם־אלך אשלחהו אליכם׃
8. והיה בבאו יוכיח את־העולם על־דבר החטא והצדק והמשפט׃
9. על־החטא כי לא־האמינו בי׃
10. ועל־הצדק כי אלך אל־אבי ולא תוסיפו לראות אתי׃
11. ועל־המשפט כי נדון שר העולם הזה׃
12. עוד רבות לי להגיד לכם אך לא־תוכלון שאת עתה׃
13. ורוח האמת בבאו הוא ידריך אתכם אל־כל־האמת כי לא ידבר מעצמו כי אם־אשר ישמע ידבר והבאות יגיד לכם׃
14. הוא יפארני כי משלי יקח ויגיד לכם׃
15. כל אשר לאבי לי הוא על־כן אמרתי כי משלי יקח ויגיד לכם׃
16. הן־מעט ולא תראוני ועוד־מעט ותחזוני כי־אני הלך אל־אבי׃
17. ומקצת תלמידיו נדברו איש אל־אחיו לאמר מה־זה אמר אלינו הן־מעט ולא תראוני ועוד־מעט ותחזוני ואמרו אני הלך אל־אבי׃
18. ויאמרו מה־זה אשר אמר מעט לא ידענו מה־דבר׃
19. וידע ישוע כי עם־לבבם לשאל אתו ויאמר אליהם העל־זאת אתם דרשים ביניכם כי אמרתי הן־מעט ולא תראוני ועוד־מעט ותחזוני׃
20. אמן אמן אני אמר לכם כי אתם תבכו ותילילו והעולם ישמח הן־אתם תעצבו אכן עצבכם יהפך לששון׃
21. האשה בלדתה עצב לה כי באה עתה ואחרי ילדה את־הילד לא־תזכר עוד את־עצבונה משמחתה כי־אדם נולד לעולם׃
22. וגם־אתם כעת תתעצבו אך אשוב אראה אתכם ושש לבכם ואין־לקח שמחתכם מכם׃
23. וביום ההוא לא תשאלוני דבר אמן אמן אני אמר לכם כי כל־אשר תשאלו מאת אבי בשמי יתננו לכם׃
24. עד־עתה לא־שאלתם דבר בשמי שאלו ותקחו למען תמלא שמחתכם׃
25. את־אלה דברתי אליכם במשלים אכן שעה באה ולא אדבר עוד אליכם במשלים כי אם־ברור אמלל לכם על־אבי׃
26. ביום ההוא תשאלו בשמי ואינני אמר לכם כי אני אעתיר לאבי בעדכם׃
27. כי־אבי גם־הוא אהב אתכם עקב אשר אהבתוני והאמנתם כי־מאת אלהים יצאתי׃
28. מאת האב יצאתי ואבא לעולם אשובה אעזב את־העולם ואלך אל־אבי׃
29. ויאמרו אליו תלמידיו הנה כעת ברור תמלל ולא תמשל משל׃
30. עתה ידענו כי־כל ידעת ולא תצטרך כי ישאלך איש בזאת נאמין כי מאת אלהים יצאת׃
31. ויען אתם ישוע עתה תאמינו׃
32. הנה שעה באה ועתה זה הגיעה ונפצותם איש איש לביתו ואתי תעזבו לבדי ואינני לבדי כי אבי עמדי׃
33. את־אלה דברתי אליכם למען בי יהיה־לכם שלום בעולם צרה תבוא עליכם אך־יאמץ לבבכם אני נצחתי את־העולם׃

Chapter 17

1. את־אלה דבר ישוע וישא עיניו השמימה ויאמר אבי הנה־באה השעה פאר את־בנך למען גם־בנך יפארך׃
2. כאשר נתת לו השלטן על־כל־בשר למען יתן חיי עולמים לכל אשר־נתת לו׃
3. ואלה הם חיי העולמים לדעת אתך אשר אתה לבדך אל אמת ואת־ישוע המשיח אשר שלחת׃
4. אני פארתיך בארץ כליתי פעלך אשר צויתני לעשות׃
5. ועתה פארני אתה אבי עמך בכבוד אשר היה־לי עמך טרם היות העולם׃
6. את־שמך הודעתי לבני האדם אשר נתתם לי מתוך העולם לך היו ולי נתת אתם ואת־דברך נצרו׃
7. ועתה ידעו כי־כל אשר נתת לי מעמך הוא׃
8. כי הדברים אשר נתת לי נתתי להם והם קבלום ויכירו באמת כי מעמך יצאתי ויאמינו כי אתה שלחתני׃
9. אני בעדם אעתיר לך לא בעד העולם אעתיר כי אם־בעד אלה אשר נתת לי כי־לך המה׃
10. וכל־אשר לי לך הוא ושלך שלי ונתפארתי בהם׃
11. ואני אינני עוד בעולם והם בעולם המה ואני בא אליך אבי הקדוש נצר בשמך את־אשר נתתם לי למען יהיו אחד כמנו׃
12. בהיותי עמהם בעולם אני נצרתי אתם בשמך את־אשר נתתם לי שמרתי ולא־אבד מהם איש זולתי בן־האבדון למלאת דבר הכתוב׃
13. ועתה הנני בא אליך ואלה אני מדבר בעולם למען תמלא להם שמחתי בקרבם׃
14. אני נתתי להם את־דברך והעולם שנא אתם יען כי לא מן־העולם המה כאשר גם־אנכי לא מן־העולם אני׃
15. ולא אעתיר לך אשר תקחם מן־העולם רק שתצרם מן־הרע׃
16. מן־העולם אינמו כאשר גם־אנכי אינני מן־העולם׃
17. קדש אתם באמתך דברך אמת הוא׃
18. כאשר אתה שלחת אתי אל־העולם כן גם־אני שלחתי אתם אל־העולם׃
19. והתקדשתי בעדם למען יהיו גם־הם מקדשים באמת׃
20. אולם לא לבד בעד־אלה אנכי מעתיר לך כי אם־גם־בעד המאמינים בי על־פי דברם׃
21. למען יהיו כלם אחד כאשר אתה אבי בי אתה ואני בך והיו גם־המה בנו כאחד למען יאמין העולם כי אתה שלחתני׃
22. ואני נתתי להם את־הכבוד אשר נתת לי למען יהיו אחד כאשר אנחנו אחד אנחנו׃
23. אני בהם ואתה בי למען יהיו משלמים לאחד ולמען ידע העולם כי אתה שלחתני ואהבת אתם כאשר אהבתני׃
24. אבי חפצתי כי גם־הם אשר נתתם לי יהיו עמי באשר אהיה אני למען יחזו את־כבודי אשר נתת לי כי אהבתני לפני מוסדות עולם׃
25. אבי הצדיק הן העולם לא ידעך ואני ידעתיך ואלה הכירו כי אתה שלחתני׃
26. ואני הודעתים את־שמך ואוסיף להודיעם למען תהיה־בם האהבה אשר אהבתני ואני אהיה בהם׃

Chapter 18

1. ויהי ככלות ישוע לדבר את־הדברים האלה ויצא החוצה עם־תלמידיו מעבר לנחל קדרון ושם גן ויבא בו הוא ותלמידיו׃
2. וגם־יהודה מוסרו ידע את־המקום כי־פעמים רבות נועד שמה ישוע עם־תלמידיו׃
3. ויקח יהודה את־הגדוד ומשרתים מאת הכהנים הגדולים והפרושים ויבא שמה בנרות ובלפידים ובכלי־נשק׃
4. וישוע ידע את כל־אשר יבא עליו ויצא ויאמר אליהם את־מי תבקשו׃
5. ויענו ויאמרו את־ישוע הנצרי ויאמר אליהם ישוע אני הוא וגם־יהודה מוסרו עמד אצלם׃
6. ויהי בדבר ישוע אליהם אני הוא ויסגו אחור ויפלו ארצה׃
7. ויסף וישאל אתם את־מי תבקשו ויאמרו את־ישוע הנצרי׃
8. ויען ישוע הלא אמרתי לכם אני הוא לכן אם־אתי תבקשו הניחו לאלה וילכו׃
9. למלאת הדבר אשר אמר מאלה אשר נתת לי לא־אבד לי אף־אחד׃
10. ולשמעון פטרוס חרב וישלפה ויך את־עבד הכהן הגדול ויקצץ את־אזנו הימנית ושם העבד מלכוס׃
11. ויאמר ישוע אל־פטרוס השב חרבך אל־נדנה הכי לא־אשתה את־הכוס אשר נתן־לי אבי׃
12. אז תפשו הגדוד ושר האלף ומשרתי היהודים את־ישוע ויאסרהו׃
13. ויוליכהו בראשונה אל־חנן והוא חתן קיפא אשר שמש בכהנה גדולה בשנה ההיא׃
14. הוא קיפא אשר יעץ את־היהודים כי טוב אשר איש־אחד יאבד בעד כל־העם׃
15. ושמעון פטרוס ותלמיד אחר הלכו אחרי ישוע והתלמיד ההוא היה נודע לכהן הגדול ויבא עם־ישוע לחצר הכהן הגדול׃
16. ופטרוס עמד מחוץ לפתח ויצא התלמיד האחר המידע לכהן הגדול וידבר אל־השערת ויבא את־פטרוס פנימה׃
17. ותאמר האמה השערת אל־פטרוס הלא גם־אתה מתלמידי האיש הזה ויאמר אינני׃
18. והעבדים והמשרתים בערו אש גחלים כי עת־קר היתה ויעמדו־שם ויתחממו וגם־פטרוס עמד עמם ומתחמם׃
19. וישאל הכהן הגדול את־ישוע על־תלמידיו ועל־לקחו׃
20. ויען אתו ישוע אנכי בגלוי דברתי אל־העולם ותמיד למדתי בבית הכנסת ובבית המקדש אשר כל־היהודים נקהלים שמה ולא־דברתי דבר בסתר׃
21. ומה־תשאל אתי שאל־נא את־השמעים מה־שדברתי אליהם הנם יודעים את־אשר אמרתי׃
22. ויהי כדברו הדברים האלה ויך אחד המשרתים העמד שמה את־ישוע על־הלחי ויאמר הכזאת תענה את־הכהן הגדול׃
23. ויען אותו ישוע אם־רעה דברתי תנה־עד כי־רעה היא ואם־טוב מדוע תסטרני׃
24. וישלחהו חנן אסור באזקים אל־קיפא הכהן הגדול׃
25. ושמעון פטרוס עמד ומתחמם ויאמרו אליו הלא גם־אתה מתלמידיו ויכחש ויאמר אינני׃
26. ויאמר איש מעבדי הכהן הגדול והוא מודע לאשר קצץ פטרוס את־אזנו הלא ראיתיך עמו בתוך הגן׃
27. ויסף פטרוס לכחש ופתאם קרא התרנגול׃
28. ויוליכו את־ישוע מבית קיפא אל־בית המשפט ויהי בבקר השכם והמה לא נכנסו אל־בית המשפט למען אשר לא־יטמאו כי אם־יאכלו את־הפסח׃
29. ויצא פילטוס אליהם ויאמר על־מה תאשימו את־האיש הזה׃
30. ויענו ויאמרו אליו לולא היה זה עשה רע כי עתה לא הסגרנהו אליך׃
31. ויאמר אליהם פילטוס קחהו אתם עמכם ועשו משפטו כתורתכם ויאמרו אליו היהודים אין־לנו רשיון להמית איש׃
32. למלאת דבר ישוע אשר דבר לרמז איזה מות עתיד הוא למות׃
33. וישב פילטוס אל־בית המשפט ויקרא אל־ישוע ויאמר אליו האתה הוא מלך היהודים׃
34. ויען אתו ישוע המלבך תדבר זאת או אחרים הגידו־לך עלי׃
35. ויען פילטוס האף אנכי יהודי הלא עמך וראשי הכהנים הסגירוך אלי מה עשית׃
36. ויען ישוע מלכותי איננה מן־העולם הזה אם־היתה מלכותי מן־העולם הזה כי אז נלחמו לי משרתי לבלתי המסר ביד היהודים ועתה מלכותי איננה מפה׃
37. ויאמר אליו פילטוס אם־כן אפוא מלך אתה ויען ישוע אתה אמרת כי־מלך אנכי לזה נולדתי ולזה באתי לעולם להעיד על האמת כל־אשר הוא מן־האמת ישמע בקולי׃
38. ויאמר אליו פילטוס מה היא האמת ואחרי דברו זאת יצא שנית אל־היהודים ויאמר אליהם אני לא־מצאתי בו כל־עוֺן׃
39. הן מנהג הוא בכם כי אשלח לכם איש אחד חפשי בפסח היש את־נפשכם כי־אשלח לכם את־מלך היהודים׃
40. ויוסיפו ויצעקו לאמר לא את־האיש הזה אלא את־בר־אבא ובר־אבא היה מרצח׃

Chapter 19

1. אז לקח פילטוס את־ישוע וייסרהו בשוטים׃
2. וישרגו אנשי הצבא עטרת קצים וישימו אתה על־ראשו ויעטהו לבוש ארגמן׃
3. ויאמרו שלום לך מלך היהודים ויכהו על־הלחי׃
4. ויצא פילטוס עוד החוצה ויאמר אליהם הנני מוציא אתו אליכם למען תדעו כי לא־מצאתי בו כל־עון׃
5. וישוע יצא החוץ ועליו עטרת הקצים ולבוש הארגמן ויאמר אליהם פילטוס הנה האדם׃
6. ויהי כאשר ראהו הכהנים הגדולים והמשרתים ויצעקו לאמר הצלב הצלב ויאמר אליהם פילטוס קחהו אתם והצליבהו כי אנכי לא־מצאתי בו אשמה׃
7. ויענו היהודים תורה יש־לנו ועל־פי תורתנו חיב־מות הוא כי־עשה עצמו לבן־אלהים׃
8. ויהי כשמע פילטוס את־הדבר הזה ויסף לרא עוד׃
9. וישב ויבא אל־בית המשפט ויאמר אל־ישוע מאין אתה ולא־השיבו ישוע דבר׃
10. ויאמר אליו פילטוס אלי לא תדבר הלא ידעת כי יש־לאל ידי לצלבך ויש־לאל ידי לשלחך׃
11. ויען ישוע לא היתה־לך רשות עלי לולא נתן־לך מלמעלה לכן עון המסגיר אתי אליך גדול מעונך׃
12. אז יבקש פילטוס לשלחו והיהודים צעקו ויאמרו אם־תשלח את־זה אינך אהב לקיסר כי כל־המתנשא להיות מלך מרד הוא בקיסר׃
13. ויהי כשמע פילטוס את־הדבר הזה הוציא את־ישוע החוצה וישב על־כסא המשפט במקום הנקרא בשם רצפה ובלשונם גבתא׃
14. ואז היתה הכנת הפסח והשעה כשעה הששית ויאמר אל־היהודים הנה מלככם והם צעקו טול טול צלב אתו׃
15. ויאמר אליהם פילטוס הצלב אצלב את־מלככם ויענו ראשי הכהנים אין לנו מלך כי אם־הקיסר׃
16. אז מסרו אליהם להצליבו ויקחו את־ישוע ויוליכהו׃
17. וישא את־צלבו ויצא אל־המקום הנקרא מקום הגלגלת ובלשונם גלגלתא׃
18. ויצלבו אתו שמה ושני אנשים אחרים עמו מזה אחד ומזה אחד וישוע בתוך׃
19. ופילטוס כתב על־לוח וישם על־הצלב וזה דבר־הכתוב ישוע הנצרי מלך היהודים׃
20. ויהודים רבים קראו את־הכתוב הזה כי המקום אשר נצלב־שם ישוע היה קרוב אל־העיר והכתוב היה בלשון־עבר יון ורומי׃
21. ויאמרו ראשי כהני היהודים אל־פילטוס אל־נא תכתב מלך היהודים כי אם־אשר אמר אני מלך היהודים׃
22. ויען פילטוס ויאמר את־אשר־כתבתי כתבתי׃
23. ויהי כאשר צלבו אנשי הצבא את־ישוע ויקחו את־בגדיו ויחלקום לארבעה חלקים לאיש איש חלק אחד וגם את־כתנתו והכתנת לא־היתה תפורה כי אם־מעשה ארג מלמעלה ועד־קצה׃
24. ויאמרו איש אל־אחיו אל־נא נקרעה לקרעים אך־נפיל עליה גורל למי תהיה למלאת דבר הכתוב יחלקו בגדי להם ועל־לבושי יפילו גורל ויעשו־כן אנשי הצבא׃
25. ועל־יד צלב ישוע עמדו אמו ואחות אמו מרים אשת קלופס ומרים המגדלית׃
26. וירא ישוע את־אמו ואת־תלמידו אשר אהב עמדים אצלו ויאמר אל־אמו אשה הנה זה בנך׃
27. ואחר אמר אל־תלמידו הנה זאת אמך ומן־השעה ההיא אסף אתה התלמיד אל־ביתו׃
28. ויהי מאחרי־כן כאשר ידע ישוע כי עתה־זה נשלם הכל למען ימלא הכתוב כלו אמר צמאתי׃
29. ושם־כלי מלא חמץ ויטבלו ספוג בחמץ וישימהו על־אזוב ויקריבהו אל־פיו׃
30. ויקח ישוע את־החמץ ויאמר נשלם ויט את־ראשו ויפקד את־רוחו׃
31. ולמען לא תשארנה הגויות על־הצלב ביום השבת כי־ערב שבת היה וגדול יום השבת ההוא שאלו היהודים מן־פילטוס לשבר את־שוקיהם ולהוריד אתם׃
32. ויבאו אנשי הצבא וישברו את־שוקי הראשון והשני הנצלבים עמו׃
33. ויבאו אל־ישוע ובראתם כי־כבר מת לא שברו את־שוקיו׃
34. אך אחד מאנשי הצבא דקר בחנית את־צדו וכרגע יצא דם ומים׃
35. והראה זאת העיד ועדותו נאמנה והוא יודע כי האמת יגיד למען גם־אתם תאמינו׃
36. כי כל־זאת היתה למלאת הכתוב ועצם לא־תשברו בו׃
37. ועוד כתוב אחר אמר והביטו אליו את אשר דקרו׃
38. ויהי אחרי־כן בא יוסף הרמתי והוא תלמיד ישוע אך־בסתר מפני היהודים וישאל מאת פילטוס אשר יתנהו לשאת את־גופת ישוע וינח לו פילטוס ויבא וישא את־גופת ישוע׃
39. ויבא גם־נקדימון אשר בא־לפנים בלילה אל־ישוע ויבא ערוב מר־ואהלות כמאה ליטרין׃
40. ויקחו את־גופת ישוע ויכרכוה בתכריכין עם־הבשמים כאשר נהגים היהודים לקבר את־מתיהם׃
41. ובמקום אשר נצלב־שם היה גן ובגן קבר חדש אשר לא־הושם בו איש עד־עתה׃
42. שם שמו את־ישוע כי־ערב שבת היה ליהודים והקבר קרוב׃

Chapter 20

1. ויהי באחד בשבת לפנות הבקר בעוד חשך ותבא מרים המגדלית אל־הקבר ותרא את־האבן מוסרה מעל הקבר׃
2. ותרץ ותבא אל־שמעון פטרוס ואל־התלמיד האחר אשר אהבו ישוע ותאמר אליהם הנה נשאו את־האדון מקברו ולא ידענו איפה הניחהו׃
3. ויצא פטרוס והתלמיד האחר וילכו אל־הקבר׃
4. וירוצו שניהם יחדו וימהר התלמיד האחר לרוץ ויעבר את־פטרוס ויבא ראשונה אל־הקבר׃
5. וישקף אל־תוכו וירא את־התכריכין מנחים אך לא־בא פנימה׃
6. ויבא שמעון פטרוס אחריו והוא נכנס אל־הקבר וירא את־התכריכין מנחים׃
7. והמטפחת אשר היתה על־ראשו איננה מנחת אצל התכריכין כי אם־מקפלת לבדה במקומה׃
8. ויבא שמה גם־התלמיד האחר אשר־בא ראשונה אל־הקבר וירא ויאמן׃
9. כי לא־הבינו עד־עתה את־הכתוב אשר קום יקום מעם המתים׃
10. וישובו התלמידים וילכו אל־ביתם׃
11. ומרים עמדה בוכיה מחוץ לקבר ויהי בבכותה ותשקף אל־תוך הקבר׃
12. ותרא שני מלאכים לבושי לבנים ישבים במקום אשר־שמו שם את־גופת ישוע אחד מראשותיו ואחד מרגלותיו׃
13. ויאמרו אליה אשה למה תבכי ותאמר אליהם כי נשאו מזה את־אדני ולא ידעתי איפה הניחהו׃
14. ויהי בדברה זאת ותפן אחריה ותרא את־ישוע עמד ולא ידעה כי הוא ישוע׃
15. ויאמר אליה ישוע אשה למה תבכי את־מי תבקשי והיא חשבה כי־הוא שמר הגן ותאמר אליו אדני אם־אתה נשאת אתו מזה הגידה־נא לי איפה הנחתו ולקחתיו משם׃
16. ויאמר אליה ישוע מרים ותפן ותאמר אליו רבוני הוא מורה׃
17. ויאמר אליה ישוע אל־תגעי בי כי עוד לא עליתי אל־אבי אך לכי־נא אל־אחי ואמרי אליהם אני עלה אל־אבי ואביכם ואל־אלהי ואלהיכם׃
18. ותבא מרים המגדלית ותספר אל־התלמידים כי־ראתה את־האדון וכזאת דבר אליה׃
19. ויהי לעת־ערב ביום ההוא והוא אחד בשבת כאשר נסגרו דלתות הבית אשר־נקבצו שם התלמידים מיראת היהודים ויבא ישוע ויעמד ביניהם ויאמר אליהם שלום לכם׃
20. ובדברו זאת הראה אתם את־ידיו ואת־צדו וישמחו התלמידים בראותם את־האדון׃
21. ויסף ישוע לדבר אליהם שלום לכם כאשר שלח אתי האב כן אנכי שלח אתכם׃
22. ויהי בדברו זאת ויפח בהם ויאמר אליהם קחו לכם את־רוח הקדש׃
23. והיה כל־אשר תסלחו את־חטאתם ונסלח להם ואשר תאשימו יאשמו׃
24. ותומא אחד משנים העשר הנקרא דידומוס לא־היה בתוכם כבוא ישוע׃
25. ויגידו לו התלמידים הנשארים ראה ראינו את־האדון ויאמר אליהם אם־לא אראה בידיו את־רשם המסמרות ואשים את־אצבעי במקום המסמרות ואשים את־ידי בצדו לא אאמין׃
26. ויהי מקצה שמונת ימים ותלמידיו שנית בבית פנימה ותומא עמהם ויבא ישוע והדלתות מסגרות ויעמד ביניהם ויאמר שלום לכם׃
27. ואחר אמר אל־תומא שלח אצבעך הנה וראה את־ידי ושלח את־ידך הנה ושים בצדי ואל־תהי חסר אמונה כי אם־מאמין׃
28. ויען תומא ויאמר אליו אדני ואלהי׃
29. ויאמר אליו ישוע יען ראית אתי תומא האמנת אשרי המאמינים ואינם ראים׃
30. והנה גם־אתות אחרים רבים עשה ישוע לעיני תלמידיו אשר לא־נכתבו בספר הזה׃
31. אך־אלה נכתבו למען תאמינו כי ישוע הוא המשיח בן־אלהים ולמען יהיו לכם המאמינים חיי עולם בשמו׃

Chapter 21

1. ויהי אחרי־כן ויסף ישוע הגלות אל־תלמידיו על־ים טיבריה וכה נגלה אליהם׃
2. שמעון פטרוס ותומא הנקרא דידומוס ונתנאל מקנה אשר בארץ הגליל ובני זבדי ועוד שנים אחרים מתלמידיו ישבו יחדו׃
3. ויאמר אליהם שמעון פטרוס הנני הלך לדיג ויאמרו אליו גם־אנחנו נלך עמך ויצאו וימהרו לרדת אל־האניה ובלילה ההוא לא אחזו מאומה׃
4. הבקר אור וישוע עמד על־שפת הים ולא ידעו התלמידים כי ישוע הוא׃
5. ויאמר אליהם ישוע בני היש־לכם אכל מאומה ויענו אתו אין׃
6. ויאמר להם השליכו המכמרת מימין לאניה ותמצאו וישליכו ולא־יכלו עוד למשך אתה מרב הדגים׃
7. ויאמר התלמיד ההוא אשר ישוע אהבו אל־פטרוס זה הוא האדון ויהי כשמע שמעון פטרוס כי הוא האדון ויחגר את־מעילו כי עירם היה ויטל עצמו אל־הים׃
8. והתלמידים הנשארים באו בספינה כי לא הרחיקו מן־היבשה כי אם־כמאתים אמה וימשכו את־המכמרת עם־הדגים׃
9. ויהי כצאתם אל־היבשה ויראו־שם גחלי־אש ערוכים ודגים עליהם ולחם לאכל׃
10. ויאמר אליהם ישוע הביאו הלם מן־הדגים אשר אחזתם עתה׃
11. ויעל שמעון פטרוס וימשך את־המכמרת אל־היבשה והיא מלאה דגים גדולים מאה וחמשים ושלשה ולא נקרעה המכמרת אף־כי רבים היו׃
12. ויאמר אליהם ישוע באו ברו־לחם ואין גם־אחד בתלמידים אשר מלאו לבו לשאל אתו מי אתה כי ידעו אשר הוא האדון׃
13. ויבא ישוע ויקח את־הלחם ויתן להם וגם את־הדגים׃
14. וזאת היא הפעם השלישית אשר־נגלה ישוע אל־תלמידיו אחרי קומו מעם המתים׃
15. ויהי אחרי אכלם אמר ישוע אל־שמעון פטרוס שמעון בן־יונה התאהב אתי יותר מאלה ויאמר אליו כן אדני אתה ידעת כי אהבתיך ויאמר אליו רעה את־טלאי׃
16. ויאמר אליו עוד הפעם שמעון בן־יונה התאהב אתי ויאמר אליו כן אדני אתה ידעת כי אהבתיך ויאמר אליו נהג את־צאני׃
17. ויאמר אליו פעם שלישית שמעון בן־יונה התאהב אתי ויתעצב פטרוס על כי־אמר אליו בשלישית התאהב אתי ויאמר אליו אדני את־כל אתה יודע וידעת כי אהבתיך ויאמר אליו ישוע רעה את־צאני׃
18. אמן אמן אני אמר לך בהיתך צעיר לימים אתה חגרת את־עצמך ותלך אל־אשר חפצת והיה כאשר תזקן ופרשת כפיך ואחר יחגרך ונשאך אל־אשר לא תחפץ׃
19. וכל־זאת דבר לרמז על־המיתה אשר יכבד־בה את־האלהים ויהי ככלותו לדבר ויאמר אליו לך אחרי׃
20. ויפן פטרוס וירא את־התלמיד אשר ישוע אהבו הלך אחריהם הוא הנפל על־לבו בעת הסעודה וגם־שאל אדני מי הוא־זה אשר ימסרך׃
21. ויהי בראות אתו פטרוס ויאמר אל־ישוע אדני וזה מה־הוא׃
22. ויאמר אליו ישוע אם־חפצי כי ישאר עד־באי מה־לך ולזאת אתה לך אחרי׃
23. על־כן יצא הדבר הזה בין האחים כי־התלמיד ההוא לא ימות וישוע לא אמר־לו כי לא־ימות אך אמר אם־חפצי כי־ישאר עד־באי מה־זה לך׃
24. זה הוא התלמיד המעיד על־אלה ואשר כתב כל־זאת וידענו כי עדותו נאמנה׃
25. ויש עוד מעשים רבים אחרים אשר עשה ישוע ואם־יכתבו כלם לאחד אחד אחשבה כי גם־העולם כלו לא יכיל את־הספרים אשר יכתבו אמן׃

ACTS - מפעלות

Chapter 1

1. הן המאמר הראשון תאופילוס עשיתיהו על־כל אשר החל ישוע לעשות וללמד׃
2. עד־היום אשר לקח למרום אחרי צותו ברוח הקדש את־השליחים אשר־בחר בהם׃
3. ואשר גם־התיצב לפניהם חי אחרי ענותו באתות רבות בהראותו אליהם ארבעים יום וידבר על־מלכות האלהים׃
4. ובאכלו לחם עמהם צוה אתם לבלתי סור מירושלים כי אם־להוחיל להבטחת האב אשר שמעתם ממני׃
5. כי יוחנן הטביל במים ואתם תטבלו ברוח הקדש בקרוב אחרי הימים האלה׃
6. ויהי כאשר נאספו יחדו וישאלהו לאמר אדנינו המשיב אתה בעת הזאת את־המלוכה לישראל׃
7. ויאמר אליהם לא לכם לדעת העתים והזמנים אשר יעד האב בשלטנו׃
8. אבל תקבלו גבורה בבוא עליכם רוח הקדש והייתם עדי בירושלים ובכל־יהודה ובשמרון ועד־קצה הארץ׃
9. ויהי כדברו זאת העלה והם ראים וישאהו ענן מנגד עיניהם׃
10. ויביטו אחריו השמימה בעברו והנה שני אנשים לבושי בדים נצבים עליהם׃
11. ויאמרו אתם אנשי הגליל מה־תעמדו פה ועיניכם השמימה ישוע זה אשר לקח מאתכם השמימה כן בוא יבוא כאשר ראיתם אתו עלה השמימה׃
12. ויפנו וילכו ירושלימה מן־ההר הנקרא הר הזיתים והוא קרוב לירושלים דרך תחום שבת׃
13. ויבאו העירה ויעלו אל־העליה אשר היו ישבים בה פטרוס ויעקב ויוחנן ואנדרי פילפוס ותומא בר־תלמי ומתי יעקב בן־חלפי ושמעון הקנא ויהודה בן־יעקב׃
14. כל־אלה היו שקדים יחדו בלב אחד להתפלל ולהתחנן ועמהם הנשים ומרים אם ישוע וגם־אחיו׃
15. ובימים האלה קם פטרוס בתוך התלמידים ומספר שמות הנקהלים יחד כמאה ועשרים ויאמר׃
16. אנשים אחים מן־הצרך היה כי ימלא הכתוב ההוא אשר דבר מקדם רוח הקדש בפי דוד על־יהודה אשר היה מוליך את־תפשי ישוע׃
17. כי־היה נמנה אתנו וזכה בגורל השרות הזה׃
18. והנה הוא קנה־לו שדה במחיר הרשעה ויפל על־פניו ארצה ויבקע בתוך וישפכו כל־מעיו׃
19. וגם־נודעה זאת לכל־ישבי ירושלים ויקרא בשפתם לשדה ההוא חקל דמא הוא שדה הדם׃
20. כי כתוב בספר תהלים תהי־טירתו נשמה ואל־יהי בה ישב ופקדתו יקח אחר׃
21. ועל־כן מן־הצרך כי מן־האנשים האלה אשר התהלכו אתנו כל־ימי היות אדנינו ישוע יוצא ובא לפנינו׃
22. החל מטבילת יוחנן עד־יום הלקחו מאתנו כי אחד מהם יהיה לעד עמנו על־קומו מן־המתים׃
23. ויעמידו שנים את־יוסף הנקרא בר־שבא והוא מכנה יוסטוס ואת מתיה׃
24. ויתפללו ויאמרו אתה אדני היודע כל־הלבבות הראה־נא מן־השנים האלה את־האחד אשר־בחרת בו׃
25. לקחת את־גורל השרות הזה והשליחות אשר סר ממנה יהודה להלך אל־מקומו׃
26. ויפילו גורלות ויפל הגורל על־מתיה ויספח אל־אחד עשר השליחים׃

Chapter 2

1. וביום מלאת שבעת השבעות ויתאספו כלם לב אחד׃
2. ויהי פתאם קול רעש מן־השמים כקול רוח סערה וימלא את־כל־הבית אשר ישבו בו׃
3. ותראינה אליהם לשנות נחלקות ומראיהן כאש ותנוחינה אחת אחת על כל־אחד מהם׃
4. וימלאו כלם רוח הקדש ויחלו לדבר בלשנות אחרות כאשר נתנם הרוח להטיף׃
5. ובירושלים שכנו יהודים אנשי חסד מכל־גוי וגוי אשר תחת השמים׃
6. ויהי בהיות קול הרעש ההוא ויקבצו עם־רב ויהיו נבכים כי־איש איש שמע אתם מדברים בשפת עמו׃
7. וישתוממו ויתמהו ויאמרו איש אל־רעהו הנה כל־אלה המדברים הלא גלילים המה׃
8. ואיך אנחנו שמעים אתם איש כשפת־ארץ מולדתנו׃
9. פרתיים ומדים ועילמים וישבי ארם נהרים יהודה וקפודקיה פנטוס ואסיא׃
10. פרוגיא ופמפוליא מצרים וחבל לוב אשר על־יד קוריני והבאים מרומי גם־יהודים גם־גרים׃
11. כרתים וערבים הנה אנחנו שמעים אתם מספרים בלשנותינו גדלות האלהים׃
12. וישתוממו כלם ויבהלו ויאמרו איש אל־אחיו מה־תהיה זאת׃
13. ואחרים לעגו ויאמרו כי־מלאי עסיס המה׃
14. אז יעמד פטרוס ואחד העשר עמו וישא את־קולו וידבר אליהם אנשי יהודה וישבי ירושלים כלכם זאת תודע לכם והאזינו אל־דברי׃
15. כי אלה לא שכורים המה כאשר חשבתם כי שעה שלישית ביום עתה׃
16. אבל זה הוא האמור על־ידי יואל הנביא׃
17. והיה באחרית הימים נאם אלהים אשפך את־רוחי על־כל־בשר ונבאו בניכם ובנתיכם ובחוריכם חזינות יראו וזקניכם חלמות יחלמון׃
18. וגם על־עבדי ועל־שפחותי בימים ההמה אשפך את־רוחי ונבאו׃
19. ונתתי מופתים בשמים ממעל ואתות בארץ מתחת דם ואש ותימרות עשן׃
20. השמש יהפך לחשך והירח לדם לפני בוא יום יהוה הגדול והנורא׃
21. והיה כל אשר־יקרא בשם יהוה ימלט׃
22. אנשי ישראל שמעו הדברים האלה ישוע הנצרי האיש אשר נאמן לכם מאת האלהים בגבורות ובמופתים ובאתות אשר האלהים עשה על־ידו בתוככם כאשר ידעתם גם־אתם׃
23. אתו הנמסר על־פי עצת האלהים הנחרצה וידיעתו מקדם לקחתם ובידי רשעים הוקעתם והרגתם אתו׃
24. והאלהים הקימו מן־המתים בהתיר את־חבלי המות באשר נמנע מן־המות לעצר אתו׃
25. כי־דוד אמר עליו שויתי יהוה לנגדי תמיד כי מימיני בל־אמוט׃
26. לכן שמח לבי ויגל כבודי אף־בשרי ישכן לבטח׃
27. כי לא־תעזב נפשי לשאול לא־תתן חסידך לראות שחת׃
28. תודיעני ארחות חיים שבע שמחות את־פניך׃
29. אנשים אחים הניחו לי ואדברה באזני כלכם על־דוד אבינו אשר גם־מת גם־נקבר וקבורתו אתנו היא עד־היום הזה׃
30. והוא בהיותו נביא ומדעתו את־השבועה אשר נשבע לו האלהים להקים את־המשיח כפי הבשר מפרי חלציו להושיבו על־כסאו׃
31. לכן בחזותו מראש דבר על־תקומת המשיח כי לא־נעזבה נפשו לשאול וגם־בשרו לא־ראה שחת׃
32. את־ישוע זה הקים אלהים מן־המתים ואנחנו כלנו עדיו׃
33. ועתה אחרי הנשאו בימין האלהים לקח מאת האב את־הבטחת רוח הקדש וישפך את־אשר אתם ראים ושמעים׃
34. כי דוד לא עלה השמימה והנה הוא אמר נאם־יהוה לאדני שב לימיני׃
35. עד־אשית איביך הדם לרגליך׃
36. לכן ידע־נא בית ישראל כלו כי לאדון ולמשיח שמו האלהים את־ישוע זה אשר צלבתם׃
37. ויהי כשמעם התעצבו אל־לבם ויאמרו אל־פטרוס ואל־שאר השליחים אנשים אחים מה עלינו לעשות׃
38. ויאמר פטרוס אליהם שובו מדרכיכם והטבלו כל־איש מכם על־שם ישוע המשיח לסליחת חטאיכם וקבלתם את־מתנת רוח הקדש׃
39. כי לכם ההבטחה ולבניכם ולכל הרחוקים לכל־אשר קרא יהוה אלהינו׃
40. ויעד עוד בהם באמרים אחרים הרבה ויזהר אתם לאמר המלטו נא מדור תהפכות הזה׃
41. ויקבלו את־דברו בשמחה ויטבלו וביום ההוא נוספו כשלשת אלפי נפש׃
42. ויהיו שקדים על־תורת השליחים ועל־ההתחברות ועל־בציעת הלחם ועל־התפלה׃
43. ותפל אימה על־כל־נפש ומופתים רבים ואתות נעשו על־ידי השליחים בירושלים ואימה גדולה היתה על־כלם׃
44. וכל־המאמינים התאחדו יחד ויהי־להם הכל בשתפות׃
45. ואת־אחזתם ואת־רכושם מכרו ויחלקו אתם לכלם לאיש איש די מחסורו׃
46. ויום יום היו שקדים במקדש לב אחד ויבצעו את־הלחם בבית בבית׃
47. ויאכלו מזונם בגילה ובתם לבב וישבחו את־האלהים וימצאו חן בעיני כל־העם והאדון הוסיף יום יום על־העדה את־הנושעים׃

Chapter 3

1. ופטרוס ויוחנן עלים יחדו אל־המקדש לעת התפלה בשעה התשיעית׃
2. ואיש אחד פסח מבטן אמו מובא שמה אשר יושיבהו יום יום שער המקדש הנקרא שער המהדר לשאל מתנות מאת באי המקדש׃
3. ויהי כראתו את־פטרוס ואת־יוחנן באים אל־המקדש ויבקש לקחת מאתם צדקה׃
4. ויסתכל־בו פטרוס וגם־יוחנן ויאמר אליו הביטה אלינו׃
5. וישם פניו אליהם בקותו לקחת מאתם דבר׃
6. ויאמר פטרוס כסף וזהב אין־לי אבל את אשר בידי אתננו לך בשם־ישוע המשיח הנצרי קום התהלך׃
7. ויאחז ביד ימינו ויקם אותו ויתחזקו פתאם רגליו וקרסליו׃
8. ויקפץ ויתהלך ויבא אתם אל־המקדש מתהלך ומרקד ומשבח את־האלהים׃
9. ויראהו כל־העם מתהלך ומשבח את־האלהים׃
10. ויכירו אותו כי הוא אשר היה ישב לשאל צדקה בשער המקדש המהדר וימלאו שמה ותמהון על־הנעשה לו׃
11. ויהי הוא מחזיק בפטרוס וביוחנן וירץ אליהם כל־העם אל־האולם הנקרא אולם של־שלמה וישתוממו׃
12. וירא פטרוס ויען ויאמר אל־העם אנשי ישראל מה אתם תמהים על־זאת ומה־תסתכלו בנו כאלו אנחנו בכחנו ובחסידותנו שמנו את־זה מתהלך׃
13. אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב אלהי אבותינו הוא פאר את־עבדו ישוע אשר אתם מסרתם אותו וכחשתם בו בפני פילטוס כשהיה דן לפטרו׃
14. אבל אתם כחשתם בקדוש ובצדיק ובקשתם כי־יחן לכם איש רצח׃
15. ואת־שר החיים הרגתם אשר האלהים הקימו מן־המתים ואנחנו עדיו׃
16. ולמען אמונת שמו חזק שמו את־האיש הזה אשר אתם ראים ומכירים אתו והאמונה אשר לנו על־ידו היא העלתה־לו את־הארכה הזאת לעיני כלכם׃
17. ועתה אחי ידע אני כי בבלי־דעת עשיתם גם־אתם גם־ראשיכם׃
18. והאלהים ככה מלא את אשר־הגיד מקדם בפי כל־נביאיו כי יענה המשיח׃
19. לכן הנחמו ושובו וימחו חטאיכם׃
20. למען אשר־יבאו ימי רוחה מלפני יהוה וישלח את־אשר בשרו מקדם את־ישוע המשיח׃
21. אשר צריך כי יקבלהו השמים עד־ימי שוב כל־הדברים לתקונם אשר דבר עליהם האלהים בפי־נביאיו הקדושים מימי עולם׃
22. הן משה אמר אל־אבותינו נביא יקים לכם יהוה אלהיכם מקרב אחיכם כמני אליו תשמעון ככל אשר ידבר אליכם׃
23. והיה כל־הנפש אשר לא תשמע אל־הנביא ההוא ונכרתה מעמיה׃
24. וגם כל־הנביאים משמואל ואשר נבאו אחריו כלם הגידו מראש את־הימים האלה׃
25. אתם בני הנביאים ובני הברית אשר כרת האלהים עם־אבותינו באמרו אל־אברהם ונברכו בזרעך כל משפחות האדמה׃
26. לכם בראשונה העמיד האלהים את־עבדו ישוע וישלחהו לברך אתכם בשובכם כל־איש מרע מעלליכם׃

Chapter 4

1. ויהי בדברם אל־העם ויקומו עליהם הכהנים ונגיד בית־המקדש והצדוקים׃
2. כי־חרה להם על־אשר למדו את־העם והגידו בישוע את־תחית המתים׃
3. וישלחו בהם את־ידיהם וישימום במשמר עד למחר כי־כבר בא הערב׃
4. ורבים מהשמעים את־הדבר האמינו ויהי מספר האנשים כחמשת אלפים׃
5. ויהי ממחרת ויקהלו שריהם ראשיהם וזקניהם וסופריהם ירושלים׃
6. וחנן הכהן הגדול וקיפא ויוחנן ואלכסנדרוס וכל אשר ממשפחת הכהן הגדול׃
7. ויעמידו אתם בתוך וישאלום באיזה כח ובאיזה שם עשיתם זאת׃
8. וימלא פטרוס רוח הקדש ויאמר אליהם אתם ראשי העם וזקני ישראל׃
9. אם־אנחנו נחקרים היום על־הטובה אשר עשינו לאיש חולה ושאלתם במה זה נושע׃
10. יודע לכלכם ולכל־עם ישראל כי־בשם ישוע המשיח הנצרי אשר צלבתם אותו ואשר האלהים הקימו מן־המתים כי־בשמו עמד זה לפניכם בריא׃
11. והוא האבן אשר מאסתם אתם הבונים ותהי לראש פנה׃
12. ואין הישועה באחר ואין תחת השמים שם אחר הנתן לבני אדם אשר־בו נושע׃
13. ויהי כאשר ראו את־בטחון לבם של־פטרוס ויוחנן והבינו כי הדיוטות ולא בעלי חכמה המה ויתמהו עליהם ויכירום כי התהלכו עם־ישוע׃
14. ובראותם את־האיש הנרפא עמד אצלם לא מצאו לדבר נגדם דבר׃
15. ויצוו אתם לצאת חוצה מן־הסנהדרין ויתיעצו יחדו׃
16. ויאמרו מה־נעשה לאנשים האלה הנה אות גלוי נעשה על־ידיהם וגם־מפרסם לכל־ישבי ירושלים ולא נוכל לכחש בו׃
17. אך למען לא־ירבה הדבר בעם ויפרץ נזהירה אתם בגערה לבלתי דבר עוד לכל־אדם בשם הזה׃
18. ויקראו אתם ויצוום אשר לא־ידברו דבר ולא ילמדו בשם ישוע׃
19. ויענו פטרוס ויוחנן ויאמרו אליהם הנכון הוא לפני האלהים שמע לכם יותר משמע לאלהים שפטו אתם׃
20. כי לא נוכל אנחנו לחדל מדבר את אשר ראינו ושמענו׃
21. ויוסיפו לגער־בם ויפטרו אתם באשר לא־מצאו דבר לענוש אתם מפני העם כי כלם מהללים את־האלהים על־הנעשה׃
22. כי בן־ארבעים שנה ומעלה היה האיש ההוא אשר נעשה־עמו אות הרפואה הזאת׃
23. ואחרי הפטרם באו אל־אחיהם ויספרו להם את אשר אמרו אליהם הכהנים הגדולים והזקנים׃
24. ויהי כאשר שמעו את־זאת וישאו את־קולם בלב אחד לאלהים ויאמרו אדני אתה האל העשה את־השמים ואת־הארץ ואת־הים ואת־כל־אשר־בם׃
25. אשר אמרת בפי עבדך דוד אבינו ברוח הקדש למה רגשו גוים ולאמים יהגו־ריק׃
26. יתיצבו מלכי־ארץ ורוזנים נוסדו־יחד על־יהוה ועל־משיחו׃
27. כי אמנם נוסדו בעיר הזאת הורדוס ופנטיוס פילטוס עם־הגוים ולאמי ישראל על־ישוע עבדך הקדוש אשר משחת׃
28. לעשות את אשר ידך ועצתך מקדם גזרה להיות׃
29. ועתה אדני ראה את־גערתם ותן לעבדיך לדבר את־דברך בכל־בטחון לבם׃
30. בנטתך את־ידך למרפא ולתת אתות ומופתים בשם ישוע עבדך הקדוש׃
31. ויהי כאשר התפללו וינע המקום אשר היו נקהלים שם וימלאו כלם רוח הקדש וידברו את־דבר האלהים בבטחון לבב׃
32. וקהל המאמינים היה להם לב אחד ונפש אחת ואין איש מהם אומר על־אשר בידו לי הוא כי הכל היה להם בשתפות׃
33. ובגבורה גדולה יעידו השליחים על־תקומת האדון ישוע וחסד גדול נמשך לכלם׃
34. כי לא־היה בהם חסר דבר כי כל־בעלי שדות ובתים מכרו אתם ויביאו את־כסף מחירם׃
35. וישימהו לרגלי השליחים ויתן לכל־איש ואיש די מחסרו׃
36. ויוסף אשר כנוהו השליחים בשם בר־נבא פרושו בן־הנחמה איש לוי אשר נולד בארץ כתים׃
37. גם־לו היה שדה וימכרהו ויבא את־הכסף וישימהו לרגלי השליחים׃

Chapter 5

1. ואיש אחד ושמו חנניה עם־אשתו שפירה מכר את־אחזתו׃
2. ויקח מן־המחיר ויסתירהו ואשתו ידעת גם־היא וחלק אחד הביא וישם לרגלי השליחים׃
3. ויאמר פטרוס חנניה למה זה מלא השטן את־לבבך לשקר ברוח הקדש ולהסתיר ממחיר השדה׃
4. הלא שלך היה טרם המכרו וגם־אחרי נמכר היה בידך ולמה שמת על־לבבך הדבר הזה לא שקרת בבני אדם כי אם באלהים׃
5. וכשמע חנניה את־הדברים האלה נפל ארצה ויגוע ותהי יראה גדולה על כל־השמעים׃
6. ויקומו הצעירים ויאספו אתו וישאהו החוצה ויקברהו׃
7. ויהי כמשלש שעות ותבא אשתו והיא לא ידעה את הנעשה׃
8. ויען פטרוס ויאמר אליה אמרי־לי הבמחיר הזה מכרתם את־השדה ותאמר כן במחיר הזה׃
9. ויאמר פטרוס אליה למה־זה נועדתם לנסות את־רוח יהוה הנה בפתח רגלי המקברים את־אישך ונשאו אתך החוצה׃
10. ותפל פתאם לרגליו ותגוע והבחורים באו והנה מתה וישאוה החוצה ויקברוה אצל אישה׃
11. ותהי יראה גדולה על כל־הקהל ועל כל־השמעים את־אלה׃
12. ויעשו אתות ומופתים רבים בקרב העם על־ידי השליחים וכלם נאספו לב אחד באולם של־שלמה׃
13. ומן־האחרים אין איש אשר מלאו לבו להלוֺת עליהם אך־הוקיר אתם העם׃
14. אבל נספחו עוד יתר מאמינים אל־האדון אנשים ונשים הרבה מאד׃
15. עד כי־נשאו את־החולים אל־הרחבות וישימום על־מטות ומשכבות למען אשר ילך פטרוס ונפל אך־צלו על־אחד מהם׃
16. וגם־המון־עם הערים אשר מסביב נקבצו ירושלים מביאים את־החולים ואת־הנלחצים מרוחות טמאות וירפאו כלם׃
17. ויקם הכהן הגדול וכל אשר אתו והם אנשי כת הצדוקים וימלאו קנאה׃
18. וישלחו־יד בשליחים ויתנום במשמר העיר׃
19. ויהי בלילה ויפתח מלאך יהוה את־דלתי בית־הכלא ויוציאם לאמר׃
20. לכו והתיצבו במקדש ודברו אל־העם את־כל־דברי החיים האלה׃
21. והם כשמעם את־זאת באו אל־המקדש בהיות הבקר וילמדו שם ויבא הכהן הגדול ואשר אתו ויקראו אל־הסנהדרין ואל־כל־זקני בני ישראל וישלחו אל־בית האסורים להביא אתם׃
22. וילכו המשרתים ולא מצאום בבית הכלא וישובו ויגידו לאמר׃
23. את־בית האסורים מצאנו סגור ומסגר והשמרים עמדים על־הדלתות וכאשר פתחנו לא־נמצא בו אדם׃
24. ויהי כשמע הכהן ונגיד המקדש וראשי הכהנים את־הדברים האלה ויבהלו עליהם ויאמרו איך יפל הדבר הזה׃
25. ואיש אחד בא ויגד להם לאמר הנה האנשים אשר שמתם במשמר עמדים הם במקדש ומלמדים את־העם׃
26. וילך שמה הנגיד עם־משרתיו ויקחם אך־לא בחזקה כי יראו מפני העם פן יסקלו׃
27. ויביאו אתם ויעמידום לפני הסנהדרין וישאלם הכהן הגדול לאמר׃
28. הלא צוה צוינו עליכם לבלתי למד בשם הזה והנה מלאתם את־ירושלים תורתכם ותחפצו להביא עלינו את־דמי האיש הזה׃
29. ויען פטרוס והשליחים ויאמרו הלא עלינו להקשיב בקול אלהים מהקשיב בקול בני אדם׃
30. אלהי אבותינו הקים את־ישוע אשר שלחתם ידכם בו ותתלו אותו על־העץ׃
31. את־זה נשא האלהים בימינו לשר ולמושיע לתת תשובה לישראל וסליחת החטאים׃
32. ואנחנו עדיו על־אלה וגם־רוח הקדש אשר נתן אותו האלהים לשמעים בקולו׃
33. ויהי כשמעם ויתרגזו ויתיעצו להרוג אתם׃
34. ויקם בתוך הסנהדרין אחד מן־הפרושים גמליאל שמו והוא מורה התורה מכבד בעיני כל־העם ויצו להוציא את־השליחים החוצה לזמן מעט׃
35. ויאמר אליהם אנשי ישראל השמרו לכם מפני האנשים האלה במה־שאתם עשים להם׃
36. כי לפני הימים האלה קם תודס ויתן את־נפשו כאחד הגדולים וידבקו־בו כארבע מאות איש ויהרג וכל אשר־שמעו אליו התפרדו ויהיו לאין׃
37. ואחר כן קם יהודה הגלילי בימי המפקד ויסת אחריו עם רב וגם־הוא נהרג וכל אשר־שמעו אליו נפצו׃
38. ועתה אני אמר אליכם חדלו לכם מן־האנשים האלה והניחו להם כי העצה והפעלה הזאת אם־מאת אדם היא תפר׃
39. ואם־מאת האלהים היא לא תוכלו להפר אתה פן־תמצאו נלחמים את־האלהים׃
40. וישמעו אליו ויקראו את־השליחים וילקו אתם ויצוו אשר לא ידברו בשם ישוע ויפטרו אותם׃
41. ויצאו שמחים מלפני הסנהדרין על־כי זכו לשאת על־שמו כלמה׃
42. וכל־היום לא חדלו ללמד במקדש ובבתים ולבשר את־בשורת ישוע המשיח׃

Chapter 6

1. בימים ההם כאשר רב מספר התלמידים היתה תלונת היונים על־העבריים על־אשר העלימו עיניהם מאלמנותיהם לבלתי־תת להן יום יום את־ארוחתן׃
2. ויקראו שנים העשר את־המון התלמידים ויאמרו לא־נאוה לנו כי נעזב את־דבר האלהים ונשמש את־השלחנות׃
3. לכן אחי ברו־לכם שבעה אנשים מקרבכם אשר שם טוב להם ומלאים רוח הקדש וחכמה ונפקידם על־הענין הזה׃
4. ואנחנו נשקד על־התפלה ועל־שמוש הדבר׃
5. וייטב הדבר לפני כל־ההמון ויבחרו את־אסטפנוס איש מלא אמונה ורוח הקדש ואת־פילפוס ואת־פרוכורוס ואת־ניקנור ואת־טימון ואת־פרמנס ואת־ניקלס גר אנטיוכיא׃
6. את־אלה העמידו לפני השליחים ויתפללו ויסמכו את־ידיהם עליהם׃
7. ויהי דבר האלהים הולך וגדל וירב מספר התלמידים בירושלים עד־מאד וגם־המון רב מן־הכהנים נכנעו אל־האמונה׃
8. ואסטפנוס מלא אמונה וגבורה ויעש אתות ומופתים גדולים בקרב העם׃
9. ויקומו אנשים מבית־הכנסת הנקרא על־שם הליברטינים ושל־קורינים ואלכסנדריים ומן־בני קיליקיא ואסיא ויתוכחו עם־אסטפנוס׃
10. ולא יכלו עמד לנגד החכמה והרוח אשר־דבר בו׃
11. ויסיתו בו אנשים אמרים שמענו אתו מדבר גדופים במשה ובאלהים׃
12. ויעוררו את־העם ואת־הזקנים והסופרים ויקומו עליו ויחטפהו ויביאהו לפני הסנהדרין׃
13. ויעמידו עדי שקר אשר אמרו האיש הזה איננו חדל מהטיח דברים נגד מקום הקדש הזה ונגד התורה׃
14. כי שמענהו אמר זה ישוע הנצרי יתץ את־המקום הזה וישנה את־החקים אשר מסר־לנו משה׃
15. ויסתכלו בו כל־הישבים בסנהדרין ויראו את־פניו כפני מלאך אלהים׃

Chapter 7

1. ויאמר הכהן הגדול האמת הוא אשר דברו׃
2. ויען ויאמר אנשים אחים ואבות שמעו אלהי הכבוד נראה אל־אברהם אבינו בהיותו בארם נהרים לפני שבתו בחרן׃
3. ויאמר אליו לך־לך מארצך וממולדתך ובא אל־הארץ אשר אראך׃
4. ויצא מארץ כשדים וישב בחרן ואחרי מות אביו העביר אתו משם אל־הארץ הזאת אשר אתם ישבים בה עתה׃
5. ולא־נתן לו נחלה בה אף־לא מדרך כף־רגל ויבטח לתתה לאחזה לו ולזרעו אחריו ועוד לא־היה־לו בן׃
6. ויאמר לו אלהים כי־גר יהיה זרעו בארץ לא להם ועבדום וענו אתם ארבע מאות שנה׃
7. וגם את־הגוי אשר יעבדו דן אנכי אמר אלהים ואחרי־כן יצאו ויעבדוני במקום הזה׃
8. ויתן־לו את־ברית המילה ובכן הוליד את־יצחק וימל אתו ביום השמיני ויצחק הוליד את־יעקב ויעקב הוליד את־שנים עשר האבות׃
9. ויקנאו האבות ביוסף וימכרו אותו מצרימה ואלהים היה עמו׃
10. ויצילהו מכל־צרותיו ויתן־לו חן וחכמה לפני פרעה מלך מצרים וישימהו שליט על־מצרים ועל כל־ביתו׃
11. ויהי רעב על־כל־ארץ מצרים וכנען וצרה גדולה ואבותינו לא־מצאו אכל׃
12. וישמע יעקב כי יש־שבר במצרים וישלח־שמה את־אבותינו בפעם הראשונה׃
13. ובפעם השנית התודע יוסף אל־אחיו ותגלה לפרעה משפחת יוסף׃
14. וישלח יוסף ויקרא ליעקב אביו ולכל־משפחתו בשבעים וחמש נפש׃
15. וירד יעקב מצרימה וימת הוא ואבותינו׃
16. ויובאו שכמה ויושמו בקבר אשר קנה יעקב בכספו מיד בני־חמור אבי שכם׃
17. ויהי כאשר קרבה עת ההבטחה אשר נשבע אלהים לאברהם ויגדל העם וירב במצרים׃
18. עד כי־קם מלך אחר אשר לא־ידע את־יוסף׃
19. וזה התחכם למשפחתנו וירע לאבותינו ויצו אתם להשליך את־עלליהם אל־פני השדה לבלתי החיותם׃
20. בעת ההיא נולד משה ויהי־טוב לאלהים ויהי אמון בבית אביו שלשה ירחים׃
21. וכאשר השלך אספה אתו בת־פרעה ותגדלהו לה לבן׃
22. וילמד משה בכל־חכמת מצרים ויהי גבור בדברים ובמעשים׃
23. ובמלאת־לו ארבעים שנה עלה על־לבו לפקד את־אחיו בני ישראל׃
24. וירא איש אחד מעשק חנם ויושע לו ויקם נקמת המכה בהכותו את־המצרי׃
25. ויחשב בלבבו כי יבינו אחיו אשר על־ידו יתן האלהים להם תשועה והם לא הבינו׃
26. ויהי ביום השני ויבא בתוכם והם נצים ויבקש לעשות שלום ביניהם לאמר אנשים אחים אתם ולמה תעשקו איש את־אחיו׃
27. והעשק את־רעהו הדפו לאמר מי שמך לאיש שר ושפט עלינו׃
28. הלהרגני אתה אמר כאשר הרגת אתמל את־המצרי׃
29. ויברח משה על־הדבר הזה ויהי־גר בארץ מדין ויולד שם שני בנים׃
30. ובמלאת ארבעים שנה נראה אליו מלאך יהוה במדבר הר סיני בלבת־אש מתוך הסנה׃
31. וירא משה ויתמה על־המראה ובסורו לראות ויהי־קול יהוה אליו׃
32. אנכי אלהי אבותיך אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב ויחרד משה ויירא מהביט׃
33. ויאמר אליו יהוה של נעליך מעל רגליך כי המקום אשר אתה עומד עליו אדמת־קדש הוא׃
34. ראה ראיתי את־עני עמי אשר במצרים ואת־נאקתם שמעתי וארד להצילם ועתה לכה ואשלחך מצרימה׃
35. הוא משה אשר כחשו־בו לאמר מי שמך לשר ושפט אתו שלח האלהים לשר וגאל ביד המלאך הנראה אליו בסנה׃
36. והוא הוציאם ויעש אתות ומפתים בארץ מצרים ובים־סוף ובמדבר ארבעים שנה׃
37. הוא משה אשר אמר אל־בני ישראל נביא מקרב אחיכם כמני יקים לכם יהוה אלהיכם אליו תשמעון׃
38. הוא אשר היה בקהל במדבר עם־המלאך הדבר אליו בהר סיני ועם־אבותינו ואשר קבל דברים חיים לתת לנו׃
39. הוא אשר אבותינו לא אבו לשמע לו כי אם־מאסו אתו ולבבם פנה מצרימה׃
40. ויאמרו אל־אהרן עשה־לנו אלהים אשר ילכו לפנינו כי זה משה אשר העלנו מארץ מצרים לא ידענו מה־היה לו׃
41. ויעשו עגל בימים ההם ויזבחו זבחים לאליל וישמחו במעשה ידיהם׃
42. ויפן מהם האלהים ויתנם לעבד את־צבא השמים כאשר כתוב בספר הנביאים הזבחים ומנחה הגשתם־לי במדבר ארבעים שנה בית ישראל׃
43. ונשאתם את סכת מלכם ואת־כוכב אלהיכם רמפן הצלמים אשר עשיתם להשתחות להם והגליתי אתכם מהלאה לבבל׃
44. משכן העדות היה לאבותינו במדבר כאשר צוה המדבר אל־משה לעשות אתו כתבנית אשר ראה׃
45. ואבותינו לקחהו וגם־הביאהו אתם הם ויהושע ברשתם את־ארצות הגוים אשר גרש אתם אלהים מפני אבותינו עד־ימי דוד׃
46. והוא מצא חן בעיני אלהים וישאל למצא משכנות לאלהי יעקב׃
47. ושלמה בנה־לו בית׃
48. אבל העליון לא ישכן בהיכלות מעשי ידים כאשר אמר הנביא׃
49. השמים כסאי והארץ הדם רגלי אי־זה בית אשר תבנו־לי אמר יהוה ואי־זה מקום מנוחתי׃
50. הלא את־כל־אלה ידי־עשתה׃
51. קשי ערף וערלי לב ואזנים ממרים הייתם תמיד ברוח הקדש כאבותיכם גם־אתם׃
52. מי מהנביאים אשר לא רדפוהו אבותיכם אף־המיתו את המבשרים מקדם ביאת הצדיק אשר עתה הייתם אתם מוסריו ומרצחיו׃
53. אתם אשר קבלתם את־התורה על־ידי מלאכות המלאכים ולא שמרתם אותה׃
54. ויהי כשמעם את־אלה התרגזו בלבבם ויחרקו עליו שניהם׃
55. והוא מלא רוח הקדש ויבט השמימה וירא את־כבוד אלהים ואת־ישוע נצב לימין האלהים׃
56. ויאמר הנני ראה את־השמים נפתחים ואת בן־האדם נצב לימין האלהים׃
57. ויצעקו בקול גדול ויאטמו את־אזניהם ויתנפלו עליו כלם יחד׃
58. וידחפהו חוצה לעיר ויסקלו אתו באבנים והעדים פשטו את־בגדיהם לרגלי בחור אחד ושמו שאול׃
59. ויסקלו את־אסטפנוס והוא משוע ואמר אדני ישוע קבל את־רוחי׃
60. ויכרע על־ברכיו ויצעק בקול גדול יהוה אל־תשמר להם את־החטא הזה ויהי אחרי דברו כדבר הזה ויישן׃

Chapter 8

1. ושאול גם־הוא היה רצה בהרגתו ותהי ביום ההוא רדיפה גדולה על־הקהלה אשר בירושלים ויפצו כלם בערי יהודה ושמרון לבד מן־השליחים׃
2. וישאו אנשים חסידים את־אסטפנוס ויקברהו ויספדו עליו מספד גדול׃
3. ושאול החריב את־הקהלה וישוטט בבתים ויסחב משם אנשים ונשים ויסגירם לכלא׃
4. והנפוצים עברו בארץ ויבשרו את־הדבר׃
5. ופילפוס ירד אל־עיר שמרון ויכרז להם את־המשיח׃
6. ויקשב המון העם בלב אחד אל־אמרי פילפוס בשמעם ובראותם את־האתות אשר עשה׃
7. כי רבים היו אחוזי רוחות הטמאה והרוחות יצאו מהם צעקות בקול גדול ורבים נכי אברים ופסחים וירפאו׃
8. ותהי שמחה גדולה בעיר ההיא׃
9. ואיש אחד ושמו שמעון היה מלפנים בעיר מכשף ומשמים את־עם שמרון באמרו על־נפשו כי־גדול הוא׃
10. ויקשיבו אליו מקטנם ועד־גדולם לאמר זה הוא גבורת האלהים הגדולה׃
11. ויקשיבו אליו על־היותו משמים אותם בכשפיו ימים רבים׃
12. ויהי כאשר האמינו לפילפוס בבשרו את־מלכות האלהים ואת־שם ישוע המשיח ויטבלו אנשים ונשים׃
13. ויאמן שמעון גם־הוא ויטבל וידבק בפילפוס וירא את־האתות והמפתים הגדלים אשר נעשו וישתומם׃
14. וישמעו השליחים אשר בירושלים כי־קבלה שמרון את־דבר האלהים וישלחו אליהם את־פטרוס ואת־יוחנן׃
15. וירדו שמה ויתפללו בעדם אשר יקבלו את־רוח הקדש׃
16. כי הרוח לא־צלחה עד־עתה על־אחד מהם והם רק־נטבלים בשם האדון ישוע׃
17. ויסמכו את־ידיהם עליהם ויקבלו את־רוח הקדש׃
18. ויהי בראות שמעון כי בסמיכות ידי השליחים נתן רוח הקדש ויבא לפניהם כסף׃
19. ויאמר תנו־נא גם־לי את־היכלת הזאת אשר־יקבל את־רוח הקדש כל אשר־אשים עליו את־ידי׃
20. ויאמר אליו פטרוס כספך יהי אתך לאבדון יען חשבת לקנות במחיר את־מתת האלהים׃
21. אין־לך חלק וגורל בדבר הזה כי לבבך איננו ישר לפני האלהים׃
22. ועתה שוב מרעתך זאת והתחנן אל־האלהים אולי תסלח לך מזמת לבבך׃
23. כי־ראה אנכי כי־באת לידי מרורת רוש וחרצבות רשע׃
24. ויען שמעון ויאמר העתירו אתם בעדי אל־יהוה לבלתי־בוא עלי דבר מכל אשר אמרתם׃
25. והמה אחרי אשר־העידו ודברו את־דבר יהוה שבו ירושלים ויבשרו את־הבשורה בכפרים רבים אשר לשמרונים׃
26. וידבר מלאך־יהוה אל־פילפוס לאמר קום לך הנגבה על־הדרך הירדת מירושלים עזתה והיא חרבה׃
27. ויקם וילך והנה איש כושי והוא סריס ושליט לקנדק מלכת־כוש וממנה על־כל־גנזיה אשר עלה אל־ירושלים להשתחוֺת׃
28. ויהי בשובו והוא ישב על־מרכבתו וקרא בספר ישעיה הנביא׃
29. ויאמר הרוח אל־פילפוס גשה והלוה על־המרכבה הזאת׃
30. וירץ פילפוס אליה וישמע אתו קרא בספר ישעיה הנביא ויאמר הגם תבין את־אשר אתה קורא׃
31. ויאמר ואיככה אוכל אם־אין איש אשר יורני ויבקש מאת פילפוס לעלות ולשבת אצלו׃
32. וענין הכתוב אשר קרא זה הוא כשה לטבח יובל וכרחל לפני גוזזיה נאלמה ולא־יפתח־פיו׃
33. בעצר משפטו לקח ואת־דורו מי ישוחח כי נגזרו מארץ חייו׃
34. ויען הסריס ויאמר אל־פילפוס אשאלה ממך על־מי הנביא מדבר את־זאת על־נפשו או על־איש אחר׃
35. ויפתח פילפוס את־פיו ויחל מן־הכתוב הזה ויבשר אותו את־ישוע׃
36. ויהי בעברם בדרך ויבאו אל־מקום מים ויאמר הסריס הנה־מים מה־ימנעני מהטבל׃
37. ויאמר פילפוס אם־מאמין אתה בכל־לבבך מתר־לך ויען ויאמר אני מאמין כי ישוע המשיח בן־האלהים הוא׃
38. ויצו להעמיד את־המרכבה וירדו שניהם אל־תוך המים פילפוס והסריס ויטבל אותו׃
39. ויהי כי עלו מן־המים וישא רוח יהוה את פילפוס ולא יסף הסריס לראותו כי־הלך לדרכו שמח׃
40. ופילפוס נמצא באשדוד ויעבר ויבשר בכל הערים עד־באו לקסרין׃

Chapter 9

1. ושאול עודנו יפח זעם ורצח על־תלמידי האדון ויבא אל־הכהן הגדול׃
2. וישאל מאתו מכתבים לדמשק אל־בתי הכנסיות למען אשר יאסר את־אשר ימצא בדרך ההיא אנשים או נשים ויביאם ירושלים׃
3. ויהי הוא הלך וקרב לדמשק והנה פתאם נגה עליו מסביב אור מן־השמים׃
4. ויפל ארצה וישמע קול מדבר אליו שאול שאול למה תרדפני׃
5. ויאמר מי אתה אדני ויאמר האדון אנכי ישוע אשר אתה רודף קשה לך לבעט בדרבנות׃
6. והוא חרד ונבעת ויאמר אדני מה־תחפץ ואעשה ויען האדון קום לך העירה ויאמר לך את־אשר עליך לעשות׃
7. והאנשים אשר הלכו אתו עמדו נאלמים כי שמעו את־הקול ואיש לא הביטו׃
8. ויקם שאול מן־הארץ ובפתחו את־עיניו לא ראה איש ויחזיקו בידו ויוליכהו לדמשק׃
9. ויחשכו עיניו מראות שלשת ימים ולא אכל ולא שתה׃
10. ותלמיד אחד היה בדמשק חנניה שמו ויאמר אליו האדון במחזה חנניה ויאמר הנני אדני׃
11. ויאמר אליו האדון קום לך אל־הרחוב הנקרא הישר ושאל בבית יהודה לאיש טרסי ושמו שאול כי הנה־הוא מתפלל׃
12. וירא במחזה והנה־איש ושמו חנניה בא החדרה ושם עליו את־ידו למען ישוב ויראה׃
13. ויען חנניה ויאמר אדני שמעתי רבים מספרים על־האיש הזה כמה רעות עשה לקדושיך בירושלים׃
14. וגם־פה רשיון יש־לו מאת ראשי הכהנים לאסר את־כל־הקראים בשמך׃
15. ויאמר אליו האדון לך כי־כלי חפץ הוא לי לשאת את־שמי לפני גוים ומלכים ולפני בני ישראל׃
16. כי אני אראהו כמה יש־לו לסבל למען שמי׃
17. וילך חנניה ויבא הביתה וישם את־ידיו עליו ויאמר שאול אחי האדון ישוע הנראה אליך בדרך אשר־באת בה שלחני למען תשוב ותראה ותמלא רוח הקדש׃
18. וכרגע נפלו מעל עיניו כמו קשקשים וישב פתאם לראות ויקם ויטבל׃
19. ויאכל לחם ויחזק וישב שאול ימים אחדים עם־התלמידים אשר בדמשק׃
20. וימהר ויקרא בבתי הכנסיות את־המשיח לאמר כי־הוא הוא בן־האלהים׃
21. וישתוממו כל־השמעים ויאמרו הלא זה הוא אשר האביד בירושלים את־קראי השם הזה ולמען זאת בא הנה להביאם אסורים לפני ראשי הכהנים׃
22. ושאול היה הולך וחזק ויהם את־היהודים ישבי דמשק בהוכיחו כי־זה הוא המשיח׃
23. ויהי כי־ארכו־לו שם הימים ויועצו היהודים יחדו להמיתו׃
24. ויודע לשאול ארבם והמה שמרו את־השערים יומם ולילה למען ימיתהו׃
25. ויקחו אתו התלמידים לילה ויורידהו בסל בעד החומה׃
26. ויהי כבוא שאול ירושלימה ויבקש להלוֺת אל־התלמידים וייראו כלם מפניו ולא האמינו כי־תלמיד הוא׃
27. ויקח אתו בר־נבא ויביאהו אל־השליחים ויספר להם את אשר־ראה בדרך את־האדון וכי הוא דבר אליו ואיך בדמשק השמיע בבטחון את־שם ישוע׃
28. ויהי אתם יוצא ובא בירושלים ויקרא בבטחון בשם האדון ישוע׃
29. וידבר ויתוכח גם עם־היהודים היונים והם זממו להמיתו׃
30. וישמעו האחים ויורידו אתו לקסרין וישלחהו אל־טרסוס׃
31. ויהי שלום לקהלות בכל־מקמות יהודה והגליל ושמרון ותבנינה ותתהלכנה ביראת האדון ותרבינה בנחמת רוח הקדש׃
32. ויהי בסבב פטרוס בכל־המקמות וירד גם אל־הקדושים אשר ישבו בלד׃
33. וימצא־שם איש ושמו אניס והוא שכב על־משכבו זה שמנה שנים והוא נכה אברים׃
34. ויאמר אליו פטרוס אניס רפאך ישוע המשיח קום הצע־לך אתה ויקם פתאם׃
35. ויראו אותו כל־ישבי לד והשרון ויפנו אל־האדון׃
36. ותלמידה ביפו ושמה טביתא תרגומו צביה והיא רבת מעשים טובים וצדקות אשר עשתה׃
37. ויהי בימים ההם ותחלה ותמת וירחצו אתה וישימוה בעליה׃
38. ולד קרובה היא ליפו וישמעו התלמידים כי־פטרוס שם וישלחו אליו שני אנשים ויפצרו־בו לבלתי העצל לעבר אליהם׃
39. ויקם פטרוס וילך אתם ובבאו העלהו אל־העליה ותגשנה אליו כל־האלמנות בוכיות ומראות לו את הכתנת ואת הבגדים אשר עשתה צביה בעודה עמהן׃
40. ויוצא פטרוס את־כלם החוצה ויכרע על־ברכיו ויתפלל ויפן אל־גויתה ויאמר טביתא קומי ותפתח את־עיניה ותרא את־פטרוס ותתעודד׃
41. וישלח ידו ויקם אתה ויקרא את־הקדושים ואת־האלמנות ויעמד אתה חיה לפניהם׃
42. ויודע הדבר בכל־יפו ויאמינו רבים באדון׃
43. ויואל לשבת ביפו ימים רבים עם־בורסי אחד ושמו שמעון׃

Chapter 10

1. ואיש היה בקסרין ושמו קרניליוס שר־מאה מן־הגדוד הנקרא האיטלקי׃
2. והוא חסיד וירא אלהים עם־כל־בני ביתו ועשה צדקות הרבה לעם ומתפלל תמיד לאלהים׃
3. ומחזה נראה אליו כשעה התשיעית ליום וירא מלאך אלהים בא אליו פנימה ואמר קרניליוס׃
4. ויבט אליו ויירא ויאמר מה־זה אדני ויאמר אליו תפלותיך וצדקותיך עלו לזכרון לפני האלהים׃
5. ועתה שלח־לך אנשים אל־יפו והבא אליך את־שמעון המכנה פטרוס׃
6. הוא מתגורר עם־בורסי אחד שמעון שמו אשר ביתו על־יד הים הוא יאמר לך את־אשר עליך לעשות׃
7. וילך־לו המלאך הדבר אל־קרניליוס ויקרא אל־שנים מעבדי ביתו ואל־איש מלחמה אחד ירא אלהים מן־העמדים תמיד לפניו לשרתו׃
8. ויספר להם את כל־הדברים וישלחם אל־יפו׃
9. ויהי ממחרת והמה הלכים בדרך וקרבים לעיר ויעל פטרוס על־הגג להתפלל כשעה הששית׃
10. והוא רעב ויתאו לטעם־לחם ובהכינם לו נפלה תרדמה עליו׃
11. וירא את־השמים נפתחים והנה־כלי ירד אליו כדמות מטפחת־בד גדולה ויורד בארבע כנפותיו על־הארץ׃
12. ובתוכו מכל־בהמת הארץ וחיה ורמש ועוף השמים׃
13. ויהי־קול אליו לאמר קום פטרוס זבח ואכל׃
14. ויאמר פטרוס חלילה לי אדני כי מעולם לא אכלתי כל־פגול וטמא׃
15. ויהי־עוד קול אליו פעם שנית לאמר את־אשר טהר האלהים אתה אל־תטמאנו׃
16. וכן היה שלש פעמים והכלי שב והעלה השמימה׃
17. ויהי בהתפעם רוח פטרוס על־המראה אשר ראה והנה האנשים השלוחים מאת קרניליוס שאלו לבית שמעון ויעמדו על־הפתח׃
18. ויקראו וידרשו היש מתגורר שם שמעון המכנה פטרוס׃
19. ופטרוס עודנו חשב עם־לבבו על־המראה והרוח אמר אליו הנה שלשה אנשים מבקשים אותך׃
20. לכן קום רד ולכה־נא אתם ואל־תתמהמה כי אנכי שלחתים׃
21. וירד פטרוס אל־האנשים הנשלחים אליו מאת קרניליוס ויאמר אנכי האיש אשר אתם מבקשים למה זה באתם הנה׃
22. ויאמרו קרניליוס שר־מאה איש צדיק וירא אלהים ולו שם־טוב בכל־עם היהודים צוה על־פי מלאך קדוש לקרא לך אל־ביתו ולשמע דברים מפיך׃
23. ויקרא אתם אליו ויאספם הביתה ויהי ממחרת ויצא פטרוס אתם ומקצת האחים אשר ביפו הלכו עמו׃
24. ולמחרתו באו אל־קסרין וקרניליוס מחכה להם ועמו בני משפחתו וקרוביו ומידעיו הנקהלים אליו׃
25. ויהי כבוא פטרוס ויצא קרניליוס לקראתו ויפל לרגליו וישתחו׃
26. ויקם אותו פטרוס ויאמר קום כי גם־אני אנוש אנכי׃
27. וידבר אתו ויבא הביתה וימצא רבים נאספים שמה׃
28. ויאמר אליהם אתם ידעתם כי־אסור הוא לאיש יהודי להלוֺת ולקרב אל־נכרי ואתי הורה אלהים לבלתי אמר חל או־טמא על־כל־אדם׃
29. ובעבור זאת כאשר נקראתי לא נמנעתי מהלך ועתה אשאלכם מדוע קראתם לי׃
30. ויאמר קרניליוס זה ארבעה ימים הייתי צם עד־השעה הזאת ובשעה התשיעית התפללתי בתוך ביתי והנה־איש נצב לפני בלבוש זהר׃
31. ויאמר קרניליוס נשמעה תפלתך וצדקותיך היו לזכרון לפני האלהים׃
32. ועתה שלח אל־יפו וקרא אליך את־שמעון המכנה פטרוס מתגורר הוא בבית שמעון הבורסי על־הים אשר בבואו ידבר־לך׃
33. ואמהר ואשלח אליך ואתה היטבת לעשות אשר־באת אלי והננו כלנו פה לפני האלהים לשמע את־כל־אשר צוית מאת יהוה׃
34. ויפתח פטרוס את־פיו ויאמר עתה ידעתי באמת כי האלהים איננו נשא פנים׃
35. כי אם־בכל־עם ועם הירא אותו ועשה צדק רצוי הוא לפניו׃
36. וישלח את־דברו לבני ישראל ויבשר את־השלום על־ידי ישוע המשיח והוא אדון הכל׃
37. אתם ידעתם את־הדבר הנעשה בכל־יהודה החל מן־הגליל אחרי הטבילה אשר־קרא אותה יוחנן׃
38. את אשר־משח האלהים את־ישוע הנצרי ברוח הקדש ובגבורה ויעבר בארץ עשה חסד ורפא את־כל־הנכבשים תחת יד השטן כי האלהים היה עמו׃
39. ואנחנו עדים על־כל־אשר עשה בארץ היהודים ובירושלים ואשר הרגהו בהוקיעם אתו על־העץ׃
40. אותו הקים האלהים ביום השלישי ויתנהו להראות בגלוי׃
41. לא לכל־העם כי אם־לנו העדים אשר האלהים בחר בהם מראש אשר אכלנו ושתינו אתו אחרי קומו מן־המתים׃
42. ויצו אתנו להשמיע לעם ולהעיד כי אתו שם האלהים לשופט החיים והמתים׃
43. ועליו כל־הנביאים מעידים כי יקבלו סליחת החטאים בשמו כל־המאמינים בו׃
44. עוד פטרוס מדבר הדברים האלה ורוח הקדש צלחה על כל־השמעים את־הדבר׃
45. והמאמינים בני המילה אשר באו את־פטרוס השתוממו כי־מתנת רוח הקדש נשפכה גם על־הגוים׃
46. כי שמעו אתם ממללים בלשנות ומגדלים את־האלהים׃
47. ויען פטרוס ויאמר היוכל איש למנע את־המים מטבל את־אלה אשר קבלו את־רוח הקדש גם־הם כמנו׃
48. ויצו לטבל אתם בשם האדון ויבקשו ממנו לשבת אתם ימים אחדים׃

Chapter 11

1. וישמעו השליחים והאחים אשר ביהודה כי־קבלו גם־הגוים את־דבר האלהים׃
2. ויהי כאשר עלה פטרוס ירושלים ויריבו עמו בני המילה לאמר׃
3. אל־אנשים אשר־להם ערלה באת ותאכל אתם לחם׃
4. ויחל פטרוס ויספר להם את כל־אשר קרהו לאמר׃
5. מתפלל הייתי בעיר יפו וארדם וארא מראה והנה־כלי כדמות מטפחת־בד גדולה יורד מן־השמים ותורד בארבע כנפותיה ותבא עדי׃
6. והסתכלתי בה ואבין וארא את־בהמת הארץ ואת־החיה ורמש האדמה ועוף השמים׃
7. ואשמע גם־קול האמר אלי קום פטרוס זבח ואכל׃
8. ואמר חלילה לי אדני כי כל־פגול וטמא לא־בא בפי מעולם׃
9. ויענני הקול שנית מן־השמים ויאמר את־אשר טהר האלהים אתה אל־תטמאנו׃
10. וכן היה שלש פעמים והכל שב והעלה השמימה׃
11. והנה כרגע שלשה אנשים עמדים על־פתח הבית אשר אנכי שם והמה שלוחים אלי מקסרין׃
12. ויאמר אלי הרוח ללכת אתם ולבלתי התמהמה וילכו אתי גם־ששת האחים האלה ונבוא אל־בית האיש׃
13. ויגד־לנו את אשר־ראה המלאך נצב בביתו ואמר אליו שלח אל־יפו אנשים וקרא אליך את־שמעון המכנה פטרוס׃
14. והוא ידבר אליך דברים אשר תושע בהם אתה וכל־ביתך׃
15. וכאשר החלותי לדבר צלחה עליהם רוח הקדש כאשר צלחה עלינו בתחלה׃
16. ואזכר את־דבר האדון אשר אמר יוחנן הטביל במים ואתם תטבלו ברוח הקדש׃
17. ועתה אם־מתנה אחת נתן האלהים להם ולנו המאמינים באדון ישוע המשיח מי אנכי כי אעצר לאלהים׃
18. ויהי כשמעם זאת ויחרישו ויהללו את־האלהים ויאמרו אכן גם־לגוים נתן האלהים התשובה לחיים׃
19. והנפוצים מפני הצרה אשר היתה על־אודת אסטפנוס הלכו ובאו עד־פינוקיא וקפרוס ואנטיוכיא ולא דברו את־הדבר כי אם־אל־היהודים לבדם׃
20. ויהי בתוכם אנשי קפרוס וקוריני אשר באו אל־אנטיוכיא וידברו גם־אל־היונים ויבשרו אתם את־האדון ישוע׃
21. ותהי עמהם יד־יהוה ומספר רב האמינו וישובו אל־האדון׃
22. וישמע הדבר באזני הקהלה אשר בירושלים וישלחו את־בר־נבא אל־אנטיוכיא׃
23. ויבא שמה וישמח כראתו את־חסד האלהים ויזהר את־כלם לדבקה באדון בלב נכון׃
24. כי איש טוב היה ומלא רוח הקדש ואמונה ויאספו לאדון עם רב׃
25. וילך בר־נבא משם אל־טרסוס לבקש את־שאול וימצא אתו ויביאהו אל־אנטיוכיה׃
26. ויהיו ישבים יחד בקהלה שנה תמימה ומלמדים עם רב אז הוחל באנטיוכיא לקרא את־התלמידים בשם משיחיים׃
27. ויהי בימים ההם ויבאו נביאים מירושלים אל־אנטיוכיא׃
28. ויקם אחד מהם ושמו אגבוס ויגד על־פי הרוח כי רעב גדול יבוא על־כל־ישבי תבל ויהי־כן בימי קלודיוס׃
29. ויועצו התלמידים לשלח איש איש מאשר תשיג ידו לעזרת האחים הישבים ביהודה׃
30. וכן גם־עשו וישלחו אל־הזקנים על־ידי בר־נבא ושאול׃

Chapter 12

1. בעת ההיא שלח המלך הורדוס את־ידו להרע לאנשים מן־הקהל׃
2. וימת את־יעקב אחי יוחנן בחרב׃
3. וירא כי־טוב הדבר בעיני היהודים ויוסף לתפש גם־את־פטרוס והימים ימי חג־המצות׃
4. ויאחז אתו ויתנהו במשמר וימסרהו לארבע מחלקות של־ארבעה אנשי צבא לשמרו כי אמר להעלותו אחרי הפסח לפני העם׃
5. פטרוס היה עצור במשמר והקהלה העתירה בעדו בחזקה אל־האלהים׃
6. ויהי בלילה ההוא אשר אמר הורדוס להביאו מחר לדין ויישן פטרוס בין־שני אנשי צבא והוא אסור בשנים אזקים ושמרי הפתח שמרים את־המשמר׃
7. והנה מלאך יהוה נצב עליו ואור נגה בחדר ויספק על־ירך פטרוס ויעירהו לאמר קום מהרה ויפלו מוסרותיו מעל ידיו׃
8. ויאמר אליו המלאך חגר מתניך והנעל את־רגליך ויעש כן ויאמר אליו עטה מעילך ולך אחרי׃
9. ויצא וילך אחריו ולא ידע אם־אמת הוא הנעשה־לו על־ידי המלאך כי כמראה היה בעיניו׃
10. ויעברו דרך המשמרת הראשונה והשניה ויבאו עד־שער הברזל אשר יצאו בו העירה ויפתח השער לפניהם מאליו ויצאו החוצה וילכו מהלך רחוב אחד והמלאך סר מעליו פתאם׃
11. ויהי בשובו אל־דעתו ויאמר פטרוס עתה זה ידעתי באמת כי האלהים שלח את־מלאכו ויפלטני מיד הורדוס ומכל־מזמת עם היהודים׃
12. הוא חשב כזאת והוא בא עד־בית מרים אם יוחנן המכנה מרקוס אשר נקהלו־שם רבים והם מתפללים יחד׃
13. וידפק על־דלת השער ותגש נערה להקשיב ושמה רודי׃
14. ותכר את־קול פטרוס ומשמחתה לא־פתחה לו את־דלת השער ותרץ הביתה ותגד להם כי־פטרוס עמד על־השער׃
15. ויאמרו אליה משגעת את והיא מתאמצת כי־כן הוא ויאמרו מלאכו הוא׃
16. ופטרוס הרבה לדפק ויפתחו ויראהו וישתוממו׃
17. והוא רמז להם בידו לחשות ויספר להם את אשר־הוציאו האדון מן־המשמר ויאמר הגידו את־זאת ליעקב ולאחים ויצא וילך־לו למקום אחר׃
18. הבקר אור ומבוכה לא־קטנה היתה בין אנשי הצבא על־פטרוס מה־היה לו׃
19. ויהי כאשר בקש אותו הורדוס ולא מצאו חקר את־השמרים ויצו להוציאם למות וירד מיהודה אל־קסרין וישב שם׃
20. ואיבה היתה בין הורדוס ובין בני־צור וצידון ויבאו אליו בלב אחד ויפתו את־בלסטוס אשר על־חדר המלך ויבקשו שלום יען לקחו מחית ארצותם מארץ המלך׃
21. ויהי ביום המועד וילבש הורדוס לבוש מלכות וישב על־כסא המשפט ויטף אליהם אמרתו׃
22. ויריעו לו העם לאמר קול אלהים הוא ולא קול אדם׃
23. ויכהו מלאך־יהוה פתאם עקב אשר לא־נתן הכבוד לאלהים ויאכלהו תולעים ויגוע׃
24. ודבר אלהים הולך ורב׃
25. וישובו בר־נבא ושאול מירושלים אחרי כלותם את־השמוש ויקחו אתם את־יוחנן המכנה מרקוס׃

Chapter 13

1. ואנשים נביאים ומלמדים היו באנטיוכיא בקהלה אשר־בה בר־נבא ושמעון הנקרא ניגר ולוקיוס הקוריני ומנחם אשר גדל עם־הורדוס שר־הרבע ושאול׃
2. ויהי בשרתם את־יהוה ובצומם ויאמר רוח הקדש הבדילו לי את בר־נבא ואת־שאול למלאכה אשר קראתים לה׃
3. ויצומו ויתפללו ויסמכו את־ידיהם עליהם וישלחום׃
4. והמה המשלחים על־ידי רוח הקדש ירדו אל־סלוקיא ומשם באו באניה אל־קפרוס׃
5. ויבאו אל־עיר סלמיס ויגידו את־דבר האלהים בבתי הכנסיות אשר ליהודים ויהי להם גם־יוחנן למשרת׃
6. ויעברו בכל־האי עד־פפוס וימצאו איש מכשף אחד נביא־שקר איש יהודי ושמו בר־ישוע׃
7. אשר היה עם־סרגיוס פולוס שר המדינה איש נבון והוא קרא אליו את־בר־נבא ואת־שאול ויתאו לשמע את־דבר האלהים׃
8. ויעמד לנגדם אלימא המכשף כי־זה תרגום שמו ויבקש להטות את־השר מן־האמונה׃
9. ושאול הנקרא גם־פולוס מלא רוח הקדש ויסתכל בו׃
10. ויאמר אתה המלא כל־מרמה וכל־עולה בן־בליעל ושונא כל־צדק הלא תחדל לסלף את־דרכי יהוה הישרים׃
11. ועתה הנה יד־יהוה בך והיית עור ולא תראה את־השמש עד־עת מועד ותפל עליו פתאם אפלה וחשכה ויפן הנה והנה ויבקש איש להוליכו בידו׃
12. והשר כאשר ראה את־המעשה האמין וישתומם על־תורת האדון׃
13. ויצאו פולוס והאנשים אשר אתו מפפוס וירדו באניה ויבאו אל־פרגי אשר בפמפוליא ויעזב אתם יוחנן וישב ירושלים׃
14. והמה נסעו מפרגי ויבאו אל־אנטיוכיא אשר בפיסדיא ויבאו אל־בית הכנסת ביום השבת וישבו׃
15. ויהי אחר קריאת התורה והנביאים וישלחו אליהם ראשי הכנסת לאמר אנשים אחים אם־יש לכם דבר־מוסר לעם דברו׃
16. ויקם פולוס וינף ידו ויאמר אנשי ישראל ויראי אלהים שמעו׃
17. אלהי העם הזה אלהי ישראל בחר באבותינו וירומם את־העם בהיותם גרים בארץ מצרים ובזרוע רמה הוציאם משם׃
18. וישא אתם ויכלכלם במדבר כארבעים שנה׃
19. וישמד שבעה גוים בארץ כנען ויחלק את־ארצם להם לנחלה׃
20. ואחרי־כן נתן להם שפטים כארבע מאות וחמשים שנה עד־ימי שמואל הנביא׃
21. וישאלו מלך ויתן להם אלהים את־שאול בן קיש איש משבט בנימין ארבעים שנה׃
22. וכהסירו אותו ויקם את־דוד למלך עליהם אשר גם־העיד עליו לאמר מצאתי דוד את־בן־ישי איש כלבבי והוא יעשה את־כל־חפצי׃
23. וזה הוא אשר מזרעו הקים האלהים כפי ההבטחה גואל לישראל את־ישוע׃
24. אשר לפני בואו קדם יוחנן לקרא את־טבילת התשובה אל־כל־עם ישראל׃
25. ויהי ככלות יוחנן את־מרוצתו ויאמר למי תחשבוני לא אני הוא כי הנה הוא־בא אחרי ואני נקלתי מהתיר את־נעלי רגליו׃
26. אנשים אחים בני משפחת אברהם ויראי אלהים אשר בקרבכם לכם שלוח דבר הישועה הזאת׃
27. כי־ישבי ירושלים וראשיהם יען אשר לא הכירהו מלאו במשפטם אשר שפטהו את־דברי הנביאים הנקראים בכל־שבת׃
28. ואף כי־לא מצאו־בו משפט־מות שאלו מאת פילטוס להמיתו׃
29. וכאשר השלימו את־כל־הדברים הכתובים עליו הורידו אותו מן־העץ ויניחהו בקבר׃
30. אבל האלהים הקימו מן־המתים׃
31. וירא ימים רבים אל־העלים אתו מן־הגליל ירושלימה והמה עתה עדיו אל־העם׃
32. ואנחנו מבשרים אתכם את־בשורת ההבטחה אשר היתה לאבותינו כי אתה מלא האלהים לנו בניהם בהקימו את־ישוע׃
33. ככתוב במזמור השני בני אתה אני היום ילדתיך׃
34. ועל־אשר הקים אתו מן־המתים לבלתי שוב עוד לשחת כה אמר אתן לכם חסדי דוד הנאמנים׃
35. על־כן הוא אמר גם־במקום אחר לא־תתן חסידך לראות שחת׃
36. כי דוד גוע אחרי שרתו בדורו לעצת האלהים ויאסף אל־אבותיו וירא את־השחת׃
37. ואשר האלהים הקים אותו הוא לא־ראה השחת׃
38. לכן אנשים אחים יודע לכם כי על־ידי־זה הגד לכם סליחת החטאים׃
39. ובכל אשר לא־יכלתם להצטדק בתורת משה כל־המאמין יצדק על־ידו׃
40. לכן השמרו לכם פן־יבוא עליכם הנאמר בנביאים׃
41. ראו בגדים והתמהו ושמו כי־פעל פעל אני בימיכם פעל אשר לא תאמינו כי־יספר לכם׃
42. ובצאת היהודים מבית הכנסת בקשו מהם הגוים לדבר אליהם את־הדברים האלה בשבת הבאה׃
43. ורבים מן־היהודים ומגרי הצדק הלכו אחרי פולוס ובר־נבא בהפרד הקהל והמה דברו על־לבם ויזהירום לעמד בחסד האלהים׃
44. ובשבת השנית נקהלה כמעט כל־העיר לשמע את־דבר יהוה׃
45. ויהי כראות היהודים את־המון העם וימלאו קנאה ויכחישו את־דברי פולוס הכחש וגדף׃
46. אז הגידו פולוס ובר־נבא על־פניהם לאמר בדין היה להשמיע אתכם בראשונה את־דבר האלהים ועתה אחרי אשר־מאסתם אותו ואינכם זכים בעיניכם לחיי העולם לכן הננו פנים אל־הגוים׃
47. כי כן צוה עלינו האדון נתתיך לאור גוים להיות ישועתי עד־קצה הארץ׃
48. וישמחו הגוים כשמעם ויהללו את־דבר יהוה ויאמינו כל אשר היו מוכנים לחיי עולם׃
49. ויפרץ דבר־יהוה בכל־המקום׃
50. אך היהודים הסיתו את־הנשים החסידות והחשובות ואת־אצילי העיר ויעוררו רדיפה על־פולוס ובר־נבא ויגרשום מגבולם׃
51. והמה נערו עליהם את־העפר מעל רגליהם וילכו לאיקניון׃
52. והתלמידים מלאו שמחה ורוח הקדש׃

Chapter 14

1. ויהי באיקניון ויבאו יחדו אל־בית כנסת היהודים וידברו־שם עד כי־האמין המון רב מן־היהודים ומן־היונים׃
2. אך היהודים אשר לא האמינו עוררו והכעיסו את־נפשות הגוים על־האחים׃
3. וישבו־שם ימים רבים וילמדו בבטחונם ביהוה המעיד על־דבר חסדו בעשותו על־ידם אתות ומופתים׃
4. ויחלק המון העיר לחצי אלה נטו אחרי היהודים ואלה אחרי השליחים׃
5. ותהי מהומת הגוים והיהודים עם־ראשיהם להתעלל בהם ולסקלם׃
6. ויודע להם ויברחו לערי לוקוניא אל־לוסטרא ודרבי וסביבותן׃
7. ויבשרו־שם הבשורה׃
8. ואיש נכה רגלים היה בלוסטרא והוא ישב פסח מבטן אמו ולא הלך מימיו׃
9. וישמע את־פולוס מדבר והוא הסתכל בו וירא כי־אמונה בו להושע׃
10. ויאמר בקול גדול עמד הכן על־רגליך וידלג ויתהלך׃
11. והמון העם כראותם את אשר עשה פולוס נשאו את־קולם ויאמרו בלשון לוקונית ירדו אלינו האלהים בדמות אנשים׃
12. ויקראו לבר־נבא בל ולפולוס קראו הרמיס באשר הוא ראש המדברים׃
13. וכהן בית־בל אשר מחוץ לעירם הביא השערה שורים ועטרות ויחפץ לזבח הוא והמון העם׃
14. ויהי כשמע זאת השליחים פולוס ובר־נבא ויקרעו את־בגדיהם וירוצו אל־תוך־העם׃
15. ויצעקו לאמר אנשים למה תעשו כזאת גם־אנחנו בני־אדם חלשים כמוכם ונבשרה אתכם למען שוב תשובו מן־הבליכם אלה אל־אלהים חיים אשר עשה את־השמים ואת־הארץ ואת־הים ואת־כל־אשר־בם׃
16. ואשר בדרות קדם הניח לכל־הגוים ללכת בדרכיהם׃
17. וגם לא־חדל להעיד על־עצמו וייטב לנו בתתו מטר מן־השמים ועתות שבע וימלא לבותינו מזון וששון׃
18. ואף בדברים האלה כמעט לא־עצרו כח להניא את־העם מזבח להם׃
19. ויבאו שמה יהודים מן־אנטיוכיא ומן־איקניון ויסיתו את־העם וירגמו את־פולוס באבנים ויסחבהו חוצה לעיר בחשבם כי מת׃
20. ויסבו אתו התלמידים ויקם ויבא העירה וממחרת יצא אל־דרבי הוא ובר־נבא׃
21. ויבשרו את־הבשורה בעיר ההיא ואחרי העמידם תלמידים הרבה שבו אל־לוסטרא ואיקניון ואנטיוכיא׃
22. ויחזקו את־נפשות התלמידים ויזהירו אתם לעמד באמונה וכי רק־בצרות רבות בוא נבוא אל־מלכות האלהים׃
23. ויבחרו להם זקנים בכל־קהלה וקהלה ויתפללו ויצומו ויפקידום ביד האדון אשר האמינו בו׃
24. ויעברו בפיסדיא ויבאו אל־פמפוליא׃
25. וישמיעו את־דבר יהוה בפרגי וירדו אל־אטליא׃
26. ומשם באו באניה אל־אנטיוכיא אשר נמסרו־שם לחסד אלהים על־המלאכה אשר מלאו אתה׃
27. ובבאם שמה הקהילו את־העדה ויגידו את כל־אשר עשה אתם האלהים ואת אשר־פתח לגוים פתח האמונה׃
28. וישבו שם עם־התלמידים ימים לא מעטים׃

Chapter 15

1. ואנשים ירדו מיהודה וילמדו את־האחים לאמר אם־לא תמולו כדת משה לא תושעון׃
2. ויהי על־זאת ריב ומחלקת לא־קלה לפולוס ולבר־נבא עמהם ויגזרו כי־פולוס ובר־נבא ואחרים מהם יעלו ירושלים אל־השליחים והזקנים על־אדות השאלה הזאת׃
3. ותלוה אתם הקהלה ויעברו את־פינוקיא ואת־שמרון מספרים את־תשובת הגוים וישמחו את כל־האחים שמחה גדולה׃
4. ויהי כבאם ירושלים ויקבלו אתם הקהלה והשליחים והזקנים ויגידו להם את־אשר הגדיל האלהים לעשות עמהם׃
5. ויקומו אנשים מאמינים מכת הפרושים ויאמרו כי־חובה היא למול אתם ולצותם לשמר את־תורת משה׃
6. ויקהלו השליחים והזקנים לעין בדבר הזה׃
7. ויהי ברבות המחלקת קם פטרוס ויאמר אליהם אנשים אחים אתם ידעתם כי מימים ראשנים בי בחר האלהים מכלנו אשר ישמעו הגוים מפי את־דבר הבשורה ויאמינו׃
8. והאלהים ידע הלבבות העיד עליהם בתתו גם־להם את־רוח הקדש כאשר נתן לנו׃
9. ולא הבדיל בינינו וביניהם כי טהר את־לבבם על־ידי האמונה׃
10. ועתה מה־תנסו את האלהים לשום על על־צוארי התלמידים אשר גם־אבותינו גם אנחנו לא יכלנו לשאת׃
11. אבל בחסד ישוע המשיח אדנינו נאמין להושע כמוהם כמונו׃
12. ויחרישו כל־הקהל וישמעו אל־בר־נבא ואל־פולוס מספרים את־האתות והמופתים אשר הרבה האלהים לעשות על־ידיהם בקרב הגוים׃
13. ויכלו לדבר ויען יעקב ויאמר אנשים אחים שמעו אלי׃
14. שמעון ספר איך האלהים ראה לו בראשונה לקחת מבין הגוים עם לשמו׃
15. ולזאת מסכימים דברי הנביאים ככתוב׃
16. אחרי זאת אשוב ואקים את־סכת דויד הנפלת והרסותיה אקים ובניתיה׃
17. למען ידרשו שארית אדם את־יהוה וכל־הגוים אשר־נקרא שמי עליהם נאם־יהוה עשה כל־אלה׃
18. נודעים לאלהים מעולם כל־מעשיו׃
19. ועל־כן אני דן שלא להחמיר על־השבים מן־הגוים לאלהים׃
20. רק לכתב אליהם אשר ירחקו מטמאת האלילים ומן־הזנות ומבשר הנחנק ומן־הדם׃
21. כי משה מדרת עולם יש־לו מגידיו בכל־עיר ועיר ויקרא בבתי הכנסיות מדי שבת בשבתו׃
22. וייטב בעיני השליחים והזקנים עם־כל־הקהל לבחר מהם אנשים ולשלח אתם אל־אנטיוכיא עם־פולוס ובר־נבא את־יהודה המכנה בר־שבא ואת־סילא אנשי־שם בין האחים׃
23. ויכתבו וישלחו על־ידם לאמר אנחנו השליחים והזקנים והאחים שאלים לשלום האחים אשר מן־הגוים באנטיוכיא ובסוריא ובקיליקיא׃
24. יען וביען שמענו כי יצאו מאתנו מבלבלים אתכם ומקלקלים נפשתיכם בדברים באמרם לכם להמול ולשמר את־התורה אשר לא צוינו אותם׃
25. לכן טוב בעיני כלנו יחדו לבחר אנשים לשלחם אליכם עם־חביבינו בר־נבא ופולוס׃
26. אנשים אשר מסרו נפשם על־שם אדנינו ישוע המשיח׃
27. על־כן שלחנו את־יהודה ואת־סילא אשר גם־המה יגידו זאת בפיהם׃
28. כי טוב לפני רוח הקדש ולפנינו לבלתי שום עליכם משא אחר לבד מאלה הדברים הצריכים׃
29. אשר תרחקו מזבחי אלילים ומן־הדם ומבשר הנחנק ומן־הזנות אם־מאלה תשמרו את־נפשתיכם תיטיבו לעשות ושלום לכם׃
30. וישלחו האנשים ויבאו אל־אנטיוכיא ויקהילו את־העם ויתנו להם את־האגרת׃
31. ויקראו אתה וישמחו על־הנחמה׃
32. ויהודה וסילא אשר גם־הם נביאים נחמו האחים בדברים רבים ויחזקום׃
33. ויהיו שם ימים אחדים וישלחום האחים בשלום אל־השליחים׃
34. וייטב בעיני סילא לשבת שם׃
35. ופולוס ובר־נבא ישבו באנטיוכיא וילמדו ויבשרו את־דבר יהוה המה וגם־רבים אחרים עמם׃
36. ויהי מקץ ימים ויאמר פולוס אל־בר־נבא לכה ונשובה ונפקדה את־אחינו בכל־עיר ועיר אשר קראנו־שם את־דבר יהוה ונראה מה המה׃
37. ובר־נבא יעץ לקחת אתם את־יוחנן המכנה מרקוס׃
38. אך פולוס לא אבה לקחת אתם את־האיש אשר סר מעליהם בפמפוליא ולא־הלך אתם במלאכתם׃
39. ויהי־רגז עד אשר נפרדו איש מאחיו ויקח בר־נבא את־מרקוס ויסע באניה אל־קפרוס׃
40. ופולוס בחר־לו את־סילא וימסרהו האחים אל־חסד יהוה ויצא׃
41. ויעבר בסוריא ובקיליקיא ויחזק את־הקהלות׃

Chapter 16

1. ויבא אל־דרבי ואל־לוסטרא והנה־שם תלמיד אחד ושמו טימותיוס והוא בן־אשה יהודית מאמנת ואביו יוני׃
2. ויהי־לו שם טוב בין האחים אשר בלוסטרא ובאיקניון׃
3. בו בחר פולוס אשר יצא אתו ויקח וימל אתו בעבור היהודים אשר במקומות ההם כי כלם ידעו את־אביו כי יוני הוא׃
4. ויהי בעברם בערים וימסרו להם לשמר את־המצוות אשר גזרו השליחים והזקנים אשר בירושלים׃
5. ותתחזקנה הקהלות באמונה וירב מספרן יום יום׃
6. ויעברו בפרוגיא ובארץ גלטיא כי מנעם רוח הקדש מהשמיע את־הדבר באסיא׃
7. וכבאם אל־מוסיא הואילו ללכת אל־ביתוניא ולא־הניח להם הרוח׃
8. ויחלפו ממוסיא וירדו אל־טרואס׃
9. וחזון נראה אל־פולוס בלילה והנה־איש מוקדון נצב והוא מבקש ממנו לאמר עבר אל־מקדוניא ועזרנו׃
10. וכראתו את־המחזה מיד בקשנו ללכת אל־מקדוניא בהביננו כי האלהים קראנו שמה לבשר אתם הבשורה׃
11. ונצא מן־טרואס ונרד באניה ונבא דרך ישרה אל־סמותרקיא וממחרת אל־נפוליס׃
12. ומשם אל־פילפי ראשית ערי הפלך של־מקדוניא והיא בת־חורין ונשב בעיר הזאת ימים אחדים׃
13. וביום השבת יצאנו אל־מחוץ לעיר אל־יד הנהר אשר־שם מקום תפלה כמנהגם ונשב ונדבר אל־הנשים הנקהלות שמה׃
14. ואשה יראת אלהים ושמה לודיא מכרת ארגמן מעיר תיאטירא שמעה ויפתח יהוה את־לבה להקשיב אל־דברי פולוס׃
15. ותטבל היא ובני ביתה ותבקש ממנו לאמר אם־חשבתם אתי נאמנה לאדון באו־נא אל־ביתי ושבו־בו ותפצר בנו׃
16. ויהי בלכתנו למקום התפלה ותפגע־בנו שפחה בעלת אוב אשר עשתה הון־רב לאדניה בקסמיה׃
17. ותלך אחרי פולוס ואחרינו הלוך וקרוא לאמר האנשים האלה עבדי אל עליון המה המודיעים אתנו ארח הישועה׃
18. וכן עשתה ימים רבים וירע בעיני פולוס הדבר הזה ויפן ויאמר אל־הרוח אנכי מצוך בשם ישוע המשיח לצאת ממנה ויצא בשעה ההיא׃
19. ויראו אדניה כי אזלה תוחלת בצעם ויתפשו את־פולוס ואת־סילא ויסחבום אל־הרחוב לפני זקני העיר׃
20. ויביאום אל־השרים ויאמרו האנשים האלה עכרים את־עירנו והם יהודים׃
21. ומודיעים חקות אשר לא־נכון לנו לקבלם ולעשתם כי רומיים אנחנו׃
22. ויקם גם־העם עליהם והשרים קרעו את־בגדיהם מעליהם ויצוו להכותם בשוטים׃
23. ויהי אחרי הכות אתם מכה רבה וישליכום במשמר ויצוו את־שומר האסורים לשמרם היטב׃
24. והוא כאשר צוה כן השליכם בחדר המשמר הפנימי וישם את־רגליהם בסד׃
25. ויהי כחצות הלילה ויתפללו פולוס וסילא ויזמרו לאלהים והאסורים מקשיבים אליהם׃
26. ופתאם היה רעש גדול עד־אשר זעו מוסדות בית הכלא וכרגע נפתחו כל־הדלתות ומוסרות כלם נתקו׃
27. ושומר האסורים נעור משנתו ויהי כראתו את־דלתות המשמר נפתחות וישלף חרבו ויבקש לאבד את־עצמו בחשבו כי־ברחו האסורים׃
28. ויקרא פולוס בקול גדול לאמר אל־תעש לך מאומה רע כי־פה אנחנו כלנו׃
29. וישאל נרות וידלג פנימה והוא מרעיד ויפל לרגלי פולוס וסילא׃
30. ויוציאם החוצה ויאמר אדני מה־עלי לעשות למען אושע׃
31. ויאמרו האמן באדון ישוע המשיח ותושע אתה וביתך׃
32. ויגידו־לו את־דבר יהוה ולכל אשר בביתו׃
33. ויקחם בלילה בשעה ההיא וירחץ את־חבורותיהם וימהר להטבל הוא וכל־אשר־לו׃
34. ויעלם אל־ביתו וישם שלחן לפניהם ויגל עם־כל־ביתו על־היותו מאמין באלהים׃
35. ובהיות הבקר שלחו השרים את־השוטרים לאמר שלח את־האנשים ההם׃
36. ויגד שמר האסורים לפולוס את־הדברים האלה לאמר שלחו השרים לפטר אתכם ועתה צאו ולכו בשלום׃
37. ויאמר פולוס אליהם הכה הכונו נגד כל־העם בלא־דין ומשפט ואנחנו אנשים רומיים וישליכו אתנו במשמר ועתה בסתר יגרשונו אל־נא כי אם־יבאו המה ויוציאונו׃
38. ויגידו השוטרים לשרים את־הדברים האלה ויהי כשמעם כי־רומיים הם וייראו׃
39. ויבאו ויחלו פניהם ויוציאום וישאלו מהם לצאת מן־העיר׃
40. ויצאו מן־המשמר ויבאו אל־בית לודיא ויראו את־האחים ויזהירום וילכו לדרכם׃

Chapter 17

1. ויהי אחרי עברם באמפפוליס ובאפלוניא ויבאו אל־תסלוניקי אשר־שם בית כנסת היהודים׃
2. ופולוס נכנס אליהם כמשפטו ושלש שבתות דבר עמהם בדברי הכתובים׃
3. פתוח והוכח להם כי־צריך היה אשר יענה המשיח ויקום מן־המתים וכי־זה הוא המשיח ישוע אשר אני מגיד לכם׃
4. ויאמינו מקצתם ויספחו על־פולוס וסילא וגם־יראי אלהים מן־היונים לרב וגם־נשים חשובות מספר לא־מעט׃
5. ויקנאו הסוררים שביהודים ויקחו להם אנשי בליעל מבטלני השוק ויקבצו המון ויהמו את־העיר ויסבו על־בית יסון ויבקשו להביאם חוצה אל־העם׃
6. וכאשר לא־מצאו אותם סחבו את־יסון ואנשים מן־האחים לפני ראשי העיר ויצעקו לאמר הנה המדיחים את־כל־ישבי תבל באו גם־הלום׃
7. ויסון אסף אתם אל־ביתו והם כלם עשים נגד חקי הקיסר באמרם כי יש־מלך אחר והוא ישוע׃
8. ויחרידו את־העם ואת־ראשי העיר אשר שמעו את־זאת׃
9. ויקחו ערבון מידי יסון ומידי האחרים ואחרי־כן פטרום׃
10. והאחים מהרו לשלח את־פולוס ואת־סילא לילה לברואה והם בבאם שמה הלכו לבית־כנסת היהודים׃
11. ואלה היו נדיבים מאנשי תסלוניקי ויקבלו את־הדבר בכל־לב וידרשו בכתובים יום יום לדעת אם־כן הוא הדבר׃
12. ויאמינו הרבה מהם וגם מן־הנשים החשובות היוניות ומן־האנשים לא־מעט׃
13. ויהי כאשר שמעו היהודים אשר מתסלוניקי כי־מגיד פולוס את־דבר אלהים גם־בברואה ויבאו ויעררו את־העם גם־שמה׃
14. וימהרו האחים וישלחו את־פולוס ללכת עד־הים וסילא וטימותיוס נשארו שם׃
15. והמלוים את־פולוס הוליכהו עד־אתינס ויקבלו מצותו אל־סילא וטימותיוס כי־בוא יבאו אליו במהרה וילכו׃
16. ויהי באתינס ופולוס מחכה להם ותתחמץ רוחו בקרבו בראתו את־העיר מלאה אלילים׃
17. על־כן בבית הכנסת דבר עם־היהודים ועם־יראי אלהים ובשוק יום יום עם־הנקרים אליו׃
18. וגם־מקצת הפילוסופים מתלמידי אפיקורוס ומחברת האסטוא התגרו בו ויש אשר אמרו מה־יאמר המפטפט הלז ואחרים אמרים כפי הנראה הוא מגיד אלהי נכר יען כי־בשר אתם את־ישוע ואת התחיה׃
19. ויאחזוהו ויביאהו אל־גבעת המשפט הנקראה בשם אריופגוס ויאמרו הנוכל לדעת מה־היא זו התורה החדשה אשר אתה משמיע׃
20. כי־דברים זרים אתה מביא באזנינו והננו חפצים לדעת מה ענינם׃
21. כי האתיניים כלם וגם הנכרים הגרים שם לא חשו לדבר אחר כי אם־לספר או לשמע חדשות׃
22. ויעמד פולוס בתוך ועד השפטים ויאמר אנשי אתינס הנני ראה בכל כי יראי אלים אתם מאד׃
23. כי אני עבר ומתבונן אל־עבדות אלהיכם ואמצא מזבח אחד כתוב עליו לאל הנעלם ועתה את־אשר עבדתם ואינכם ידעים אתו אני מגיד לכם׃
24. האל אשר עשה את־העולם וכל אשר־בו לא ישכן בהיכלות מעשה ידים כי הוא אדון השמים והארץ׃
25. גם־לא ישרתוהו ידי בני אדם כאלו יצטרך לדבר כי הוא הנתן לכל חיים ונשמה וכל־דבר׃
26. ויושב כל־עממי בני אדם על־כל־פני האדמה מדם אחד ויצב מועדים קבועים וגבולת מושבם׃
27. למען יבקשו את־האלהים אולי ימששהו וימצאהו אף כי־איננו רחוק מכל־אחד ממנו׃
28. כי־בו אנחנו חיים ומתנועעים וקימים כאשר גם־מקצת משורריכם אמרו אף־ילידיו אנחנו׃
29. והנה בהיותנו ילידי האלהים לא־נכון לנו לחשב כי האלהות תדמה לזהב או לכסף או לאבן מעשה חרש ומחשבת בני אדם׃
30. לכן עתה אחרי עבר אלהים על־ימות הסכלות מצוה הוא את־כל־בני האדם בכל־אפסי־ארץ כי שוב ישובו׃
31. יען אשר שת־יום לשפט תבל בצדק על־ידי איש אשר הפקידו ויתן עדות נאמנה לכלם בהקימו אתו מן־המתים׃
32. וכאשר שמעו תחית מתים אלה הלעיגו לו ואלה אמרו על־זאת נשמעך בעת אחרת׃
33. ובכן יצא פולוס מתוכם׃
34. ומקצתם דבקו בו ויאמינו ובהם דיונוסיוס מן־השפטים של־אריופגוס ואשה אחת שמה דמריס ועוד אחרים עמהם׃

Chapter 18

1. אחר כן סר פולוס מאתינס ויבא אל־קורנתוס׃
2. וימצא יהודי נולד בפונטוס ושמו עקילס אשר זה מקרוב בא מן־איטליא הוא ואשתו פריסקילה מפני אשר צוה קלודיוס את־כל־היהודים לסור מעיר רומי׃
3. ויבא אליהם ויהי בהיתם בני אמנות אחת וישב אתם ויעש מלאכתו ואמנותם עשות יריעות אהלים׃
4. וידבר בבית הכנסת בכל־שבת ושבת ויוכח את־היהודים ואת־היונים׃
5. וכבוא סילא וטימותיוס ממקדוניא היה פולוס מתאמץ ברוח להעיד אל־היהודים כי ישוע הוא המשיח׃
6. ויהי כאשר התקוממו וגדפו וינער את־בגדיו ויאמר אליהם דמכם בראשיכם ואנכי נקי מעתה אלכה־לי אל־הגוים׃
7. וילך משם ויבא אל־בית איש ושמו יוסטוס איש ירא אלהים וביתו סמוך לבית הכנסת׃
8. וקריספוס ראש הכנסת האמין באדון הוא וכל־ביתו וגם קורנתים רבים בשמעם האמינו ויטבלו׃
9. ודבר האדון היה אל־פולוס במחזה בלילה לאמר אל־תירא כי אם־דבר ואל־תחשה׃
10. כי־עמך אנכי ואיש אל־יגע בך להרע לך כי־גוי גדול לי בעיר הזאת׃
11. וישב שם שנה וששה חדשים וילמד בהם את דבר האלהים׃
12. ויהי בהיות גליון שר מדינת אכיא ויקומו היהודים כלם יחדו על־פולוס ויביאהו אל־כסא המשפט׃
13. ויאמרו האיש הזה מפתה את־בני האדם לעבד את־אלהים בלא כתורה׃
14. ויהי אך־בקש פולוס לפתח את־פיו וגליון אמר אל־היהודים לאמר אם־היה דבר־פשע או־מעשה נבלה כי־עתה נשאתי ושמעתי אתכם היהודים כמשפט׃
15. אבל אם־היא שאלה על־מלין ושמות והדת שלכם ראו אתם ואני אין רצוני להיות שפט על־דברים כאלה׃
16. ויגרש אתם מלפני כסא המשפט׃
17. ויאחזו כל־היונים את־סוסתניס ראש הכנסת ויכוהו לפני־כסא המשפט וגליון לא־שת לבו גם־לזאת׃
18. ופולוס ישב שם עוד ימים רבים ויפרד מן־האחים וירד באניה ללכת אל־סוריא ואתו פריסקילה ועקילס ויגלח את־ראשו בקנכרי כי נדר עליו׃
19. ויבאו אל־אפסוס ויעזב אתם שם והוא הלך לבית הכנסת וידבר עם־היהודים׃
20. ויבקשו ממנו להאריך ימי שבתו אתם ולא אבה׃
21. כי אם־נפרד מהם באמרו מחיב אני לחג את־החג הבא בירושלים ואחרי־כן אשובה אליכם אם־ירצה יהוה וילך־לו באניה מן־אפסוס׃
22. ויבא אל־קסרין ויעל וישאל לשלום הקהלה וירד אל־אנטיוכיא׃
23. וישב שם ימים אחדים וילך למסעיו ויעבר בארץ גלטיא ופרוגיא ויחזק את־כל־התלמידים׃
24. ואיש יהודי בא אל־אפסוס ועיר מולדתו אלכסנדריא ושמו אפולוס איש דברים ונמרץ בכתובים׃
25. הוא היה מלמד דרך האדון והוא מדבר כחם רוחו ומלמד היטב על־אדות ישוע ולא ידע כי אם־טבילת יוחנן לבדה׃
26. והוא החל לקרא בבית הכנסת בבטחון לבב וישמעו אתו עקילס ופריסקילה ויקחהו אליהם ויוסיפו להגיד לו את־דרך האלהים באר היטב׃
27. ויחפץ ללכת לאכיא ויכתבו האחים אל־התלמידים ויעררו אתם לקבלו ויבא שמה ויעזר הרבה את־המאמינים על־ידי החסד׃
28. כי־בחזקה התוכח עם־היהודים לפני כל־העם ויראם מן־המקראות כי ישוע הוא המשיח׃

Chapter 19

1. ויהי בהיות אפולוס בקורנתוס ויעבר פולוס במדינות העליונת וירד אל־אפסוס וימצא־שם תלמידים׃
2. ויאמר אליהם הקבלתם את־רוח הקדש אחרי אשר האמנתם ויאמרו אליו אף לא שמענו כי ישנו רוח הקדש׃
3. ויאמר אליהם על־מה אפוא הטבלתם ויאמרו על־טבילת יוחנן׃
4. ויאמר פולוס יוחנן הטביל בטבילת התשובה ואמר אל־העם כי־האמן יאמינו באשר יבוא אחריו והוא המשיח ישוע׃
5. ויהי כשמעם זאת ויבאו להטבל בשם ישוע האדון׃
6. ויסמך פולוס את־ידיו עליהם ויבא עליהם רוח הקדש וימללו בלשנות ויתנבאו׃
7. ויהיו כלם כשנים עשר איש׃
8. ויבא אל־בית הכנסת ויקרא־שם בבטחון לבב וידבר עמם כשלשה חדשים ויט את־לבם אל־דברי מלכות האלהים׃
9. אך מקצתם הקשו את־לבבם ולא האמינו וידברו סרה על־הדרך הזה לפני הקהל ויסר מהם ויבדל מתוכם את־התלמידים וידבר אתם יום יום בבית המדרש של־טורנוס׃
10. וכן היתה כשנתים ימים עד כי־שמעו כל־ישבי אסיא גם יהודים גם יונים את־דבר ישוע האדון׃
11. וגבורות גדלות עשה האלהים על־ידי פולוס׃
12. עד כי־גם־הניחו סודרים וחגרת מעל־עור בשרו על־החולים ויסורו מהם תחלאיהם וגם־הרוחות הרעות יצאו׃
13. ואנשים מן־היהודים הסבבים ומלחשים הואילו להזכיר את־שם ישוע האדון על־אחוזי הרוחות הרעות לאמר משביע אני אתכם בישוע אשר פולוס קרא אותו׃
14. והעשים ככה היו שבעת בני סקוה אחד מגדולי כהני היהודים׃
15. ויען הרוח ויאמר את־ישוע אני מכיר ואת־פולוס אני ידע ומי אתם׃
16. ויקפץ עליהם בעל הרוח הרעה ויגבר עליהם ויכריעם עד כי־נסו מן־הבית ההוא עירמים ופצועים׃
17. ויודע הדבר לכל־היהודים והיונים ישבי אפסוס ויפל פחד על־כלם ויגדל שם האדון ישוע׃
18. ורבים מן־המאמינים באו ויתודו ויודיעו את־אשר עשו׃
19. ורבים אשר עסקו במעשי כשפים הביאו את־ספריהם וישרפום לעיני כל ויחשבו את־ערכם וימצאהו חמשת רבבות דינרים׃
20. ודבר יהוה גבר מאד וילך הלך וחזק׃
21. ויהי ככלות הדברים האלה ויועץ פולוס ברוח לעבר בתוך מקדוניא ואכיא וללכת ירושלים ויאמר אחרי היותי שמה ראה אראה גם את־רומי׃
22. וישלח שנים מן־המשרתים אתו את־טימותיוס ואת ארסטוס אל־מקדוניא והוא התמהמה עוד ימים באסיא׃
23. ותהי בעת ההיא מהומה לא קטנה על־אדות דרך יהוה׃
24. כי־צורף כסף אחד דמטריוס שמו עשה היכלות כסף של־ארטמיס המציא לחרשים משכרת לא־מעט׃
25. ויקהל אתם ואת־שאר העסקים במלאכה ההיא ויאמר אנשים אתם ידעים כי מן־המלאכה הזאת עשינו כבוד׃
26. ואתם ראים ושמעים אשר לא באפסוס לבדה כי־גם כמעט באסיא כלה זה פולוס פתה והדיח המון עם־רב לאמר לא־אלהים אלה הנעשים בידים׃
27. ועתה עוד מעט ולא לבד חלקנו זה יהיה לבוז כי אם־גם־היכל ארטמיס המלכת הגדולה יחשב לאין ותכלה תפארתה אשר כל־אסיא וכל־ישבי תבל מכבדים אותה׃
28. ויהי כשמעם את־דבריו וימלאו חמה ויצעקו לאמר גדולה ארטמיס של־האפסיים׃
29. ותמלא כל־העיר מבוכה וישתערו כלם יחדו אל־התאטרון ויחטפו אתם את־גיוס ואת־ארסטרכוס אנשים מקדונים וחברי פולוס במסעיו׃
30. ויואל פולוס לבוא אל־תוך העם ולא־הניחו לו התלמידים׃
31. וגם־מקצת ראשי אסיא אשר היו אהביו שלחו אליו ויזהירו אתו אשר לא־ימלאהו לבו לבוא אל־התאטרון׃
32. ויצעקו־שם אלה בכה ואלה בכה כי מבוכה גדולה היתה בקהל ורבם לא ידעו על־מה־זה נאספו׃
33. וימשכו מתוך ההמון את־אלכסנדר והיהודים דחקו אתו עד־צאתו וינף אלכסנדר את־ידו ויבקש להצטדק לפני העם׃
34. והמה כהכירם כי־הוא יהודי נשאו כלם קול ויצעקו כשתי שעות לאמר גדולה ארטמיס של־האפסיים׃
35. ויהס סופר העיר את־העם ויאמר אנשי אפסוס מי הוא האיש אשר לא ידע כי העיר אפסוס סכנת היא להיכל של־ארטמיס המלכת הגדולה ולצלמה היורד מן־השמים׃
36. ויען אשר אין לכחש בדברים האלה ראוי לכם להיות שקטים ולא לעשות דבר נמהר׃
37. כי הבאתם את־האנשים האלה אשר אינם גזלי מקדש גם־אינם מגדפי מלכתכם׃
38. לכן אם־לדמטריוס ולחרשים אשר אתו דבר־ריב עם־איש הנה־לנו ימי בית־דין ושרי המדינה ויביאו אליהם את־ריבם׃
39. ואם־תבקשו דבר אחר שפוט ישפט בקהל כפי החק׃
40. כי הלא בסכנה אנחנו להתחיב במרד בעבור היום הזה ודבר אין לנו לתת דין וחשבון על־המהומה הזאת׃
41. ויהי כאשר כלה לדבר כדברים האלה וישלח את־הקהל׃

Chapter 20

1. ואחרי אשר שקטה המהומה קרא פולוס לתלמידים ויברכם ויצא ללכת אל־מקדוניא׃
2. ויעבר במדינות ההן ויזהר אתם בדברים רבים ויבא אל־ארץ יון׃
3. וישב שם שלשה חדשים ויהי באמרו ללכת אל־סוריא ויארבו־לו היהודים ויגמר בלבו לשוב דרך מקדוניא׃
4. וילכו אתו עד לאסיא סופטרוס בן־פורוס הברואי ומן־התסלוניקים ארסטרכוס וסקונדוס וגיוס הדרבי וטימותיוס ומן־אסיא טוכיקוס וטרופימוס׃
5. ואלה הלכו לפנינו ויוחילו לנו בטרואס׃
6. ואנחנו יצאנו מן־פילפי אחרי ימי חג־המצות ומקץ חמשה ימים באנו באניה אליהם אל־טרואס ונשב־שם שבעת ימים׃
7. ויהי באחד בשבת כאשר נאספו התלמידים לבצע הלחם וידבר אתם פולוס כי־אמר ללכת משם למחרת היום ויארך הדבר עד־חצות הלילה׃
8. ונרות רבים היו בעליה אשר נאספנו שם׃
9. ובחור אחד שמו אוטיכוס ישב בחלון וירדם בהאריך פולוס את־אמרתו ותגבר עליו שנתו ויפל מהקומה השלישית למטה וישאהו מת׃
10. וירד פולוס ויגהר עליו ויחבקהו ויאמר אל־תבהלו כי נשמתו בו׃
11. ואחר עלה ויבצע הלחם ויטעם וירב לשיח אתם עד־אור הבקר ויצא ללכת לדרכו׃
12. והם הביאו את־הנער חי וינחמו עד־מאד׃
13. ואנחנו קדמנו לרדת באניה ונעבר אסוסה למען נקח־שם אתנו את־פולוס כי־כן צוה והוא חשב בלבו ללכת שמה ברגליו׃
14. ויפגש אתנו באסוס ונקח אתו ונבא אל־מיטוליני׃
15. ומשם יצאנו באניה ונפגע ממחרת אל־מול כיוס וביום השלישי עברנו אל־סמוס ונלן בטרוגוליון ולמחרתו באנו אל־מיליטוס׃
16. כי־פולוס אמר לעבר מעל־פני אפסוס פן־יצטרך להתמהמה באסיא כי אץ לבוא אם־יוכל עד־חג השבועות ירושלים׃
17. וממיליטוס שלח אל־אפסוס ויקרא את־זקני הקהלה׃
18. ויבאו אליו ויאמר להם אתם ידעתם איך הייתי עמכם בכל־עת מן־היום הראשון אשר דרכה רגלי באסיא׃
19. אשר עבדתי את־האדון בכל־ענוה ובדמעות הרבה ובמסות המצאות אתי בנכלי היהודים׃
20. איך לא־כחדתי מכם כל־דבר תועלת והגדתיו לכם ולמדתי אתכם ברבים ובכל־בית ובית׃
21. ואעיד ליהודים וליונים את־התשובה לאלהים ואת האמונה באדנינו ישוע המשיח׃
22. ועתה הנני אסיר הרוח ללכת ירושלים ואינני יודע מה־יקרני שם׃
23. אפס כי־רוח הקדש מעיד בכל־עיר ועיר לאמר כי־מוסרות וצרות נכונו לי׃
24. אבל לא אחשש לאחת מהנה וגם־נפשי לא־יקרה בעיני למען אשלים בשמחה את־מרוצתי ואת־השרות אשר קבלתי מאת האדון ישוע להעיד על־בשורת חסד אלהים׃
25. ועתה הנה ידע אנכי כי אתם כלכם אשר התהלכתי בקרבכם הלוך והשמע את־מלכות יהוה כי לא־תוסיפו עוד ראות פני׃
26. על־כן מעיד אני בכם היום הזה כי־נקי אנכי מדמי כלכם׃
27. כי לא כחדתי מהגיד לכם את־עצת האלהים כלה׃
28. לכן שמרו את־נפשותיכם ואת־כל־העדר אשר הקים אתכם רוח הקדש לפקידים בו לרעות את־עדת האלהים אשר קנה־לו האדון בדם־נפשו׃
29. כי ידע אני אשר אחרי צאתי יבואו בתוככם זאבים עזים אשר לא־יחוסו על־העדר׃
30. וגם־מקרבכם יקומו אנשים דברי תהפכות להטות אחריהם את־התלמידים׃
31. על־כן שקדו וזכרו כי שלש שנים יומם ולילה לא חדלתי לדבר על־לב כל־אחד מכם בדמעות׃
32. ועתה אחי אני מסר אתכם לאלהים ולדבר חסדו אשר־לו היכלת לבנות אתכם ולתת לכם נחלה בקרב כל־המקדשים׃
33. לא חמדתי כסף איש או זהבו או לבושו׃
34. ואתם ידעתם כי־ידי אלה עבדו בעד צרכי ובעד צרכי ההלכים אתי׃
35. ובכל הראיתי אתכם כי כן עלינו לעמל ולתמך את־החלשים ולזכר את־דברי האדון ישוע כי־הוא אמר טוב אשר־תתן משתקח׃
36. ואחרי דברו את־הדברים האלה כרע על־ברכיו ויתפלל עם־כלם׃
37. ויבכו כלם בכי גדול ויפלו על־צוארי פולוס וינשקו לו׃
38. וביותר התעצבו על־הדבר אשר דבר כי לא־יוסיפו עוד לראות פניו וילוהו אל־האניה׃

Chapter 21

1. ויהי כאשר נפרדנו מהם ונרד באניה ונבוא דרך ישרה אל־קוס וממחרת אל־רודוס ומשם אל־פטרה׃
2. שם מצאנו אניה עברת אל־פינוקיא ונרד־בה ונעבר׃
3. ונרא את־פני קפרוס ונעזבנה לשמאל ונעבר אל־סוריא ונגיע אל־צור כי־שמה יוציאו את־מעמסת האניה׃
4. ונמצא את־התלמידים ונשב שם שבעת ימים והם אמרו אל־פולוס על־פי הרוח לבלתי עלות ירושלים׃
5. ויהי אחרי מלאת לנו הימים האלה ונצא ללכת לדרכנו וילוו אתנו כלם עם־נשיהם ועם־טפם עד־מחוץ לעיר ונכרע על־ברכינו על־חוף הים ונתפלל׃
6. ונברך איש את־רעהו ונעל אל־האניה והמה שבו איש לביתו׃
7. ואנחנו כלינו את־דרך הים ונרד מצור אל־עכו ונשאל לשלום האחים ונשב אתם יום אחד׃
8. וממחרת נסענו פולוס ואשר אתו ונבא אל־קסרין ונלך אל־בית פילפוס המבשר אשר הוא אחד מן־השבעה ונשב עמו׃
9. ולו היו ארבע בנות בתולות מתנבאות׃
10. ויהי בהיותנו שם ימים רבים וירד נביא אחד מיהודה ושמו אגבוס׃
11. ויבא אצלנו ויקח את־אזור פולוס ויאסר־בו את־ידיו ואת־רגליו ויאמר כה אמר רוח הקדש ככה יאסרו היהודים בירושלים את־האיש אשר־לו האזור הזה ויסגירהו בידי הגוים׃
12. ויהי כאשר שמענו את־זאת ונבקש ממנו אנחנו ואנשי המקום אשר לא־יעלה ירושלים׃
13. ויען פולוס ויאמר מה־לכם אשר תבכו ותשברו לבבי כי־נכון אנכי לא־לבד להאסר כי גם־למות בירושלים על־שם ישוע האדון׃
14. ולא־אבה שמע ונרף ממנו לאמר רצון יהוה יעשה׃
15. ואחרי הימים האלה נשאנו את־כלינו ונעל ירושלים׃
16. וילכו אתנו גם־תלמידים מקסרין ויביאו אתנו ללון בבית־איש כתי ושמו מנסון והוא תלמיד מימים רבים׃
17. ויהי כבאנו ירושלים ויקבלו אתנו האחים בשמחה׃
18. וממחרת היום נכנס פולוס עמנו אל־יעקב ויבאו שמה כל־הזקנים׃
19. וישאלם לשלום ויספר אחת לאחת את אשר עשה האלהים לגוים בשרותו׃
20. וישמעו ויהללו את־האלהים ויאמרו אליו הנך ראה אחינו כמה רבבות יהודים באו להאמין וכלם מקנאים לתורה׃
21. והם שמעו עליך שמועה כי תלמד את־כל־היהודים אשר בקרב הגוים לסור ממשה באמרך כי־אין עליהם למול את־בניהם וללכת בחקות התורה׃
22. ועתה מה־לעשות הנה האסף יאסף המון העם כי ישמעו כי־באת׃
23. לכן עשה זאת אפוא אשר נאמר אליך׃
24. הנה יש אתנו ארבעה אנשים אשר נדר עליהם אתם קח־לך והטהר אתם ושלם ההוצאות בעדם למען אשר־יגלחו את־ראשם וידעו כלם כי־שמועת שוא שמעו עליך וכי־אתה בעצמך מתהלך בחקות התורה׃
25. ועל־דבר המאמינים בגוים כתבנו וגזרנו אשר לא ישמרו דבר מאלה רק להשמר מזבחי אלילים ומן־הדם ומבשר הנחנק ומן־הזנות׃
26. ויקח פולוס את־האנשים ויטהר אתם וממחרת בא אל־המקדש ויגד כי־מלאו ימי טהרתם עד כי־הקרב קרבן כל־אחד מהם׃
27. ויהי כאשר קרבו שבעת הימים לכלות והיהודים אשר מאסיא ראו אתו במקדש ויעוררו את־כל־ההמון וישלחו־בו את־ידיהם׃
28. ויצעקו לאמר אנשי ישראל עזרו זה הוא האיש המלמד את־כל־אדם אשר בכל־הארץ סרה על־העם הזה ועל התורה ועל המקום הזה וגם־הביא אל־המקדש אנשים יונים ויחלל את־המקום הקדוש הזה׃
29. כי היו ראים את־טרופימוס האפסי בעיר אתו ויחשבו כי־פולוס הביא אתו אל־המקדש׃
30. ותהם כל־העיר וירץ העם ויקבץ ויאחזו את־פולוס וימשכהו אל־מחוץ למקדש ופתאם סגרו הדלתות׃
31. והמה מבקשים להמיתו והשמועה באה אל־שר האלף של־הגדוד כי כל־ירושלים נבוכה׃
32. וימהר ויקח אתו אנשי צבא ושרי מאות וירץ אליהם ויהי כראותם את־שר האלף ואת־אנשי הצבא ויחדלו מהכות את־פולוס׃
33. ויגש שר־האלף ויחזק־בו ויצו לאסרו בנחשתים וישאל מי הוא־זה ומה עשה׃
34. ויענו מן־העם אלה בכה ואלה בכה ולא יכל לדעת מאומה אל־נכון מרב השאון ויצו להוליכו אל־המצד׃
35. ויהי כבואו עד־המעלות וישאהו אנשי הצבא מפני חמת העם׃
36. כי־עם רב הלך אחריו והם צעקים ואמרים הסר אתו׃
37. ויהי טרם הובא פולוס אל־המצד אמר אל־שר האלף התניח לי לדבר אליך דבר ויאמר הידעת יונית׃
38. האם־אינך המצרי אשר לפני הימים האלה העיר מרד והוציא המדברה ארבעת אלפים אנשי דמים׃
39. ויאמר פולוס איש יהודי אנכי מטרסוס בן־עיר קיליקיא אשר איננה בלי־שם ועתה אשאלה מאתך הניחה לי לדבר אל־העם׃
40. וינח לו ויעמד פולוס על־המעלות הניף ידו אל־העם ותהי דממה רבה וידבר בלשון עברית ויאמר׃

Chapter 22

1. אנשים אחים ואבות שמעו־נא את־דברי הצטדקותי אליכם׃
2. ויהי כשמעם כי הוא מדבר אליהם בלשון עברית ויחשו עוד יותר׃
3. ויאמר איש־יהודי אנכי נולד בטרסוס אשר בקיליקיא ומגדל בעיר הזאת לרגלי גמליאל ומלמד לפי דקדוקי תורת אבותינו ואהי מקנא לאלהים כמוכם כלכם היום׃
4. וארדף את־הדרך הזאת עד־מות ואהי אסר ומסגיר לכלא אנשים ונשים׃
5. כאשר גם־יעיד עלי הכהן הגדול וכל הזקנים אשר מהם לקחתי מכתבים ואלך אל־האחים לדמשק לאסר אף־את־הנמצאים שמה ולהביאם ירושלים למען יוסרו׃
6. ויהי אנכי הלך וקרב לדמשק כעת צהרים ופתאם נגה עלי מסביב אור גדול מן־השמים׃
7. ואפל ארצה ואשמע קול מדבר אלי שאול שאול למה תרדפני׃
8. ואען ואמר מי אתה אדני ויאמר אלי אני ישוע הנצרי אשר אתה רדפו׃
9. והאנשים אשר אתי ראו את־האור וייראו ואת־קול המדבר אלי לא שמעו׃
10. ואמר מה־אעשה אדני ויאמר אלי האדון קום לך אל־דמשק ושם יאמר לך את־כל אשר צוית לעשות׃
11. ואני לא־יכלתי לראות מפני זהר האור ההוא והאנשים אשר אתי הוליכוני ביד ואבא לדמשק׃
12. ואיש חסיד כפי התורה ושמו חנניה אשר קנה לו שם טוב בקרב כל־היהודים הישבים שם׃
13. ויבא אלי ויעמד ויאמר אלי שאול אחי שוב ראה ובשעה ההיא נפקחו עיני וראיתיהו׃
14. ויאמר אלהי אבותינו בחר בך לדעת את־רצונו ולראות את־הצדיק ולשמע קול מפיהו׃
15. כי היו תהיה־לו לעד אל־כל־בני האדם על־כל אשר ראית ושמעת׃
16. ועתה למה תתמהמה קום והטבל והתרחץ מחטאתיך בקראך בשם האדון׃
17. ויהי בשובי אל־ירושלים ואתפלל במקדש ותהי עלי יד־יהוה׃
18. וארא אותו מדבר אלי חושה צא במהרה מירושלים כי לא־יקבלו את־עדותך עלי׃
19. ואמר הלא הם יודעים את אשר־השלכתי אל־הכלא והלקיתי בבתי הכנסיות את המאמינים בך׃
20. ובהשפך דם־אסטפנוס עדך אף־אני עמדתי שם חפץ בהרגתו ושומר את־בגדי הרגיו׃
21. ויאמר אלי לך כי אני אל הגוים עד־למרחוק אשלחך׃
22. וישמעו אליו עד־הדבר הזה וישאו את־קולם ויאמרו הסירו איש כזה מעל האדמה כי איננו ראוי כי יחיה׃
23. ויהי בהיותם צעקים ומשליכים את־בגדיהם מעליהם וזרקים עפר השמימה׃
24. ויצו שר האלף להוליכו אל־המצד ויאמר לבדקו במלקות למען ידע מדוע המה ככה צעקים עליו׃
25. ויהי כאשר אסר להכותו ברצועות ויאמר אל־שר המאה העמד עליו האף רשיון לכם להכות איש רומי בלא־דין ומשפט׃
26. וילך שר המאה כשמעו את־הדבר הזה ויגד לשר האלף לאמר ראה מה־תעשה כי האיש הזה רומי הוא׃
27. ויבא שר־האלף ויאמר אמר־לי הרומי אתה ויאמר הן׃
28. ויען שר האלף אני בכסף רב קניתי לי משפט האזרחות הזאת ויאמר פולוס ואני אף־נולדתי בה׃
29. אז הרפו ממנו האנשים אשר באו לבדקו וגם־שר האלף ירא בדעתו כי־רומי הוא והוא אסר אותו׃
30. וממחרת בקש לדעת אל־נכון על־מה שטנים אותו היהודים ויתר מוסרותיו ויצו להביא את־ראשי הכהנים ואת־כל־הסנהדרין ויורד את־פולוס ויעמידהו בתוכם׃

Chapter 23

1. ויבט פולוס אל־הסנהדרין ויאמר אנשים אחים בכל־תמת לבבי התהלכתי לפני אלהים עד היום הזה׃
2. ויצו חנניה הכהן הגדול את־העמדים עליו להכותו על־פיו׃
3. ויאמר אליו פולוס יככה אלהים הקיר המסיד האמנם ישב אתה לדין אתי כתורה ואתה מצוה להכותי שלא כתורה׃
4. ויאמרו העמדים שם את־הכהן הגדול לאלהים תחרף׃
5. ויאמר פולוס אחי לא ידעתי אשר הוא הכהן הגדול כי כתוב נשיא בעמך לא תאר׃
6. ופולוס ידע כי מקצתם צדוקים ומקצתם פרושים ויצעק בתוך הסנהדרין אנשים אחים פרוש בן־פרוש אנכי ועל־תקות המתים ותחיתם אני נדון׃
7. ובדברו הדבר הזה היה ריב בין הצדוקים ובין הפרושים ויחלק ההמון׃
8. כי הצדוקים אמרים אין תחיה ואין מלאך ורוח והפרושים מודים בשניהם׃
9. ותהי המלה גדולה ויקומו הסופרים אשר מכת הפרושים ויתוכחו לאמר לא־מצאנו דבר רע באיש הזה ואם־רוח דבר אליו או מלאך אל־נלחמה באלהים׃
10. והריב הולך וחזק ושר־האלף דאג פן־ישסעו את־פולוס ויצו את־אנשי הצבא לרדת ולחטף אתו מתוכם ולהביאו אל־המצד׃
11. ובלילה ההוא נצב עליו האדון ויאמר חזק פולוס כי כאשר העידות לי בירושלים כן העד תעיד ברומי׃
12. ויהי לפנות הבקר ויתחברו היהודים ויאסרו אסר על־נפשם לאמר כי לא יאכלו ולא ישתו עד אם־יהרגו את פולוס׃
13. ומספר הבאים באלה הזאת היה יותר מארבעים׃
14. ויגשו אל־ראשי הכהנים ואל הזקנים לאמר אסר אסרנו על־נפשנו לבלתי טעם מאומה עד אם־הרגנו את־פולוס׃
15. ועתה הודיעו־נא אתם והסנהדרין את־שר האלף ויורידהו מחר אליכם כאלו תחפצו לדרש היטב את־ענינו ואנחנו נכונים להמיתו בטרם יקרב אליכם׃
16. וישמע בן־אחות פולוס את־ארבם וילך ויבא אל־המצד ויגד לפולוס׃
17. ויקרא פולוס לאחד משרי המאות ויאמר אליו הולך את־הבחור הזה אל־שר האלף כי־דבר לו להודיעו׃
18. ויקחהו ויוליכהו אל־שר האלף ויאמר פולוס האסיר קראני אליו ויבקש ממני להוליך אליך את־הבחור הזה כי־דבר לו להגיד לך׃
19. ויאחז שר האלף בידו ויסר עמו לבדו וישאלהו מה־הוא זה אשר לך להודיעני׃
20. ויאמר כי־נועצו היהודים יחדו לבקש ממך כי מחר תוריד את־פולוס לפני הסנהדרין והמה כאלו חפצים לדעת היטב את־ענינו׃
21. ואתה אל־תשמע להם כי ארבים לו מהם יותר מארבעים איש אשר אסרו אסר על־נפשם לבלתי אכל ושתות בטרם יהרגוהו והמה עתה עמדים ומחכים להבטחתך׃
22. וישלח שר־האלף את־הבחור ויצוהו לבלתי אמר־לאיש כי גלה־לו את־הדבר הזה׃
23. ויקרא לשני שרי מאות ויאמר החלצו מאתכם אנשי־צבא מאתים ללכת לקסרין ופרשים שבעים ומשכי קשת מאתים מן־השעה השלישית בלילה׃
24. ובהמות יכינו להרכיב את־פולוס למען הביאו שלם אל־פליקס הנציב׃
25. ויכתב אגרת וזה תכן דבריה׃
26. קלודיוס לוסיאס אל־פליקס הנציב האדיר שלום׃
27. את־האיש הזה תפשו היהודים ויבקשו המיתו ואבא עם־אנשי הצבא ואפלטהו מתוכם בשמעי כי־רומי הוא׃
28. ובאשר חפצתי לדעת על־מה שטנו אתו הורדתיו אל־הסנהדרין שלהם׃
29. ואמצא כי־שטנו אתו על־דברי שאלות דתם ולא על־דבר אשר יהיה עליו חיב מיתה או מוסרות׃
30. ועתה הנה הגד־לי שהיהודים מתנכלים לאיש הזה ואשלחהו אליך מיד וגם את־שטניו צויתי לבוא ולהגיש שטנתם לפניך ואתה שלום׃
31. ויקחו אנשי הצבא את־פולוס כאשר צוו ויביאהו לילה אל־אנטפטריס׃
32. וממחרת הניחו את־הפרשים ללכת אתו וישובו למצד׃
33. והמה באו אל־קסרין ויתנו את־האגרת בידי הנציב ויעמידו לפניו גם את־פולוס׃
34. ויהי כקרא הנציב את האגרת וישאל מאיזה מדינה הוא ויהי כשמעו כי־הוא מקיליקיא ויאמר׃
35. אשמע את־דבריך בבוא גם־שטניך הנה ויצו לשמרו בבית המשפט אשר להורדוס׃

Chapter 24

1. וירד חנניה הכהן הגדול אחרי חמשת ימים ואתו הזקנים וטרטלוס איש דברים ויודיעו את־הנציב את־דבר ריבם עם־פולוס׃
2. ויהי כאשר קראו־לו ויחל טרטלוס לשטנו ויאמר׃
3. את אשר ישבנו על־ידך בשלום רב ואשר נעשו תקנות רבות לעם הזה בהשגחתך נקבל בכל־עת ובכל־מקום בכל־תודה פליקס האדיר׃
4. אך לבלתי הלאותך הרבה אתחנן אליך אשר תשמענו בקצר דברינו כחמלתך׃
5. כי מצאנו את־האיש הזה כקטב ומגרה מדינים בין כל־היהודים על־פני תבל והוא ראש כת הנצרים׃
6. והוא גם־נסה לחלל את־המקדש ונתפש אותו ונחפץ לשפטו על־פי תורתנו׃
7. ויבא עלינו לוסיאס שר־האלף ברב־כח ויחטפהו מידינו׃
8. ויצו את־שטניו כי־בוא יבאו לפניך ואתה כי־תחקר אתו תוכל לדעת מפיהו את כל־הדברים האלה אשר אנחנו טענים עליו׃
9. וימלאו היהודים את־דבריו לאמר כי־כן הוא׃
10. וירמז הנציב אל־פולוס לדבר ויען ויאמר יען אשר־ידעתי כי זה כמה שנים שופט אתה לעם הזה הנני מצטדק בלב בטוח על־עניני׃
11. אתה תוכל לדעת אשר לא עברו יותר משנים עשר יום מעת עלותי ירושלים להשתחוֺת׃
12. ולא במקדש מצאוני מתוכח עם־איש או־מעורר מהומה בעם ולא בבתי הכנסיות ולא בעיר׃
13. גם אין ביכלתם להוכיח עלי את אשר עתה הם שטנים אותי׃
14. אבל את־זאת מודה אני לפניך כי־בדרך ההיא אשר יקראוה בשם כת בה אני עבד את־אלהי אבותינו בהאמיני בכל־הכתוב בתורה ובנביאים׃
15. ותקותי לאלהים אשר גם־הם יחכו־לה זאת היא כי עתידה להיות תחית המתים לצדיקים ולרשעים׃
16. ובזאת גם־עמלתי להיות תמים־לב לאלהים ולאדם תמיד׃
17. ומקץ שנים רבות באתי להביא נדבות לעמי ולהקריב קרבן׃
18. ואהי מטהר במקדש לא בהמון־עם ולא במהומה וכן מצאוני אנשים יהודים מאסיא׃
19. אשר עליהם היה לעמד־הנה לפניך ולענות בי אם־היה להם דבר נגדי׃
20. או אלה ידברו־נא המה מה־מצאו בי עול בעמדי לפני הסנהדרין׃
21. בלתי אם־הדבר האחד ההוא אשר קראתי בעמדי בתוכם כי על־תחית המתים אני נדון היום לפניכם׃
22. ויהי כשמע פליקס את־הדברים האלה ויאחר את־דינם לעת אחרת כי עניני הדרך הזאת נודעו לו היטב ויאמר ברדת אלי לוסיאס שר האלף אשפט על־דברכם׃
23. ויצו את־שר המאה לשום אתו במשמר ולתת־לו רוחה ולבלתי מנע איש ממידעיו משרת אתו ומבוא אליו׃
24. ואחרי ימים אחדים בא פליקס עם־אשתו דרוסלה והיא יהודית וישלח לקרא לפולוס וישמע אתו על־דבר האמונה במשיח׃
25. ויהי כדברו על־הצדק והפרישות ועל־הדין העתיד לבוא ויחרד פליקס ויען עתה־זה לך ולכשאפנה אשוב לקרא־לך׃
26. והוא מקוה כי פולוס יתן־לו שחד למען יתירהו ובעבור זה קרא לו פעמים הרבה וידבר עמו׃
27. ויהי מקץ שנתים ימים ויקם פרקיוס פסטוס תחת פליקס ופליקס חפץ להתרצות אל־היהודים ויעזב את־פולוס חבוש בבית האסורים׃

Chapter 25

1. ויבא פסטוס אל־המדינה ויעל אחרי שלשת ימים מקסרין לירושלים׃
2. והכהן הגדול וראשי היהודים הודיעהו את־ריבם עם־פולוס׃
3. ויפצרו־בו וישאלו ממנו לעשות חסד עמהם להביאו ירושלים והמה מתנכלים אתו להמיתו בדרך׃
4. ויען אותם פסטוס כי־עצור פולוס בקסרין וכי גם־הוא ישוב שמה בקרוב׃
5. ויאמר לכן ירדו אתי ראשיכם ואם־יש מאום באיש הזה יענו בו׃
6. וישב בתוכם לא יותר מימים עשרה וירד אל־קסרין וממחרת ישב על־כסא המשפט ויצו להביא את־פולוס׃
7. הוא בא והיהודים אשר ירדו מירושלים סבבהו ויאשימו את־פולוס באשמות רבות וקשות אשר לא־יכלו להוכיח׃
8. והוא הצטדק לאמר לא־חטאתי במאומה לא לדת היהודים ולא למקדש ולא לקיסר׃
9. ופסטוס חפץ להתרצות אל־היהודים ויען את־פולוס ויאמר התחפץ לעלות ירושלים להשפט על־אלה לפני שמה׃
10. ויאמר פולוס לפני כסא משפט הקיסר אני עמד ושם נכון לי להשפט לא הרעתי ליהודים כאשר ידעת היטב גם־אתה׃
11. אם־הרעתי ויש־בי דבר משפט־מות בל־אחשך נפשי ממות ואם־אין־בי מאומה מכל אשר הם ענים בי איש לא יוכל להסגירני אל־ידם את־הקיסר אני קורא לדיני׃
12. ויועץ פסטוס עם־יועציו ויען אתו לאמר את־הקיסר קראת אל־הקיסר תלך׃
13. ויהי אחרי ימים וירדו המלך אגרפס וברניקה אל־קסרין לשאל לשלום פסטוס׃
14. ויהי כי־ארכו להם הימים שם ויספר פסטוס למלך את־ריב פולוס לאמר יש־פה איש אשר פליקס הניחו אסור׃
15. ובהיותי בירושלים דברו אלי ראשי הכהנים וזקני היהודים על־אדותיו ויבקשו ממני לחרץ משפטו׃
16. ואען אותם כי אין מנהג הרומיים להסגיר איש למות בטרם יעמד הנשטן לנכח שטניו ונתן־לו מקום להצטדק מן־השטנה׃
17. ולכן כאשר באו הנה יחד חשתי ולא התמהמהתי כי ממחרת היום ישבתי על־כסא המשפט ואצוה להביא את־האיש׃
18. ויעמדו עליו שטניו ולא־הביאו עליו דבר רע מאשר הייתי חשד אתו׃
19. רק היו להם דברי ריבות לנגדו על־עבודת אלהיהם ועל־מת אחד ישוע שמו אשר אמר עליו פולוס כי הוא חי׃
20. ותכבד בעיני השאלה הזאת ואמר החפץ אתה ללכת ירושלים ולהשפט שם על־אלה׃
21. אבל פולוס שאל להניחו במשמר עד־צאת משפטו מלפני אגוסטוס ואצוה לשמרו עד־אשר אשלח אתו אל־הקיסר׃
22. ויאמר אגרפס אל־פסטוס גם־אני חפץ לשמע את־האיש ויאמר מחר תשמענו׃
23. ויהי ממחרת כבוא אגרפס וברניקה בהוד גדול ויבאו אל־אלם המשפט המה ושרי האלף ונגידי העיר ויצו פסטוס ויביאו את־פולוס׃
24. ויאמר פסטוס אגרפס המלך וכל־האישים אשר אתם פה אתנו הנכם ראים את־האיש אשר בגללו פנו אלי כל־המון היהודים גם־בירושלים וגם־פה ויצעקו כי־אינו בדין שיחיה עוד׃
25. ואני כאשר הכרתי כי לא־עשה דבר לחיבו מיתה והוא גם־הוא קרא את־אגוסטוס לדינו יעצתי לשלח אתו שמה׃
26. אך אין־לי לכתב עליו דבר נכון לאדנינו ובעבור זאת הביאתיו לפניכם וביותר לפניך המלך אגרפס למען יחקר וידעתי מה אכתב׃
27. כי לא־יתכן בעיני לשלוח אסיר מבלי הודיע גם את־עלילת הדברים אשר־שמו לו׃

Chapter 26

1. ויאמר אגרפס אל־פולוס נתן־לך לדבר בעד נפשך אז יצטדק פולוס ויושט את־ידו ויאמר׃
2. מאשר אני בנפשי המלך אגרפס כי לפניך אצטדק היום על־כל אשר־שטנים אתי היהודים׃
3. כי אתה ידע היטב כל־המנהגים והשאלות אשר בין היהודים ועל־כן אשאלה מאתך לשמע אתי כארך רוחך׃
4. הנה את־דרכי מנעורי אשר התהלכתי־בה מאז בתוך עמי ובירושלים ידעים אותה כל־היהודים׃
5. כי מימים ראשונים ידעוני אם־ירצו להעיד כי כפרוש התנהגתי על־פי הכת המקפדת ביותר בעבודתנו׃
6. ועתה אני עמד להשפט על־תקות ההבטחה אשר הבטיחה האלהים את־אבותינו׃
7. ואשר שנים עשר שבטינו מיחלים להגיע לה בעבדם את־יהוה תמיד יומם ולילה על־דבר התקוה הזאת אגרפס המלך שטנים אותי היהודים׃
8. מדוע יפלא בעיניכם כי האלהים יחיה מתים׃
9. הן לפנים אני חשבתי צדקה לצרר את־שם ישוע הנצרי עד־מאד׃
10. כאשר עשיתי בירושלים וגם־קדושים רבים אני הסגרתי לבתי כלאים ברשיון אשר קבלתי מאת הכהנים הגדולים וכשנהרגו הסכמתי׃
11. ובכל־בתי הכנסיות יסרתי אתם פעמים רבות ואנסתים לגדף ואתהוללה בם עד־מאד וארדפם עד־לערים אשר חוצה לארץ׃
12. ויהי בלכתי על־זאת לדמשק ברשיון הכהנים הגדולים ובמצותם׃
13. והנה אדני המלך בצהרים בדרך ראיתי אור צח מזהר השמש אשר משמים נגה עלי מסביב ועל ההלכים אתי׃
14. ונפל כלנו ארצה ואשמע קול מדבר אלי בלשון עברית לאמר שאול שאול למה תרדפני קשה לך לבעט בדרבנות׃
15. ואמר מי אתה אדני ויאמר אנכי ישוע אשר אתה רדף׃
16. אבל קום ועמד על־רגליך כי לבעבור זאת נראיתי אליך לבחר־בך למשרת ולעד על־אשר ראית ועל־אשר אראך׃
17. בהצילי אותך מן־העם ומן־הגוים אשר אשלחך עתה אליהם׃
18. לפקח את־עיניהם למען ישובו מחשך לאור ומיד השטן אל־האלהים וימצאו באמונתם בי את־סליחת החטאים ואת־הנחלה בתוך המקדשים׃
19. על־כן המלך אגרפס לא המריתי את־המראה אשר ראיתי מן־השמים׃
20. כי אם־קראתי ראשונה לישבי דמשק וירושלים ובכל־ארץ יהודה וגם לגוים כי ינחמו וישובו אל־האלהים ויעשו מעשים ראוים לתשובה׃
21. ובגלל הדבר הזה תפשו אתי היהודים במקדש ויבקשו להמיתני׃
22. והאלהים היה בעזרי ועד־היום הזה עמד אני ומעיד לפני קטן וגדול ואינני מדבר דבר זולתי אשר דברו הנביאים ומשה כי־עתידות הנה להיות׃
23. כי־המשיח מענה הוא וכי ראשון הוא לקמים מן־המתים להפיץ אור בעם ובגוים׃
24. ויהי הוא מצטדק כזאת ויען פסטוס בקול גדול לאמר הנך משתגע פולוס רב הלמוד הביאך לידי שגעון׃
25. ויאמר פולוס אינני משגע פסטוס האדיר כי אם־דברי אמת וטעם אביע׃
26. כי המלך יודע את־אלה ועל־זאת גם־בבטחון אני מדבר אליו יען אשר לא־אאמין כי־נעלם ממנו דבר מן־הדברים האלה כי לא־בקרן זוית נעשתה זאת׃
27. המלך אגרפס המאמין אתה בנביאים ידעתי כי מאמין אתה׃
28. ויאמר אגרפס אל־פולוס עוד מעט ופתיתני להיות נצרי׃
29. ויאמר פולוס אבקשה מאלהים אשר אם־במעט ואם־בהרבה לא אתה לבדך כי־גם כל־השמעים אותי יהיו כמוני זולתי המוסרות האלה׃
30. ויהי בדברו הדבר הזה ויקם המלך והנציב וברניקה והישבים אתם׃
31. ויסורו החדרה וידברו איש אל־רעהו לאמר האיש הזה לא־עשה דבר אשר יהיה עליו חיב מיתה או מוסרות׃
32. ויאמר אגרפס אל־פסטוס האיש הזה יוכל להפטר לולא קרא את־הקיסר לדינו׃

Chapter 27

1. וכאשר נגמר הדין כי־נעבר באניה אל־איטליא מסרו את־פולוס ומקצת אסירים אחרים אל־שר המאה לגדוד אגוסטוס ושמו יוליוס׃
2. ונרד אל־אניה אדרמטית נכונה לבוא על־פני חוף אסיא ונעבר הימה ויהי אתנו ארסטרכוס מוקדון מן־תסלוניקי׃
3. וממחרת הגענו אל־צידון ויוליוס עשה עם־פולוס חסד וינח לו ללכת אל־מידעיו להעזר בידם׃
4. ונלך משם ונעבר בסביבות קפרוס כי הרוחות היו לנגדנו׃
5. ונעבר את־הים אשר לפני קיליקיא ופמפוליא ונבא אל־מורא אשר בלוקיא׃
6. וימצא־שם שר המאה אניה אלכסנדרית באה לאיטליא ויעבירנו לתוכה׃
7. והאניה הלכה בכבדות ימים רבים ואחרי אשר יגענו ובאנו אל־מול קנידוס לא הניחנו הרוח לחתר אל־היבשה ונעבר מצד לקריטי על־פני הר סלמוני׃
8. ואחרי אשר עברנו בתלאות באנו למקום אחד הנקרא קלילמני אשר קרובה לו עיר ושמה לסיא׃
9. ויהי מקץ ימים רבים כאשר באה עת הסכנה לירדי הים כי גם־הצום כבר עבר ויזהר אתם פולוס׃
10. ויאמר אליהם אנשים ראה אני כי הליכתנו תהיה אך־מרי ונזק גדול לא לבד למעמסה ולאניה כי אם־גם לנפשותינו׃
11. ושר המאה לא־שמע אל־דברי פולוס כי אם־אל־רב החבל ואל־בעל האניה׃
12. ובאשר החוף איננו טוב לעמד־בו בימי הסתיו יעצו הרבים לעבר משם לאמר אולי נוכל הגיע לפיניכס וישבנו שם בימי הסתו והוא חוף בקריטי פונה דרך הדרום מערבה ודרך הצפון מערבה׃
13. ורוח נשבת לאט מדרום ויחשבו כי־תצלח עצתם בידם ויעלו העוגין ויעברו לעמת שפת קריטי׃
14. ויהי כמעט אחרי כן ותפגע־בה רוח נחשל הנקראה אוריקלידון׃
15. ותטרף האניה ולא־יכלה לעמד נגד הרוח ונרף ידינו ממנה וננדף׃
16. ותרץ האניה אל־עבר אי־קטן הנקרא קלודה וכמעט לא יכלנו לאחז העברה׃
17. ואחרי משכם אותה אליהם ויקחו לעזר את־כל־אשר השיגה ידם ויחבשו את־דפני האניה ומיראתם פן־יפלו אל־בין רכסי החול הורידו את־כלי המפרש וכה נדפו׃
18. ויהי הסער הולך וסער עלינו וממחרת הטילו את־המעמסה אל־הים׃
19. וביום השלישי הטלנו בידינו את־כלי האניה אל־הים׃
20. ויהי ימים רבים גם־השמש גם־הכוכבים לא נראו והסערה חזקה עלינו עד־מאד ותכרת ממנו כל־תקות ישועה׃
21. ופולוס עמד בתוכם אחרי האריכם בצום ויאמר אנשים לו שמעתם אלי ולא יצאתם מקריטי כי אז לא קרנו הנזק הזה במריכם׃
22. ועתה אני אמר אליכם חזקו ואמצו כי לא־תאבד נפש מכם בלתי הספינה לבדה׃
23. כי־בלילה הזה נצב עלי מלאך האלהים אשר־לו אנכי ואשר אני עבד אתו׃
24. ויאמר אל־תירא פולוס עליך עוד לעמד לפני הקיסר ועתה הנה נתן־לך האלהים את־כל־ההלכים אתך באניה׃
25. על־כן אנשים חזקו ואמצו כי מאמין אני לאלהים כי־כן יהיה כאשר נאמר אלי׃
26. אך השלך נשלך אל־אחד האיים׃
27. ויהי כבוא ליל ארבעה עשר לטלטולנו בים אדריה כחצות הלילה ויחשבו המלחים כי־קרבה להם יבשת׃
28. ויורידו את־האנך וימצאו עמק הים עשרים קומה ויעברו מעט ויוסיפו להוריד את־האנך וימצאו קומות חמש עשרה׃
29. וייראו פן־יפגעו בשני הסלעים וישליכו מעל־אחורי האניה ארבעה עוגינים אל־הים ויכספו לאור היום׃
30. והמלחים בקשו לברח מן־האניה ויורידו את־העברה אל־הים באמרם כי יש את־נפשם לשלח עוגינים גם־מראש האניה׃
31. ויאמר פולוס אל־שר המאה ואל־אנשי הצבא לאמר אם־אלה לא־ישבו אתנו באניה לא תוכלו אתם להושע׃
32. ויקצצו אנשי הצבא את־חבלי העברה ויתנוה לנפול׃
33. והבקר טרם יאור ופולוס מבקש מכלם לטעם־לחם לאמר היום יום ארבעה עשר אשר חכיתם צמים ולא טעמתם מאומה׃
34. על־כן קרא אני אתכם לטעם לחם כי הוא למחיתכם כי איש איש מכם לא־יפל משערת ראשו ארצה׃
35. הוא דבר את־הדברים האלה והוא לקח את־הלחם ויודה לאלהים לפני כלם ויבצע ויחל לאכל׃
36. ויאמץ לב כלם ויטעמו־אכל גם־המה׃
37. ואנחנו כל־נפש אשר באניה מאתים ושבעים ושש׃
38. ויאכלו לשבעה ויקלו מעל־האניה ויטילו את־הצדה אל־הים׃
39. הבקר אור ולא הכירו את־הארץ אבל ראו כמפרץ וחוף לו ויועצו לנהג אליו את־האניה אם־יוכלו׃
40. ויגדעו את־העוגינים ויעזבום לים ויתירו גם־את־מיתרי ההגה ויפרשו מפרש התרן אל־פני הרוח ויבקשו לבא אל־החוף׃
41. ויפגעו במקום אשר הים משני עבריו ותדבק־בו האניה ותעמד ראשה לא ינוע ואחוריה נשברו משאון הגלים׃
42. ותהי עצת אנשי הצבא להמית את־האסירים פן־ישחה איש מהם וימלט׃
43. ושר המאה חפץ להציל את־פולוס וינא את־עצתם ויאמר מי ידע לשחות ירד ויעבר ליבשה בראשנה והנשארים אלה על־קרשים ואלה על־שברי האניה׃
44. ויהי־כן וימלטו כלם אל־היבשה׃

Chapter 28

1. וכאשר נמלטנו נודע לנו כי־שם האי מליטי׃
2. והנכרים לא המעיטו חסדם עמנו כי־בערו אש ויאספו את־כלנו אליהם מפני הגשם היורד ומפני הקר׃
3. ופולוס אסף לו ערמת קצים וישם על־המוקד ומן־החם יצא אפעה ויאחז בידו׃
4. ויראו הנכרים את־החיה תלויה על־ידו ויאמרו איש אל־רעהו אכן רצח האיש הזה אשר הנקמה לא־הניחה לו לחיות אף כי־נמלט מן־הים׃
5. והוא נער את־החיה מעל ידו אל־תוך האש ולא־הרעה לו מאומה׃
6. והם הוחילו אשר יצבה גופו או־אשר יפל מת פתאם ויחילו עד־בוש והנה לא־קרהו כל־אסון ויהפך לבם ויאמרו כי אלהים הוא׃
7. ובסביבי המקום ההוא היו שדות אשר לראש אנשי האי ושמו פובליוס הוא הביא אתנו לביתו ויכלכל אתנו בטובו שלשת ימים׃
8. ואבי פובליוס מוטל למשכב בקדחת ובמחלה המעים ויבא אליו פולוס ויתפלל וישם עליו את־ידיו וירפאהו׃
9. ואחרי המעשה הזה באו גם־החלים האחרים אשר באי וירפאו׃
10. ויכבדנו כבוד גדול ובלכתנו משם ספקו לנו די צרכנו׃
11. ואחרי שלשת חדשים עברנו משם באניה אלכסנדרית אשר ישבה באי בימי הסתו ואות דגלה התאומים׃
12. ונבא אל־סרקוסא ונשב־שם שלשת ימים׃
13. משם סבנו ונבא אל־רגיון ובנשב רוח דרומית ביום המחרת באנו ביום השני אל־פוטיולי׃
14. ושם מצאנו אחים ויבקשו ממנו לשבת אתם שבעת ימים ובכן הלכנו אל־רומי׃
15. וישמעו האחים את־בואנו ויצאו משם לקראתנו עד לשוק אפיוס ועד לשלשת החניות וירא אתם פולוס ויודה לאלהים ויתחזק׃
16. ואחר באנו אל־רומי העביר שר המאה את־האסירים אל־שר הצבא ולפולוס הניחו לשבת לבדו עם־איש הצבא השמר אותו׃
17. ויהי אחרי שלשת ימים ויקרא פולוס אליו את־ראשי היהודים ויקהלו אליו ויאמר אליהם אנשים אחים אף כי־לא מעלתי מעל בעמנו ובחקות אבותינו אסרוני בירושלים וימסרוני לידי הרומיים׃
18. והם אחרי חקרם אתי אמרו לפטרני כי לא־נמצא בי משפט־מות׃
19. והיהודים קמו־בי ואאנס לקרא את־הקיסר לדיני אך אין־נפשי לשטון את־עמי בדבר׃
20. ובעבור זאת קראתי לכם לראותכם ולדבר עמכם כי בגלל תקות ישראל אסור אני בכבל הזה׃
21. ויאמרו אליו לא קבלנו על־אדותיך אגרות מארץ יהודה ולא־בא הנה אחד מן־האחים אשר הגיד או־דבר עליך דבר רע׃
22. אמנם חפצים אנחנו לשמע את־אשר בלבבך כי נודע לנו אשר בכל מקום יריבו אל־הכת הזאת׃
23. וישימו לו יום מועד ויבאו אליו רבים אל־מלונו ויעד בהם ויבאר את־מלכות אלהים ויוכח להם עניני ישוע מתורת משה ומן־הנביאים מבקר עד־ערב׃
24. ויש אשר שמעו אל־דבריו ויש אשר לא האמינו׃
25. ויחלקו בדעתם ויסורו ללכת לדרכם בדבר פולוס הדבר האחד הזה היטב דבר רוח הקדש לאבותינו בפי ישעיהו הנביא לאמר׃
26. לך ואמרת לעם הזה שמעו שמוע ואל־תבינו וראו ראו ואל־תדעו׃
27. כי שמן לב העם הזה ואזניו כבדו ואת־עיניו השע פן־יראה בעיניו ובאזניו ישמע ולבבו יבין ושב ורפאתיו׃
28. לכן דעו כי לגוים נשלחה תשועת אלהים והמה ישמעו׃
29. ויהי בדברו זאת הלכו מאתו היהודים ויתוכחו הרבה איש עם־רעהו׃
30. ופולוס ישב שנתים ימים בביתו אשר שכר־לו ויקבל את כל־הבאים אליו׃
31. ויקרא את־מלכות האלהים וילמד את־דרכי ישוע המשיח אדנינו בכל־בטחון לבו ואין מנע׃

ROMANS - רומיים

Chapter 1

1. פולוס עבד ישוע המשיח מקרא להיות שליח ונבדל לבשורת אלהים׃
2. אשר הבטיחה מלפנים ביד נביאיו בכתבי הקדש׃
3. על־דבר בנו הנולד מזרע דוד לפי הבשר׃
4. אשר הוכן לבן־האלהים בגבורה לפי רוח הקדשה בתחיתו מבין המתים הוא ישוע המשיח אדנינו׃
5. אשר־בידו קבלנו חן ושליחות להקים משמעת האמונה בכל־הגוים למען שמו׃
6. אשר בתוכם הנכם גם־אתם קרואי ישוע המשיח׃
7. לכל אשר ברומי ידידי אלהים וקרואים להיות קדושים חסד ושלום לכם מאת האלהים אבינו ואדנינו ישוע המשיח׃
8. בראשונה אודה לאלהי בישוע המשיח על־כלכם אשר ספר אמונתכם בכל־העולם׃
9. כי האלהים אשר אני עבד אתו ברוחי בבשורת בנו לעד לי כי תמיד אני מזכיר אתכם׃
10. בהעתירי בתפלותי בכל־עת למען אשר רק־הפעם אצליח ברצון אלהים לבוא אליכם׃
11. כי־נכסף נכספתי לראותכם ולחלק לכם אי־זו מתת רוח למען תתחזקו׃
12. והוא להתנחם עמכם זה בזה באמונה אשר לכם וגם־לי׃
13. ולא־אכחד מכם אחי כי־פעמים רבות שמתי על־לבי לבוא אליכם אך נמנע ממני עד־הנה למען אמצא פרי גם־בכם כמו ביתר הגוים׃
14. מחיב אנכי ליונים וגם ללעזים לחכמים וגם לפתאים׃
15. לכן נדבני לבי להשמיע את־הבשורה גם־אתכם אשר ברומי׃
16. כי אינני בוש מבשורת המשיח באשר גבורת אלהים היא לתשועת כל־המאמין ליהודי בראשונה וכן גם־ליוני׃
17. כי־תגלה בה צדקת אלהים מאמונה אל־אמונה ככתוב וצדיק באמונתו יחיה׃
18. כי נגלה חרון אלהים מן־השמים על כל־רשעת בני אדם ועולתם אשר יעצרו את־האמת בעולה׃
19. יען אשר דעת האלהים גלויה בקרבם כי האלהים הודיעם אותה׃
20. כי מהותו הנעלמה היא כחו הנצחי ואלהותו מעת נברא העולם תודע במעשיו ותראה לבלתי היות־להם להתנצל׃
21. יען בדעתם את־האלהים לא־כבדהו כאלהים וגם־לא הודו לו כי אם־הלכו אחרי ההבל במועצותיהם ויחשך לבם הנבער׃
22. ובאמרם חכמים אנחנו היו לכסילים׃
23. וימירו את־כבוד האלהים אשר איננו נפסד בדמות צלם אדם הנפסד צלם כל־עוף והולך על־ארבע ורמש האדמה׃
24. על־כן גם־נתנם האלהים לטמאה בתאוֺת לבם לנבל גויותיהם איש את־רעהו׃
25. אשר המירו אמת האלהים בכזב ויכבדו ויעבדו את־הבריה תחת בראה המברך לעולמים אמן׃
26. בעבור זאת נתנם האלהים לתאוֺת בושה כי־נשיהם החליפו את־התשמיש כדרכן בשלא כדרכן׃
27. וכן גם־הזכרים עזבו את־תשמיש האשה כדרכה ויחמו זה בזה בתשוקתם ויעשו תועבה זכר עם־זכר ויקחו שכר משובתם הראוי להם בעצם גופם׃
28. וכאשר מאסו להשיג האלהים בדעת נתנם האלהים בידי דעה נמאסה לעשות את אשר־לא יתכן׃
29. וירב בקרבם כל־חמס זנות ורשע בצע ואון וימלאו קנאה ורצח ומריבה ומרמה ותהפכות׃
30. הלכי רכיל ומלשינים שנאי אלהים וגאים וזדים והוללים וחשבי און ואינם שמעים בקול אבותם׃
31. נבערים מדעת ובגדים אכזרים נטרי שנאה ולא רחמנים׃
32. יודעים המה את־משפט אלהים כי־עשי אלה בני־מות הם ולא לבד שיעשו את־אלה כי גם־רצתה נפשם בעשיהם׃

Chapter 2

1. לכן אין לך התנצלות אתה בן־אדם הדן תהיה מי שתהיה כי במה־שתדין את־חברך תחיב את־נפשך באשר אתה הדן תעשה כמעשהו׃
2. וידענו כי־משפט אלהים כפי האמת על־עשי אלה׃
3. ואתה בן־אדם הדן את אשר־פעלו כאלה ועשית כמעשיהם התחשב להמלט ממשפט האלהים׃
4. או התבוז לעתרת טובו ולחמלתו ולארך רוחו ולא תתבונן כי־טובת האלהים תדריך אתך לתשובה׃
5. ובקשי לבבך הממאן לשוב תצבר לך עברה אל־יום עברת האלהים ועת הגלות צדקת משפטו׃
6. אשר ישלם לאיש כמעשהו׃
7. למתמידים בעשות הטוב ומבקשים את־הכבוד וההדר ואת אשר איננו עבר יתן את־חיי העולמים׃
8. ועל־בני המרי ואשר לא־ישמעו לאמת כי אם־לעולה שמעו חרון־אף וחמה׃
9. צרה ומצוקה על־כל־נפש אדם עשה הרע על־היהודי בראשונה וכן גם על־היוני׃
10. וכבוד והדר ושלום לכל־עשה הטוב ליהודי בראשונה וכן גם ליוני׃
11. כי אין־משא פנים עם־האלהים׃
12. כי כל־אלה אשר חטאו בלי תורה גם בבלי־תורה יאבדו ואשר חטאו בתורה גם־על־פי התורה ישפטו׃
13. כי לא שמעי התורה צדיקים לפני האלהים כי אם־עשי התורה הם יצדקו׃
14. כי הגוים אשר אין־להם תורה בעשותם כדברי התורה מאליהם גם־באין תורה הם תורה לנפשם׃
15. בהראותם מעשה התורה כתוב על־לבם ודעתם מעידה בהם ומחשבותם בקרבם מחיבות זאת את־זאת או גם־מזכות׃
16. ביום אשר ישפט האלהים את־כל־תעלמות בני האדם ביד ישוע המשיח כפי בשורתי׃
17. הן אתה נקרא בשם יהודי ונשענת על־התורה והתהללת באלהים׃
18. וידעת הראוי ובהיותך מלמד בתורה תבין בין־טוב לרע׃
19. ובטחת בנפשך להיות מוליך העורים ואור להלכים בחשך׃
20. מיסר לחסרי לב ומורה הפתאים ויש לך מראה הדעת והאמת בתורה׃
21. ואתה אשר תורה אחרים את־נפשך לא תורה אמרת לא תגנב והנך גנב׃
22. אמרת לא תנאף ואתה נאף תשקץ את־האלילים ואתה גזל את־הקדש׃
23. תתהלל בתורה ותנבל את־האלהים בעברך את־התורה׃
24. כי שם האלהים בגללכם מחלל בגוים כאשר כתוב׃
25. הן המילה מועילה אם־תשמר את־התורה אבל אם־עבר אתה את־התורה אז מילתך היתה־לך לערלה׃
26. לכן אם־ישמר הערל את־משפטי התורה הלא תחשב־לו ערלתו למילה׃
27. והערל מלדה המקים את־התורה הלא הוא ידין אתך אשר־יש לך הכתב והמילה ועברת את־התורה׃
28. כי לא־הנראה מחוץ הוא היהודי ולא־הנראה מחוץ בבשר היא המילה׃
29. כי אם־אשר בפנים הוא יהודי ומילה היא אשר בלב כפי הרוח ולא כפי הכתב אשר־לא מבני אדם תהלתו כי אם־מאת האלהים׃

Chapter 3

1. ועתה מה־הוא יתרון היהודי ומה־היא תועלת המילה׃
2. הרבה מכל־פנים בראשון כי־הפקדו בידם דברי אלהים׃
3. כי מה־הוא אם־מקצתם לא האמינו היבטל חסרון אמונתם את־אמונת אלהים׃
4. חלילה אבל יהי האל הוא הנאמן וכל־האדם כזב ככתוב למען־תצדק בדברך תזכה בשפטך׃
5. ואם־עולתנו תרומם את־צדקת האלהים מה־נאמר הכי יש־עול באלהים המשלח חרון אפו לפי דרך בני־אדם אנכי מדבר׃
6. חלילה שאם־כן איך־ישפט האלהים את־העולם׃
7. כי אם־על־ידי כזבי תרבה ותפרץ אמת אלהים לתהלתו למה זה אני אשפט עוד כחוטא׃
8. ולא נעשה כדבר מחרפינו ומקצת מוציאי דבה עלינו לאמר הנה אמרים נעשה הרע למען יצא הטוב אשר דינם יבא עליהם בצדק׃
9. ועתה מה־הוא היש־לנו מעלה יתרה לא במאומה כבר הוכחנו כי גם־היהודים גם־היונים כלם הם תחת החטא׃
10. ככתוב אין צדיק אין גם־אחד׃
11. אין משכיל אין־דרש את־אלהים׃
12. הכל סר יחדו נאלחו אין עשה־טוב אין גם־אחד׃
13. קבר פתוח גרונם לשונם יחליקון חמת עכשוב תחת שפתימו׃
14. אשר אלה פיהם מלא ומררות׃
15. רגליהם ימהרו לשפך־דם׃
16. שד ושבר במסלתם׃
17. ודרך שלום לא ידעו׃
18. אין־פחד אלהים לנגד עיניהם׃
19. ואנחנו ידענו כי כל־מה־שאמרה התורה מדברת אל־אלה אשר תחת התורה למען יסכר כל־פה והיה כל־העולם מחיב לפני אלהים׃
20. יען אשר ממעשי התורה לא־יצדק לפניו כל־בשר כי על־ידי התורה דעת החטא׃
21. ועתה בבלי תורה צדקת אלהים לאור יצאה אשר העידו עליה התורה והנביאים׃
22. והיא צדקת אלהים באמונת ישוע המשיח אל־כל ועל־כל אשר האמינו בו כי אין הבדל׃
23. כי־כלם חטאו וחסרי־כבוד אלהים המה׃
24. ונצדקו חנם בחסדו על־ידי הפדות אשר היתה במשיח ישוע׃
25. אשר שמו האלהים לפנינו לכפרת על־ידי האמונה בדמו להראות את־צדקתו אחרי אשר־העביר את־החטאים שנעשו לפנים בעת חמלת אלהים׃
26. להראות את־צדקתו בעת הזאת להיותו צדיק ומצדיק את־בן־אמונת ישוע׃
27. ועתה איה ההתהללות הלא נשבתה ועל־ידי תורת־מה העל־ידי־תורת המעשים לא כי על־ידי תורת האמונה׃
28. לכן נחשב כי באמונה יצדק האדם בבלי מעשי תורה׃
29. או האלהים רק אלהי היהודים הלא גם אלהי הגוים אכן גם־אלהי הגוים הוא׃
30. כי אחד האלהים המצדיק את־המולים מתוך האמונה ואת־הערלים על־ידי האמונה׃
31. ועתה המבטלים אנחנו את־התורה על־ידי האמונה חלילה אך מקימים אנחנו את־התורה׃

Chapter 4

1. ועתה מה־נאמר על־אברהם אבינו מה־זה השיג לפי הבשר׃
2. כי אם־נצדק אברהם מתוך המעשים לו התהלה אך־לא לפני האלהים׃
3. כי הכתוב מה־הוא אמר והאמן אברהם ביהוה ויחשבה לו צדקה׃
4. הנה הפעל לא־יחשב לו שכרו על־פי החסד כי אם־על־פי החוב׃
5. אבל לאשר איננו פעל כי אם־מאמין במצדיק את־הרשע אמונתו תחשב לו לצדקה׃
6. כאשר גם־דוד מאשר את־האדם אשר האלהים יחשב־לו צדקה בלא מעשים באמרו׃
7. אשרי נשוי־פשע כסוי חטאה׃
8. אשרי אדם לא־יחשב יהוה לו עוֺן׃
9. ועתה האשור הזה העל־המילה הוא אם־גם על־הערלה הלא אמרנו כי לאברהם נחשבה אמונתו לצדקה׃
10. ואיך נחשבה־לו אם־בהיותו נמול או בעודנו ערל הן לא בהיותו נמול כי אם־בערלתו׃
11. ואות המילה קבל לחותם צדקת האמונה אשר היתה־לו בערלתו להיות לאב לכל־המאמינים והם ערלים למען אף־להם תחשב הצדקה׃
12. ולהיות לאב גם־למולים אך־לא לאשר הם נמולים לבד כי אם־גם־הלכים בעקבות האמונה שהיתה־לו לאברהם בעודנו בערלתו׃
13. כי לא על־ידי תורה באה ההבטחה לאברהם ולזרעו להיותו ירש העולם כי אם־על־ידי צדקת האמונה׃
14. כי אלו לבני־התורה הירשה האמונה לריק תהיה וההבטחה בטלה׃
15. כי התורה מביאה קצף כי באשר אין תורה גם אין־שם עברה׃
16. על־כן מתוך אמונה למען לפי־חסד למען תהיה ההבטחה קימת לכל־זרעו לא לבני התורה לבדם כי־גם לבני אמונת אברהם אשר הוא אב לכלנו׃
17. ככתוב כי אב־המון גוים נתתיך והוא האמין בהביט אל־אל המחיה את־המתים והקורא את אשר לא־היה כמו הוה׃
18. באשר אין־תקוה קוה ויאמן למען אשר יהיה לאב המון גוים כמו שנאמר כה יהיה זרעך׃
19. ולא רפתה אמונתו ולא התבונן אל־גופו שכבר נפוג בהיותו כבן־מאת שנה ואל־בלות רחם שרה׃
20. ולא־חלק לבו בהבטחת האלהים כחסר האמונה כי אם־התחזק באמונתו ויתן כבוד לאלהים׃
21. וידע בלבב שלם כי את־אשר הבטיח גם־יכל לעשותו׃
22. על־כן גם־נחשבה־לו לצדקה׃
23. ולא־לבד למענו כתובה זאת שנחשבה לו׃
24. כי אם־גם למעננו אשר עתידה להחשב לנו המאמינים במי שהעיר את־ישוע אדנינו מן־המתים׃
25. אשר נמסר בעבור פשעינו ונעור לבעבור צדקנו׃

Chapter 5

1. לכן אחרי נצדקנו באמונה שלום לנו עם־האלהים באדנינו ישוע המשיח׃
2. אשר בידו מצאנו באמונה מבוא אל־החסד הזה אשר אנחנו עמדים בו ונתהלל בתקות כבוד האלהים׃
3. ולא־זאת בלבד כי אף־נתהלל בצרות יען אשר ידענו כי־הצרה מביאה לידי סבלנות׃
4. והסבלנות לידי עמידה בנסיון והעמידה בנסיון לידי תקוה׃
5. והתקוה היא לא תביש כי הוצקה בלבבנו אהבת אל על־ידי רוח הקדש הנתן לנו׃
6. כי המשיח בעודנו חלשים מת בעתו בעד הרשעים׃
7. הן בעד הצדיק יקשה לאיש למות אכן למות בעד הטוב אולי ישאהו לבו׃
8. אבל בזאת הודיע האלהים את־אהבתו אלינו כי המשיח מת בעדנו בהיותנו עוד חטאים׃
9. ועתה אשר נצדקנו בדמו מה־מאד נושע בו מן־הקצף׃
10. כי אם־נרצינו לאלהים במות בנו בהיותנו איבים אף כי־נושע עתה בחייו אחרי אשר נרצינו׃
11. ולא־זאת בלבד כי גם־מתהללים אנחנו באלהים על־יד אדנינו ישוע המשיח אשר בו עתה קבלנו את־הרצוי׃
12. לכן כאשר על־ידי אדם אחד בא החטא לעולם והמות בעקב החטא וכן עבר המות על־כל־בני אדם מפני אשר כלם חטאו׃
13. כי עד־זמן התורה היה החטא בעולם אך לא־יחשב חטא באין תורה׃
14. אולם המות מלך מאדם עד־משה גם על־אלה אשר לא חטאו בדמיון עברת אדם הראשון אשר־הוא דמות העתיד לבוא׃
15. אך לא כדבר־הפשע דבר המתנה כי אם־בפשע האחד מתו הרבים אף כי־חסד אלהים ומתנתו עדפו עדוף לרבים בחסד האדם האחד ישוע המשיח׃
16. ולא כמו על־ידי חטא אחד כן המתנה כי המשפט יצא מאחד לחיב אבל מתנת החסד היא לזכות מפשעים רבים׃
17. כי אם־בפשע האחד מלך המות על־ידי האחד אף כי־מקבלי עדף החסד ומתנת הצדקה ימלכו בחיים על־ידי האחד ישוע המשיח׃
18. לכן כאשר בפשע אחד נאשמו כל־בני־אדם ככה גם־על־ידי זכות אחת יזכו כל־בני־אדם לחיים׃
19. כי כאשר במרי האדם האחד היו הרבים לחטאים ככה גם על־ידי משמעת האחד יהיו הרבים לצדיקים׃
20. אבל התורה נכנסה למען ירבה הפשע ובאשר רבה החטא עדף ממנו החסד׃
21. למען כאשר מלך החטא במות ככה ימלך גם־החסד על־ידי הצדקה לחיי עולם בישוע המשיח אדנינו׃

Chapter 6

1. אם־כן מה־נאמר הנעמד בחטא למען ירבה החסד׃
2. חלילה לנו כי מתנו לחטא ואיך נוסיף לחיות בו׃
3. או האינכם ידעים כי כלנו הנטבלים למשיח ישוע למותו נטבלנו׃
4. לכן נקברנו אתו בטבילה למות למען כאשר נעור המשיח מן־המתים בכבוד האב כן נתהלך גם־אנחנו בחיים מחדשים׃
5. כי אם־נדבקנו בדמיון מותו אכן גם־נהיה דבוקים לתחיתו׃
6. באשר ידעים אנחנו כי־נצלב אתו האדם הישן אשר בנו למען תבטל גוית החטא לבלתי היותנו עוד עבדים לחטא׃
7. כי אשר מת הוא נקה מן־החטא׃
8. והנה אם־מתנו עם־המשיח נאמין כי גם־נחיה עמו׃
9. באשר ידענו כי המשיח אחרי אשר נעור מן־המתים לא ימות עוד והמות לא ישלט בו עוד׃
10. כי אשר מת מת לחטא פעם אחת ואשר חי חי הוא לאלהים׃
11. וכן גם־אתם חשבו אתכם מתים לחטא וחיים לאלהים במשיח ישוע אדנינו׃
12. אם־כן אפוא אל־תמלך החטאת בגופכם אשר ימות לנטות אחריה בתאוֺתיו׃
13. גם אל־תכינו את־אבריכם להיות כלי־עול לחטא אך תכינו את־נפשכם לאלהים כחיים מעם המתים ואבריכם כלי צדקה לאלהים׃
14. כי החטא לא יוכל למשל עוד בכם יען אינכם תחת יד־התורה כי אם־תחת יד־החסד׃
15. ועתה מה הנחטא יען איננו תחת יד־התורה כי אם־תחת יד־החסד חלילה׃
16. הלא ידעתם כי לאשר תתנו את־נפשכם להיות עבדיו לסור למשמעתו הן עבדים אתם לאשר תשמעו־לו אם־לחטא אלי־מות אם־למשמעת אלי־צדקה׃
17. אבל תודת לאלהים כי־הייתם עבדי החטא ואחר שמעתם בכל־לבבכם אל־תכונת הלקח אשר נמסרתם לו׃
18. שחררתם מידי החטא לכן השתעבדתם לצדקה׃
19. כדרך בני־אדם אני מדבר מפני רפיון בשרכם כי כאשר לפנים הכינותם את־אבריכם לעבודת הטמאה והרשע להרשיע כן עתה הכינו את־אבריכם לעבודת הצדקה להתקדש׃
20. כי־בעת היותכם עבדי החטא חפשים הייתם מן־הצדקה׃
21. ומה אפוא הפרי שהיה לכם אז מן־המעשים אשר עתה תבשו מהם כי אחריתם המות׃
22. אכן עתה בהיותכם משחררים מידי החטא ומשעבדים לאלהים יש לכם פריכם לקדשה ואחריתו חיי עולם׃
23. כי־שכר החטא הוא המות ומתנת חסד אלהים היא חיי העולם במשיח ישוע אדנינו׃

Chapter 7

1. או הלא ידעתם אחי ולידעי התורה אנכי מדבר כי התורה תשלט על־האדם כל־ימי חייו׃
2. כי אשה בעלת־בעל קשורה היא באישה כפי התורה בחייו ובמות הבעל פטורה היא מתורת בעלה׃
3. והנה אם־תהיה לאיש אחר בחיי בעלה נאפת יקרא לה אבל אחרי מות בעלה פטורה היא מן־התורה ואיננה נאפת בהיותה לאיש אחר׃
4. לכן אחי הומתם גם־אתם לתורה בגוית המשיח להיותכם לאחר לאשר נעור מן־המתים למען נעשה־פרי לאלהים׃
5. כי בעת היותנו בבשר תשוקות החטא אשר התעוררו על־ידי התורה היו פעלות באברינו לעשות פרי למות׃
6. אבל עתה נפטרנו מן־התורה כי מתנו לאשר היינו אסורים בו למען נעבד מעתה לפי התחדשות הרוח ולא לפי־ישן הכתב׃
7. אם־כן מה־נאמר הכי התורה חטא היא חלילה אלא לא ידעתי את־החטא בלתי על־ידי התורה כי לא־הייתי יודע החמוד לולי אמרה התורה לא תחמד׃
8. וימצא החטא סבה לו במצוה לעורר בקרבי כל־חמוד כי מבלעדי התורה החטא מת הוא׃
9. ואני חייתי מלפנים בלא תורה וכאשר באה המצוה ויחי החטא׃
10. ואני מתי והמצוה אשר נתנה לחיים היא נמצאה לי למות׃
11. כי־מצא החטא סבה במצוה להתעות אתי ויהרגני על־ידה׃
12. ובכן התורה היא קדושה והמצוה קדושה וישרה וטובה׃
13. הכי הטובה היתה־לי למות חלילה אלא החטא למען יראה כי־חטא הוא הביא לי על־ידי הטובה את־המות למען אשר־יהיה החטא לחטאה יתרה על־ידי המצוה׃
14. כי ידעים אנחנו שהתורה היא רוחנית ואני של־בשר ונמכר תחת יד־החטא׃
15. כי את־אשר אני פעל לא ידעתי כי אינני עשה את אשר־אני רצה בו כי אם־אשר שנאתי אתו אני עשה׃
16. ובעשותי את אשר לא־רציתי בו הנני מודה בזאת כי התורה טובה היא׃
17. ועתה לא־אנכי עוד הפעל אתו כי אם־החטא הישב בי׃
18. כי ידעתי אשר־בי בבשרי לא ישב טוב הן הרצון יש עמדי אבל עשות הטוב לא מצאתי׃
19. כי אינני עשה הטוב אשר־אני רצה בו כי אם־הרע אשר אינני רצה בו אותו אני עשה׃
20. ואם את־אשר לא־רציתי בו אני עשה לא־עוד אנכי הפעל כי החטא הישב בקרבי׃
21. ובכן מצא־אני בי זה החק אנכי רצה לעשות הטוב ודבק־בי הרע׃
22. כי לפי האדם הפנימי חפצתי בתורת אלהים׃
23. אך ראה־אני באברי חק אחר הלחם לחק־שכלי ויוליכני שבי לתורת החטא אשר באברי׃
24. אוי־לי האדם האמלל מי יצילני מגוף המות הזה׃
25. אודה לאלהים בישוע המשיח אדנינו׃
26. לכן בשכלי הנני עבד לתורת האלהים ובבשרי אני עבד לתורת החטא׃

Chapter 8

1. על־כן אין־אשמה באלה אשר הם במשיח ישוע המתהלכים בלא כבשר כי אם־לפי הרוח׃
2. כי תורת רוח החיים במשיח ישוע שחררה אתי מתורת החטא והמות׃
3. כי מה־שלא יכלה התורה לעשות הנחלשה על־ידי הבשר עשה האלהים בשלחו את־בנו בתאר בשר החטא ובעד החטא וירשיע את־החטא בבשר׃
4. למען תמלא חקת התורה בנו המתהלכים בלא כבשר כי אם־לפי הרוח׃
5. כי אשר המה לבשר בעניני הבשר יחשבו ואשר לרוח בעניני הרוח יחשבו׃
6. כי־מחשבת הבשר היא המות ומחשבת הרוח היא החיים והשלום׃
7. יען מחשבת הבשר רק שנאת אלהים היא באשר לא תשתעבד לתורת האלהים ואף איננה יכולה׃
8. ואשר המה בבשר לא יוכלו להיות רצוים לאלהים׃
9. ואתם אינכם בבשר כי אם־ברוח אם־אמנם רוח האלהים שכן בקרבכם כי מי שאין־בו רוח המשיח איננו שלו׃
10. ואם־המשיח בקרבכם אז הגוף מת הוא בדבר החטא והרוח חיים הוא בדבר הצדקה׃
11. ואם־ישכן בקרבכם רוח המעיר את־ישוע מן־המתים הוא אשר העיר את־המשיח מן־המתים גם את־גויותיכם המתות יחיה על־ידי רוחו השכן בקרבכם׃
12. לכן אחי בהיותנו בבשר חיבים אנחנו לא לחיות לפי הבשר׃
13. כי אם־תחיו לפי הבשר מות תמתון ואם־על־ידי הרוח תמותתו את־מעללי הבשר חיה תחיו׃
14. כי־כל אשר רוח אלהים ינהגם בני אלהים המה׃
15. כי לא קבלתם רוח עבדות לשוב לירא כי אם־קבלתם רוח משפט בנים אשר בו קראים אנחנו אבא אבינו׃
16. והרוח ההוא מעיד ברוחנו כי־בני אלהים אנחנו׃
17. ואם־בנים אנחנו גם־ירשים נהיה ירשי אלהים וחברי המשיח בירשה אם־אמנם נתענה אתו למען גם־אתו נכבד׃
18. כי אחשב אשר ענויי הזמן הזה אינם שקולים כנגד הכבוד העתיד להגלות עלינו׃
19. כי הבריאה תערג ועיניה תלויות להתגלות בני האלהים׃
20. כי־נכבשה הבריאה להבל לא מרצונה כי אם־למען הכבש אתה אלי־תקוה׃
21. אשר הבריאה גם־היא תשחרר מעבדות הכליון אל־חרות כבוד בני האלהים׃
22. כי ידענו אשר הבריאה כלה יחד תאנח ותחיל עד־הנה׃
23. ולא־זאת בלבד כי גם־אנחנו אף־אם יש־לנו בכורי הרוח נאנח בנפשנו ונחכה למשפט הבנים פדות גויתנו׃
24. כי נושענו בתקוה אך התקוה הנראה לעינים איננה תקוה כי איך ייחל איש לדבר אשר־הוא ראה׃
25. אבל אם־נקוה לאשר לא ראינהו נחכה לו בסבלנות׃
26. וכן גם־הרוח תמך אתנו בחלשותינו כי לא ידענו מה־להתפלל כראוי אכן הרוח הוא מפגיע בעדנו באנחות עמקות מדבר׃
27. והחקר לבבות יודע את־אשר יחשב הרוח כי כרצון האלהים יפגיע בעד הקדושים׃
28. והנה ידענו כי לאהבי אלהים הקרואים בעצתו הכל יעזר לטוב להם׃
29. כי את אשר ידעם מקדם אתם גם־יעד מקדם להיות דומים לדמות בנו למען יהיה הבכור בתוך אחים רבים׃
30. ואת אשר־יעדם מקדם אתם גם־קרא ואת־אשר קראם אתם גם־הצדיק ואת אשר הצדיקם אתם גם פאר׃
31. ועתה מה־נאמר על־זאת אם־האלהים לנו מי יריב אתנו׃
32. אשר־על־בנו יחידו לא חס כי אם־נתנו בעד כלנו הלא גם־יתן לנו עמו את־הכל׃
33. מי יביא שטנה על בחירי אלהים הן אלהים הוא המצדיק׃
34. ומי־הוא יאשימם הן המשיח אשר מת וביותר אשר נעור מעם המתים הוא לימין האלהים והוא יפגיע בעדנו׃
35. מי יפרידנו מאהבת המשיח הצרה או מצוקה או משטמה או רעב אם־עריה או סכנה או־חרב׃
36. ככתוב כי־עליך הרגנו כל־היום נחשבנו כצאן טבחה׃
37. אבל בכל־אלה גברנו מאד על־ידי האהב אתנו׃
38. ובטוח אנכי כי לא המות ולא החיים לא מלאכים ולא שררות ולא גבורות לא ההוה ולא העתיד׃
39. לא הרום ולא העמק ולא כל־בריה אחרת יוכלו להפרידנו מאהבת האלהים אשר היא במשיח ישוע אדנינו׃

Chapter 9

1. אמת אני מדבר במשיח ולא אשקר ודעתי מעידה לי ברוח הקדש׃
2. כי־גדול עצבוני ואין־קץ לדאבון לבי׃
3. כי מי־יתן היותי אני מחרם מן־המשיח בעד אחי שארי ובשרי׃
4. אשר הם בני ישראל ויש להם משפט הבנים והכבוד והבריתות ומתן התורה ועבודת הקדש וההבטחות׃
5. ולהם האבות ואשר מהם יצא המשיח לפי בשרו אשר־הוא אל על־הכל מברך לעולמים אמן׃
6. אבל לא כאלו נפל דבר אלהים ארצה כי לא־כל אשר הם מישראל גם ישראל המה׃
7. ולא על־היותם זרע אברהם כלם בנים הם כי ביצחק יקרא לך זרע׃
8. כלומר לא בני־הבשר המה בני האלהים כי אם־בני ההבטחה הם הנחשבים לזרע׃
9. כי־דבר הבטחה הוא מה־שנאמר למועד אשוב ולשרה בן׃
10. ולא־זאת בלבד כי־כן היה גם־ברבקה בהיותה הרה לאחד ליצחק אבינו׃
11. כי בטרם ילדו בניה ועוד לא־עשו טוב או־רע למען תקום עצת האלהים כפי בחירתו לא מתוך מעשים כי אם־כרצון הקרא׃
12. נאמר לה כי־רב יעבד צעיר׃
13. ככתוב ואהב את־יעקב ואת־עשו שנאתי׃
14. אם־כן מה־נאמר הכי יש־עול באלהים חלילה׃
15. כי למשה אמר וחנתי את־אשר אחן ורחמתי את־אשר ארחם׃
16. ועל־כן אין הדבר לא־ביד הרצה ולא־ביד הרץ כי אם־ביד האלהים המרחם׃
17. כי־כן הכתוב אמר לפרעה בעבור זאת העמדתיך בעבור הראתך את־כחי ולמען ספר שמי בכל־הארץ׃
18. ויוצא מזה כי את־אשר יחפץ יחננו ואת־אשר יחפץ יקשהו׃
19. וכי תאמר אלי מדוע יוכיח עוד נגד רצונו מי יתיצב׃
20. אמנם בן־אדם מי אתה אשר תריב את־האלהים היאמר יצר ליצרו למה ככה עשיתני׃
21. אם־אין רשות ליצר על־החמר לעשות מגלם אחד כלי אחד לכבוד ואחד לקלון׃
22. ומה אפוא אם־האלהים החפץ להראות זעמו ולהודיע גבורתו נשא בכל־ארך רוחו את־כלי הזעם הנכונים לאבדון׃
23. להודיע גם־את־עשר כבודו על־כלי החנינה אשר יעדם לכבוד׃
24. והם אנחנו אשר קראם לא מן־היהודים בלבד כי אף מן־הגוים׃
25. כדברו בהושע אקרא ללא־עמי עמי וללא־רחמה רחמה׃
26. והיה במקום אשר־יאמר להם לא־עמי אתם יאמר להם בני אל־חי׃
27. וישעיהו קרא בקולו על־ישראל כי אם־יהיה מספר בני ישראל כחול הים שאר ישוב בו כליון חרוץ שטף צדקה׃
28. כי כלה ונחרצה אדני עשה בקרב הארץ׃
29. וכאשר אמר ישעיהו לפנים לולי יהוה צבאות הותיר לנו שריד כמעט כסדם היינו לעמרה דמינו׃
30. ועתה מה־נאמר הגוים אשר לא רדפו אחרי הצדקה השיגו את־הצדקה היא הצדקה אשר מתוך האמונה׃
31. וישראל בבקשו אחרי תורת צדקה לתורת הצדקה לא הגיע׃
32. ועל־מה יען אשר־לא מאמונה דרשוה כי אם־ממעשי התורה כי התנגפו באבן נגף׃
33. ככתוב הנני יסד בציון אבן נגף וצור מכשול וכל־המאמין בו לא יבוש׃

Chapter 10

1. אחי חפץ לבבי ותפלתי לאלהים בעד ישראל אשר יושעו׃
2. כי מעיד אני עליהם שיש להם קנאה לאלהים אך לא־בדעת׃
3. כי את־צדקת אלהים לא ידעו ויבקשו להקים את־צדקתם ובעבור זאת לצדקת אלהים לא נכנעו׃
4. כי המשיח הוא תכלית התורה לצדקה לכל־המאמין בו׃
5. כי־משה כתב על־דבר הצדקה מתוך התורה אשר יעשה אתם האדם וחי בהם׃
6. והצדקה אשר מתוך האמונה כה אמרת אל־תאמר בלבבך מי־יעלה השמימה הלא זאת היא להוריד את־המשיח׃
7. או מי ירד לתהום זאת היא להעלות את־המשיח מן־המתים׃
8. אבל מה־היא אמרת קרוב אליך הדבר בפיך ובלבבך הוא דבר האמונה אשר אנחנו מבשרים׃
9. כי אם־תודה בפיך אשר ישוע הוא האדון ותאמין בלבבך אשר האלהים העירו מן־המתים אז תושע׃
10. כי בלבבו יאמין האדם והיתה לו לצדקה ובפיהו יודה והיתה־לו לישועה׃
11. כי הכתוב אמר כל־המאמין בו לא יבוש׃
12. ואין הבדל בזה בין היהודי ליוני כי אדון אחד לכלם והוא עשיר לכל־קראיו׃
13. כי־כל אשר־יקרא בשם־יהוה ימלט׃
14. ועתה איך יקראו אל־אשר לא־האמינו בו ואיך יאמינו באשר לא שמעו את־שמעו ואיך ישמעו באין מגיד׃
15. ואיך יגידו אם־אינם שלוחים ככתוב מה־נאוו רגלי מבשר שלום מבשר טוב׃
16. אך לא־כלם שמעו לקול הבשורה כי ישעיהו אמר יהוה מי האמין לשמעתנו׃
17. לכן האמונה באה מתוך השמועה והשמועה על־ידי דבר־אלהים׃
18. ואמר הכי לא שמעו אמנם בכל־הארץ יצא קום ובקצה תבל מליהם׃
19. ואמר הכי ישראל לא ידע הנה־כבר משה אמר אני אקניאכם בלא־עם בגוי נבל אכעיסכם׃
20. וישעיהו מלאו לבו לאמר נמצאתי ללא בקשני נדרשתי ללוא שאלו׃
21. ועל־ישראל הוא אמר פרשתי ידי כל־היום אל־עם סורר ומרה׃

Chapter 11

1. ובכן אמר אני הכי זנח האלהים את־עמו חלילה כי גם־אנכי בן־ישראל מזרע אברהם למטה בנימין׃
2. לא־זנח האלהים את־עמו אשר ידעו מקדם או הלא תדעו את־אשר הכתוב אמר באליהו כאשר קרא אל־האלהים על־ישראל לאמר׃
3. יהוה את־נביאיך הרגו ואת־מזבחותיך הרסו ואותר אני לבדי ויבקשו את־נפשי׃
4. אבל מה־ענה אתו מענה אלהים השארתי לי שבעת אלפים איש אשר לא־כרעו לבעל׃
5. וכן גם־בעת הזאת נותרה שארית על־פי בחירת החסד׃
6. ואם היתה זאת על־ידי החסד לא היתה מתוך המעשים כי לולי כן החסד איננו־עוד חסד ואם־היתה מתוך המעשים איננו־עוד חסד כי לולי כן המעשה יחדל להיות מעשה׃
7. ועתה מה־הוא את אשר־בקש ישראל לא השיג רק הנבחרים הם השיגו והנשארים השמינו לבבם׃
8. ככתוב נתן להם האלהים רוח תרדמה עינים לא לראות ואזנים לא לשמע עד־היום הזה׃
9. ודוד הוא אמר יהי־שלחנם לפח ולרשת ולמוקש ולשלומים להם׃
10. תחשכנה עיניהם מראות ומתניהם תמיד המעד׃
11. ובכן אני אמר הנכשלו למען יפלו חלילה אך בפשעם יצאה הישועה לגוים למען הקניאם׃
12. ואם־פשעם עשר העולם וחסרונם עשר הגוים מלאם על־אחת כמה וכמה׃
13. כי אליכם הגוים אני מדבר וכפי אשר שליח הגוים אנכי את־שרותי אפאר׃
14. לו אוכל להקניא את־עמי־בשרי ולהושיע מקצתם׃
15. כי אם־מאיסתם רצוי לעולם מה־אפוא תהיה אספתם הלא חיים מן־המתים׃
16. ואם־התרומה קדש כן גם־העסה ואם־השרש קדש כן גם־הענפים׃
17. וכי נקפו מקצת הענפים ואתה זית היער הרכבת במקומם ונתחברת לשרש הזית ולדשנו׃
18. אל־תתפאר על־הענפים ואם־תתפאר דע שאינך נשא את־השרש כי אם־השרש הוא נשא אותך׃
19. וכי תאמר הלא נקפו הענפים למען ארכב אנכי׃
20. כן הוא המה נקפו על־אשר לא האמינו ואתה הנך קים על־ידי האמונה אל־תתגאה כי אם־ירא׃
21. כי האלהים אם לא־חס על־הענפים הנולדים מן־העץ אולי לא־יחוס גם־עליך׃
22. לכן ראה־נא טובת אלהים וזעמו זעמו על־הנפלים ועליך טובתו אם־תעמד בטובתו ואם־אין כי־עתה גם־אתה תגדע׃
23. וגם־המה אם־לא יעמדו במרים ירכבו כי־יכל האלהים לשוב להרכיבם׃
24. כי אם־אתה נגזרת מעץ אשר הוא בטבעו זית יער והרכבת שלא כטבע בזית טוב אלה היצאים ממנו על־אחת כמה וכמה שירכבו בזית שלהם׃
25. כי לא־אכחד מכם אחי את־הסוד הזה פן־תהיו חכמים בעיניכם כי טמטום הלב למקצת נהיה לישראל עד כי־יכנס מלא הגוים׃
26. ובכן כל־ישראל יושע ככתוב ובא לציון גואל וישיב פשע מיעקב׃
27. ואני זאת בריתי אותם בהסירי חטאתם׃
28. הן לפי הבשורה שנואים הם למענכם אך לפי הבחירה חביבים הם למען האבות׃
29. כי לא־ינחם האלהים על־מתנותיו ועל־קריאתו׃
30. כי כאשר גם־אתם מלפנים ממרים הייתם את־פי אלהים ועתה הוחנתם במרים של־אלה׃
31. כן גם־אלה עתה ממרים היו למען על־ידי חנינתכם גם־הם יחנו׃
32. כי־האלהים הסגיר את־כלם ביד המרי למען יחן את־כלם׃
33. מה־עמק עשר חכמת אלהים ועשר דעתו משפטיו מי יחקר ודרכיו מי ימצא׃
34. כי מי־תכן את־רוח יהוה ואיש עצתו יודיענו׃
35. או מי הקדימו וישלם לו׃
36. הלא הכל ממנו והכל בו והכל אליו אשר־לו הכבוד לעולמים אמן׃

Chapter 12

1. ועתה הנני מזהיר אתכם אחי ברחמי אלהים אשר תשימו את־גויותיכם קרבן חי וקדוש ונרצה לאלהים והיתה זאת עבודתכם השכלית׃
2. ואל־תשתוו לעולם הזה כי אם־התחלפו בהתחדש דעתכם למען תבחנו לדעת מה־הוא רצון האלהים הטוב והנחמד והשלם׃
3. כי על־פי החסד הנתן־לי אמר אני לכל־איש ואיש מכם לבלתי רום־לבבו למעלה מן־הראוי כי אם־יהי צנוע במחשבותיו כפי מדת האמונה אשר־חלק לו האלהים׃
4. כי כאשר בגוף אחד יש־לנו אברים הרבה ואין־פעלה אחת לכל־האברים׃
5. כן אנחנו הרבים גוף אחד במשיח וכל־אחד ואחד ממנו אבר לחברו הוא׃
6. ויש־לנו מתנות שנות כפי החסד הנתן לנו אם־נבואה תהי כפי מדת האמונה׃
7. ואם־לאיש שמוש יעמל בשמוש ואם־מורה בהוראה׃
8. ואם־מוכיח בתוכחה הנותן יעשה בתם־לבב והמנהיג בשקידה והגמל חסד בסבר פנים יפות׃
9. האהבה תהיה בלי חנפה שנאו את־הרע ודבקו בטוב׃
10. באהבת אחים הראו חבה יתרה ובכבוד הקדימו איש את־רעהו׃
11. שקדו ואל־תעצלו התלהבו ברוח עבדו את־האדון׃
12. שמחו בתוחלת סבלו בצרה שקדו על־התפלה׃
13. השתתפו בצרכי הקדושים רדפו הכנסת ארחים׃
14. ברכו את־רדפיכם ברכו ואל־תקללו׃
15. שמחו עם־השמחים ובכו עם־הבכים׃
16. לב אחד יהי לכלכם אל־תהלכו בגדלות כי אם־התחברו עם־השפלים אל־תהיו חכמים בעיניכם׃
17. אל־תשלמו לאיש רעה תחת רעה דרשו הטוב בעיני כל־אדם׃
18. אם־תוכלו ככל־אשר תמצא ידכם היו בשלום עם־כל־אדם׃
19. אל־תנקמו נקם ידידי כי אם־תנו מקום לרגז כי כתוב לי נקם ושלם אמר יהוה׃
20. לכן אם־רעב שנאך האכילהו לחם ואם־צמא השקהו מים כי גחלים אתה חתה על־ראשו׃
21. אל־נא יכבשך הרע כבוש אתה את־הרע בטוב׃

Chapter 13

1. כל־נפש תכנע לגדלת הרשיות כי־אין רשות כי אם־מאת האלהים והרשיות הנמצאות על־יד אלהים נתמנו׃
2. לכן כל־המתקומם לרשות מרד הוא בצווי האלהים והמרדים ישאו את־דינם׃
3. כי השליטים אינם לפחד למעשים הטובים כי אם־לרעים ועל־כן אם־רצונך שלא תירא מן־הרשות עשה הטוב והיה־לך שבח ממנה׃
4. כי־משמשת אלהים היא לטוב לך אך אם־הרע תעשה ירא כי לא לחנם חגרת־חרב היא כי־משמשת אלהים היא נקמת בקצף מכל־עשה הרע׃
5. על־כן עלינו להכנע לא לבד בעבור הקצף כי־גם בעבור דעת חובתנו׃
6. כי לזאת אף־משלמים אתם את־המס כי־משרתי אלהים המה השקדים על־זאת׃
7. לכן תנו לכל־איש כחובתכם המס לאשר־לו המס והמכס לאשר־לו המכס והמורא לאשר־לו המורא והכבוד לאשר־לו הכבוד׃
8. ואל־תהיו חיבים לאיש דבר זולתי אהבת איש את־רעהו כי האהב את־חברו קים את־התורה׃
9. כי מצוֺת לא תנאף לא תרצח לא תגנב לא תענה עד שקר לא תחמד ועוד כאלה כלולות הנה במאמר הזה ואהבת לרעך כמוך׃
10. האהבה לא תרע לרע על־כן האהבה קיום התורה כלה׃
11. וכזאת עשו מדעתכם את־הזמן כי־כבר הגיעה השעה להקיץ מן־השנה כי ישועתנו קרובה עתה מהיום אשר באנו להאמין׃
12. הלילה חלף והיום קרב לכן נסירה־נא את־מעשי החשך ונלבשה את־כלי נשק האור׃
13. וכמו ביום נתהלכה בצניעות לא בזוללות ובשכרון ולא בבעילות ועשות זמה ולא במריבה וקנאה׃
14. כי אם־לבשו את־האדון ישוע המשיח ודאגו לבשרכם אך־לא להגביר התאוֺת׃

Chapter 14

1. ואת־החלוש באמונה אותו קבלו ולא לדין את־המחשבות׃
2. יש מאמין כי נכון לאכל כל־דבר והחלוש יאכל רק את־הירק׃
3. האכל אל־יבז את־אשר לא יאכל ואשר לא יאכל אל־ידין את־האכל כי־קבל אתו האלהים׃
4. מי אתה כי תדין את־עבד האחר הן לאדניו הוא יקום או יפל אבל יוקם כי־יכל האלהים להקימו׃
5. יש מבדיל בין־יום ליום ויש אשר כל־הימים שוים בעיניו ויהי כל־איש נכון בדעתו׃
6. השמר את־היום לאדון שמר אתו ואשר איננו שמר את־היום לאדון איננו שמר האכל לאדון הוא אכל כי מודה הוא לאלהים ואשר איננו אכל לאדון איננו אכל ומודה הוא לאלהים׃
7. כי אין־איש מאתנו אשר יחיה לנפשו ואין איש אשר ימות לנפשו׃
8. כי כאשר נחיה נחיה לאדון וכאשר נמות נמות לאדון לכן אם־נחיה ואם נמות לאדון הננו׃
9. כי לזאת מת המשיח ויקם ויחי למען יהיה אדון גם על־המתים גם על־החיים׃
10. ואתה למה־זה תדין את־אחיך או אתה למה תבוז לאחיך הלא כלנו עתידים לעמד לפני כסא דין המשיח׃
11. כי כתוב חי־אני נאם יהוה כי לי תכרע כל־ברך וכל־לשון תודה לאלהים׃
12. הנה־נא כל־אחד ממנו על־נפשו יתן חשבון לאלהים׃
13. לכן אל־נדין עוד איש את־רעהו כי אם־זה יהי דינכם שלא־יתן איש לפני אחיו מכשול או מוקש׃
14. ידעתי ומבטח אני באדון ישוע כי־אין דבר טמא בפני עצמו ורק־טמא הוא למי שיחשבנו לו לטמא׃
15. ואם־יעצב אחיך על־דבר האכל אינך מתהלך עוד בדרך האהבה אל־נא תאבד באכלך את־אשר בעדו מת המשיח׃
16. לכן הזהרו פן־יהיה טובכם לגדופים׃
17. כי־מלכות האלהים איננה אכילה ושתיה כי־צדקה היא ושלום ושמחה ברוח הקדש׃
18. והעבד באלה את־המשיח רצוי הוא לאלהים ובחון לאנשים׃
19. ועתה נרדפה דרך השלום ודרך הבנות יחד איש מרעהו׃
20. אל־תהרוס את־מעשה אלהים על־דבר מאכל הן הכל טהור הוא אבל רע לאדם אשר יאכלנו במכשל לבו׃
21. טוב שלא־תאכל בשר ולא־תשתה יין ולא־תעשה דבר אשר יתנגף־בו אחיך או יכשל או יחלש׃
22. יש לך אמונה תהי־לך לבדך לפני האלהים אשרי מי שלא ידין את־נפשו בדבר אשר כשר בעיניו׃
23. ואשר לו ספק באכלו נאשם כי לא עשה מאמונה וכל־אשר נעשה מבלי אמונה חטא הוא׃

Chapter 15

1. ועלינו החזקים לשאת חלשות הכשלים ואל־נבקש הנאת עצמנו׃
2. כי כל־אחד ממנו יבקש הנאת חברו לטוב לו למען יבנה׃
3. כי גם־המשיח לא בקש הנאת עצמו אלא ככתוב חרפות חורפיך נפלו עלי׃
4. כי כל־אשר נכתב מלפנים ללמדנו נכתב למען תהיה־לנו תקוה בסבלנות ובתנחומות הכתובים׃
5. ואלהי הסבלנות והנחמה הוא יתן לכם להיות כלכם לב אחד על־פי המשיח ישוע׃
6. אשר תכבדו בנפש אחת ובפה אחד את־האלהים אבי אדנינו ישוע המשיח׃
7. על־כן תקבלו איש את־אחיו כאשר גם־המשיח קבל אתנו לכבוד האלהים׃
8. ואני אמר כי ישוע המשיח היה למשרת בני המילה למען אמת האלהים לקים את־ההבטחות אשר לאבות׃
9. והגוים המה יכבדו את־האלהים למען רחמיו ככתוב על־כן אודך בגוים ולשמך אזמרה׃
10. ואומר הרנינו גוים עמו׃
11. ואומר הללו את־יהוה כל־גוים שבחוהו כל־האמים׃
12. וישעיהו אמר והיה שרש ישי אשר עמד לנס עמים אליו גוים יקוו׃
13. ואלהי התקוה הוא ימלא אתכם כל־שמחה ושלום באמונה למען תרבה תקותכם בגבורת רוח הקדש׃
14. והנה אחי מבטח אני בכם כי גם־אתם בעצמכם מלאי אהבת חסד מלאים כל־דעת ותוכלו להוכיח איש את־רעהו׃
15. אך העזתי מעט בכתבי אליכם הנה והנה כמזכיר אתכם על־פי החסד הנתון לי מאת האלהים׃
16. להיותי משרת ישוע המשיח לגוים ולכהן בבשורת האלהים למען יהיה קרבן הגוים רצוי ומקדש ברוח הקדש׃
17. על־כן יש־לי להתהלל במשיח ישוע נגד האלהים׃
18. כי לא־אעז פני לדבר דבר זולתי אשר עשה המשיח בידי למען הטות באמר ובמעשה את־לב הגוים לסור למשמעתו׃
19. בגבורת אתות ומופתים ובגבורת רוח אלהים עד־כי מלאתי מירושלים וסביבותיה ועד לאלוריקון את־בשורת המשיח׃
20. בהשתדלי להגיד את־הבשורה לא במקמות אשר־שם כבר נקרא שם המשיח לבלתי בנות על־יסוד אחרים׃
21. כי אם־ככתוב אשר לא־ספר להם ראו ואשר לא־שמעו התבוננו׃
22. וזה הוא הדבר אשר־נעצרתי בגללו פעם ושתים מבוא אליכם׃
23. אבל כעת אשר אין־עוד מקום לי בגלילות האלה ונכסף נכספתי לבא אליכם זה שנים רבות׃
24. אבוא אליכם בלכתי לאספמיא כי מקוה אנכי לראותכם בעברי ואתם תשלחוני שמה ואשבעה מעט מכם בראשונה׃
25. אמנם עתה אלכה ירושלימה לעזור את־הקדושים׃
26. כי מקדוניא ואכיא הואילו לתת משאת נדבה לאביוני הקדושים אשר בירושלים׃
27. כי הואילו ואף־מחיבים הם להם כי אם־היה לגוים חלק בדברי הרוח אשר להם הלא עליהם לעזרם גם בדברי הגוף׃
28. לכן כשגמרתי את־זאת וחתמתי להם הפרי הזה אז אעברה דרך ארצכם לאספמיא׃
29. ויודע אנכי כי בבאי אליכם אבוא במלא ברכת בשורת המשיח׃
30. ואני מעורר אתכם אחי באדנינו ישוע המשיח ובאהבת הרוח להתאמץ אתי בהעתיר בעדי אל־האלהים׃
31. למען אשר אנצל מהסוררים בארץ יהודה ויערב על־הקדשים שמושי לשם ירושלים׃
32. ואשר אבוא אליכם בשמחה ברצון אלהים ואנפש עמכם׃
33. ואלהי השלום עם־כלכם אמן׃

Chapter 16

1. והנני מזכיר לכם לטוב את־פובי אחותנו שהיא משמשת הקהלה אשר בקנכרי׃
2. אשר תקבלוה באדנינו כראוי לקדשים ותעזרו לה בכל אשר־תצטרך לכם כי־היתה גם־היא עזרת לרבים וגם לעצמי׃
3. שאלו לשלום פריסקילה ועקילס שהם חברי בעבודת המשיח ישוע׃
4. ואשר מסרו את־צוארם בעד נפשי ולא־אני לבדי אודה להם כי גם־כל־קהלות הגוים וגם לשלום הקהלה בביתם׃
5. שאלו לשלום אפינטוס חביבי שהוא ראשית אכיא למשיח׃
6. שאלו לשלום מרים שעמלה עמל רב בעבורנו׃
7. שאלו לשלום אנדרוניקוס ויוניס שהם קרובי ואסורים אתי ולהם שם בשליחים ולפני היו במשיח׃
8. שאלו לשלום אמפליאס חביבי באדנינו׃
9. שאלו לשלום אורבנוס חברנו בעבודת המשיח ולשלום אסטכיס חביבי׃
10. שאלו לשלום אפליס הבחון במשיח שאלו לשלום בני־ביתו של־אריסטובלוס׃
11. שאלו לשלום הורודיון קרובי שאלו לשלום בני־ביתו של־נרקיסוס אשר־הם באדנינו׃
12. שאלו לשלום טרופינה וטרופסה העמלות באדנינו שאלו לשלום פרסיס החביבה שעמלה עמל רב באדנינו׃
13. שאלו לשלום רופוס הנבחר באדנינו ולשלום אמו שהיא כאם לי׃
14. שאלו לשלום אסונקריטוס ופליגון והרמס ופטרובס והרמיס והאחים אשר אתם׃
15. שאלו לשלום פילולוגוס ויוליא נירוס ואחותו ואולומפס וכל־הקדושים אשר אתם׃
16. שאלו לשלום איש את־רעהו בנשיקה הקדושה קהלות המשיח שאלות לשלומכם׃
17. ואני מזהיר אתכם אחי לשום פניכם בעשי מחלקות ומכשולים לנגד הלקח אשר למדתם וסורו מהם׃
18. כי אנשים אשר כאלה אינם עבדים את־אדנינו ישוע המשיח כי אם־את־כרשם ובאמרי נעם ושפת חלקות יתעו את־לב הפתאים׃
19. כי משמעתכם נודעת לכל לכן אני שמח עליכם אך חפצתי היתכם חכמים להיטיב ותמימים לבלתי הרע׃
20. ואלהי השלום הוא ידכא את־השטן במהרה תחת רגליכם חסד אדנינו ישוע המשיח עמכם׃
21. טימותיוס חברי ולוקיוס ויסון וסוספטרוס קרובי שאלים לשלומכם׃
22. אני טרטיוס כותב האגרת הזאת שאל לשלומכם באדנינו׃
23. גיוס המארח אותי ואת כל־הקהלה שאל לשלומכם ארסטוס סכן העיר וקורטוס אחינו שאלים לשלומכם׃
24. חסד אדנינו ישוע המשיח עם־כלכם אמן׃
25. ולאשר יכל לחזק אתכם כבשורתי וכקריאת ישוע המשיח כפי גלוי הסוד אשר־היה מכסה מימות עולם׃
26. ועתה נתפרסם ונודע על־ידי כתבי הנביאים כמצות אלהי עולם לכל־הגוים להביאם למשמעת האמונה׃
27. לאלהים החכם לבדו לו הכבוד בישוע המשיח לעולמים אמן׃

1 CORINTHIANS - קורנתיים א

Chapter 1

1. פולוס המקרא להיות שליח ישוע המשיח ברצון אלהים וסוסתניס אחינו׃
2. אל־קהלת אלהים אשר בקורנתוס אל־המקדשים במשיח ישוע הקרואים להיות קדשים עם כל־הקראים בכל־מקום בשם אדנינו ישוע המשיח שלהם ושלנו׃
3. חסד לכם ושלום מאת האלהים אבינו ואדנינו ישוע המשיח׃
4. אודה לאלהי בעבורכם בכל־עת על־חסד האלהים הנתן לכם במשיח ישוע׃
5. אשר עשרתם־בו בכל בכל־דבור ובכל־דעת׃
6. באשר עדות המשיח התקימה בכם׃
7. עד כי־לא חסרתם כל־מתן החסד והנכם מחכים להתגלות אדנינו ישוע המשיח׃
8. אשר גם־יקים אתכם עד־עת קץ להיות נקיים ביום אדנינו ישוע המשיח׃
9. נאמן הוא האלהים אשר על־פיו נקראתם לחברת בנו ישוע המשיח אדנינו׃
10. והנני מזהיר אתכם אחי בשם אדנינו ישוע המשיח להיות כלכם פה אחד ולא תהיין מחלקות בקרבכם כי אם־תכוננו יחד בלב אחד ובעצה אחת׃
11. כי הגד־לי עליכם ביד בני־בית כלואה כי־יש מריבות ביניכם׃
12. וזאת אני אמר כי איש איש מכם זה אמר לפולוס וזה לאפולוס וזה לכיפא וזה למשיח הנני׃
13. הכי חלק המשיח הכי פולוס נצלב בעדכם או לשם פולוס נטבלתם׃
14. אודה לאלהים שלא טבלתי איש מכם כי אם־את־קרספוס ואת־גיוס׃
15. פן־יאמרו כי־לשמי טבלתי׃
16. אך טבלתי גם את־בני־בית אסטפנוס ומלבד אלה אינני ידע אם־טבלתי עוד איש אחר׃
17. כי לא שלחני המשיח לטבול כי אם־לבשר לא־בחכמת דברים למען אשר לא־יהיה לריק צלב המשיח׃
18. כי־דבר הצלב סכלות הוא לאבדים אבל לנו הנושעים גבורת אלהים הוא׃
19. כי־כן כתוב אאבד חכמת חכמים ובינת נבונים אסתיר׃
20. איה חכם איה ספר איה דרש העולם הזה הלא סכל האלהים את־חכמת העולם הזה׃
21. כי אחרי אשר בחכמת האלהים לא ידע העולם את־האלהים בחכמה היה רצון לפניו להושיע בסכלות הקריאה את המאמינים׃
22. כי היהודים שאלים להם אות והיונים מבקשים חכמה׃
23. ואנחנו משמיעים את־המשיח הצלוב מכשול ליהודים וסכלות ליונים׃
24. אבל למקראים הן מיהודים הן מיונים את־המשיח אשר הוא גבורת אלהים וחכמת אלהים׃
25. יען כי סכלות האל חכמה היא מאדם וחלשת האל חזקה היא מאדם׃
26. כי ראו־נא אחי את־קריאתכם שלא רבים המה החכמים לפי הבשר לא רבים השליטים ולא רבים החרים׃
27. כי אם־בסכל שבעולם בחר האל למען ביש את־החכמים ובחלוש שבעולם בחר האל למען ביש את־החזק׃
28. ובדלת העולם בחר האל ובנמאס ובאשר כאין למען בטל את אשר ישנו׃
29. כדי שלא־יתהלל לפניו כל־בשר׃
30. וממנו אתם במשיח ישוע אשר היה לנו לחכמה מאת האלהים ולצדקה ולקדשה ולפדות׃
31. ויהי ככתוב המתהלל יתהלל ביהוה׃

Chapter 2

1. וגם אנכי בבאי אליכם אחי לא באתי בגאות הדבור והחכמה בהגידי לכם את־עדות האלהים׃
2. כי לא־חשבתי לדעת בתוככם דבר בלתי אם־ישוע המשיח והוא הנצלב׃
3. ואהי אצלכם בחלשה וביראה ובחלחלה רבה׃
4. ודברי וקריאתי לא לפתות באמרי חכמת בני־אדם כי אם־בתוכחת הרוח והגבורה׃
5. למען אשר לא־תהיה אמונתכם בחכמת בני אדם כי אם־בגבורת אלהים׃
6. אכן חכמה נדבר בין השלמים לא חכמת העולם הזה גם־לא של־שרי העולם הזה אשר יאבדו׃
7. כי אם־בסוד נדבר חכמת האלהים הנסתרה אשר האלהים יעדה לכבודנו לפני ימי העולם׃
8. אשר לא ידעה איש משרי העולם הזה כי לו ידעוה לא צלבו את־אדון הכבוד׃
9. אלא ככתוב אשר־עין לא ראתה ואזן לא שמעה ולא עלה על־לב אנוש את אשר־הכין האלהים לאהביו׃
10. ולנו גלה האלהים ברוחו כי הרוח חוקר את־הכל גם את־מעמקי האלהים׃
11. כי מי הוא בבני אדם הידע את אשר באדם בלתי אם־רוח האדם אשר בקרבו כן גם לא־ידע איש את אשר באלהים בלתי אם־רוח האלהים׃
12. ואנחנו לא קבלנו את־רוח העולם כי אם־הרוח מאת האלהים למען נדע את־אשר נתן לנו מאת האלהים בחסדו׃
13. ואת־זאת נדבר לא בדברים אשר תלמדם חכמת בני אדם כי אם־בדברים אשר רוח הקדש תלמדם ונבאר דברים רוחניים על־פי הרוח׃
14. הן האדם הנפשי איננו מקבל את־דברי רוח אלהים כי־המה סכלות לו ולא יוכל להבינם באשר המה נדונים בדרך הרוח׃
15. אבל האדם הרוחני ידין את־הכל ואותו לא־ידין איש׃
16. כי מי־תכן את־רוח יהוה ומי יודיענו ואנחנו הנה יש־לנו רוח המשיח׃

Chapter 3

1. ואני לא יכלתי לדבר עמכם אחי כעם־רוחניים כי עודכם של־הבשר וכמו עוללים במשיח׃
2. חלב השקיתי אתכם ולא־מאכל כי אז לא־יכלתם וגם־עתה לא תוכלו יען היתכם עוד של־הבשר׃
3. כי באשר קנאה ומריבה ומחלקות ביניכם הלא של־הבשר אתם ומתהלכים לפי דרך בני אדם׃
4. הן באמר האחד אני לפולוס והשני אני לאפולוס הלא של־הבשר אתם׃
5. מי אפוא פולוס ומי־הוא אפולוס אך־משרתים הם אשר על־ידם באתם להאמין איש איש כמתנת האדון אשר נתן לו׃
6. אני נטעתי ואפולוס השקה אבל האלהים הוא הצמיח׃
7. על־כן הנטע איננו מאומה והמשקה איננו מאומה כי אם־האלהים המצמיח׃
8. והנטע והמשקה כאחד המה ואיש איש יקבל את־שכרו כפי עמלו׃
9. כי עזרי אל אנחנו ואתם שדה אלהים ובנין אלהים אתם׃
10. ואני כפי חסד אלהים הנתן לי כבנאי חכם שתי יסוד ואחר בונה עליו אך־ירא כל־איש איך הוא־בנה עליו׃
11. כי לא־יוכל איש לשית יסוד אחר חוץ מן־המוסד שהוא ישוע המשיח׃
12. ואם־יבנה הבונה על־היסוד הזה זהב או כסף או אבנים יקרות או־עץ או חציר או קש׃
13. מעשה כל־איש יגלה כי היום הוא יבררהו כי־באש יראה ואת־מה־מעשה כל־איש ואיש האש תבחננו׃
14. אם־יעמד מעשה איש אשר בנה עליו יקבל שכרו׃
15. ואם־ישרף מעשהו יפסידנו והוא יושע אך כמו־מצל מאש׃
16. הלא ידעתם כי היכל אלהים אתם ורוח אלהים שכן בקרבכם׃
17. ואיש אשר ישחית את־היכל אלהים האלהים ישחית אתו כי היכל אלהים קדוש ואתם הנכם קדשים׃
18. אל־ירמה איש את־עצמו והחשב את־עצמו חכם בעולם הזה יהי לסכל למען יחכם׃
19. כי־חכמת העולם הזה סכלות היא לפני האלהים ככתוב לכד חכמים בערמם׃
20. ועוד כתוב יהוה ידע מחשבות חכמים כי המה הבל׃
21. על־כן אל־יתהלל איש באדם כי הכל הוא שלכם׃
22. אם־פולוס אם־אפולוס ואם־כיפא אם־העולם אם־החיים ואם־המות אם־ההוה ואם־העתיד הכל הוא שלכם׃
23. ואתם הנכם של־המשיח והמשיח הוא של־אלהים׃

Chapter 4

1. כן יחשב־איש אתנו כמשרתי המשיח וסכני רזי אל׃
2. הנה סוף דבר שלא יבקש מן־הסכנים כי אם־להמצא נאמנים׃
3. ואני נקלה היא בעיני אם נדון אני על־ידיכם או על־ידי יום־דין של־בני אדם גם־אני את־נפשי לא אדין׃
4. כי אינני יודע בנפשי רע ובכל־זאת לא אצדק כי הדן אתי הוא יהוה׃
5. על־כן אל־תשפטו שפוט לפני העת עד כי־יבוא האדון אשר גם־יוציא לאור את־תעלמות החשך ויגלה את־עצת הלבבות ואז תהיה תהלה לכל־איש מאת האלהים׃
6. ואת־זאת אחי הסבתי על־עצמי ועל־אפולוס בעבורכם למען תלמדו בנו שלא־יתחכם איש יותר ממה־שכתוב פן־תתגאו איש בשם איש לנגד רעהו׃
7. כי מי הבדיל אותך ומה בידך אשר לא קבלתו ואם־קבלתו למה תתהלל כאיש אשר לא קבל׃
8. הן כבר שבעתם כבר עשרתם ובלעדינו מלכתם ולו מלכתם למען נמלך אתכם גם־אנחנו׃
9. כי אחשב שהאלהים הציג אתנו השליחים שפלי השפלים כבני־תמותה כי היינו לראוה לעולם גם־למלאכים גם־לבני אדם׃
10. אנחנו סכלים למען המשיח ואתם חכמים במשיח אנחנו חלשים ואתם גבורים אתם נכבדים ואנחנו נקלים׃
11. ועד־השעה הזאת הננו רעבים גם־צמאים וערמים ומכים באגרף ואין מנוח לנו׃
12. ויגעים אנחנו בעמל ידינו קללונו ונברך חרפונו ונסבל׃
13. גדפו אתנו ונתחנן ונהי כגללי העולם ולסחי לכלם עד־עתה׃
14. ולא לביש אתכם אני כתב הדברים האלה כי אם־מזהיר אתכם כבני האהובים׃
15. כי גם־אם־היו לכם רבבות אמנים במשיח אין לכם אבות רבים כי אנכי הולדתי אתכם בישוע המשיח על־ידי הבשורה׃
16. על־כן אני מבקש מכם ללכת בעקבותי׃
17. ובעבור זאת שלחתי אליכם את־טימותיוס בני האהוב והנאמן באדון והוא יזכיר לכם את־דרכי במשיח כאשר מלמד אנכי בכל־מקום בכל־קהלה וקהלה׃
18. הן־יש מתנשאים כאלו לא־אבוא אליכם׃
19. אבל בוא אבוא אליכם בזמן קרוב אם־ירצה האדון ואדעה לא את־דברי המתנשאים כי אם־את־גבורתם׃
20. כי מלכות האלהים איננה בדבר שפתים כי אם־בגבורה׃
21. ומה־תחפצו הבוא אבוא אליכם בשבט או באהבה וברוח ענוה׃

Chapter 5

1. שמועה נשמעת בארץ כי־נמצאה זנות ביניכם ואף־זנות אשר בגוים לא־ספר כמוה כי־יקח איש את־אשת אביו׃
2. ואתם עוד גבהי רוח תחת אשר היה לכם להתאבל למען יוסר מקרבכם עשה המעשה הזה׃
3. הן אנכי הרחוק מכם בגופי וקרוב ברוחי כבר דנתי כאלו הייתי אצלכם על־האיש אשר־עשה כדבר הזה׃
4. בשם אדנינו ישוע המשיח בהקהלכם יחד ורוחי אתכם עם־גבורת אדנינו ישוע המשיח׃
5. למסר את־האיש ההוא לשטן לאבדן הבשר למען יושע הרוח ביום האדון ישוע׃
6. לא־טוב התהללכם הלא ידעתם כי מעט שאר מחמץ את־כל־העסה׃
7. בערו את־השאור הישן למען תהיו עסה חדשה הלא לחם מצות אתם כי גם־לנו פסחנו הנזבח בעדנו הוא המשיח׃
8. על־כן נחגה־נא החג לא־בשאר ישן ולא־בשאר הרע והרשע כי אם־במצות הישר והאמת׃
9. כתבתי לכם באגרת שלא תתערבו עם־הזנים׃
10. ואין־דעתי בזאת על־הזנים שבעולם הזה או על־בצעי בצע וגזלנים ועבדי אלילים כי אז יהיה לכם לצאת מן־העולם׃
11. אך־זאת כתבתי לכם לבלתי התערב עם־איש אשר־אח יקרא והוא זנה או־בצע בצע או־עבד אלילים או מגדף או סבא או גזלן עם־האיש אשר כזה גם לא תאכלו׃
12. כי מה־לי לשפט את־אשר בחוץ הלא תשפטו את אשר בבית׃
13. ואשר בחוץ האלהים ישפטם ואתם תבערו את־הרע מקרבכם׃

Chapter 6

1. היש בכם איש אשר בריבו עם־רעהו יזיד להביא דבר־דינו לפני הרשעים ולא לפני הקדשים׃
2. הלא ידעתם כי הקדשים ידינו את־העולם ואם־העולם ידון על־ידכם האינכם ראוים לדין דינים קטנים׃
3. הלא ידעתם כי נדין את־המלאכים אף כי־דברי ממונות׃
4. ואתם כאשר יש־לכם דיני ממונות מושיבים אתם את־הנחשבים לאין בקהל לשפטיכם׃
5. לבשתכם אמר אני את־זאת הכי אין בכם חכם אחד שיוכל להוכיח בין איש לאחיו׃
6. כי אח רב עם־אחיו וזאת לפני לא־מאמינים׃
7. הן בכל ירידה היא לכם שתריבו זה עם־זה למה לא תבחרו לסבל הונאה ולמה לא תבחרו להיות עשוקים׃
8. אבל תונו ותעשקו אף את־אחיכם׃
9. הלא ידעתם כי הרשעים לא יירשו את־מלכות האלהים אל־תתעו את־נפשותיכם לא הזנים לא עבדי אלילים לא המנאפים ולא הקדשים ולא השכבים את־זכר׃
10. לא הגנבים ולא־בצעי בצע לא הסבאים ולא המגדפים ולא הגזלנים כל־אלה לא יירשו את־מלכות האלהים׃
11. וכאלה לפנים היו מקצתכם אבל רחצתם אבל קדשתם אבל הצדקתם בשם האדון ישוע וברוח אלהינו׃
12. הכל הוא ברשותי אך לא כל־דבר יועיל הכל הוא ברשותי אך לא ישעבדני דבר׃
13. המאכל לבטן והבטן למאכל והאלהים את־זה ואת־זה יכלה והגוף אל־יהי לזנות כי אם־לאדון והאדון לגוף׃
14. והאלהים העיר גם את־אדנינו ויעיר גם־אתכם בגבורתו׃
15. הלא ידעתם כי גופתיכם אברי המשיח הנה הכי אקח את־אברי המשיח ואעשה אתם לאברי זונה חלילה׃
16. או הלא ידעתם כי הדבק בזונה גוף אחד הוא עמה כי הכתוב אמר והיו שניהם לבשר אחד׃
17. אבל הדבק באדון רוח אחד הוא עמו׃
18. נוסו מן־הזנות כל־חטא אשר־יעשה אותו האדם מחוץ לגופו הוא והזונה חטא בעצם גופו׃
19. או הלא־ידעתם כי גופכם הוא היכל רוח הקדש השכן בקרבכם אשר קבלתם מאת האלהים וכי לא־לעצמכם אתם׃
20. כי במחיר נקניתם על־כן כבדו את־האלהים בגופכם וברוחכם אשר לאלהים המה׃

Chapter 7

1. ולענין מה־שכתבתם אלי הנה טוב לאדם שלא יגע באשה׃
2. אך מפני הזנות תהי לכל־איש אשתו ויהי לכל־אשה בעלה׃
3. האיש יקים חובת העונה לאשתו וכמו־כן האשה לבעלה׃
4. האשה איננה שלטת על־גופה כי אם־בעלה וכמו־כן גם־האיש איננו שלט על־גופו כי אם־אשתו׃
5. אל־תמנעו את־עצמכם זה מזה זולתי בהסכמת שניכם על־זמן קבוע להיות פנוים לתענית ולתפלה ותשובו ותתאחדו פן־ינסה אתכם השטן בעבור פריצות יצרכם׃
6. ואני אמר זאת בדרך עצה ולא בדרך מצוה׃
7. כי מי יתן והיה כל־אדם כמני אך יש לכל־איש מתנתו מאת האלהים זה בכה וזה בכה׃
8. ואל־הפנוים ואל־האלמנות אמר אני כי־טוב להם אם־ישבו ככה כמו גם־אני׃
9. אך אם־לא יוכלו להנזר יתחברו בנשואין כי־טוב להתחבר בנשואין מהיות בער בתאוה׃
10. והנה את־הנשואים אנכי מצוה ולא אנכי כי אם־האדון אשר לא־תפרש אשה מבעלה׃
11. ואם־פרש תפרש ממנו תשב בלא איש או תתרצה לבעלה ואיש אל־ישלח את־אשתו׃
12. והנה אל־האחרים אמר אנכי ולא האדון כי־תהיה לאח אשה אשר איננה מאמנת ורצונה לשבת עמו לא יעזבנה׃
13. ואשה כי־יהיה לה בעל אשר איננו מאמין ורצונו לשבת עמה לא תעזבנו׃
14. כי האיש אשר איננו מאמין מקדש הוא באשה והאשה אשר איננה מאמנת מקדשת היא באיש שאם־לא כן יהיו בניכם טמאים אמנם עתה קדושים המה׃
15. אבל אם־יפרש מי שאיננו מאמין יפרש והאח או האחות אינם משעבדים באלה כי לשלום קראנו האלהים׃
16. כי מה־תדעי את האשה אם־תושיעי את־האיש ומה־תדע אתה האיש אם־תושיע את־האשה׃
17. רק יתהלך איש איש כפי מה־שחלק לו האלהים וכפי מה־שקרא אתו האדון וכן־מתקן אנכי בכל־הקהלות׃
18. אם־נמול האיש המקרא אל־ימשך את־ערלתו ואם־ערל הוא אל־ימול׃
19. אין־המילה נחשבה ואין־הערלה נחשבה כי אם־שמירת מצות האלהים׃
20. איש איש במשמרתו אשר־נקרא בה שם יעמד׃
21. אם־נקראת בהיותך עבד אל־ירע בעיניך אלא אם־תשיג ידך לצאת לחפשי בחר בזה׃
22. כי־הקרוא באדון בהיותו עבד משחרר הוא לאדון וככה גם־הקרוא בהיותו חפשי עבד הוא למשיח׃
23. במחיר נקניתם אל־תהיו עבדי בני־אדם׃
24. איש איש במשמרת אשר־נקרא בה אחי בזאת יעמד לפני האלהים׃
25. ועל־דבר הבתולות אין־לי מצוה מאת האדון רק אודיע את־עצתי אחרי אשר־חנני האדון להיות נאמן׃
26. הנני חשב כי־טוב לאדם מפני הצרה הקרובה כי־טוב לו להיות כמו שהוא׃
27. אם־נקשרת באשה אל־תבקש להפטר ואם־נפטרת אל־תבקש אשה׃
28. וגם כי־תקח אשה אינך חטא והבתולה כי־תהיה לאיש איננה חטאת אך־יבאום צרות בבשרם והנני חס עליכם׃
29. וזאת אני אמר אחי כי השעה דחוקה למען מעתה יהיו הנשואים כאלו אין־להם נשים׃
30. והבכים כאינם בכים והשמחים כאינם שמחים והקונים כאלו אין־קנין בידם׃
31. והנהנים מן־העולם הזה כאלו אין להם הנאה ממנו כי עבור יעבר תאר העולם הזה׃
32. ואני חפצתי שתהיו בלי דאגה מי שאין־לו אשה דאג לאשר לאדון איך ייטב בעיני האדון׃
33. ומי שיש־לו אשה דאג הוא לעניני העולם איך ייטב בעיני האשה׃
34. יש הבדל בין אשת־איש לבתולה כי־האשה אשר לא־היתה לאיש דאגת לאשר לאדון ולהיות קדושה גם בגופה גם ברוחה ובעולת בעל דאגת היא לעניני העולם איך תיטב בעיני בעלה׃
35. וזאת אני אמר לתועלתכם ולא להשליך עליכם פח כי אם־להנהגה טובה ולהיותכם נכונים תמיד לפני האדון באין מנע׃
36. וכי־יחשב איש למעשה שלא כהגן לבתולתו אם־תעבר פרקה ודבר חובה הוא אז יעשה כאשר עם־לבבו איננו חוטא ישיאנה׃
37. ומי שהוא נכון בלבו ואיננו מכרח ויוכל לעשות כרצונו ויגמר זאת בלבו לשמר את־בתולתו טוב עשה׃
38. לכן המשיא אתה טוב הוא עשה ואשר איננו משיא עשה טוב ממנו׃
39. האשה קשורה לבעלה על־פי התורה כל־עת שהוא חי וכי־מת בעלה אזי מתרת היא להנשא למי שתרצה ובלבד שתהיה באדון׃
40. אבל אשריה יותר אם־תעמד פנויה זאת דעתי ואחשב גם־אני כי־רוח אלהים בי׃

Chapter 8

1. ועל־דבר זבחי האלילים ידענו שיש־דעה לכלנו הדעת תגביה לב והאהבה היא הבונה׃
2. החשב כי־הוא ידע דבר־מה עוד לא־ידע מאומה כאשר עליו לדעת אתו׃
3. אבל אם־יאהב איש את־האלהים האלהים ידעו׃
4. ועל־דבר אכילת זבחי האלילים הנה ידענו כי־האליל אין בעולם ואין אלהים בלתי אחד׃
5. ואף כי־יש הנקראים אלהים אם־בשמים אם־בארץ באשר יש אלהים רבים ואדנים רבים׃
6. אמנם לנו אך־אל אחד האב אשר הכל ממנו ואנחנו אליו ואדון אחד ישוע המשיח אשר הכל על־ידו ואנחנו על־ידו׃
7. אך לא בכלם הדעת כי יש אשר בזכרם עוד את־האליל אכלים כזבח האליל ובכן לבם החלוש יתגאל׃
8. המאכל לא יקרב אתכם לאלהים כי אם־נאכל אין־לנו יתרון ואם־לא נאכל לא נגרע׃
9. אבל הזהרו פן־תהיה אותה החרות שלכם למכשל החלשים׃
10. כי האיש הראה אתך אשר לך הדעת מסב בבית אלילים הלא יעז ברוחו החלוש לאכל מזבחי אלילים׃
11. ויאבד על־ידי דעתך אחיך החלש אשר למענו מת המשיח׃
12. ואם־ככה תחטאו לאחיכם ותכאיבו את־רוחם החלוש למשיח אתם חטאים׃
13. על־כן אם־מאכלי מכשיל את־אחי לא־אכל בשר לעולם למען לא־אכשיל את־אחי׃

Chapter 9

1. הלא שליח אנכי הלא חפשי אנכי הלא ראיתי את־ישוע המשיח אדנינו הלא אתם פעלי באדנינו׃
2. ואם־אינני שליח לאחרים אך לכם הנני שליח כי חותם שליחותי אתם באדנינו׃
3. וזאת הצטדקותי כנגד הדנים אותי׃
4. האין רשות בידנו לאכל ולשתות׃
5. האין רשות בידנו להוליך עמנו אחות לאשה כמו גם־השליחים האחרים וכמו אחי האדון וכמו כיפא׃
6. אם־לי לבדי ולבר־נבא לא נתנה רשות להבטל ממלאכה׃
7. מי הלך לצבא במשכרת של־עצמו מי נטע כרם ולא יאכל את־פריו מי רעה עדר ומחלב העדר לא יאכל׃
8. הכי לפי דרכו של־אדם אני מדבר כזאת הלא גם־התורה אמרת כן׃
9. כי כתוב בתורת משה לא־תחסם שור בדישו׃
10. הלשורים חושש האלהים או אך־למעננו מדבר אכן למעננו נכתב כי החרש יחרש אלי־תקוה והדש ידוש אלי־תקוה לקחת חלקו בתקוה׃
11. אם־זרענו בכם עניני הרוח הכי־דבר גדול הוא אם־נקצר מכם עניני הבשר׃
12. ואם לאחרים יש רשות עליכם הלא ביותר לנו אבל לא השתמשנו ברשות הזאת כי אם־סבלנו את־הכל לבלתי־שום מעצור לבשורת המשיח׃
13. הלא ידעתם כי עבדי עבדת הקדש אכלים מן־הקדשים ומשרתי המזבח לקחים חלקם במזבח׃
14. כן תקן אדנינו גם־הוא אשר יחיו המבשרים על־הבשורה׃
15. ואנכי לא השתמשתי באחת מאלה וגם לא־כתבתי זאת למען יעשה־לי כזאת כי־טוב לי המות מאשר ישים איש את־תהלתי לריק׃
16. אם־אבשר את־הבשורה אין־לי תהלה כי־החובה מטלת עלי ואוי לי אם־לא אבשר׃
17. כי אם־ברצוני אעשה־כן יהיה־לי שכר ואם בעל־כרחי פקדת משמרתי היא׃
18. ועתה מה־הוא שכרי הלא זה שאבשר בשורת המשיח בלא־מחיר לבלתי השתמש להנאת עצמי ברשות הנתנת־לי בבשורה׃
19. כי בהיותי חפשי מכל עשיתי עצמי עבד לכל־אדם למען אקנה את־הרבים׃
20. ואהי ליהודים כיהודי לקנות היהודים ואשר הם תחת התורה הייתי להם כמו־תחת התורה אף כי־אני אינני תחת התורה למען קנות אותם אשר תחת התורה׃
21. לאלה אשר בלי תורה הייתי כבלי תורה אף כי־אינני בלי־תורת האלהים כי אם־תחת תורת המשיח אנכי למען קנות אותם אשר בלי תורה׃
22. ולחלשים הייתי כחלש לקנות את־החלשים הכל לכלם נהייתי למען בכל־דרך אושיע אחדים׃
23. ואת־זאת אני עשה בעבור הבשורה למען אקח חלקי בה גם־אנכי׃
24. הלא ידעתם כי־רצי המרוצה באסטדין רצים כלם ורק־אחד מהם ישיג את־שכר הנצחון ככה רוצו למען תשיגהו׃
25. וכל־העמד להאבק ינזר מכל־דבר המה לקחת כתר נפסד ואנחנו לקחת כתר אשר איננו נפסד׃
26. לכן הנני רץ לא כמו בחשכה הנני נלחם לא כהולם רוח׃
27. כי אם־אדכא את־גופי ואשעבדנו פן־אהיה אני הקורא לאחרים נאלח בעצמי׃

Chapter 10

1. ולא אכחד מכם אחי אשר אבותינו היו כלם תחת הענן וכלם עברו בתוך הים׃
2. וכלם נטבלו למשה בענן ובים׃
3. וכלם אכלו מאכל אחד רוחני׃
4. וכלם שתו משקה אחד רוחני כי שתו מן־הצור הרוחני ההלך עמהם והצור ההוא היה המשיח׃
5. אבל ברבם לא רצה האלהים ופגריהם נפלו במדבר׃
6. וכל־זאת היתה־לנו למשל לבלתי התאות לרעה כאשר התאוו גם־המה׃
7. ולא תהיו עבדי אלילים כאשר היו מקצתם כמו שכתוב וישב העם לאכל ושתו ויקמו לצחק׃
8. ולא־נהיה זנים כאשר זנו מקצתם ויפלו ביום אחד שלשה ועשרים אלף איש׃
9. ולא־ננסה את־המשיח כאשר נסוהו מקצתם ויאבדום הנחשים׃
10. גם־לא תלינו כאשר הלינו מקצתם וימותו ביד המשחית׃
11. כל־זאת מצאתם להיות למשל ותכתב למוסר לנו אשר־הגיעו אלינו קצי העולמים׃
12. לכן החשב שהוא נצב ירא פן־יפול׃
13. עדין לא־בא עליכם נסיון אחר בלתי אם־נסיון בני אדם כי־נאמן הוא האלהים אשר לא יניח לנסות אתכם למעלה מיכלתכם כי אם־יתן עם־הנסיון גם־תוצאתיו כדי שתוכלו שאת׃
14. על־כן חביבי נוסו מעבודת אלילים׃
15. כמו אל־נבונים מדבר אנכי ושפטו אתם את אשר אמר׃
16. כוס הברכה אשר אנחנו מברכים הלא היא התחברות דם המשיח והלחם אשר אנחנו בצעים הלא הוא התחברות גוף המשיח׃
17. כי־לחם אחד הוא לכן גם־גוף אחד אנחנו הרבים באשר לכלנו חלק בלחם האחד׃
18. ראו את־ישראל לפי הבשר הלא אכלי הזבחים חברי המזבח המה׃
19. ועתה מה אמר היש ממש באליל אם־יש ממש בזבחי אלילים׃
20. אלא את אשר־יזבחו הגוים לשדים הם זבחים ולא לאלהים ואני לא אחפץ היתכם חברים לשדים׃
21. לא תוכלו לשתות יחד כוס אדנינו וגם־כוס השדים ולא תוכלו להתחבר אל־שלחן אדנינו וגם אל־שלחן השדים׃
22. הנעז להקניא את־אדנינו הכי חזקים אנחנו ממנו׃
23. הכל ברשותי אבל אין הכל מועיל הכל ברשותי אבל אין הכל בנה׃
24. איש איש אל־יבקש את־תועלת עצמו כי אם־את־תועלת רעהו׃
25. כל־הנמכר במקולין אתו תאכלו ואל־תחקרו מפני מכשל הלב׃
26. כי ליהוה הארץ ומלואה׃
27. ואם־יקרא אתכם איש מאשר אינם מאמינים ותרצו ללכת אליו אכול תאכלו מכל אשר־ישימו לפניכם ואל־תחקרו מפני מכשול הלב׃
28. ואיש כי־יאמר אליכם זה הוא זבח אלילים אל־תאכלו בעבור המודיע ומפני מכשול הלב כי ליהוה הארץ ומלואה׃
29. והלב אשר־אני אמר לא לבך כי אם־לב רעך כי למה־זה תשפט חרותי על־ידי לב האחר׃
30. ואם־אכל אני בתודה למה אהיה מגדף על־הדבר אשר אני מודה עליו׃
31. לכן אם תאכלו או אם־תשתו או־כל אשר תעשו את־הכל עשו לכבוד אלהים׃
32. ואל־תתנו מכשול לא ליהודים ולא ליונים ולא לקהלת אלהים׃
33. כאשר גם־אנכי מבקש להיות רצוי לכל בכל ולא אבקש תועלת עצמי כי־אם של־הרבים למען יושעו׃

Chapter 11

1. לכו בעקבותי כאשר גם־אני הלך בעקבות המשיח׃
2. ועל־זאת אני משבח אתכם אחי כי־זכרתם אתי בכל לשמר את־הקבלות כאשר מסרתי לכם׃
3. אך חפץ אנכי שתדעו כי־ראש כל־איש המשיח וראש האשה האיש וראש המשיח הוא האלהים׃
4. כל־איש אשר יתפלל או יתנבא וראשו מכסה מבזה הוא את־ראשו׃
5. וכל־אשה אשר תתפלל או תתנבא וראשה פרוע מבזה היא את־ראשה יען בזה היא כמו מגלחה׃
6. כי האשה אם־לא תתכסה גם תתגלח ואם־בזיון הוא לאשה להכסם או להתגלח תתכסה׃
7. והאיש איננו חיב לכסות את־ראשו כי הוא צלם אלהים וכבודו אבל האשה היא כבוד האיש׃
8. כי אין־האיש מן־האשה כי אם־האשה מן־האיש׃
9. גם לא־נברא האיש בעבור האשה כי אם־האשה בעבור האיש׃
10. על־כן האשה חיב להיות־לה כסוי על־ראשה בעבור המלאכים׃
11. אבל אין האיש בלא אשה ואין האשה בלא איש באדון׃
12. כי כאשר האשה מן־האיש כן גם־האיש על־ידי האשה וכל־זאת מאלהים׃
13. שפטו־נא בנפשכם הנאוה לאשה להתפלל אל־האלהים בגלוי ראש׃
14. או הלא גם־הטבע בעצמו ילמד אתכם כי איש אשר יגדל פרע שער ראשו חרפה היא לו׃
15. אבל האשה כי תגדל שערה פאר הוא לה כי־נתן לה השער לצניף׃
16. ואם־יחשב איש לערער עלינו אין לנו מנהג כזה ולא לקהלות האלהים׃
17. והנה בצותי את־זאת לא אוכל לשבח אתכם על־אשר תקהלו יחד לא להועיל כי אם־לרעה׃
18. כי בראשונה שמעתי שיש מחלקות ביניכם כאשר תועדו בקהל ומקצתו אני מאמין׃
19. כי אף־צריכות כתות להיות ביניכם למען יודעו הנאמנים בכם׃
20. ועתה כאשר תקהלו יחד אין־זה לאכל סעודת האדון׃
21. כי כל־אחד מקדים לקחת סעודתו בעת האכילה וזה ירעב וזה ישתכר׃
22. האין לכם בתים לאכל ולשתות בהם או התבוזו את־קהל אלהים ותכלימו את־אשר אין־בידם מאומה מה אמר לכם העל־זאת אשבח אתכם אינני משבח׃
23. כי־כה קבלתי אנכי מן־האדון את־אשר גם־מסרתי לכם כי האדון ישוע בלילה ההוא אשר־נמסר בו לקח את־הלחם׃
24. ויברך ויבצע ויאמר קחו אכלו זה גופי הנבצע בעדכם עשו־זאת לזכרוני׃
25. וכן גם־את־הכוס אחר הסעודה ויאמר הכוס הזאת היא הברית החדשה בדמי עשו־זאת לזכרוני בכל־עת שתשתו׃
26. כי בכל־עת שתאכלו את־הלחם הזה ותשתו את־הכוס הזאת הזכר תזכירו את־מות אדנינו עד כי יבוא׃
27. לכן מי שיאכל מן־הלחם הזה או־ישתה מכוס האדון שלא כראוי יאשם לגוף אדנינו ולדמו׃
28. יבחן האיש את־נפשו ואז יאכל מן־הלחם וישתה מן־הכוס׃
29. כי האכל והשתה שלא כראוי אכל ושתה דין לנפשו יען אשר לא־הפלה את־גוף האדון׃
30. בעבור זאת יש־בכם חולים וחלשים רבים והרבה ישנו המות׃
31. כי אם־נבחן את־נפשנו לא נהיה נדונים׃
32. וכאשר נדון נוסר על־יד האדון למען לא נחיב עם־העולם׃
33. על־כן אחי בהקהלכם יחד לאכל תחכו איש אל־רעהו׃
34. וכי־ירעב איש יאכל בביתו פן־תקהלו לאשמה ויתר הדברים אתקן בבאי׃

Chapter 12

1. ובענין מתנות הרוח אחי לא־אכחד מכם דבר׃
2. הלא ידעתם כי בהיתכם גוים אחרי אלילים אלמים הובלתם כאשר נמשכתם׃
3. לכן אודיע אתכם כי אין איש דבר ברוח אלהים אשר יאמר ישוע חרם הוא ולא יוכל איש לקרא לישוע אדון בלתי אם־ברוח הקדש׃
4. ושנות הנה המתנות אבל הרוח אחד הוא׃
5. ושנים המה השמושים והאדון אחד הוא׃
6. ושנות הנה הפעלות והאלהים הוא אחד הפעל את־הכל בכל׃
7. ולכל־איש ואיש נתנה־לו התגלות הרוח להועיל׃
8. כי האחד נתן־לו על־ידי הרוח דבור החכמה ולאחר דבור הדעת כפי הרוח ההוא׃
9. לאחר האמונה ברוח ההוא ולאחר מתנות הרפאות ברוח ההוא׃
10. ולאחר לפעל גבורות ולאחר נבואה ולאחר להבחין בין הרוחות ולאחר מיני לשנות ולאחר באור לשנות׃
11. וכל־אלה פעל הרוח האחד ההוא המחלק לאיש איש כרצונו׃
12. כי כאשר הגוף הוא אחד ויש־בו אברים הרבה וכל־אברי הגוף ההוא אף כי־רבים הם כלם גוף אחד כן גם המשיח׃
13. כי ברוח אחד נטבלנו כלנו לגוף אחד אם־יהודים אם־יונים אם־עבדים אם־בני חורין וכלנו לרוח אחד השקינו׃
14. כי גם־הגוף לא אבר אחד הוא כי אם־רבים׃
15. אם־תאמר הרגל אינני יד על־כן אינני מן־הגוף הבעבור זאת איננה מן־הגוף׃
16. ואם־תאמר האזן אינני עין על־כן אינני מן־הגוף הבעבור זאת איננה מן־הגוף׃
17. אם־הגוף כלו יהיה עין איה השמע ואם־כלו יהיה שמע איה הריח׃
18. ועתה האלהים שת את־האברים כל־אחד ואחד מהם בגוף כפי רצונו׃
19. ואלו־היו כלם אבר אחד איה הגוף׃
20. הנה רבים הם האברים והגוף אחד׃
21. העין לא־תוכל דבר אל־היד לאמר לא אצטרך לך וגם־הראש לא־יוכל דבר אל־הרגלים לאמר לא אצטרך לכן׃
22. כי להפך אברי הגוף הנראים רפים הם־לנו לצרך ביותר׃
23. והנראים לנו נקלים בגוף אתם נלביש ביתר כבוד ואשר לבשת לנו המה כאלו ההגונים מכלם׃
24. כי ההגונים לנו אינם צריכים לזאת אבל האלהים מזג ככה את־הגוף שנתן כבוד יותר לגרוע׃
25. למען לא־תהיה מחלקת בגוף כי אם־ידאגו כל־האברים יחד זה לזה׃
26. ואם־יכאב אבר אחד יכאבו אתו כל־האברים ואם־יכבד אבר אחד ישמחו אתו כל־האברים׃
27. אכן גוף המשיח אתם ואבריו כל־אחד לפי חלקו׃
28. ומהם שם האלהים בקהל ראשונה לשליחים שנית לנביאים ושלישית למלמדים ויתן גבורות אף־מתנות הרפאות ועזרים ומנהיגים ומיני לשנות׃
29. הכלם שליחים אם־כלם נביאים או כלם מלמדים הכלם עשי גבורות׃
30. הלכלם מתנות רפאות הכלם מדברים בלשנות הכלם מפרשי לשנות׃
31. ואתם התאוו המתנות המועילות ביותר ובכל־זאת אראה אתכם דרך נעלה על־כלנה׃

Chapter 13

1. אם־בלשנות אנשים ומלאכים אדבר ואין בי האהבה הייתי כנחשת המה או כצלצל תרועה׃
2. וכי תהיה־לי נבואה ואדע כל־הסודות וכל־הדעת וכי תהיה־לי כל־האמונה עד כי־אעתיק הרים ואין־בי האהבה הייתי כאין׃
3. ואם־אחלק את־כל־הוני ואם־אתן את־גופי לשרפה ואין־בי האהבה כל־זאת לא תועילני׃
4. האהבה מארכת־אף ועשה חסד האהבה לא תקנא האהבה לא תתפאר ולא תתרומם׃
5. לא תעשה דבר־תפלה ולא תבקש את אשר־לה ולא תתמרמר ולא תחשב הרעה׃
6. לא תשמח בעולה כי שמחתה עם־האמת׃
7. את־כל תשא את־כל תאמין את־כל תקוה ואת־כל תסבל׃
8. האהבה לא־תבל לעולם אך־הנבואות הנה תבטלנה והלשנות תכלינה והדעת תבטל׃
9. כי־קצת הוא שידענו וקצת הוא שנבאנו׃
10. וכבוא התמים אז עבור תעבר הקצת׃
11. כאשר הייתי עולל כעולל דברתי כעולל הגיתי כעולל חשבתי וכאשר הייתי לאיש הסירתי דברי העולל׃
12. כי כעת מביטים אנחנו במראה ובחידות ואז פנים אל־פנים כעת יודע אני קצתו ואז כאשר נודעתי אדע אף־אני׃
13. ועתה שלש־אלה תעמדנה האמונה והתקוה והאהבה והגדולה בהן היא האהבה׃

Chapter 14

1. רדפו אחרי האהבה והתאוו מתנות הרוח וביותר אשר תתנבאו׃
2. כי המדבר בלשון איננו מדבר לאדם כי אם־לאלהים כי אין־איש אשר ישמעהו רק ברוח הוא מדבר סודות׃
3. והמתנבא הוא מדבר לבני אדם לבנותם וליסרם ולנחמם׃
4. המדבר בלשון בונה את־נפשו והמתנבא בונה את־העדה׃
5. וחפצתי כי תדברו כלכם בלשנות וביותר כי תתנבאו כי גדול המתנבא מן־המדבר בלשנות בלתי אם־יפרש למען תבנה העדה׃
6. ועתה אחי כי־אבוא אליכם ואדבר בלשנות מה־אועיל לכם אם־לא אדבר אליכם בחזון או בדעת או בנבואה או בהוראה׃
7. הלא גם־הכלים הדוממים הנתנים קול הן־חליל הן־כנור אם־לא ישמיעו קלות אשר תוכל האזן להבחין איכה יודע מה־יזמר ומה־ינגן׃
8. גם השופר אם־יתן את־קולו בלתי ברור מי יחלץ למלחמה׃
9. כן גם־אתם אם לא־תוציאו בלשונכם דבור מפרש איכה יודע האמור הלא תהיו כמדברים לרוח׃
10. הן כמה מיני לשנות יש בעולם ואין־אחת מהן בלי קול׃
11. לכן אם־אינני ידע פשר הקול אהיה נכרי בעיני המדבר והמדבר יהיה נכרי בעיני׃
12. כן גם־אתם בהיותכם מתאוים לכחות רוחניים בקשו להעדיף במה־שיבנה את־העדה׃
13. על־כן יתפלל המדבר בלשון וגם יפרשנה׃
14. כי אם־אתפלל בלשון רוחי מתפלל ושכלי איננו עשה פרי׃
15. ועתה מה־לעשות אתפללה ברוחי ואתפללה גם־בשכלי אזמרה ברוחי ואזמרה גם־בשכלי׃
16. כי אם־תברך ברוח איך יענה העמד במצב ההדיוט אמן על הודיתך באשר לא־ידע מה אתה אמר׃
17. הן אתה תיטיב להודות אבל רעך לא יבנה׃
18. אודה לאלהי כי־יותר מכלכם אני מדבר בלשנות׃
19. אכן בקהל אבחר לדבר חמש מלין בשכלי למען הורות גם את־האחרים מלדבר רבבות מלין בלשון׃
20. אחי אל־תהיו ילדים בבינה רק לרע היו עללים ובבינה היו שלמים׃
21. הן כתוב בתורה כי־בלעגי שפה ובלשון אחרת אדבר אל־העם הזה וגם בזאת לא־אבו שמע־לי אמר יהוה׃
22. לכן הלשנות לא למאמינים הנה לאות כי אם־לאשר אינם מאמינים אבל הנבואה איננה לאשר אינם מאמינים כי אם־למאמינים׃
23. והנה אם־תקהל כל־העדה יחד וכלם ידברו בלשנות ויבואו הדיוטות או אשר־אינם מאמינים הלא יאמרו כי משגעים אתם׃
24. אבל אם־יתנבאו כלם ובא איש לא־מאמין או הדיוט אז יוכח על־ידי כלם וידון על־ידי כלם׃
25. ובכן יגלו תעלמות לבבו ויפל על־פניו וישתחוה לאלהים ויודה בקול כי באמת האלהים בקרבכם׃
26. ועתה מה לעשות אחי בהקהלכם יחד כל־אחד ואחד מכם יש־לו מזמור יש־לו הוראה יש־לו לשון יש־לו חזון יש־לו באור אך־יעשה הכל להבנות׃
27. כי־ידבר איש בלשון ידברו־נא שנים או על־היותר שלשה וזה אחר זה ואחד יפרש׃
28. ואם־אין מפרש אז ידם בקהל וידבר לנפשו ולאלהים׃
29. והנביאים הם ידברו שנים או שלשה והאחרים יבחנו׃
30. וכי נגלה חזון לאחר הישב שם אז ידם הראשון׃
31. כי תוכלו להתנבא כלכם זה אחר זה למען ילמדו כלם וכלם יזהרו׃
32. ורוחות הנביאים תחת ידי־הנביאים המה׃
33. כי לא אלהי מבוכה האלהים כי אם־אלהי השלום כאשר בכל־קהלות הקדשים׃
34. נשיכם בכנסיות תשתקנה כי לא־נתנה להן רשות לדבר כי אם־להכנע כאשר גם־אמרה התורה׃
35. ואם־חפצן ללמד דבר תשאלנה את־בעליהן בבית כי־חרפה היא לנשים לדבר בקהל׃
36. או המכם יצא דבר אלהים אם־אליכם לבדכם הגיע׃
37. כי־יתברך איש בלבבו להיות נביא או־איש הרוח בין יבין את אשר־אני כתב לכם כי־מצוֺת האדון הנה׃
38. ומי אשר לא ידע אל־ידע׃
39. לכן אחי השתדלו להתנבא ואל־תכלאו מלדבר בלשנות׃
40. הכל יעשה כהגן וכשורה׃

Chapter 15

1. ואני אחי אודיעכם את־הבשורה אשר בשרתי אתכם אשר גם־קבלתם אתה וגם־עמדתם בה׃
2. אשר גם־תושעו בה אם־תחזיקו בדבר אשר בשרתי אתכם אך אם לא־לשוא האמנתם׃
3. כי מסרתי לכם בראשונה את אשר גם־קבלתי כי־המשיח מת בעד חטאתינו כפי הכתובים׃
4. וכי נקבר וכי הוקם ביום השלישי כפי הכתובים׃
5. וכי נראה אל־כיפא ואחריו אל־שנים העשר׃
6. ואחרי־כן נראה ליותר מחמש מאות אחים כאחד אשר רבם עודם בחיים ומקצתם ישנו׃
7. ואחרי־כן נראה אל־יעקב ואחריו אל־כל־השליחים׃
8. ואחרי כלם נראה גם־אלי כמו אל־הנפל׃
9. כי אני הצעיר בשליחים ואינני ראוי להקרא שליח באשר רדפתי את־קהל האלהים׃
10. אבל בחסד אלהים הייתי מה־שהייתי וחסדו עלי לא־היה לריק כי־יותר מכלם עבדתי ולא אני כי־אם־חסד אלהים אשר עמדי׃
11. והנה גם־אני גם־המה ככה משמיעים וככה האמנתם׃
12. ואם־הגד הגד כי־הוקם המשיח מן־המתים איך יאמרו אנשים מכם כי־אין תחיה למתים׃
13. אם־אין תחיה למתים גם־המשיח לא הוקם׃
14. ואם־המשיח לא הוקם כי עתה ריק שמועתנו וגם־ריק אמונתכם׃
15. וגם־נמצא עדי שקר לאלהים יען אשר־העידנו את־האלהים כי הקים את־המשיח אשר־לא הקימו אם־אמת הוא שהמתים לא יקומו׃
16. כי אם־המתים לא יקומו גם־המשיח לא קם׃
17. ואם־המשיח לא קם הבל אמונתכם ועודכם בחטאתיכם׃
18. אזי גם־אשר ישנו במשיח אבד אבדו׃
19. ואם־בחיים האלה לבד בטחים אנחנו במשיח אמללים אנחנו מכל־אדם׃
20. ועתה המשיח הוקם מן־המתים ויהי לראשית הישנים׃
21. כי אחרי אשר־בא המות על־ידי אדם אחד גם־תחית המתים באה על־ידי אדם אחד׃
22. כי כאשר באדם מתים כלם כן גם־יחיו כלם במשיח׃
23. וכל־אחד ואחד בסדרו ראשית כלם המשיח ואחרי כן אשר־הם למשיח בבאו׃
24. ואחרי כן הקץ כשימסר את־המלכות אל־האלהים האב אחרי בטלו כל־משרה וכל־שלטן וגבורה׃
25. כי־הוא מלך ימלך עד כי־ישית את־כל־איביו תחת רגליו׃
26. ואחרון האיבים אשר יבטל הוא המות׃
27. כי־כל שת תחת רגליו ובאמרו כל הושת תחתיו ברור הוא שהשת כל תחתיו איננו בכלל׃
28. וכאשר יושת הכל תחתיו אז הבן גם־הוא יושת תחת השת־כל תחתיו למען יהיה האלהים הכל בכל׃
29. כי מה־יעשו הנטבלים בעד המתים אם־אמת הוא שהמתים קום לא־יקומו למה־זה יטבלו בעד המתים׃
30. ולמה זה אנחנו בסכנה בכל־שעה׃
31. בתהלתנו אשר יש־לי במשיח ישוע אדנינו מעיד אני עלי כי־מת אנכי בכל־יום ויום׃
32. אם־לפי דרכו של־אדם נלחמתי עם־החיות הרעות באפסוס מה־תועלת יש־לי אם־המתים לא יקומו נאכלה ונשתה כי־מחר נמות׃
33. אל־נא תתעו חברת אנשים רעים משחתת מדות טבות׃
34. הקיצו במישרים משכרון ואל־תחטאו כי־יש אנשים אשר אין־בהם דעת אלהים לבשתכם אני אמר זאת׃
35. ואם־יאמר איש איך יקומו המתים ובאיזה גוף יבואו׃
36. אתה הסכל הן מה־שתזרע לא יחיה בלתי אם־ימות׃
37. ומה־שתזרע אינך זרע את־הגוף אשר יהיה כי אם־כגרגר ערם של־חטה או של־אחד הזרעים׃
38. והאלהים יתן־לו גוף כפי רצונו ולכל־זרע וזרע את־גופו למינהו׃
39. לא כל־הבשר בשר אחד הוא כי מין אחר הוא בשר האדם ומין אחר בשר הבהמה ומין אחר בשר הדגה ומין אחר בשר העוף׃
40. ויש גופות שבשמים וגופות שבארץ אבל אחר הוא כבוד הגופות שבשמים ואחר הוא כבוד הגופות שבארץ׃
41. אחר הוא כבוד השמש ואחר הוא כבוד הירח ואחר הוא כבוד הכוכבים כי־כוכב מכוכב נבדל בכבודו׃
42. וכן גם־בתחית המתים הן יזרע בכליון ויקום בלא־כליון׃
43. יזרע בבזיון ויקום בכבוד יזרע בחלשה ויקום בגבורה׃
44. יזרע גוף נפשי ויקום גוף רוחני יש גוף נפשי ויש גוף רוחני׃
45. כן גם־כתוב ויהי האדם הוא אדם הראשון לנפש חיה אדם האחרון לרוח מחיה׃
46. אבל לא של־הרוח היא הראשונה אלא של־הנפש ואחרי־כן של־הרוח׃
47. האדם הראשון מן־האדמה הוא של־עפר והאדם השני הוא האדון מן־השמים׃
48. וכמו אשר הוא מעפר ככה גם־אשר הם מעפר וכמו אשר הוא מן־השמים ככה גם־אשר הם מן־השמים׃
49. וכאשר לבשנו דמות האדם אשר מעפר כן נלבש גם־דמות האדם אשר מן־השמים׃
50. וזאת אני אמר אחי כי־בשר ודם לא־יוכל לרשת את־מלכות האלהים ואשר יכלה לא יירש את אשר לא־יכלה׃
51. הנה סוד אגידה לכם הן לא כלנו נישן המות אבל כלנו נתחלף׃
52. ברגע אחד כהרף עין כתקע השופר האחרון כי יתקע בשופר והמתים יחיו בלי כליון ואנחנו נתחלף׃
53. כי מה־שעתה לכליון לבוש ילבש אל־כליון ואשר ימות לבוש ילבש אל־מות׃
54. וכשילבש מה־שעתה לכליון אל־כליון ומה־שעתה למות ילבש אל־מות אז יהיה דבר־הכתוב בלע המות לנצח׃
55. איה עקצך המות איה שאול נצחונך׃
56. עקץ המות הוא החטא וכח החטא היא התורה׃
57. אבל תודות לאלהים אשר נתן־לנו הנצחון על־ידי אדנינו ישוע המשיח׃
58. על־כן אחי חביבי התכוננו בל־תמוטו והרבו בכל־עת בעבודת אדנינו מדעתכם כי־לא לריק עמלכם באדנינו׃

Chapter 16

1. ועל־דבר קבוץ התרומות לעזרת הקדושים כאשר תקנתי לקהלות אשר בגלטיא כן תעשו גם־אתם׃
2. בכל־אחד בשבת יניח אצלו איש איש מכם ויאצר את־אשר עלה בידו למען אשר בבאי לא יקבץ עוד׃
3. ואני בבאי את־אשר תמצאו נאמנים עם־אגרות אשלח אתם להביא את־נדבתכם לירושלים׃
4. ואם־שוה הטרח שגם אנכי אלך שמה אתי ילכו׃
5. ואני אבא אליכם אחרי עברי את־מקדוניא כי את־מקדוניא אעברה׃
6. ואולי אשב עמכם ימים אחדים או כל־ימי הסתו למען תלוני אל־אשר אלך שמה׃
7. כי כעת אין רצוני לראתכם אך־בעברי כי־אקוה לשבת אצלכם זמן־מה אם־ירצה יהוה׃
8. אבל אשב באפסוס עד־חג השבועות׃
9. כי־נפתח לי פתח גדול ורב־פעלים ורבים המתקוממים׃
10. וכי יבוא אליכם טימותיוס ראו־נא שיהיה עמכם בלי פחד כי־מלאכת יהוה הוא עשה כמו גם־אני׃
11. על־כן איש אל־יבז אתו אך שלחהו בשלום למען יבא אלי כי אחכה־לו עם־האחים׃
12. ואפולוס האח הנה הפצרתי־בו לבוא אליכם עם־האחים אך לא־היה ברצונו לבוא עתה אמנם בוא יבוא במצאו עת נכונה׃
13. שקדו ועמדו באמונה התאששו והתחזקו׃
14. וכל־דבריכם יעשו באהבה׃
15. ואבקשה מכם אחי הלא ידעתם את־בית אסטפנוס שהוא ראשית אכיא ויתנו את־נפשם לשרות הקדשים׃
16. לכן הכנעו גם־אתם מפני אנשים כאלה ומפני־כל אשר־יעבד עמהם ויעמל׃
17. והנני שמח בביאת אסטפנוס ופרטונטוס ואכיקוס כי המה מלאו את־אשר חסרתי אתכם׃
18. ויניחו את־רוחי ואת־רוחכם על־כן הוקירו אנשים כאלה׃
19. הקהלות אשר באסיא שאלות לשלומכם עקילס ופריסקילה וגם־הקהלה אשר בביתם מרבים לשאל לשלומכם באדנינו׃
20. האחים כלם שאלים לשלומכם שאלו לשלום איש את־רעהו בנשיקה הקדושה׃
21. שאלת שלומכם בידי אני פולוס׃
22. מי שלא יאהב את־האדון ישוע המשיח יחרם מרן אתא׃
23. חסד ישוע המשיח אדנינו יהי עמכם׃
24. ואהבתי את־כלכם במשיח ישוע אמן׃

2 CORINTHIANS - קורנתיים ב

Chapter 1

1. פולוס שליח ישוע המשיח ברצון אלהים וטימותיוס אחינו אל־קהלת אלהים אשר בקורנתוס עם כל־הקדשים אשר באכיא׃
2. חסד לכם ושלום מאת האלהים אבינו ואדנינו ישוע המשיח׃
3. ברוך האלהים ואבי אדנינו ישוע המשיח אב הרחמים ואלהי כל־הנחמה׃
4. המנחם אתנו בכל־לחצנו עד־שנוכל לנחם הנלחצים בכל־לחץ בנחמה אשר אנחנו מנחמים בה מאת האלהים׃
5. כי כרב ענויי המשיח בנו כן תרבה נחמתנו על־ידי המשיח׃
6. והנה אם־נלחץ הוא לנחמתכם ולישועתכם אשר יראה כחה בסבלכם הענוים אשר נסבל אתן גם־אנחנו ואם־ננחם גם־הוא לנחמתכם ולישועתכם׃
7. ותקותנו בעדכם נכונה היא באשר ידענו כי כאשר חלק לכם בענוים כן גם־חלק לכם בנחמה׃
8. כי לא־נכחד מכם אחי את־צרתנו אשר מצאתנו באסיא אשר כבדה עלינו עד־למאד ויותר מכחנו עד כי־נואשנו מן־החיים׃
9. ואנחנו בלבבנו חרצנו לנו את־המות למען לא־נהיה בטחים בנפשנו כי אם־באלהים המחיה את־המתים׃
10. אשר הצילנו ממות כזה ועודנו מציל ולו אנחנו מקוים כי יוסיף להצילנו׃
11. בעזרכם אתנו בתפלתכם למען יודו רבים בעדנו על־מתנת החסד שהיתה לנו על־ידי רבים׃
12. כי זאת היא תהלתנו עדות לבבנו אשר בתם וישר אלהים התהלכנו בעולם וביותר אתכם ולא־בחכמת הבשר כי אם־בחסד אלהים׃
13. כי לא־נכתב לכם כי אם־מה־שאתם קראים או גם־ידעים׃
14. ואקוה כי כאשר ידעתם אתנו למקצת אף־תדעו עד־תכלית כי אנחנו תהלתכם כאשר גם־אתם תהלתנו ביום אדנינו ישוע׃
15. ובבטחון הזה חפצתי לבוא אליכם מראש למען תקבלו טובה פעמים׃
16. לעבר בתוככם אל־מקדוניא ולשוב ממקדוניא אליכם ואתם תשלחוני אל־ארץ יהודה׃
17. ועתה הכי נמהר הייתי בעצתי אם־אשר יעצתי לפי הבשר יעצתי והיה אצלי פעם הן הן ופעם לא לא׃
18. אכן נאמן האלהים כי־דברנו אליכם לא היה הן ולא׃
19. כי בן־האלהים ישוע המשיח הנקרא בתוככם על־ידינו על־ידי ועל־ידי סלונוס וטימותיוס הוא לא היה הן ולא כי־היו היה בו רק־הן׃
20. כי כל־הבטחות האלהים כלן בו היו הן ובו היו אמן לכבוד האלהים על־ידינו׃
21. והמכונן אותנו אתכם במשיח ואשר משחנו הוא האלהים׃
22. אשר גם־חתמנו ואשר נתן בלבנו את ערבון הרוח׃
23. ואני את־האלהים אקרא להיות עד לנפשי כי בעבור היותי חס עליכם לא־באתי עוד לקורנתוס׃
24. לא שנמשל באמונתכם כי אם־עזרים אנחנו לשמחתכם כי באמונה עמדתם׃

Chapter 2

1. ואני גמרתי בלבי לבלתי שוב־עוד אליכם בעצבת׃
2. כי אם־אני אעציבכם מי אפוא ישמחני בלתי אם־הנעצב על־ידי׃
3. וזאת כתבתי לכם פן־יהיה לי בבואי עצב מאלה אשר היה־לי לשמח עליהם ובטח אני בכלכם כי שמחתי היא שמחת כלכם׃
4. כי מרב צרת לבי ומצוקה כתבתי לכם ובדמעות הרבה ולא להעציבכם רק למען תדעו האהבה היתרה אשר אהבתי אתכם׃
5. ואם־יש איש אשר העציב לא־אתי העציב אלא כלכם פן־אפריז על־המדה העציב למקצת׃
6. ודי לאיש כמהו התוכחה ההיא מאת הרבים׃
7. ועתה להפך תסלחו ותנחמו כדי שלא יתבלע האיש בגדל העצבון׃
8. על־כן אבקשה מכם לגמל עליו גמולת אהבה׃
9. כי לבעבור זאת גם־כתבתי למען אדע את־תמתכם אם־בכל תשמעון׃
10. ואיש אשר תסלחו לו אסלח־לו גם־אני כי גם־אנכי אם־סלחתי דבר סלחתי לו למענכם בפני המשיח׃
11. פן־יונה אתנו השטן כי לא־נעלמו מאתנו מזמותיו׃
12. ואני בבאי לטרואס על־דבר בשורת המשיח אף כי־נפתח־לי פתח באדנינו׃
13. לא־היתה רוחה לרוחי על אשר לא־מצאתי שם את־טיטוס אחי ואני נפרדתי מהם ויצאתי ללכת אל־מקדוניא׃
14. אבל תודות לאלהים הנתן לנו בכל־עת נצחון במשיח ומפיץ על־ידינו את־ריח דעתו בכל־מקום׃
15. כי־ריח ניחח המשיח אנחנו לאלהים גם בתוך הנושעים וגם בתוך האבדים׃
16. לאלה ריח מות למות ולאלה ריח חיים לחיים ומי־זה ראוי לכך׃
17. כי אנחנו איננו כמו הרבים העשים סחורה בדבר האלהים כי אם־מתוך ישר לבב ומאלהים לפני אלהים נדבר במשיח׃

Chapter 3

1. הנחל עוד לשבח עצמנו האם־נצטרך כמקצת אנשים לאגרות אליכם או מכם המזכירות אתנו לשבח׃
2. אתם אגרתנו הכתובה בלבבנו ונודעה ונקראה לכל־אדם׃
3. כי בידוע שאתם אגרת המשיח ערוכה על־ידי שרותנו כתובה לא בדיו כי אם־ברוח אלהים חיים ולא על־לוחות אבן כי אם־על־לוחות בשר הלב׃
4. וכזה בטחוננו באלהים על־ידי המשיח׃
5. יען אשר לא־נוכל אנחנו לדין דין מעצמנו כי יכלתנו מאת האלהים היא׃
6. אשר הכשיר אתנו למשרתי ברית חדשה לא של־האתיות אלא של־הרוח כי־האות ימית והרוח יחיה׃
7. ואם־שרות המות החרות באותיות על־האבן נראה בכבוד עד־שלא יכלו בני ישראל להביט אל־פני משה מפני כבוד פניו העמד להבטל׃
8. כמה יגדל כבוד שרות הרוח׃
9. כי אם־השרות אשר לחיב כבוד הוא כמה יעדף בכבוד השרות אשר לזכות׃
10. כי אף־הנכבד איננו נחשב לכבוד לעמת הכבוד הנעלה הזה׃
11. כי אם־הדבר העמד להבטל יש־לו כבוד הדבר הקים על־אחת כמה וכמה׃
12. על־כן בהיות לנו תקוה כזאת פתחון פינו רב הוא׃
13. ולא כמשה אשר נתן מסוה על־פניו פן־יביטו בני ישראל אל־סוף העמד להבטל׃
14. אבל נטמטמו דעותיהם כי עד־היום הזה בקראם הברית הישנה נשאר ולא־גלה המסוה ההוא אשר לא יוסר כי אם־במשיח׃
15. אבל עד־היום הזה בקראם את־משה מונח מסוה על־לבם׃
16. וכשיפנו אל־האדון יוסר המסוה׃
17. והאדון הוא הרוח ובאשר רוח האדון שם החרות׃
18. ואנחנו כלנו בפנים מגלים ראים את־כבוד האדון כבמראה ונחלף אל־עצם דמות ההיא מכבוד אל־כבוד כהחלף מאת אדון הרוח׃

Chapter 4

1. על־כן בהיות לנו השרות הזה כאשר חננו לא נחת׃
2. כי אם־מאסנו בסתרי הבשת שלא להתהלך בערמה ולא לזיף את־דבר האלהים אלא בהראות האמת נזכיר אתנו לטוב נגד דעת כל־בני אדם לפני האלהים׃
3. וגם כי־נעלמה בשורתנו נעלמה היא מן־האבדים׃
4. אשר אלהי העולם הזה עור בהם את־דעות הסוררים לבלתי זרח להם נגה בשורת כבוד המשיח אשר הוא צלם האלהים׃
5. כי לא אתנו מכריזים אנחנו כי אם־את־המשיח ישוע לאמר הוא האדון ואנחנו עבדיכם למען ישוע׃
6. כי האלהים אשר אמר ויפע אור מחשך הוא הופיע בלבנו להפיץ אור דעת כבוד האלהים אשר בפני המשיח׃
7. אבל יש־לנו האוצר הזה בכלי חרש למען אשר־תהיה הגבורה היתרה לאלהים ולא מאתנו׃
8. נלחצים אנחנו בכל ולא נדכאים דאגים ולא נואשים׃
9. נרדפים ולא נטושים משלכים ולא אבדים׃
10. ונשאים בכל־עת מיתת האדון ישוע בגויתנו למען יגלו גם־חיי ישוע בגויתנו׃
11. כי אנחנו החיים נמסרים תמיד למות בעבור ישוע למען יגלו גם־חיי ישוע בבשרנו בשר התמותה׃
12. לכן בנו יאמץ המות ובכם החיים׃
13. ובהיות לנו הרוח ההוא של־האמונה כדבר הכתוב האמנתי כי־אדבר גם־אנחנו נאמין ועל־כן נדבר׃
14. באשר ידענו כי המעיר את־האדון ישוע יעיר גם־אתנו על יד־ישוע ויעמידנו עמכם׃
15. כי כל־זאת למענכם למען אשר־ירבה החסד על־ידי רבים ותפרץ התודה לכבוד האלהים׃
16. ובעבור זאת לא נחת ואף אם־יכלה בנו האדם החיצון הנה האדם הפנימי יתחדש יום יום׃
17. כי לחצנו אשר הוא קל ואך לרגע יביא לנו כבוד עולמים גדול ורב עד־למאד׃
18. אשר לא נביט אל־הדברים הנראים כי אם־אל־אשר אינם נראים כי הנראים לשעה המה ואשר אינם נראים הם לעולם׃

Chapter 5

1. הן ידענו כי בהרס בית אהלנו אשר בארץ יש־לנו בנין מאת האלהים בית אשר איננו מעשה ידים והוא לעולם בשמים׃
2. כי גם־עתה נאנחים ונכספים אנחנו להתעטף בביתנו אשר מן־השמים׃
3. באשר אחרי לבשנהו לא נמצא ערמים׃
4. כי גם־עתה באהלנו זה נאנח מפני הכבד ולא חפצנו להתפשט כי אם־להתעטף למען יבלע המות על־ידי החיים׃
5. והמכין אתנו לזאת הוא האלהים אשר אף־נתן לנו את־ערבון הרוח׃
6. לכן בטוחים אנחנו בכל־עת וידעים כי כל־עוד שמושבנו בגוף רחוקים אנחנו מן־האדון׃
7. כי באמונה נתהלך ולא בראות עינים׃
8. אמנם בטוחים אנחנו ונבחרה־לנו להתרחק מן־הגוף ולהיות קרובים אל־האדון׃
9. על־כן גם־נשתדל אם־קרובים אם־רחוקים להיות לו לרצון׃
10. כי כלנו עתידים להראות לפני כסא־דין המשיח למען יקבל איש איש כפי פעלו בחיי גופו אם־טוב ואם־רע׃
11. ועתה יען אשר ידענו יראת האדון נדבר על־לב בני אדם ולאלהים אנחנו גלוים ואקוה כי־גלוים אנחנו גם במדעכם׃
12. כי אין אנחנו משתבחים שנית אליכם אך נתנים לכם סבה להתפאר בנו לנגד המתפארים בפנים ולא בלב׃
13. כי אם־השתגענו לאלהים היתה־זאת ואם־השכלנו לכם היתה׃
14. כי־אהבת המשיח דחקת אתנו בהיותנו דנים אשר אם־מת אחד בעד כלם כלם מתו׃
15. ובעד כלם מת למען לא־יחיו החיים עוד לנפשם כי אם־לאשר מת ויקם בעדם׃
16. לכן מעתה אנחנו לא־נדע איש לפי הבשר וגם אם־ידענו את־המשיח לפי הבשר מעתה לא־נדעהו עוד׃
17. ובכן מי שהוא במשיח בריאה חדשה הוא הישנות עברו והנה הכל נהיה לחדש׃
18. והכל מאת האלהים המרצה אתנו לעצמו על־ידי ישוע המשיח ויתן־לנו שרות הרצוי׃
19. יען אשר אלהים היה במשיח מרצה את־העולם לעצמו ולא־חשב להם את־פשעיהם וישם בנו את־דבר הרצוי׃
20. לכן מליצי המשיח אנחנו וכאלו האלהים מזהיר אתכם על־ידנו נבקש מכם בעד המשיח התרצו־נא אל־האלהים׃
21. כי את־אשר לא־ידע חטאת אתו עשה לחטאת בעדנו למען נהיה־בו אנחנו לצדקת אלהים׃

Chapter 6

1. ואנחנו כעזרים נזהירה אתכם שלא תקבלו לריק את־חסד אלהים׃
2. כי הוא אומר בעת רצון עניתיך וביום ישועה עזרתיך הנה עתה עת רצון הנה עתה יום ישועה׃
3. ואין אנחנו נתנים מכשול במאומה פן־יהיה שרותנו לנאצה׃
4. כי אם־נראה בכל־דבר כמשרתי אלהים בסבלנות רבה בלחץ ובצרות ובמצוקות׃
5. במכות ובמוסרות ובמהומות בתלאות בשקידות ובצומות׃
6. בטהרה ובדעת ובארך רוח ובחסד וברוח הקדש ובאהבה לא צבועה׃
7. בדבר האמת ובגבורת אלהים בכלי נשק הצדקה מימין ומשמאל׃
8. בכבוד ובקלון בשם־רע ובשם־טוב כמתעים ובכל־זאת נאמנים׃
9. כאינם ידועים וגם־ידועים כמתים והננו חיים כמיסרים ולא מומתים׃
10. כנעצבים ובכל־עת שמחים כרשים ומעשירי רבים כאשר אין־להם־מאומה ויש להם כל׃
11. פינו פתוח לכם אנשי קורנתוס ורחב לבנו׃
12. לא־צר מקומכם בנו אך־צר המקום במעיכם׃
13. והיה זה גמולי כמו אל־בנים אנכי מדבר אם־תרחיבו לבבכם גם־אתם׃
14. אל־תהיו משכי על זר עם־חסרי אמונה כי איזו שתפות יש לצדקה עם־העול ואיזו התחברות לאור עם־החשך׃
15. ואיזו הסכמה למשיח עם־בליעל או מה חלק המאמין עם־שאיננו מאמין׃
16. ואיזה דבק יש להיכל אלהים עם־האלילים כי־אתם היכל אלהים חיים כמו שאמר האלהים ושכנתי והתהלכתי בתוכם והייתי להם לאלהים והם יהיו־לי לעם׃
17. על־כן צאו מתוכם והברו נאם־יהוה וטמא אל־תגעו ואני אקבץ אתכם׃
18. והייתי לכם לאב ואתם תהיו־לי לבנים ולבנות נאם־יהוה צבאות׃

Chapter 7

1. לכן חביבי בהיות לנו ההבטחות האלה נטהרה את־עצמנו מכל־טמאת בשר ורוח להשלים קדשתנו ביראת אלהים׃
2. תנו־לנו מקום בלבבכם לא חמסנו איש לא חבלנו איש לא עשקנו איש׃
3. לא לחיב אתכם אני מדבר הלא הקדמתי לאמר כי אתם בלבנו יחד למות ויחד לחיות׃
4. רב בטחוני עליכם רבה תהלתי בכם מלאתי נחמה שבעתי שמחות בכל־לחצנו׃
5. כי גם־בבאנו אל־מקדוניא לא־היתה מרגעה לבשרנו רק־נלחצנו בכל מחוץ מלחמות ומחדרים אימה׃
6. אבל האלהים המנחם את־השפלים נחם אתנו בבוא טיטוס׃
7. ולא בבואו לבד כי אם־גם בנחמה אשר נחם בכם בהגידו לנו את־ערגתכם ואת־אבלכם ואת־קנאתכם לי ובכן הוספתי לשמוח׃
8. כי גם־אם־העצבתי אתכם באגרת אינני מתחרט גם כי־התחרטתי לפני מזה בראותי כי־האגרת ההיא העציבה אתכם ואף אם־לשעה׃
9. עתה אני שמח לא על־אשר נעצבתם כי אם־על־אשר נעצבתם לתשובה כי נעצבתם כרצון אלהים למען לא־תשאו נזק במאומה על־ידנו׃
10. כי העצבת שהיא כרצון אלהים תפעל תשובה לישועה אשר איש לא יתחרט עליה אבל עצבת העולם פעלת את־המות׃
11. כי ראו־נא את אשר־נעצבתם כרצון אלהים כמה הביא אתכם זה לידי זריזות גם להתנצלות גם־לרגז גם ליראה גם לערגה גם לקנאה גם לנקמה ובכל הוכחתם כי־נקיים אתם בדבר ההוא׃
12. לכן גם אם־כתבתי לכם לא כתבתי בעבור העלב ולא בעבור הנעלב רק למען תגלה בכם זריזותנו בעדכם לפני האלהים׃
13. ובעבור־זאת נחמנו בנחמתכם ועוד שמחה יתרה היתה לנו בשמחת טיטוס כי־הונח רוחו על־ידי כלכם׃
14. כי במה־שהתהללתי לפניו בכם לא נכלמתי כי כמו שדברנו הכל אליכם באמת כן גם־תהלתנו אל־טיטוס היתה אמת׃
15. וביותר מעיו המו לכם בזכרו את־משמעת כלכם ואת אשר קבלתם אתו ביראה ובחרדה׃
16. לכן אני שמח כי בכל־דבר יאמץ לבי בכם׃

Chapter 8

1. והננו מודיעים אתכם אחי את־חסד אלהים הנתן בקהלות מקדוניא׃
2. כי ברב־נסיון הלחץ רבתה שמחתם ודחק רישם הרבה להראות עשר נדבתם׃
3. כי מעיד אנכי אשר לפי כחם ויותר מכחם התנדבו׃
4. ויבקשו ממנו ברב־תחנונים להיות חברינו בגמילות חסדם לעזרת הקדשים׃
5. ולא כאשר הוחלנו כי אם־את־עצמם נתנו בראשונה לאדון וגם־לנו ברצון האלהים׃
6. עד כי־בקשנו מן־טיטוס כאשר החל כן גם־לגמור בכם את־גמילות החסד הזאת׃
7. אבל כאשר הותרתם בכל באמונה ובדבור ובדעת ובכל־זריזות ובאהבתכם אתנו כן גם־תותירו בחסד הזה׃
8. ואינני אמר זאת בדרך צווי כי אם־לבחן על־ידי זריזות אחרים גם את־אמתת אהבתכם׃
9. כי־ידעים אתם את־חסד אדנינו ישוע המשיח כי בהיותו עשיר נעשה רש בעבורכם למען תעשירו על־ידי רישו׃
10. ואחוה את־דעתי בדבר הזה כי־זאת להועיל לכם אשר הקדמתם כבר בשנה שעברה לא לעשות בלבד כי גם־לחפץ׃
11. ועתה גם־השלימו את־המעשה למען כאשר התנדבתם לעשות כן גם־תגמרו כפי יכלתכם׃
12. כי בהמצא לאיש רוח נדיבה רצויה היא לפי מה־שיש לו ולא־לפי מה־שאין לו׃
13. כי לא למען תהיה רוחה לאחרים ולכם צוקה כי אם־בשווי ימלא יתרכם בעת הזאת את־מחסורם׃
14. למען גם־יתרם יהיה למלא מחסורכם כדי להשוֺת׃
15. ככתוב לא העדיף המרבה והממעיט לא החסיר׃
16. ותודות לאלהים הנותן גם־בלב טיטוס לשקד עליכם בשקידה כזאת׃
17. כי שמע לבקשתנו ובשקידתו היתרה הלך אליכם מרצון נפשו׃
18. ועמו יחדו שלחנו האח אשר יצא שבחו בבשורה בכל־הקהלות׃
19. ומלבד זאת גם־נבחר הוא מאת הקהלות ללכת אתנו להביא החסד הזה הגבוי על־ידינו לכבוד האדון ולאמץ לבבכם׃
20. ונשמר בזאת שלא יוציא איש עלינו דבה רעה בשפעת המתנה הזאת הגבויה על־ידינו׃
21. כי־משגיחים אנחנו על־הטוב לא לפני האדון לבד כי גם־לפני האדם׃
22. ונשלח עמהם את־אחינו אשר בחנו את־שקידתו פעמים רבות בדברים הרבה ועתה הוא שקוד עוד יותר בגדל בטחונו עליכם׃
23. אם־לטיטוס הנה חברי הוא ועזרי בכם ואם־לאחינו הנה שלוחי הקהלות הם ותפארת המשיח׃
24. על־כן הראו והוכיחו להם לפני הקהלות את־אהבתכם ואת־תהלתנו עליכם׃

Chapter 9

1. אמנם אין־צרך לכתב אליכם על־דבר השרות אשר לעזרת הקדשים׃
2. כי ידעתי את־נדיבתכם אשר עליה אני מתהלל בכם לפני אנשי מקדוניא לאמר אכיא מוכנה היא משנה שעברה ותער הקנאה היוצאת מכם את־רוח רבם׃
3. אבל שלחתי את־האחים פן־תהיה לריק תהלתנו עליכם בדבר הזה ולמען תהיו מוכנים כאשר אמרתי׃
4. פן־בבוא אתי אנשים ממקדוניא ימצאו אתכם לא־מוכנים ונבוש אנחנו ואינני אמר אתם בבטחון הזה אשר התהללנו בו׃
5. על־כן היה נכון בעיני לבקש מן־האחים כי־יקדמו ללכת אליכם ויכינו את־ברכתכם המיועדה מלפנים למען תהיה מוכנת כעין ברכה ולא כעין כילות׃
6. כי הנה הזרע בצמצום גם־יקצר בצמצום והזרע בברכות גם־יקצר בברכות׃
7. וכל־איש כאשר ידבנו לבו לא מצער ולא מאנס כי הנתן בלב שמח יאהבנו אלהים׃
8. ואלהים יכל להרעיף עליכם בשפע כל־חסד עד־כי יהיה לכם בכל־עת די ספוקכם בכל ותותירו בכל־מעשה טוב׃
9. ככתוב פזר נתן לאביונים צדקתו עמדת לעד׃
10. והנתן זרע לזרע ולחם לאכל יתן וירבה את־זרעכם ויפריא תנובות צדקתכם׃
11. למען תעשירו בכל לכל־התמימות הפעלת תודה לאלהים על־ידינו׃
12. כי־שרות העבודה הזאת לא לבד ימלא את־מחסרי הקדשים כי גם־יודו רבים לאלהים בשרותכם הנאמן הזה׃
13. ויכבדו את־האלהים על־משמעת הודאתכם לבשורת המשיח ועל־תמת התחברותכם אליהם ואל־כלם׃
14. והם בהתחננם בעדכם נכספים לכם בעבור חסד האלהים אשר גבר עליכם׃
15. ותודה לאלהים על־מתנתו העצומה מספר׃

Chapter 10

1. ואני פולוס הנני מזהיר אתכם בענות המשיח וחמלתו אשר פנים בפנים שפל אני בתוככם וברחקי תקיף עמכם׃
2. ואתחננה שלא אצטרך בבאי להיות תקיף בבטחון ההוא אשר אחשב להתגבר־בו נגד האנשים החשבים אתנו כמתהלכים לפי הבשר׃
3. כי בלכתנו בבשר לא נלחם לפי הבשר׃
4. כי־כלי מלחמתנו אינם של־הבשר כי אם־חזקים הם לאלהים להרס מבצרים׃
5. באשר הרסים אנחנו תחבלות וכל־מרום המתנשא נגד דעת האלהים ושובים כל־מזמה למשמעת המשיח׃
6. ונכונים לנקם נקמה מאת כל־מרי אם־תשלם משמעתכם׃
7. התשפטו למראה פנים איש כי יבטח להיות למשיח ישוב וידין בלבו כי־כאשר הוא למשיח כן למשיח גם־אנחנו׃
8. וגם כי־אתהלל מעט יותר על־דבר הרשות אשר נתן־לנו האדון לבנותכם ולא לשחתכם לא אבוש׃
9. למען לא אראה כמאים אתכם על־ידי האגרות׃
10. כאמרם הן האגרות קשות הנה וחזקות אבל הגוף בהיותו לנגדנו חלוש הוא וניבו נבזה׃
11. ידע־נא האמר כזאת כי־כמו שאנחנו בדבור על־ידי אגרות בהיותנו רחוקים כן גם־בפעל אנחנו בהיותנו קרובים׃
12. כי אל־נעז פנינו לכלל אתנו עם־האנשים המשבחים נפשם או לערך אתנו לאלה אכן נבערו מדעת המדדים את־נפשם בנפשם וערכים את־נפשם לנפשם׃
13. ואנחנו לא נתגדל לבלי־מדה כי אם־כפי מדת הגבול אשר חלק לנו האלהים לחק להגיע גם־עדיכם׃
14. כי לולא הגענו עדיכם לא נשתרע למעלה מערכנו הלא כבר קדמנו גם־אתכם בבשורת המשיח׃
15. לא נתגדל לבלי־מדה ביגיעת אחרים אבל יש־לנו התקוה כי־ברבות אמונתכם נכבד בכם כפי גבולנו עד־למעלה׃
16. כדי־לבשר הבשורה גם־להלאה מכם ולא להתהלל במה־שמוכן כבר בגבול אחרים׃
17. והמתהלל יתהלל ביהוה׃
18. כי לא המשבח נפשו משבח הוא כי אם־אשר ישבחנו יהוה׃

Chapter 11

1. אחלי תשאו מעט אולתי ואף־אמנם תשאוני׃
2. כי מקנא אני לכם קנאת אלהים כי ארשתי אתכם לאיש אחד להעמיד אתכם בתולה טהורה לפני המשיח׃
3. אך ירא אנכי פן כאשר השיא הנחש בערמתו את־חוה כן תשטינה גם־מחשבותיכם מן־התמימות אשר עם־המשיח׃
4. כי אם־יבא הבא והגיד לכם ישוע אחר אשר לא הגדנהו או אם־תקחו רוח אחר אשר לא־לקחתם אתו או־בשורה אחרת אשר לא־קבלתם אתה כי עתה היטב תשאהו׃
5. אולם אחשב אשר־אינני נפל במאומה מהשליחים הגדולים כל־כך׃
6. ואף אם־בער אנכי בדבור אינני בער בדעת כי אם־בכל נגלינו אליכם בפני כל־אדם׃
7. או החטא חטאתי בהשפילי את־עצמי למען הגביהכם כי־בשרתי אתכם בלא־מחיר את־בשורת האלהים׃
8. קהלות אחרות שלותי בקחתי מהן שכר למען אשרתכם ובהיותי עמכם ואחסר לא הלאיתי אדם׃
9. כי את־מחסורי מלאו האחים בבאם ממקדוניא ובכל־דבר נשמרתי מהיות לכם למשא וגם אשמר׃
10. באמתו של־המשיח אשר־בי מעיד אני בכם כי תהלתי זאת לא־תכלא ממני בגלילות אכיא׃
11. על־מה־זה העל אשר אינני אהב אתכם האלהים יודע׃
12. אבל את אשר אני עשה אוסיף לעשות לבלתי תת־מקום למבקשים עלילה למען במה־שיתהללו בו ימצאו דומים לנו׃
13. כי אנשים כאלה שליחי שקר הם פעלי רמיה מתחפשים לשליחי המשיח׃
14. ואיננו פלא הלא השטן גם־הוא מתחפש למלאך האור׃
15. לכן אין־זה דבר גדול אם גם־משרתיו יתחפשו למשרתי הצדק אשר אחריתם תהיה לפי מעלליהם׃
16. ואשוב ואמר אל־נא יחשבני איש לסכל ואם־אין אף־כסכל קבלוני למען אתהלל מעט גם־אני׃
17. את אשר אדבר לא לפי דרך האדון אנכי מדבר כי אם־כמו בסכלות אעז ואתהלל׃
18. רבים מתהללים לפי הבשר לכן אתהלל אף־אני׃
19. כי־נשאים אתם ברצון את־הסכלים בהיותכם חכמים׃
20. הלא תשאו אם־יעביד אתכם איש אם־יבלע אם־ילכד אתכם אם־יתנשא אם־יכה אתכם על־פניכם׃
21. לחרפתנו אנכי אמר זאת כאלו היינו רפים אבל בכל־אשר ירהב איש להתהלל בסכלות אמר זאת ארהב גם־אנכי׃
22. עברים הם כן גם־אנכי ישראלים הם כן גם־אנכי זרע אברהם הם כן גם־אנכי׃
23. משרתי המשיח הם כמתהולל אמר אנכי יותר מהם יותר ביגיעות יותר למאד במכות יותר במוסרות ורב פעמים במצוקות מות׃
24. חמש פעמים ספגתי בידי היהודים ארבעים חסר אחת׃
25. שלש פעמים יסרתי בשוטים פעם אחת סקלתי ושלש פעמים נשברה־לי הספינה ואהי במצולות ים לילה ויום׃
26. במסעות רבים בסכנות נהרות בסכנות שדדים בסכנות מצד בני־עמי בסכנות מצד הגוים סכנות בעיר סכנות במדבר סכנות בים סכנות בתוך אחי שקר׃
27. בעמל ובתלאה בבלי־שנה פעמים הרבה ברעב ובצמא בצומות הרבה בקר ובעירום׃
28. מלבד שאר הדברים הבאים עלי יום יום והדאגה לכל־הקהלות׃
29. מי יחלש ואני לא אחלש מי יכשל ולא יבער לבי׃
30. אם־יש להתהלל אתהלל בחלשתי׃
31. האלהים אבי ישוע המשיח אדנינו המברך לעולמי עולמים הוא ידע כי לא אשקר׃
32. בדמשק שמר הנצב של־המלך ארטס את־עיר הדמשקיים ויבקש לתפשני׃
33. ובעד החלון הורידו אתי בסל מעל החומה ואמלט מידיו׃

Chapter 12

1. אמנם נצרכתי להתהלל ואף כי לא יועיל לי אבוא למראות האדון וחזינותיו׃
2. ידעתי איש במשיח זה ארבע־עשרה שנה אם־היה בגוף לא ידעתי או־מחוץ לגוף לא ידעתי האלהים יודע והאיש ההוא לקח עד־לרקיע השלישי׃
3. וידעתי את־האיש ההוא אם־בגוף או־מחוץ לגוף לא ידעתי האלהים יודע׃
4. אשר העלה אל־הפרדס וישמע דברים נסתרים אשר נמנע מאיש למללם׃
5. על־איש כמוהו אתהלל אך על־עצמי לא־אתהלל זולתי בחלשותי׃
6. כי לו־חפצתי להתהלל לא־אהיה סכל כי־אמת אדבר אבל אתאפק פן־יחשבני איש יותר ממה־שיראה בי או שישמע ממני׃
7. ולמען אשר לא אתרומם ברב־גדל החזינות נתן־לי סלון בבשרי מלאך השטן להכתני באגרוף למען לא אתרומם׃
8. על־זאת התחננתי שלש פעמים אל־האדון להסירו ממני׃
9. ויאמר אלי די־לך חסדי כי בחלשה תשלם גבורתי על־כן שמח לבי להתהלל בחלשותי למען תשרה עלי גבורת המשיח׃
10. לכן רצתה נפשי בחלשות ובחרפות ובצרות וברדיפות ובמצוקות בעד המשיח כי־כאשר חלשתי אז גבור אני׃
11. סכל הייתי בהתהללי אתם הכרחתם אתי תחת אשר־היה עליכם להזכירני לשבח כי לא־נפל אנכי במאומה מן־השליחים הגדולים כל־כך אף כי־כאין אנכי׃
12. הן־אתות השליח נעשו בקרבכם בכל־סבלנות באתות ובמופתים ובגבורות׃
13. כי־במה נגרעתם מן־הקהלות האחרות אם־לא הלאיתי אתכם סלחו־נא לי את־העולה הזאת׃
14. הנני מוכן לבוא אליכם פעם שלישית ולא אלאה אתכם כי לא אבקש את אשר לכם כי אם־אתכם כי הבנים אינם חיבים לאצר אוצרות לאבות כי אם־האבות לבנים׃
15. אבל אני בכל־חפץ לבבי אפזר את אשר לי ואף את נפשי אתן בעד נפשותיכם אף אם־תחת אהבתי לכם היתרה אתם תמעיטו את־אהבתכם אלי׃
16. אך אם־כן הוא ואני לא הכבדתי עליכם אולי כאיש ערום במרמה לכדתי אתכם׃
17. האף הוניתי אתכם ביד־אחד מאלה אשר שלחתי אליכם׃
18. בקשתי מן־טיטוס ושלחתי אתו את־האח הכי־הונה אתכם טיטוס הלא ברוח אחד התהלכנו הלא במעגל אחד׃
19. התחשבו עוד כי מתנצלים אנחנו אליכם לא כי־לפני האלהים נדבר במשיח וכל־זאת חביבי למען תבנו׃
20. כי ירא אנכי פן־בבאי לא־אמצא אתכם כאשר חפצתי ואתם גם־אתם לא־תמצאו אתי כאשר חפצתם פן־יהיה בכם מצה וקנאה ורגז ומריבות ודבה רעה ורכילות וגאות ומבוכה׃
21. פן־אשוב לבוא וישפילני אלהי אצלכם ואתאבל על־רבים אשר־חטאו כבר ולא שבו מן־הטמאה ומן־הזנות ומן־הזמה אשר עשו׃

Chapter 13

1. זאת הפעם השלישית אשר אבוא אליכם על־פי שנים עדים או שלשה עדים יקום כל־דבר׃
2. מקדם אמרתי בהיותי אצלכם בפעם השנית ומקדם אני אמר וכתב עתה ברחקי מכם לאשר חטאו לפני מזה ולכל הנשארים כי־בשובי לבוא לא אחוס׃
3. יען בקשכם לבחן את־המשיח המדבר בי אשר איננו חלש לכם כי אם־גבור הוא בתוככם׃
4. כי אם־גם־נצלב בחלשה אכן חי הוא בגבורת אלהים ואם גם־חלשים בו אנחנו אכן נחיה עמו בגבורת אלהים לנגדכם׃
5. נסו־נא אתכם אם־באמונה אתם בחנו אתכם או האינכם ידעים את־נפשכם כי ישוע המשיח בכם אם־לא כי־נמאסים אתם׃
6. אבל אקוה כי תדעו אשר אנחנו איננו נמאסים׃
7. ואני מתחנן אל־האלהים אשר לא־תעשו כל־רע לא למען נראה אנחנו נאמנים כי אם־למען תעשו אתם את־הטוב ואנחנו נהיה כנמאסים׃
8. כי אין אנחנו יכולים לעשות מאומה נגד האמת כי אם־בעד האמת׃
9. כי נשמח אם־חלשים אנחנו ואתם גבורים ועל־זאת גם־נתפלל על־אשר תכוננו׃
10. ובעבור זאת כתבתי את־אלה בהיותי ברחוק למען אשר־לא אצטרך בקרבי אליכם לדבר אתכם משפטים לפי הרשות אשר נתנה לי האדון לבנות ולא להרוס׃
11. ובכן אחי שמחו והתכוננו התנחמו ויהי לכם לב אחד אהבו השלום ואלהי האהבה והשלום יהי עמכם׃
12. שאלו לשלום איש את־רעהו בנשיקה הקדושה הקדושים כלם שאלים לשלומכם׃
13. חסד האדון ישוע המשיח ואהבת האלהים והתחברות רוח הקדש עם־כלכם אמן׃

GALATIANS - גלטיים

Chapter 1

1. פולוס השליח לא מבני אדם ולא על־ידי בן־אדם כי אם־על־ידי ישוע המשיח ואלהים האב אשר העירו מן־המתים׃
2. וכל־האחים אשר עמדי אל־הקהלות אשר בגלטיא׃
3. חסד לכם ושלום מאת האלהים אבינו ומאת אדנינו ישוע המשיח׃
4. אשר־נתן את־נפשו בעד חטאתינו לחלצנו מן־העולם הרע הזה כרצון אלהינו אבינו׃
5. אשר־לו הכבוד לעולמי עולמים אמן׃
6. תמה אני כי־סרתם מהר מאחרי הקרא אתכם בחסד המשיח אל־בשורה זרה׃
7. והיא איננה אחרת רק שיש אנשים העכרים אתכם וחפצים להפך את־בשורת המשיח׃
8. אבל גם־אנחנו או־מלאך מן־השמים אם־יבוא לבשר אתכם בשורה מבלעדי זאת אשר בשרנו אתכם חרם יהיה׃
9. כמו שאמרנו כבר כן־אמר עתה עוד־הפעם איש כי־יבשר אתכם בשורה מבלעדי אשר קבלתם חרם יהיה׃
10. ועתה המתרצה אנכי אל־בני אדם אם אל־האלהים או המבקש אנכי למצא־חן בעיני בני־אדם כי במצאי חן בעיני בני־אדם לא־אהיה עוד עבד המשיח׃
11. אבל מודיע אני אתכם אחי כי הבשורה אשר בשרתי לא־לפי דרך־אדם היא׃
12. כי גם אנכי לא קבלתיה מאדם ולא־למדוני אתה כי אם־בחזיון ישוע המשיח׃
13. כי הלא־שמעתם את־דרכי אשר התהלכתי מלפנים בין היהודים ואת אשר־רדפתי על־יתר את־עדת אלהים ואבדתיה׃
14. ואהי הולך וחזק בדת היהודית על־רבים מבני גילי בעמי בקנאתי הגדולה לקבלות אבותי׃
15. אך כאשר היה רצון האלהים אשר הבדיל אתי מרחם אמי ויקראני בחסדו׃
16. לגלות בי את־בנו שאבשרנו בגוים כרגע לא נועצתי עם־בשר ודם׃
17. גם לא־עליתי ירושלים אל־אשר היו שליחים לפני כי אם־הלכתי לערב ומשם שבתי אל־דמשק׃
18. אחרי־כן מקץ שלש שנים עליתי ירושלים לראות את־כיפא ואשב עמו חמשה עשר יום׃
19. ואחר מן־השליחים לא־ראיתי זולתי את־יעקב אחי אדנינו׃
20. ואשר אני כתב אליכם הנה נגד האלהים כי לא אכזב׃
21. אחרי־כן באתי אל־גלילות סוריא וקיליקיא׃
22. אבל קהלות יהודה אשר במשיח הנה לא ידעו את־פני׃
23. רק־זאת בלבד שמעו כי־האיש ההוא אשר היה רדף אתנו מאז עתה הוא מבשר את־האמונה אשר האבידה מלפנים׃
24. ויהללו בי את־האלהים׃

Chapter 2

1. אחרי־כן מקץ ארבע עשרה שנה שבתי ועליתי לירושלים עם בר־נבא ואקח אתי גם את־טיטוס׃
2. ואעל שמה על־פי מחזה ואשים לפניהם את־הבשורה אשר־קראתי בגוים וביחוד שמתיה לפני החשובים שבהם פן־תהיה לריק מרוצתי אשר ארוץ או־רצתי׃
3. אבל גם־טיטוס אשר אתי אף כי־יוני הוא לא הכרח להמול׃
4. מפני אחי השקר הנכנסים בסתר בתוכנו אשר באו לרגל את־חרותנו אשר־לנו בישוע המשיח למען העבידנו׃
5. אשר לא־סרנו למשמעתם אף־לא שעה אחת למען אשר תעמד בקרבכם אמתה של־הבשורה׃
6. ומאת הנחשבים להיות מה יהיו מי שיהיו אינני חושש לזה כי האלהים לא ישא פני־איש לי לא־הוסיפו החשובים מאומה׃
7. ותהי להפך בראותם כי־הפקדה לי הבשורה אל־הערלים כמו שהפקד כיפא אל־המולים׃
8. כי־הפעל בכיפא לשלחו אל־המולים הוא־פעל גם־בי לשלחני אל־הגוים׃
9. וכאשר ידעו יעקב וכיפא ויוחנן הנחשבים לעמודים את־החסד הנתן לי נתנו לי ולבר־נבא את־יד ימינם ונאות כי־נלך אנחנו לגוים והמה למולים׃
10. רק שנזכר את־האביונים אשר גם־שקדתי לעשותה׃
11. וכאשר בא כיפא לאנטיוכיא הוכחתי אל־פניו דרכו מפני שהיה־בו אשם׃
12. כי לפני בא אנשים מאת יעקב היה אכל עם־הגוים יחדו וכבאם היה מתרחק ופורש מהם מיראתו את־בני המילה׃
13. ויכחשו עמו גם־שאר היהודים עד כי־בר־נבא גם־הוא נדח אחרי כחשם׃
14. אכן בראותי את אשר לא ישרו לכת כאמתה של־הבשורה אמרתי אל־כיפא בפני־כל אם־אתה היהודי תתנהג כנכרי ולא כיהודי למה תכריח את־הגוים להתנהג כיהודים׃
15. הן מזרע היהודים אנחנו ולא חטאים מן־הגוים׃
16. ומדעתנו כי לא־יצדק אדם מתוך מעשי התורה כי אם־באמונת ישוע המשיח גם־אנחנו האמנו במשיח ישוע למען נצדק מאמונת המשיח ולא ממעשי התורה כי ממעשי התורה לא יצדק כל־בשר׃
17. ואם בבקשנו להצדק במשיח נמצא גם־אנחנו חטאים הנה המשיח משרת החטא חלילה׃
18. כי אם־אשוב ואבנה את־מה־שסתרתי אני עשה את־עצמי פשע׃
19. כי־מתי אני לתורה על־ידי התורה למען אחיה לאלהים׃
20. עם־המשיח נצלבתי ואין־עוד אנכי החי כי אם־המשיח הוא חי בקרבי ואשר אני חי עתה בבשר אחיה באמונת בן־אלהים אשר אהבני ויתן את־נפשו בעדי׃
21. לא אמאס את־חסד האלהים כי אלו תהיה על־ידי התורה צדקה הנה חנם מת המשיח׃

Chapter 3

1. אהה גלטים חסרי דעת מי התעה אתכם בכשפיו משמע אל־האמת אחרי אשר ציר בתוככם ישוע המשיח הצלוב לנגד עיניכם׃
2. זאת לבד חפצתי ללמד מכם האם ממעשי התורה קבלתם את־הרוח או משמועת האמונה׃
3. האתם סכלים כל־כך אשר החלותם ברוח ועתה תכלו בבשר׃
4. הכזאת סבלתם לריק אם־אמנם אך־לריק׃
5. הנה המפיק לכם את־הרוח ופעל בכם גבורות הכי ממעשי התורה הוא עשה אלה או משמועת האמונה׃
6. כאשר האמין אברהם באלהים ותחשב לו לצדקה׃
7. דעו אפוא כי־בני האמונה בני אברהם המה׃
8. והמקרא בראתו מראש כי האלהים יצדיק את־הגוים מתוך האמונה קדם לבשר את־אברהם לאמר ונברכו בך כל־הגוים׃
9. על־כן בני האמונה יתברכו עם־אברהם המאמין׃
10. כי בני מעשי התורה תחת הקללה המה שנאמר ארור אשר לא־יקים את־כל־הדברים הכתובים בספר התורה לעשות אותם׃
11. וגלוי הוא כי על־ידי התורה לא־יצדק האדם לפני האלהים כי־צדיק באמונתו יחיה׃
12. והתורה איננה מן־האמונה כי אם־אשר־יעשה אתם האדם וחי בהם׃
13. המשיח פדנו מקללת התורה בהיותו לקללה בעדנו שנאמר קללת אלהים תלוי׃
14. למען אשר תבא ברכת אברהם במשיח ישוע על־הגוים למען אשר נשא את־הבטחת הרוח על־ידי האמונה׃
15. אחי לפי דרך־אדם אדבר אפלו ברית של־בן־אדם אם־מקימת היא לא יפרנה איש גם לא־יוסיף עליה דבר׃
16. והנה לאברהם נאמרו ההבטחות ולזרעו ולא־אמר ולזרעיך כאלו לרבים אלא כאלו ליחיד ולזרעך והוא המשיח׃
17. וזאת אני אמר כי ברית אשר קימה האלהים מאז לימות המשיח לא תוכל התורה אשר באה אחרי ארבע מאות ושלשים שנה להפר אותה ולבטל את־ההבטחה׃
18. כי אם־תבוא הנחלה מתוך התורה לא־תבוא עוד מתוך ההבטחה אבל את־אברהם חנן האלהים על־ידי הבטחה׃
19. אם־כן־התורה מה־היא מפני הפשעים נוספה עד כי־יבוא הזרע אשר־לו ההבטחה ותושם התורה על־ידי המלאכים וביד מליץ׃
20. והמליץ לא של־אחד הוא אך האלהים הוא אחד׃
21. ועתה הכי התורה סתרת את־הבטחות האלהים חלילה כי אלו נתנה תורה אשר בכחה להחיות אז באמת היתה הצדקה על־ידי התורה׃
22. אבל הכתוב סגר את־הכל ביד החטא למען תנתן ההבטחה אל־המאמינים באמונת ישוע המשיח׃
23. לפני בוא האמונה היינו סגורים ונשמרים תחת התורה אלי האמונה העתידה להגלות׃
24. ובכן התורה היתה אמנת אותנו אל־המשיח למען נצדק על־ידי האמונה׃
25. אבל עתה אחרי אשר באה האמונה אין אנחנו עוד תחת יד האמן׃
26. כי־כלכם בני אלהים אתם על־ידי האמונה במשיח ישוע׃
27. כי כלכם אשר נטבלתם למשיח לבשתם את־המשיח׃
28. ואין עוד לא יהודי ולא יוני לא עבד ולא בן־חורין לא זכר ולא נקבה כי אתם כלכם אחד במשיח ישוע׃
29. ואם־אתם למשיח הנכם זרע אברהם ונחלים כפי ההבטחה׃

Chapter 4

1. ואני אמר היורש כל־עת היותו קטן אין־הבדל בינו ובין העבד אף אם־הוא אדון הכל׃
2. אלא הוא תחת יד אמנים ופקידי הבית עד לזמן המיעד לו מאת אביו׃
3. ככה גם־אנחנו בעוד היותנו קטנים היינו משעבדים ליסדות העולם׃
4. ובמלאת העת שלח האלהים את־בנו אשר נולד מאשה ונתן תחת יד־התורה׃
5. לפדות את אשר היו תחת יד־התורה למען נקבל את־משפט הבנים׃
6. ויען כי־בנים אתם שלח האלהים בלבבכם את־רוח בנו הקורא אבא אבינו׃
7. לכן אינך עוד עבד כי אם־בן ואם־בן אתה הנך גם־יורש האלהים על־ידי המשיח׃
8. הן לפנים באין־דעת אלהים הייתם עבדים את אשר בעצמותם אינם אלהים׃
9. ועתה אחרי ידעתם את־האלהים ויותר אחרי שנודעתם לאלהים איך תשובו אל־היסדות הרפים והדלים ההם אשר תרצו להכנע להם מחדש׃
10. ימים אתם שמרים וחדשים ומועדים ושנים׃
11. מתירא אני פן־לריק עמלתי בכם׃
12. היו־נא כמוני כי גם־אני כמוכם מתחנן אני לכם אחי לא־הרעתם לי מאומה׃
13. אתם ידעתם אשר בחלשת בשרי בשרתי לכם את־הבשורה לראשונה׃
14. ואתם לא בזיתם את־נסיוני אשר־נסיתי בבשרי ולא געלתם אתו כי אם־קבלתם אתי כמלאך אלהים כמשיח ישוע׃
15. ועתה איה אשרכם כי מעיד אני עליכם אשר אם־יכלתם הייתם עקרים את־עיניכם לתתן לי׃
16. ועתה הנהייתי לכם לאיב בדברי אמת אליכם׃
17. הם אינם מקנאים לכם לטובה כי חפצם להפריד אתכם מעלינו למען תהיו מקנאים להם׃
18. אבל טוב לקנא תמיד לטובה ולא לבד בהיותי אצלכם׃
19. בני אשר־שוב יאחזוני חבלי לדה עליכם עד כי־יוצר בכם המשיח׃
20. אמנם חפצתי להיות עתה אצלכם לשנות את־קול דברי כי נבוך אני בכם׃
21. אמרו לי אתם החפצים להיות משעבדים לתורה הלא שמעתם את־התורה׃
22. כי כתוב שהיו לאברהם שני בנים האחד מן־האמה והשני מן־החפשיה׃
23. ואשר לאמה הוא נולד לפי הבשר ואשר לחפשיה על־פי ההבטחה׃
24. והדברים הם לרמז כי שתי הבריתות הנה האחת מן־הר סיני היולדת לעבדות והיא הגר׃
25. כי הגר היא הר סיני בערב והוא כנגד ירושלים של־עתה כי־היא בעבדות עם־בניה׃
26. אבל ירושלים של־מעלה היא חפשיה והיא אם כלנו׃
27. כי כתוב רני עקרה לא ילדה פצחי רנה וצהלי לא־חלה כי רבים בני־שוממה מבני בעולה׃
28. ואנחנו אחי הננו כיצחק בני ההבטחה׃
29. וכאשר הנולד לפי־הבשר אז היה רדף את־הנולד לפי הרוח כן־הוא גם־עתה׃
30. אבל הכתוב מה־הוא אמר גרש האמה ואת־בנה כי לא יירש בן־האמה עם בן־החפשיה׃
31. על־כן אחי לא־בני האמה אנחנו כי אם־בני החפשיה׃

Chapter 5

1. ועתה עמדו־נא בחרות אשר שחרר אתנו המשיח ואל־תשובו להלכד בעל העבדות׃
2. הנה אני פולוס אמר לכם כי אם־תמולו לא־יועיל לכם המשיח׃
3. ומעיד אני עוד הפעם בכל־איש אשר ימול כי מחיב הוא לשמר את־כל־התורה׃
4. נגזרתם מן־המשיח אתם המצטדקים בתורה נפלתם מן־החסד׃
5. כי־אנחנו ברוח ניחל מתוך האמונה לתקות הצדקה׃
6. כי במשיח איננה נחשבת לא המילה ולא הערלה כי אם־האמונה הפעלת באהבה׃
7. היטבתם לרוץ מי חשך אתכם משמע אל־האמת׃
8. הפתוי הזה איננו מאת הקרא אתכם׃
9. מעט שאר מחמץ הוא את־כל־העסה׃
10. מבטח אני בכם באדון שלא תהיה רוח אחרת עמכם והעכר אתכם ישא את־עוֺנו יהיה מי שיהיה׃
11. ואני אחי אם־אכריז עוד המילה על־מה אהיה נרדף הלא אז מבטל מכשול הצלב׃
12. מי יתן ויכרתו המדיחים אתכם׃
13. כי אתם אחי לחרות נקראתם ובלבד שלא תהיה החרות תאנה לבשר אלא שתעבדו איש את־רעהו באהבה׃
14. כי כל־התורה כלולה במצוה אחת והיא ואהבת לרעך כמוך׃
15. אבל אם־תנשכו ותאכלו איש את־אחיו ראו פן־תכלו איש על־ידי רעהו׃
16. והנני אמר התהלכו ברוח ולא תמלאו את־תאוֺת הבשר׃
17. כי הבשר מתאוה הפך מן־הרוח והרוח הפך מן־הבשר ושניהם מתקוממים זה לזה עד־שלא תוכלו לעשות את אשר תחפצו׃
18. ואם־תנהגו על־ידי הרוח אז אינכם תחת התורה׃
19. וגלוים הם פעלי הבשר אשר הם נאוף זנות טמאה וזמה׃
20. עבודת אלילים וכשוף איבות ומצות וקנאה ורגז מריבות מחלקות וכתות׃
21. צרות עין ושפיכות דמים ושכרון וזוללות ודומיהן אשר אמר עליהן כמו־שאמרתי כבר כי־עשי אלה לא ינחלו מלכות האלהים׃
22. ופרי הרוח אהבה שמחה ושלום ארך רוח ונדיבות וחסד ואמונה׃
23. וענוה ופרישות אין־תורה לנגד עשי אלה׃
24. ואשר הם למשיח צלבו את־בשרם עם־כל־תשוקתיו ותאוֺתיו׃
25. אם־נחיה ברוח נתהלכה גם־ברוח׃
26. ולא נרדף אחרי כבוד־שוא להכעיס איש את־רעהו ולקנא איש את־רעהו׃

Chapter 6

1. אחי גם כי־יתפש איש מכם בעברה אתם אנשי הרוח תקימהו ברוח ענוה והשמר לנפשך פן־תבא לידי־נסיון גם־אתה׃
2. שאו איש את־משא רעהו בזאת תמלאו את־תורת המשיח׃
3. כי החשב את־עצמו להיות־מה ואיננו מאומה את־נפשו הוא מרמה׃
4. אבל יבחן כל־איש את־מעשהו ואז לו לבדו תהיה תהלתו ולא לנגד אחר׃
5. כי כל־איש את־משאו ישא׃
6. המלמד בדבר יחלק מכל־טובו למלמדהו׃
7. אל־תתעו לא־יתן אלהים להתל בו כי מה־שזרע האדם אתו יקצר׃
8. הזרע בבשרו יקצר כליון מבשרו והזרע ברוח יקצר מן־הרוח חיי עולם׃
9. ואנחנו אל־נלאה בעשות הטוב כי־נקצר בעתו אם־לא נרפה׃
10. לכן כאשר העת בידנו נעשה־נא את־הטוב עם־כל־אדם וביותר עם־בני אמונתנו׃
11. ראו־נא מה־גדול הכתב אשר כתבתי אליכם בידי׃
12. החפצים להתהדר בבשר מכריחים אתכם להמול רק למען לא־ירדפו על־צלב המשיח׃
13. כי גם־הם הנמולים אינם שמרים את־התורה אלא רצונם שתמולו למען יתהללו בבשרכם׃
14. ואנכי חלילה לי מהתהלל זולתי בצלב אדנינו ישוע המשיח אשר־בו העולם נצלב־לי ואני נצלב לעולם׃
15. כי במשיח ישוע גם־המילה גם־הערלה אינן נחשבות כי אם־בריאה חדשה׃
16. וכל־המתהלכים כפי השורה הזאת שלום ורחמים עליהם ועל־ישראל אשר לאלהים׃
17. מעתה איש אל־ילאני עוד כי את־חבורות האדון ישוע אני נשא בגויתי׃
18. חסד ישוע המשיח אדנינו יהי עם־רוחכם אחי אמן׃

EPHESIANS - אפסיים

Chapter 1

1. פולוס שליח ישוע המשיח ברצון אלהים אל־הקדשים הנמצאים באפסוס ומאמינים במשיח ישוע׃
2. חסד לכם ושלום מאת האלהים אבינו ואדנינו ישוע המשיח׃
3. ברוך הוא האלהים ואבי אדנינו ישוע המשיח אשר ברכנו בכל־ברכת רוח במרומים במשיח׃
4. כאשר בחר אתנו בו לפני מוסדות תבל להיות קדשים ותמימים לפניו באהבה׃
5. יעדנו לו לבנים על־ידי ישוע המשיח כחפץ רצונו׃
6. לתהלת כבוד חסדו אשר־חנן אתנו בידידו׃
7. אשר־בו לנו הפדיון בדמו וסליחת הפשעים כרב חסדו׃
8. אשר הרעיף עלינו בשפע בכל־חכמה והשכל׃
9. והודיענו את־סוד רצונו כעצתו היעוצה בו׃
10. על־דבר הנהגתו במלאת העתים לקבץ את־הכל תחת המשיח הן מה־שבשמים הן מה־שבארץ׃
11. אשר־גם לקחנו בו נחלתנו אנחנו המיעדים לה מאז במחשבת פעל הכל כעצת חפצו׃
12. להיותנו לתהלת כבודו אנחנו אשר יחלנו אל־המשיח מאז׃
13. ואשר גם־אתם נטועים בו אחרי שמעכם דבר האמת את־בשורת ישועתכם ואשר בו כשהאמנתם גם־נחתמתם ברוח ההבטחה רוח הקדש׃
14. כי זה ערבון ירשתנו לפדות־לו עם סגלה לתהלת כבודו׃
15. בעבור זאת גם־אנכי אחרי שמעי אמונתכם באדנינו ישוע והאהבה אשר־אהבתם את־כל־הקדשים׃
16. לא אחדל מהודות בעבורכם בהזכירי אתכם בתפלתי׃
17. כי־יתן לכם אלהי אדנינו ישוע המשיח אבי הכבוד את־רוח החכמה והחזון לדעת אתו׃
18. ויאר עיני לבבכם למען תדעו איזו היא תוחלת קריאתו ואיזה הוא עשר כבוד נחלתו בקדשים׃
19. ואיזה הוא יתרון גדלת גבורתו בנו המאמינים כפי פעלת עצם כחו׃
20. אשר פעל במשיח בהעיר אתו מן־המתים ויושיבנו לימינו במרומים׃
21. ממעל לכל־שררה ושלטן וגבורה וממשלה וכל הנקרא בשם לא־לבד בעולם הזה כי אם־גם בעולם הבא׃
22. וישת כל תחת רגליו ויתן אתו לראש על־הכל אל־העדה׃
23. אשר היא גופו מלוא הממלא את־הכל בכל׃

Chapter 2

1. גם־אתכם המתים לפנים בפשעיכם וחטאתיכם׃
2. אשר התהלכתם בהם לפי דור העולם הזה כרצון שר ממשלת האויר והוא הרוח הפעל כעת בבני המרי׃
3. וגם־אנחנו כלנו בתוכם הלכנו לפנים בתאוֺת הבשר לעשות חפצי בשרנו ומחשבותינו ונהי אך־בני רגז בטבענו כשאר בני אדם׃
4. אבל־האלהים המלא רחמים ברב אהבתו אשר אהב אתנו׃
5. אחרי היותנו מתים בפשעים החינו עם־המשיח בחסד נושעתם׃
6. ויעירנו אתו אף־הושיבנו במרומים במשיח ישוע׃
7. להראות בדרות הבאים את־גדלת עשר חסדו בטובתו עלינו במשיח ישוע׃
8. כי־בחסד נושעתם על־ידי האמונה ולא מידכם היתה זאת כי־מתת אלהים היא׃
9. לא מתוך המעשים שלא יתהלל איש׃
10. כי־פעל אלהים אנחנו נבראים במשיח ישוע למעשים טובים אשר הכין האלהים מקדם למען נתהלך בהם׃
11. על־כן זכרו כי־אתם הגוים בבשר הנקראים ערלים בפי הנקראים בני המילה שהיא מעשה ידים בבשר׃
12. כי־אתם בעת ההיא הייתם בלי משיח מוזרים לעדת ישראל ונכרים לבריתות ההבטחה באין תקוה ובאין לכם אלהים בעולם׃
13. ועתה בישוע המשיח אתם הרחוקים מאז הייתם קרובים בדם המשיח׃
14. כי הוא שלומנו אשר עשה השנים לאחד והרס מחצת הגדר׃
15. בבטלו האיבה בבשרו את־תורת המצוֺת בגזרותיהן לברא בנפשו את־השנים לאיש־אחד חדש ויעש שלום׃
16. וירצה את־שניהם בגוף אחד לאלהים על־ידי צליבתו בהמיתו בנפשו את־האיבה׃
17. ויבא ויבשר שלום לכם הרחוקים והקרובים׃
18. כי על־ידו יש לשנינו מבוא ברוח אחד אל־אבינו׃
19. לכן אינכם עוד גרים ותושבים כי אתם בני־עיר אחת עם־הקדשים ובני בית אלהים׃
20. בנוים על־יסוד השליחים והנביאים וישוע המשיח הוא אבן הפנה׃
21. אשר חבר־בו יחד הבנין כלו עדי יגבה להיכל קדש ליהוה׃
22. ובו נבנים גם־אתם להיות משכן אלהים ברוח׃

Chapter 3

1. בעבור זאת אני פולוס אסיר המשיח למענכם הגוים׃
2. כי־אמנם שמעתם הנהגת חסד האלהים אשר־נתן לי אליכם׃
3. כי בחזון גלה־לי הסוד אשר למעלה כתבתי לכם במעט׃
4. ובקראכם תוכלו להכיר בזאת את־בינתי בסוד המשיח׃
5. אשר בדורת הראשונים לא נודע לבני אדם כאשר נגלה עתה לשליחיו הקדשים ולנביאיו ברוח׃
6. להיות הגוים גם־הם בני ירשתו וגוף אחד אתו וחברי הבטחתו במשיח על־ידי הבשורה׃
7. אשר הייתי לה למשרת במתנת חסד אלהים הנתונה לי כפי פעלת גבורתו׃
8. לי צעיר הצעירים שבכל־הקדשים נתן החסד הזה לבשר בגוים את־עשר המשיח אשר לא יחקר׃
9. ולהאיר עיני כל מה־היא הנהגת הסוד הנסתר מדרת עולם באלהים יוצר הכל על־ידי ישוע המשיח׃
10. למען אשר תודע עתה על־ידי העדה לשרים ולשליטים אשר במרומים חכמת אלהים המפליאה דרכיה׃
11. על־פי עצת עולמים אשר יעץ במשיח ישוע אדנינו׃
12. אשר פתחון פינו ממנו וקרבתנו בבטחה על־יד אמונתו׃
13. בעבור זאת אבקש שלא תחתו בצרותי למענכם יען כי־היא תפארתכם׃
14. על־כן אכרעה על־ברכי לאבי אדנינו ישוע המשיח׃
15. אשר נקרא על־שמו כל־בית אב שבשמים ושבארץ׃
16. לתת לכם לפי־עשר כבודו להתחזק בגבורה על־ידי רוחו באדם הפנימי׃
17. שישכן המשיח בלבבכם באמונה והייתם משרשים ומיסדים באהבה׃
18. למען תוכלו להשיג עם־כל־הקדשים מה־הוא הרחב והארך והעמק והגבה׃
19. וידעתם את־אהבת המשיח הנעלה על־כל־דעת ונמלאתם את־כל־מלוא האלהים׃
20. ולו אשר יכל להרבות גמוליו עלינו יותר מכל־משאלותינו ומחשבותינו לפי הכח הפעל בקרבנו׃
21. לו הכבוד בקרב הקהל במשיח ישוע לדר ודר עד־עולמי עולמים אמן׃

Chapter 4

1. לכן אזהירכם אני האסור באדון להתהלך כאשר יאתה למשמרתכם אשר נקראתם לה׃
2. בכל־נמיכות וענוה ובארך רוח לשאת איש את־רעהו באהבה׃
3. ושקדו לשמר את־אחדות הרוח באגדת השלום׃
4. גוף אחד ורוח אחד כאשר גם־נקראתם בתקות משמרתכם האחת׃
5. אדון אחד אמונה אחת טבילה אחת׃
6. אל ואב אחד לכל שהוא על־כל ובכל ובתוך כלכם׃
7. אבל לכל־אחד ואחד ממנו נתן החסד כמדת מתנת המשיח׃
8. על־כן הוא אומר עלה למרום שבה שבי ויתן מתנות לאדם׃
9. ועלה שאמר מה־הוא אם־לא שירד ירד מקדם לתחתיות ארץ׃
10. הירד הוא אשר גם־עלה למעלה מכל־השמים למען ימלא את־הכל׃
11. והוא נתן את־אלה שליחים ואת־אלה נביאים ואת־אלה מבשרים ואת־אלה רעים ומלמדים׃
12. להשלים את־הקדשים למעשה העבודה לבנין גוף המשיח׃
13. עד כי־נגיע כלנו לאחדות האמונה ודעת בן־האלהים כאיש אחד שלם לשעור קומת מלוא המשיח׃
14. ולא־נהיה עוד ילדים נגרשים ונדפים בכל־רוח הלמוד בתרמית בני אדם ומקשותם אשר שתו להתעות׃
15. כי אם־נדבר האמת באהבה ונגדלה בכל־דבר לו למשיח שהוא הראש׃
16. אשר ממנו כל־הגוף בהיתו מרכב ומדבק בכל־חבור השמוש כפי מדת הפעלה הנתונה לכל־אבר ואבר ירבה ויגדל להשלמת בנינו באהבה׃
17. והנה זאת אני אמר ומעיד באדון כי מעתה לא־תלכו עוד כיתר הגוים ההלכים בהבלי שכלם׃
18. חשכי הדעת ומוזרים לחיי אלהים מפני אולתם אשר בהם כי־טח מהשכיל לבבם׃
19. אשר השמינו לבבם ויתנו את־נפשם לזמה לעשות כל־תועבה באהבת הבצע׃
20. ואתם לא כן למדתם את־המשיח׃
21. אם־אמנם אתו שמעתם ובו למדתם כפי האמת בישוע׃
22. אשר תסורו מדרכיכם הראשונים ותפשטו את־האדם הישן הנשחת בתאוֺת התרמית׃
23. ותתחדשו ברוח שכלכם׃
24. ותלבשו את־האדם החדש הנברא כדמות אלהים בצדקה וקדשת האמת׃
25. על־כן הסירו מכם את־השקר ודברו אמת איש את־רעהו כי אברים כלנו יחד איש לאיש׃
26. רגזו ואל־תחטאו אל־תשקע החמה על־רגזכם׃
27. גם לא־תתנו מקום לשטן׃
28. מי שגנב אל־יסף לגנב כי אם־ייגע ובידיו יעשה את־הטוב למען יהיה־לו לתת לאיש מחסור׃
29. כל־דבר נבול לא־יצא מפיכם כי אם־הטוב והמועיל לבנות לפי הצרך למען יתן חן לשמעיו׃
30. ולא תעצבו את־רוח הקדש של־אלהים אשר נחתמתם בו אל־יום הגאלה׃
31. כל־מרירות וחמה ורגז וצעקה וגדוף תסירו מכם עם כל־הרשעה׃
32. והיו טובים איש אל־רעהו ורחמנים וסלחים איש לאחיו כאשר סלח לכם האלהים במשיח׃

Chapter 5

1. לכן לכו בדרך האלהים כבנים חביבים׃
2. והתהלכו באהבה כאשר גם־המשיח אהב אתנו והקריב את־נפשו בעדנו לקרבן וזבח לאלהים לריח ניחוח׃
3. אבל זנות וכל־טמאה ואהבת בצע בל־יזכר ביניכם כאשר נאוה לקדשים׃
4. גם־לא נבול פה ודברי סכלות ולעג אשר לא כהגן כי אם־קול תודה׃
5. כי־זאת ידע תדעו כי כל־זנה וטמא ואהב בצע שהוא עבד אלילים אין־לו חלק ונחלה במלכות המשיח והאלהים׃
6. אל־ישיא איש אתכם בדברי ריק כי בגלל־אלה חרון אלהים בא על־בני המרי׃
7. על־כן אל־יהי חלקכם עמהם׃
8. כי מלפנים הייתם חשך ועתה הנכם אור באדנינו התהלכו־נא כבני אור׃
9. כי־פרי הרוח כל־מעשי חסד וצדק ואמת׃
10. ובחנו מה־הוא רצוי בעיני אדנינו׃
11. ואל־תשתתפו עם־מעשי החשך אשר לא־יעשו פרי כי אם־הוכח תוכיחו אותם׃
12. כי מה־שהם עשים בסתר חרפה היא אך־לספר׃
13. אבל כל־זאת יגלה כשיוכח על־ידי האור כי כל־הנגלה אור הוא׃
14. על־כן הוא אומר עורה הישן וקומה מן־המתים ויאר לך המשיח׃
15. ועתה ראו והזהרו להתהלך לא ככסילים כי אם־כחכמים׃
16. מוקירים העת כי הימים רעים המה׃
17. על־כן אל־תהיו חסרי דעת כי אם־מבינים לדעת מה־הוא רצון אדנינו׃
18. ואל־תשתכרו מיין המביא לידי פריצות כי אם־המלאו ברוח׃
19. ושיחו איש לרעהו בתהלות ותשבחות ושירות רוחניות שירו וזמרו לאדני בלבבכם׃
20. והודו בכל־עת על־הכל לאלהים אבינו בשם אדנינו ישוע המשיח׃
21. הכנעו איש לאחיו ביראת אלהים׃
22. הנשים הכנענה לבעליכן כמו לאדנינו׃
23. כי האיש הוא־ראש האשה כאשר המשיח הוא ראש העדה והוא מושיע של־הגוף׃
24. אבל כאשר תכנע העדה למשיח ככה גם־הנשים לבעליהן בכל־דבר׃
25. האנשים אהבו את־נשיכם כאשר גם־המשיח אהב את־העדה ויתן את־נפשו בעדה׃
26. למען קדשה בדברו אחרי אשר־טהרה ברחיצת המים׃
27. להקימה בכבוד לו לעדה אשר אין־בה כתם וקמט וכדומה כי אם־למען תהיה קדושה ותמימה׃
28. כן האנשים חיבים לאהב את־נשיהם כגופם כי האהב את־אשתו אהב את־עצמו׃
29. כי מעולם לא־שנא איש את־בשרו כי אם־זן ומכלכל אתו כאשר גם־האדון את־עדתו׃
30. כי־אברי גופו אנחנו מבשרו ומעצמיו׃
31. על־כן יעזב־איש את־אביו ואת־אמו ודבק באשתו והיו שניהם לבשר אחד׃
32. גדול הסוד הזה ואני מפרש אתו על־המשיח ועל־עדתו׃
33. ואולם גם־אתם כל־איש מכם יאהב את־אשתו כנפשו והאשה היא תזהר ותירא את־בעלה׃

Chapter 6

1. שמעו בנים אל־הוריכם באדנינו כי־ארח ישר הוא׃
2. כבד את־אביך ואת־אמך זאת היא המצוה הראשונה אשר־לה ההבטחה׃
3. למען ייטב לך ולמען יאריכן ימיך על־האדמה׃
4. ואתם האבות אל־תכעיסו את־בניכם אך גדלום במוסר אדנינו ובתוכחתו׃
5. שמעו עבדים אל־אדניכם לפי הבשר ביראה ורתת ובתם־לבבכם כמו למשיח׃
6. לא בעבדת מראה העין כמבקשי חן בני אדם כי אם־כעבדי המשיח עשים רצון האלהים בכל־נפשם׃
7. ועבדים בנפש חפצה את־האדון ולא בני אדם׃
8. וידעתם כי כל־דבר טוב אשר עשה האדם ישלמנו לו אדנינו אם־עבד הוא או בן־חורין׃
9. ואתם האדנים ככה תעשו גם־להם חדלו מגער־בם וידעתם כי גם־עליכם יש אדון בשמים ואין לפניו משא פנים׃
10. סוף דבר אחי חזקו באדנינו ובעז גבורתו׃
11. לבשו כלי־נשק אלהים למען תוכלו עמד נגד נכלי השטן׃
12. כי לא עם־בשר ודם מלחמתנו כי עם־שרים ושליטים עם־המשלים בחשכת העולם הזה עם־הרוחות הרעות אשר במרומים׃
13. על־כן אחזו בכלי־נשק אלהים למען תוכלו לקום ביום הרע ולמלא צבאכם ולעמוד׃
14. עמדו־נא חגורי מתנים באמת ומלבשים בשריון הצדק׃
15. ורגליכם מנעלות להיותכם מוכנים לבשורת השלום׃
16. ועל־כל־אלה תפשו את־מגן האמונה אשר תוכלו לכבות בו את־חצי הרשע הבערים׃
17. וקחו את־כובע הישועה וחרב הרוח שהיא דבר האלהים׃
18. והתפללו תמיד בכל־עת בתפלה ותחנונים ברוח ושקדו והתאמצו על־זאת להעתיר תמיד בעד כל־הקדשים׃
19. וגם־בעדי למען ינתן־לי הדבר בפתחי פי להגיד בבטחון את־סוד הבשורה אשר אנכי ציר לה במוסרות׃
20. למען אדבר בה בבטחה כאשר מטל עלי לדבר׃
21. ולמען אשר תדעו גם־אתם את־קרתי ואת־מעשי הנה את־הכל יודיע אתכם טוכיקוס האח החביב והמשרת הנאמן באדנינו׃
22. אשר לזאת שלחתיהו אליכם למען תדעו את־קרתינו ולמען ינחם את־לבבכם׃
23. השלום לאחים והאהבה עם־האמונה מאת האלהים האב ומאת האדון ישוע המשיח׃
24. החסד עם־כל־האהבים את־אדנינו ישוע המשיח באהבה אשר לא־תכלה אמן׃

PHILIPPIANS - פילפיים

Chapter 1

1. פולוס וטימותיוס עבדי המשיח ישוע אל־כל־הקדשים במשיח ישוע אשר הם בפילפי עם־הפקידים והשמשים׃
2. חסד לכם ושלום מאת האלהים אבינו ואדנינו ישוע המשיח׃
3. אודה לאלהי מדי זכרי אתכם׃
4. ותמיד בכל־תפלותי אתחנן בשמחה בעד כלכם׃
5. על־התחברותכם אל־הבשורה למן־היום הראשון ועד־הנה׃
6. ובטח אני כי המתחיל בכם המעשה הטוב גם־יגמרנו עד־יום ישוע המשיח׃
7. כאשר ראוי לי לחשב ככה על־כלכם בעבור שאתי אתכם בלבבי במוסרי ובהצדיקי ובחזקי את־הבשורה באשר כלכם חברי בחסד׃
8. כי האלהים לי לעד אשר לכלכם נכספתי באהבת ישוע המשיח׃
9. ועל־זאת מתפלל אנכי כי־תרבה ותגדל אהבתכם בהשכל ובכל־דעת׃
10. למען תבחנו את־המבחרות והייתם זכים ובלי מכשול עד־יום המשיח׃
11. מלאים פרי הצדקה על־ידי ישוע המשיח לכבוד אלהים ותהלתו׃
12. והנני מודיע אתכם אחי כי אשר מצאתני היתה אך־ליתרון הבשורה׃
13. עד אשר נגלו מוסרותי במשיח בכל־שער המלך ולכל הנשארים׃
14. ורב האחים באדנינו הוסיפו אמץ במוסרותי והתחזקו יותר בלבבם לדבר את־הדבר בלי־פחד׃
15. הן יש מגידים את־המשיח מקנאה וריב ויש מגידים בכונה טובה׃
16. אלה ממריבה מגידים את־המשיח לא בלב־טהור כי חשבים להוסיף צרה על־מוסרי׃
17. ואלה מאהבה באשר הם ידעים כי־נתון אנכי להצדיק את־הבשורה׃
18. אך מה־בכך הלא בכל־אופן אם בעלילה או באמת יגד המשיח ואני הנני שמח בזאת וגם אשמח׃
19. כי יודע אני שתהיה־לי זאת לישועה בתפלתכם ובעזרת רוח ישוע המשיח׃
20. ואוחיל ואקוה שלא אבוש בכל־דבר כי אם־בכל־בטחון כאשר מאז כן גם־עתה יתגדל המשיח בגופי אם־בחיי אם־במותי׃
21. כי המשיח הוא חיי והמות רוח־לי׃
22. אולם אם־לחיות בבשר עוד יוסיף־לי פרי עמלי אין־לי להגיד במה אבחר׃
23. כי משוך אני מן־השנים נפשי אותה להפטר ולהיות עם־המשיח כי־זה המבחר׃
24. אבל לעמד עוד בבשר צריך יתר בעבורכם׃
25. ואני בטח וידע כי אותר ואעמד עם־כלכם יחד לאמץ אתכם ולהגדיל שמחת אמונתכם׃
26. למען תרבה על־ידי תהלתכם במשיח ישוע בשובי לבוא אליכם׃
27. רק התנהגו כראוי לבשורת המשיח למען אשמע עליכם אם־בבואי לראותכם אם־בהיותי רחוק כי קימים אתם ברוח אחת ועזרים אתי בנפש אחת להלחם בעד אמונת הבשורה׃
28. ואינכם חרדים מאומה מפני המתקוממים אשר זאת להם אות לאבדם ולכם לישועתכם ומאת האלהים היא׃
29. כי־נתן לכם בעד המשיח לא־לבד להאמין בו כי אם־גם להתענות בעדו׃
30. כי גם־לכם המלחמה אשר ראיתם בי ואשר עתה שמעים אתם עלי׃

Chapter 2

1. לכן אם־יש תוכחה במשיח אם־תנחומות האהבה אם־התחברות הרוח אם־רחמים וחמלה׃
2. השלימו־נא את־שמחתי בהיות לכם לב אחד ואהבה אחת ונפש אחת ורצון אחד׃
3. ואל־תעשו דבר בדרך מריבה או כבוד שוא כי אם־בשפלות רוח תחשבו איש את־רעהו יותר מעצמו׃
4. כל־אחד אל־ידאג לאשר־לו לבדו כי אם־גם לאשר לחברו׃
5. כי הרוח ההיא אשר היתה במשיח תהי גם־בכם׃
6. אשר אף כי־היה בדמות האלהים לא־חשב לו לשלל היותו שוה לאלהים׃
7. כי אם־הפשיט את־עצמו וילבש דמות עבד וידמה לבני אדם וימצא בתכונתו כבן אדם׃
8. וישפל את־נפשו ויכנע עד־מות עד־מיתת הצליבה׃
9. על־כן גם־האלהים הגביהו מאד ויתן־לו שם נעלה על־כל־שם׃
10. למען אשר בשם ישוע תכרע כל־ברך אשר בשמים ובארץ ומתחת לארץ׃
11. וכל־לשון תודה כי אדון הוא ישוע המשיח לכבוד אלהים האב׃
12. לכן חביבי כאשר שמעתם לי בכל־עת כן לא לבד בהיותי עמכם כי־עוד יתר עתה אשר אני רחוק מכם תיגעו בתשועת נפשתיכם ביראה וברעדה׃
13. כי האלהים הוא הפעל בכם גם־לחפץ גם־לפעל כפי רצונו׃
14. עשו כל־דבר בלא תלנות ובלא מזמות׃
15. למען תהיו נקיים וטהורים בני אלהים לא־מום בם בתוך דור עקש ופתלתל אשר־תאירו ביניהם כמאורות בעולם׃
16. מחזיקים בדבר החיים לתהלה לי ביום המשיח אשר לא לחנם רצתי ולא לריק יגעתי׃
17. אבל אם גם־אסך על־זבח אמונתכם ועבודתה הנני שמח וגם־שש עם־כלכם׃
18. וככה שמחו אף־אתם ושישו עמדי׃
19. וקויתי בישוע אדנינו לשלח במהרה אליכם את־טימותיוס למען תנוח דעתי בהודע לי דבר־מעמדכם׃
20. כי זולתו אין־אתי איש כלבבי אשר בלב שלם ידאג לכם׃
21. כי כלם את אשר־להם ידרשו ולא את־אשר לישוע המשיח׃
22. ואותו ידעתם כי בחון הוא אשר כבן העבד את־אביו כן היה אתי בעבודת הבשורה׃
23. ואתו אקוה לשלח אליכם מהר כאשר אראה מה־יהיה לי׃
24. ובטחתי באדנינו אשר גם־אנכי אבוא אליכם במהרה׃
25. ואחשב מן־הצרך לשלח אליכם את־אפפרודיטוס אחי ועזרי וחברי בצבא והוא שליחכם ומשרתי בצרכי׃
26. יען היותו נכסף לכלכם ונעצב מאד על־אשר שמעתם כי חלה׃
27. אמנם חלה חלה וגם־נטה למות אבל האלהים רחם עליו ולא עליו בלבד כי גם־עלי רחם שלא־יבוא עלי יגון על־יגון׃
28. לכן מהרתי לשלחו אליכם למען תראהו ותשובו לשמוח וגם־ימעט יגוני׃
29. על־כן קבלהו באדנינו בכל־שמחה והוקירו אנשים כמהו׃
30. כי בעבור עבודת המשיח הגיע עד־מות ותקל נפשו בעיניו למען ימלא את־אשר חסרתם בשרתכם אותי׃

Chapter 3

1. ובכן אחי שמחו באדנינו הן־לכתב ולשנות כזאת אליכם עלי איננו לטרח ולכם הוא לחזוק׃
2. הזהרו מן־הכלבים הזהרו מן־הפעלים הרעים הזהרו מן־החתוך בבשר׃
3. כי אנחנו בני המילה העבדים את־האלהים ברוח ומתפארים במשיח ישוע ואיננו בטחים בבשר׃
4. אף כי־גם־לי יש לבטח בבשר ואם־יחשב איש שיוכל לבטח בבשר הנה אני יותר ממנו׃
5. אשר־אני נמול בן־שמונת ימים מבני ישראל משבט בנימין עברי מן העברים׃
6. לפי התורה פרוש בקנאתי רדף את־העדה ולפי צדקת התורה בלי־שמץ׃
7. אך־היתרנות האלה כלן חשבתי לי לחסרנות למען המשיח׃
8. וגם עודני חשב את כלן לחסרון לעמת מעלת ידיעת ישוע המשיח אדני אשר בעבורו חסרתי את־נפשי מכל־אלה ואחשבם לסחי להרויח את־המשיח ולהמצא בו׃
9. ולא תהיה־לי צדקתי מתוך התורה כי אם־באמונת המשיח הצדקה הבאה מאת האלהים באמונה׃
10. לדעת אתו ואת־גבורת תחיתו והתחברות ענוייו ולהדמות למותו׃
11. להגיע אם־אוכל אל־תחית המתים׃
12. לא כאלו השגתי כבר או כאלו השלמתי אבל ארדף אולי אשיג כאשר גם־השיגני המשיח ישוע׃
13. אחי אינני חשב כי כבר השגתי אך־אחת דברתי כי־שכח אני את־אשר מאחרי ואשתטח אל־אשר לפני׃
14. וארדף את־מטרת שכר הנצחון אשר הוא בקריאה של־מעלה מאת האלהים במשיח ישוע׃
15. לכן מי שהוא שלם בנו כן יחשב ואם־תחשבו מחשבה אחרת גם־זאת יגלה לכם האלהים׃
16. רק נתהלכה באשר הגענו עדיה במעגל אחד ובלב אחד׃
17. אחי היו חברים להלכים אחרי והביטו אל־המתהלכים כן כאשר אנחנו מופת לכם׃
18. כי רבים המתהלכים אשר עליהם אמרתי לכם פעמים הרבה ועתה גם־בבכי אני אמר כי־הם איבי צלב המשיח׃
19. אשר אחריתם האבדון אשר כרסם אלהיהם וכבודם בבשתם וקרבם הבלי חלד׃
20. כי אזרחותנו בשמים היא ומשם מחכים אנחנו למושיענו אדנינו ישוע המשיח׃
21. אשר יחליף את־גוף שפלותנו להיתו דומה לגוף כבודו כפי־כח יכלתו לכבש הכל תחתיו׃

Chapter 4

1. ועתה אחי החביבים והחמודים שמחתי ועטרת ראשי עמדו־נא כן באדנינו חביבי׃
2. את־אבהודיה אני מזהיר ואת־סונטיכי אני מזהיר להיות לב־אחד באדנינו׃
3. ואתה חברי הנאמן הנושא עמי בעל אף־ממך אני מבקש להיות להן לעזר אשר יגעו עמדי על־הבשורה עם־קלימיס ועם־שאר תמכי אשר שמותם יחד בספר החיים׃
4. שמחו באדנינו בכל־עת ועוד הפעם אמר אני שמחו׃
5. ענות רוחכם תודע לכל־איש קרב הוא האדון׃
6. אל־תדאגו כי אם־בתפלה ובתחנונים עם־תודה תודיעו בכל־דבר את־משאלותיכם לאלהינו׃
7. ושלום אלהים הנשגב מכל־שכל ינצר את־לבבכם ואת־מחשבותיכם במשיח ישוע׃
8. ובכן אחי כל־אשר הוא אמת ונכבד וישר וטהור ונעים ואשר שמעו טוב כל־מעשה צדק כל־מעשה שבח על־אלה תשימו לבבכם׃
9. אשר למדתם וקבלתם ושמעתם וראיתם בי את־אלה תעשו ואלהי השלום יהיה עמכם׃
10. ואני שמחתי מאד באדנינו כי־עתה הפעם החלפתם כח להשגיח עלי וגם־משגיחים הייתם עד־כה אך לא־עלתה בידכם׃
11. ולא ממחסור אדבר כן כי למדתי להסתפק במה־שיש לי׃
12. ידעתי לענות אף ידעתי להותיר מחנך אני בכל־ענין ואופן הן לשבע הן לרעב הן להותיר הן לחסר׃
13. כל־זאת אוכל בעזרת המשיח הנותן כח בקרבי׃
14. אבל היטבתם לעשות בהתחברכם אלי בצרתי׃
15. וידעים גם־אתם פילפיים כי־בראשית הבשורה כצאתי ממקדוניא לא־התחברה לי אחת מן־הקהלות בדבר מתן וקבלת עזרה כי אם־אתם בלבד׃
16. כי־גם בתסלוניקי שלחתם לי את־צרכי פעם ושתים׃
17. לא שאבקש את־המתן אך אבקש הפרי אשר־ירבה בחשבנכם׃
18. ואני קבלתי את־הכל ויש־לי די והותר ואני נמלאתי ריח ניחח בקבלי מידי אפפרודיטוס את־כל אשר־שלחתם זבח ערב ורצוי לאלהים׃
19. ואלהי הוא ימלא את־כל־צרככם כעשר כבודו במשיח ישוע׃
20. ולאלהים אבינו הכבוד לעולמי עולמים אמן׃
21. שאלו לשלום כל־קדוש במשיח ישוע האחים אשר עמדי שאלים לשלומכם׃
22. כל־הקדשים שאלים לשלומכם וביותר אלה אשר מבית הקיסר׃
23. חסד ישוע המשיח אדנינו עם־כלכם אמן׃

COLOSSIANS - קולסים

Chapter 1

1. פולוס שליח ישוע המשיח ברצון אלהים וטימותיוס אחינו׃
2. אל־הקדשים והאחים הנאמנים במשיח אשר הם בקולסא חסד לכם ושלום מאת האלהים אבינו ואדנינו ישוע המשיח׃
3. נודה לאלהים אבי אדנינו ישוע המשיח בכל עת אשר אנחנו מתפללים בעדכם׃
4. אחרי אשר שמענו אמונתכם במשיח ישוע ואהבתכם אל־כל־הקדשים׃
5. בעבור התקוה הצפונה לכם בשמים ונודעה לכם מקדם בדבר־אמת הבשורה׃
6. אשר באה אליכם וגם לכל־העולם ותפרה ותרבה כמו גם־בתוככם למן־היום אשר שמעתם והכרתם באמת את־חסד אלהים׃
7. כאשר למדתם מן־אפפרס חברנו החביב אשר־הוא משרת נאמן בעדכם למשיח׃
8. והוא גם־הודיע אתנו את־אהבתכם ברוח׃
9. בעבור זאת גם־אנחנו למן־היום אשר שמענוה לא חדלנו להתפלל בעדכם ולבקש שתמלאו דעת רצון האלהים בכל־חכמה ותבונה רוחנית׃
10. להתהלך כטוב בעיני האדון וככל־רצונו ולעשות פרי בכל־מעשה טוב ולרבות בדעת אלהים׃
11. להתחזק בכל־כח כגבורת כבודו לכל־סבלנות וארך רוח עם־שמחה׃
12. ולתת תודה לאבינו העשה אתנו ראוים לחלק נחלת הקדשים באור׃
13. אשר הוא חלצנו מממשלת החשך והעבירנו למלכות בן־אהבתו׃
14. אשר יש־לנו בו הפדיון בדמו סליחת החטאים׃
15. והוא צלם האלהים הנעלם ובכור כל־נברא׃
16. כי־בו נברא כל אשר בשמים ואשר בארץ כל הנראה וכל אשר־איננו נראה הן כסאות וממשלות הן שררות ורשיות הכל נברא על־ידו ולמענו׃
17. והוא לפני הכל והכל קים בו׃
18. והוא ראש גוף העדה אשר הוא ראשית ובכור מעם המתים למען יהיה הראשון בכל׃
19. כי־כן היה הרצון לשכן בו את־כל המלוא׃
20. ולרצות אל־עצמו את־הכל על־ידו בעשותו שלום בדם־צלבו על־ידו הן אשר בארץ הן אשר בשמים׃
21. וגם־אתם אשר הייתם מלפנים מוזרים ואיבים בנטות לבבכם אחרי המעשים הרעים׃
22. עתה רצה אתכם בגוף בשרו על־ידי מותו להעמידכם לפניו קדשים ובלי־מום ודפי׃
23. אם־תעמדו מיסדים ונכונים באמונה ולא תזועו מתוחלת הבשורה אשר שמעתם ואשר נשמעה לכל־הנברא תחת השמים ואני פולוס הייתי לה למשרת׃
24. עתה הנני שמח בענויי אשר אני סבל למענכם ואמלא את־החסר ביסורי המשיח בבשרי בעד גופו היא העדה׃
25. אשר הייתי לה למשרת כפי־פקדת אלהים אשר נתנה־לי עליכם למלאת את־דבר האלהים׃
26. את־הסוד אשר היה נסתר מעולמים ומדור ודור ועתה נגלה לקדושיו׃
27. אשר־רצה האלהים להודיעם איזה הוא עשר כבוד הסוד ההוא בגוים והוא המשיח אשר בכם אשר הוא תקות הכבוד׃
28. ואותו משמיעים אנחנו בהוכיחנו כל־איש ובלמדנו כל־איש בכל־חכמה למען העמיד כל־איש שלם במשיח ישוע׃
29. ובזאת אף־אני עמל ונלחם כפי־פעלת כחו הפעל בי בגבורה׃

Chapter 2

1. הנני מודיע אתכם גדל הקרב אשר בקרבי על־אדותיכם ועל־אודת אנשי לודקיא ועל־כל אשר לא־ראו את־פני בבשר׃
2. למען ינחמו לבותם ונקשרו יחד באהבה ולכל־עשר דעת נכונה להשכיל סוד האלהים אבינו וסוד המשיח׃
3. אשר צפונים בו כל־אצרות החכמה והדעת׃
4. וזאת אמר אני לכם למען אשר־לא יטעה אתכם איש בשפתי חלקות׃
5. כי גם־אם בבשרי אני רחוק מכם הנה ברוחי אני אצלכם ואשמח בראתי את־תכונתכם וחזק אמונתכם במשיח׃
6. לכן כאשר קבלתם את־המשיח את ישוע אדנינו כן גם־התהלכו בו׃
7. משרשים ונבנים בו וקימים באמונה כאשר למדתם ומרבים בתודה בה׃
8. הזהרו פן־יוליך איש אתכם שולל בפילסופיה ובמדוחי שוא לפי קבלת בני האדם ויסדות העולם ולא על־פי המשיח׃
9. כי בו בגופו שכן כל־מלא האלהות ובו אתם נמלאים׃
10. אשר הוא ראש כל־שררה ושלטן׃
11. ובו אתם גם־נמולים מילה שלא בידים בהפשטת גוף הבשר החוטא היא מילת המשיח׃
12. כי נקברתם אתו בטבילה אף־קמתם אתו בתחיה על־ידי האמונה בגבורת אלהים אשר העירו מן־המתים׃
13. גם־אתכם המתים בפשעים ובערלת בשרכם החיה אתו בסלח לכם את־כל־פשעיכם׃
14. וימחק את־השטר המעיד בנו בחקתיו אשר היה נגדנו וישאהו מתוכנו ויתקעהו בצלב׃
15. ויפשט את־השרים והשליטים ויתנם ביד רמה לראוה בם ויוליכם שולל בנפשו׃
16. על־כן לא־ידין איש אתכם על־דבר מאכל ומשקה או־בענין המועדים וראשי חדשים ושבתות׃
17. אשר הם צל הדברים העתידים לבא וגופם הוא במשיח׃
18. אל־תתנו לאיש לעקב אתכם על־ידי שפלות רוח ועבודת מלאכים המהלך בדברים אשר לא ראו עיניו ומלא רוח גאוה על־לא־דבר משכל בשרו׃
19. ואיננו אחז בראש אשר מחבר ממנו כל־הגוף ומאחז בציריו ודבקיו ויגדל גדול אלהים׃
20. לכן אם־מתם עם־המשיח ליסודת העולם למה תשתעבדו לחקים כאלו עדכם חיים בעולם׃
21. אל־תאחז אל־תטעם אל־תגע׃
22. והם כלם לכליון בתשמישם לפי מצוֺת אנשים ולמודיהם׃
23. הנראים כעין חכמה בעבודה בדויה מלב ובשפלות רוח ובענוי הגוף שלא כהגן רק־להשביע הבשר׃

Chapter 3

1. לכן אם־קמתם עם־המשיח בקשו את אשר למעלה אשר המשיח ישב שם לימין האלהים׃
2. את אשר למעלה יהגה לבבכם לא את־אשר בארץ׃
3. כי־מתם וחייכם צפונים עם־המשיח באלהים׃
4. בעת הגלות המשיח אשר הוא חייכם גם־אתם תגלו עמו בכבוד׃
5. על־כן תמותתו את־אבריכם בארץ את־הזנות והטמאה והזמה והתאוֺת הרעות ונטות אחרי הבצע אשר היא עבודת אלילים׃
6. כי בגלל אלה בא חרון אלהים על־בני המרי׃
7. אשר גם־אתם הלכתם בהם מלפנים בחיותכם בתוכם׃
8. אך־עתה הסירו מכם כל־אלה את־הרגז את־הכעס את־הרשע את־הגדוף ואת־דברי נבלה מפיכם׃
9. ואל־תשקרו איש בעמיתו כי פשטתם את־האדם הישן עם־פעלותיו׃
10. ולבשתם את־האדם החדש המתחדש בדעת כצלם בראו׃
11. אשר אין־שם יוני ויהודי אין מילה וערלה אין לעז וסקותי אין עבד ובן־חורין כי המשיח הוא הכל ובכל׃
12. לכן אתם כבחירי האלהים הקדשים והחביבים לבשו המון רחמים ונדיבות ונמיכות רוח וענוה וארך אפים׃
13. ותשאו איש את־רעהו ותסלחו בהיות לכם ריב איש עם־אחיו כאשר המשיח סלח לכם כן תסלחו גם־אתם׃
14. ועל־כל־אלה לבשו האהבה היא אגדת השלמות׃
15. וישלט בלבבכם שלום האלהים אשר־נקראתם לו בגוף אחד וזבחו תודה׃
16. דבר האדון ישכן בקרבכם בשפע רב בכל־חכמה ותלמדו ותעוררו את־נפשכם בתהלות ותשבחות ושירות רוחניות ושירו ליהוה בנעימה בלבבכם׃
17. וכל אשר־תעשו הן במלין הן בפעל עשו בשם האדון ישוע והודו לאלהים אבינו על־ידו׃
18. אתן הנשים הכנענה לבעליכן כראוי באדנינו׃
19. אתם האנשים אהבו את־נשיכם ואל־תתמרמרו אליהן׃
20. הבנים שמעו אל־ילדיכם בכל־דבר כי־הוא לרצון לאדנינו׃
21. האבות אל־תרגיזו את־בניכם פן־יחתו׃
22. העבדים שמעו בכל־דבר אל־אדניכם לפי הבשר לא בעבודה למראה העין כמבקשי חן בני־אדם כי אם־בתם־לבב כיראי האלהים׃
23. כל־אשר תעשו עשו בכל־נפשכם כמו ליהוה ולא לבני־אדם׃
24. וידעתם כי תקבלו מאת יהוה גמול הירשה כי את־אדנינו המשיח עבדים אתם׃
25. וכל־עשה עול הוא ישא העול אשר עשה ואין־שם משא פנים׃

Chapter 4

1. אתם האדנים תנו לעבדיכם הישר והשוה ודעו כי גם־אתם יש־לכם אדון בשמים׃
2. התמידו בתפלה ושקדו־בה בתודה׃
3. והתפללו גם־בעדנו למען יפתח־לנו האלהים את־שער הדבור לחות את־סוד המשיח אשר בעבורו אסור אנכי׃
4. למען אשר־אגלה אתו כמשפט עלי לחות׃
5. התהלכו בחכמה עם־אשר בחוץ והוקירו את־העת׃
6. דבריכם יהיו נעימים בכל־עת וממלחים במלח למען תדעו להשיב דבר לכל־אדם׃
7. את־כל־הקרת אותי יודיעכם טוכיקוס האח החביב והמשרת הנאמן עמיתי ועבד האדון׃
8. אשר לזאת שלחתיהו אליכם למען ידע את־דבריכם וינחם את־לבבכם׃
9. עם־אוניסימוס האח הנאמן והחביב אשר־הוא מכם המה יודיעו אתכם את־כל־דברינו פה׃
10. ארסטרכוס השבוי עמי יחד שאל לשלומכם ומרקוס בן־אחות בר־נבא אשר צויתם עליו אם־יבוא אליכם תקבלהו׃
11. וישוע הנקרא יוסטוס אשר הם מן־המולים אלה לבדם מן־העזרים למלכות האלהים היו־לי לנחמה׃
12. אפפרס אשר־הוא מכם שאל לשלומכם משרת המשיח הנאבק בעדכם בתפלתיו בכל־עת למען תעמדו שלמים ומלאים דעת בכל־רצון אלהים׃
13. כי מעיד אני עליו כי קנאה גדולה הוא מקנא לכם ולאנשי לודקיא ולאנשי הירפוליס׃
14. לוקס הרופא החביב ודימס שאלים לשלומכם׃
15. שאלו לשלום האחים אשר בלודקיא ולשלום נומפס והקהלה אשר בביתו׃
16. ואחרי קראם את־האגרת הזאת לפניכם עשו שתקרא גם־בקהל לודקיים ואת־אשר ללודקיא תקראוה גם־אתם׃
17. ואמרו אל־ארכפוס שית לבך לעבודה אשר קבלתה באדון למען תמלאנה׃
18. שאלת השלום מידי אני פולוס זכרו את־מוסרי החסד עמכם אמן׃

1 THESSALONIANS - תסלוניקים א

Chapter 1

1. פולוס וסלונוס וטימותיוס אל־קהלת התסלוניקים באלהים האב ובאדון ישוע המשיח חסד לכם ושלום מאת אלהים אבינו ואדנינו ישוע המשיח׃
2. נודה לאלהים על־כלכם בכל־עת בהזכיר אתכם בתפלותינו׃
3. בזכרנו תמיד לפני האלהים אבינו את־פעל אמונתכם ויגיעת אהבתכם וסבלנות תקותכם לאדנינו ישוע המשיח׃
4. כי ידענו אחי חביבי האלהים את אשר נבחרתם׃
5. באשר בשורתנו לא היתה לכם בדבור לבד כי־גם בגבורה וברוח הקדש ובדעת נאמנה מאד כאשר ידעתם גם־אתם את אשר־היינו בתוככם למענכם׃
6. ואתם הייתם הלכים בעקבותינו ובעקבות אדנינו בקבלכם את־הדבר בתוך לחץ רב עם־חדות רוח הקדש׃
7. עד־היותכם מופת לכל־המאמינים אשר במקדוניא ובאכיא׃
8. כי מאתכם נשמע קול דבר יהוה לא לבד במקדוניא ואכיא כי־אם בכל־מקום יצאה אמונתכם באלהים עד שאין־לנו צרך לדבר דבר׃
9. כי־פיהם המספר מה־היה מבואנו אליכם ואיך פניתם מעבודת אלילים ושבתם לאלהים לעבד את־אל חי ואמתי׃
10. ולחכות לבנו מן־השמים אשר העירו מן־המתים לישוע מצילנו מן־החרון הבא׃

Chapter 2

1. כי אתם אחי הנכם ידעים את־מבואנו אליכם כי לא־היה לריק׃
2. אך אחרי אשר ענינו ולחרפות היינו בפילפי כאשר ידעתם התחזקנו באלהינו להגיד גם־לכם את־הבשורה בנפתולים רבים׃
3. כי תוכחתנו איננה מתוך טעות וגם־לא מתוך טמאה ולא ברמיה׃
4. כי אם־כאשר נחשבנו נאמנים לאלהים להפקיד בידנו את־הבשורה כן נדבר ולא כחפצים להיות רצוים לבני אדם כי אם־לאלהים הבחן לבותינו׃
5. כי מעולם לא דברנו בשפת חלקות כאשר ידעתם וגם־לא למען בצע בצע האלהים עד׃
6. גם לא־בקשנו מן־האדם כבוד לא מכם ולא מאחרים אף כי־היה לנו מקום להתכבד כשליחי המשיח׃
7. אבל הלכנו לאט בתוככם כאמנת מפנקת את־בניה׃
8. ובחבבנו ככה אתכם חפצנו לתת לכם לא לבד את־בשורת האלהים כי־גם את־נפשתינו יען כי־הייתם חביבים עלינו׃
9. הלא תזכרו אחי את־יגיעתנו ואת־תלאתנו אשר היינו עמלים לילה ויומם לבלתי היות למשא לאיש בבשרנו בקרבכם את־בשורת האלהים׃
10. עדים אתם ועד האלהים כי בקדש ובצדק ובתמים היינו עמכם המאמינים׃
11. ואתם ידעתם כי־כאב את־בניו הזהרנו את־כל־אחד מכם ודברנו על־לבו׃
12. ונעד בכם ללכת כראוי לפני האלהים הקורא אתכם למלכותו ולכבודו׃
13. בעבור זאת גם־נודה תמיד לאלהים כי אתם בקבלכם מאתנו דבר שמועת האלהים לא־קבלתם אותו כדבר בני־אדם כי אם־כמו־שהוא באמת כדבר האלהים אשר הוא גם־פעל בכם המאמינים׃
14. כי־אתם אחי הלכתם בעקבי קהלות האלהים אשר־בארץ יהודה במשיח ישוע כי סבלתם גם־אתם כאלה על־ידי בני־שבטכם כאשר סבלו גם־המה על־ידי היהודים׃
15. אשר אף־המיתו את־האדון ישוע ואת־נביאיהם ואותנו רדפו ואינם טובים בעיני אלהים ואיבים לכל־אדם׃
16. המנעים אתנו מדבר אל־הגוים כי יושעו למען אשר־ימלאו את־חטאתיהם בכל־עת וישיגם החרון עד־לכלה׃
17. ואנחנו אחי אחרי אשר־שכלנו אתכם לזמן מעט בפנים ולא בלב השתדלנו ביותר לראות פניכם בכמיהה רבה׃
18. ועל־כן חפצנו לבוא אליכם אני פולוס פעם ושתים והשטן עצרנו׃
19. כי מי תקותנו ומי שמחתנו ועטרת תפארתנו הלא גם־אתם לפני אדנינו ישוע המשיח בבואו׃
20. אמנם אתם כבודנו ושמחתנו׃

Chapter 3

1. ועל־כן לא יכלנו עוד להתאפק ונועץ להותר לבדנו באתינס׃
2. ונשלח את־טימותיוס אחינו ומשרת האלהים ועזרנו בבשורת המשיח לחזק ולהזהיר אתכם על־דבר אמונתכם׃
3. שלא־ימוט איש במצוקות האלה כי־ידעתם אף־אתם כי לזאת יעדנו׃
4. הלא כבר אמרנו אליכם בהיותנו אצלכם כי־עתידים אנחנו להלחץ כאשר גם־היה ואתם ידעתם׃
5. ובעבור כן לא־יכלתי עוד להתאפק ואשלח לדעת אמונתכם כי אמרתי פן־נסה אתכם המנסה והיתה לריק יגיעתנו׃
6. ועתה כשוב אלינו טימותיוס מאתכם ויבשר אתנו את־בשורת אמונתכם ואהבתכם ואת אשר אתם זכרים אתנו לטובה בכל־עת ונכספים לראות אתנו כאשר גם־אנחנו נכספים לכם׃
7. אז נחמנו עליכם אחי בכל־צרתנו ולחצנו על־ידי אמונתכם׃
8. כי עתה נחיה אם־תעמדו אתם באדנינו׃
9. כי מה־נשיב לאלהים להודות לו בעבורכם על כל־השמחה אשר שמחנו עליכם לפני אלהינו׃
10. לילה ויומם מפילים אנחנו תחנתנו לראות את־פניכם ולהשלים את־מחסרי אמונתכם׃
11. והוא האלהים אבינו ואדנינו ישוע המשיח יישר את־דרכנו אליכם׃
12. ואתכם ירבה ויותיר האדון לאהבה איש את־רעהו ולאהבה כל־אדם כאשר גם־אנחנו אהבים אתכם׃
13. ויכונן את־לבבכם להיות תמים בקדשה לפני אלהינו אבינו בבא ישוע המשיח אדנינו עם־כל־קדשיו׃

Chapter 4

1. ועוד נבקשה מכם אחי ונזהיר אתכם באדנינו ישוע כי כאשר קבלתם מאתנו איך לכם להתהלך ולמצא חן בעיני האלהים וכאשר גם־התהלכתם כן תוסיפו וכן תרבו עוד׃
2. כי ידעתם את־המצוֺת אשר נתנו לכם בשם האדון ישוע׃
3. כי רצון האלהים היא קדשתכם אשר תתרחקו מן־הזנות׃
4. וידע כל־איש מכם לשמר את־גופו בקדשה ויקר׃
5. ולא־בתאות זמה כדרך הגוים אשר־אינם ידעים האלהים׃
6. ולא־יעשק איש ויונה את־אחיו במשא ומתן כי־נוקם יהוה על־כל־זאת כאשר כבר אמרנו והעידנו לכם׃
7. כי לא־קרא אותנו האלהים לטמאה כי אם־לקדשה׃
8. על־כן הבוזה לא אנשים הוא בוזה כי אם־את־האלהים אשר גם־שם בקרבנו את־רוח קדשו׃
9. ועל־אהבת האחים אין־צרך לכתב אליכם הלא אף־אתם למודי יהוה לאהבה איש את־רעהו׃
10. וגם עשים אתם כן לכל־אחיכם אשר בכל־מקדוניא אך־נבקשה מכם אחי אשר תוסיפו ותרבו עוד׃
11. ותשתדלו לשבת בנחת ותעשו איש מלאכתו בעמל ידיכם כאשר צוינו אתכם׃
12. למען תתנהגו כהגן עם־אשר בחוץ ולא תצטרכו לאדם׃
13. ועל־דבר הישנים אחי לא־נכחד מכם דבר למען לא תעצבו כאחרים אשר אין־להם תקוה׃
14. כי אם־נאמין אשר־מת ישוע ויחי כן יביא האלהים על־ידי ישוע גם את־הישנים אתו׃
15. כי את־זאת נאמר לכם בדבר יהוה כי אנחנו החיים הנותרים עד־בא האדון לא נקדם את־הישנים׃
16. כי הוא האדון ירד מן־השמים בתרועה בקול שר המלאכים ובשופר אלהים ואז יקומו ראשונה המתים במשיח׃
17. אחרי־כן אנחנו החיים הנשארים נלקח אתם יחדו בעננים לקראת האדון לרקיע ובכן נהיה תמיד עם־האדון׃
18. לכן נחמו זה את־זה בדברים האלה׃

Chapter 5

1. ועל־דבר העתים והזמנים אין־צרך לכתב אליכם אחי׃
2. הלא אף־אתם ידעתם היטב כי יום־יהוה כגנב בלילה כן בוא יבוא׃
3. כי בעת אמרם שלום ושלוה יבא עליהם השבר פתאם כחבלים על־ההרה ולא יוכלו להמלט׃
4. אבל אתם אחי אינכם בחשך שישיג אתכם היום כגנב׃
5. אתם כלכם בני האור ובני היום לא בני־הלילה אנחנו ולא בני החשך׃
6. לכן אל־נא נרדם כמו האחרים כי אם־נשקד וננזר׃
7. כי הנרדמים הם בלילה נרדמים והמשתכרים משתכרים בלילה׃
8. ואנחנו בני היום ננזרה־נא ונלבש את־שריון האמונה והאהבה וככובע את־תקות הישועה׃
9. יען אשר לא־יעדנו האלהים לחרון כי אם־לנחל את־הישועה על־ידי אדנינו ישוע המשיח׃
10. אשר מת בעדנו למען אם־נשקד ואם־נישן חיה נחיה עמו יחד׃
11. על־כן נחמו זה את־זה ובנו איש את־אחיו כאשר גם־עשיתם׃
12. והננו מבקשים מכם אחי להכיר את־העמלים בכם ואשר הם־נצבים עליכם באדון ומוכיחים אתכם׃
13. אשר תנהגו־בם כבוד עד־למעלה באהבה למען פעלתם ויהי שלום ביניכם׃
14. והננו מזהירים אתכם אחי הוכיחו את־הסוררים אמצו את־רכי הלבב תמכו את־החלשים והאריכו רוח אל־כל־אדם׃
15. וראו פן־ישלם איש לאיש רעה תחת רעה כי אם־רדפו בכל־עת את־הטוב הן לאיש איש מכם הן לכל־אדם׃
16. היו שמחים בכל־עת׃
17. התמידו בתפלה׃
18. הודו על־הכל כי־זה רצון האלהים אליכם במשיח ישוע׃
19. את־הרוח לא תכבו׃
20. את־הנבואות לא תמאסו׃
21. בחנו כל־דבר ובטוב אחזו׃
22. התרחקו מכל־הדומה לרע׃
23. והוא אלהי השלום יקדש אתכם קדשה שלמה וכל־רוחכם ונפשכם וגופכם ישמר תמים בבוא אדנינו ישוע המשיח׃
24. נאמן הקורא אתכם אשר גם־יעשה׃
25. אחי התפללו בעדנו׃
26. שאלו לשלום כל־האחים בנשיקה הקדשה׃
27. הנני משביעכם באדון שתקרא האגרת הזאת באזני כל־האחים הקדשים׃
28. חסד ישוע המשיח אדנינו עמכם אמן׃

2 THESSALONIANS - תסלוניקים ב

Chapter 1

1. פולוס וסלונוס וטימותיוס אל־קהלת התסלוניקים באלהים אבינו ובאדנינו ישוע המשיח׃
2. חסד לכם ושלום מאת אלהים אבינו ואדנינו ישוע המשיח׃
3. חיבים אנחנו להודות בכל־עת לאלהים עליכם אחי כראוי כי אמונתכם גדלה מאד ורבה אהבת כלכם איש לרעהו׃
4. עד כי־נתהלל בכם אף־אנחנו בקהלות אלהים על־סבלנותכם ועל־אמונתכם בכל־הרדיפות ובכל־הלחץ אשר סבלתם׃
5. לאות צדקת משפט אלהים למען תמצאו ראוים למלכות האלהים אשר בעבורה גם־תענו׃
6. באשר צדיק האלהים לגמל לחץ ללחציכם׃
7. ולכם הנלחצים רוחה אתנו יחד בהגלות האדון ישוע מן־השמים עם־מלאכי עזו׃
8. באש להבה להשיב נקם לאשר לא־ידעו את־האלהים ולא שמעו לבשורת אדנינו ישוע המשיח׃
9. אשר ישאו משפט אבדן עולם מאת פני האדון ומהדר גאונו׃
10. בבאו ביום ההוא להכבד בקדשיו ולהפלא בכל־המאמינים כי האמנתם לעדותנו אליכם׃
11. לכן גם־נתפלל בעדכם בכל־עת אשר יתן אתכם אלהינו ראוים אל־אשר אתם מקראים וימלא בעז כל־חפצכם בטוב וכל־מעשה אמונתכם׃
12. למען יכבד בכם שם ישוע המשיח אדנינו ואתם תכבדו בו על־פי חסד אלהינו ואדנינו ישוע המשיח׃

Chapter 2

1. והננו מבקשים מכם אחי על־אדות ביאת אדנינו ישוע המשיח ואסיפתנו אליו׃
2. אשר לא־תטרף דעתכם פתאם ואשר לא תבהלו לא ברוח ולא בדבור ולא באגרת כמו־שלוחה מאתנו כאלו הגיע יום המשיח׃
3. אל־יתעה אתכם איש בשום אופן כי לא־יבא בטרם יהיה בראשונה המרד ונגלה איש החטאה בן־האבדון׃
4. המתקומם והמתרומם על־כל־הנקרא אל או עבודת קדש עד־כי גם־ישב בהיכל האלהים כאלהים ומראה את־עצמו כי אלהים הוא׃
5. הלא תזכרו כי־בעוד היותי אתכם דברתי אלה אליכם׃
6. ועתה ידעתם מה־שימנעהו מלהגלות בעתו׃
7. כי סוד הרשע כבר החל לפעל רק שיוסר מתוך המנע עד־כה׃
8. ואז יגלה הרשע אשר ימיתנו האדון ברוח שפתיו וישביתנו בהופעת ביאתו׃
9. את אשר יבוא כחזקת השטן ברב־כח ובאתות ובמופתי שקר׃
10. ובכל־מרמת און באבדים תחת אשר לא קבלו את־אהבת האמת להושע׃
11. ובעבור זאת ישלח להם האלהים מדוחי שוא להאמין בשקר׃
12. למען ידונו כל־אשר לא־האמינו באמת כי אם־רצו בעולה׃
13. אבל אנחנו חיבים להודות לאלהים בכל־עת בעבורכם אחי חביבי האדון אשר האלהים בחר בכם מראשית לישועה בקדוש הרוח ובאמונת האמת׃
14. לזאת קרא אתכם בבשורתנו לנחלת כבוד אדנינו ישוע המשיח׃
15. לכן אחי עמדו והחזיקו בקבלות אשר למדתם אם בדברנו אם באגרתנו׃
16. והוא אדנינו ישוע המשיח ואלהינו אבינו אשר אהב אתנו ויתן־לנו בחסדו נחמת עולם ותקוה טובה׃
17. הוא ינחם את־לבבכם ויכונן אתכם בכל־דבר ומעשה טוב׃

Chapter 3

1. ועוד אחי התפללו בעדנו אשר ירוץ דבר יהוה ויכבד כמו גם־בקרבכם׃
2. ואשר ננצל מן־האנשים התעים והרעים כי לא לכל־אדם האמונה׃
3. אבל נאמן הוא האדון אשר יחזק אתכם וישמרכם מן־הרע׃
4. ואנחנו בטוחים עליכם באדנינו כי־תעשו וגם־תוסיפו לעשות את אשר נצוה׃
5. והאדון הוא יישר את־לבבכם לאהבת האלהים ולסבלנות המשיח׃
6. והננו מצוים אתכם אחים בשם אדנינו ישוע המשיח אשר תבדלו מכל־אח מעקש דרכיו ואיננו מתהלך על־פי הקבלה אשר קבל מאתנו׃
7. הלא ידעתם אף־אתם איך עליכם להתהלך כמנו כי לא־נהגנו דרך מעות בתוככם׃
8. גם לא־אכלנו לחם איש חנם כי ביגיעה ותלאה לילה ויומם היינו עמלים לבלתי היות לאיש מכם למשא׃
9. לא בעבור שאין־לנו הרשות לזאת כי אם־לתת אתנו לכם למופת ללכת בעקבותינו׃
10. כי גם־בהיותנו אצלכם צוינו אתכם לאמר מי שלא ירצה לעבד גם־אכול לא יאכל׃
11. כי שמענו שיש בכם אנשים המעקשים את־דרכיהם ואינם עבדים מאומה ומבלים ימיהם בהבלים׃
12. ואנשים כאלה נצוה אותם ונבקש מהם באדנינו ישוע המשיח לעבד בנחת למען יאכלו את־לחמם׃
13. ואתם אחי אל־תלאו בעשות הטוב׃
14. ואם לא־ישמע איש אל־דברנו באגרת הזאת אתו תרשמו לכם ואל־תתערבו עמו למען יבוש׃
15. אך לא־כאיב תחשבהו כי אם־תוכיחהו כאח׃
16. והוא אדון השלום הוא יתן לכם את־השלום תמיד ובכל־פנים יהי האדון עם־כלכם׃
17. שאלת השלום מידי אני פולוס והיא האות בכל־האגרות כן אנכי כתב׃
18. חסד ישוע המשיח אדנינו עם־כלכם׃

1 TIMOTHY - טימותיום א

Chapter 1

1. פולוס שליח ישוע המשיח כמצות האלהים מושיענו והאדון ישוע המשיח תקותנו׃
2. אל־טימותיוס בנו האמתי באמונה חסד ורחמים ושלום מאת אלהים אבינו והמשיח ישוע אדנינו׃
3. הנה בלכתי למקדוניא בקשתי ממך לשבת באפסוס למען תזהיר מקצת אנשים שלא יורו תורה זרה׃
4. ולא ישימו לבם להגדות וללמודי תולדות אין־קץ המביאים יותר לשאלות מלבנות בית־אלהים באמונה ולשמר פקודיו׃
5. כי־תכלית המצוה היא האהבה בלב טהור וברוח טובה ובאמונה לא־צבועה׃
6. יש אשר תעו ממנה ויפנו אחרי למודי תהו׃
7. בחשבם להיות מורי תורה ואינם מבינים מה הם אמרים ומה הם מחליטים׃
8. אבל ידענו כי התורה טובה היא אם־יתנהג בה האדם כתורה׃
9. בדעתו זאת כי חק לא הושם בעבור הצדיק אלא בעבור הסוררים והמרדים הרשעים והחטאים עשי זמה ונבלה מכי־אב ומכי־אם ומרצחים׃
10. וזנים ושכבים את־זכר וגנבי אדם וכזבים ונשבעים לשקר וכל־מעשה הפך מן־הלקח הבריא׃
11. כפי בשורת כבוד האל המברך אשר פקדה עלי׃
12. והנני מודה לישוע המשיח אדנינו המאזרני חיל כי חשבני נאמן וישימני למשרת לו׃
13. אתי אשר מלפנים הייתי מגדף ומרדף ומחרף אבל רחמתי כי עשיתי מבלי־דעת באין אמונה׃
14. ויגדל עלי במאד מאד חסד אדנינו עם־האמונה והאהבה במשיח ישוע׃
15. נאמן הדבר וראוי להתקבל על־כל כי־המשיח ישוע בא לעולם להושיע את־החטאים אשר אנכי הגדול בהם׃
16. ובעבור זאת רחמתי למען אשר יראה ישוע המשיח בי בראשונה את־כל־ארך רוחו להיותי למופת לכל אשר־יבאו להאמין בו לחיי עולם׃
17. ולמלך עולמים לאלהים הקים לעד והנעלם מעין והחכם לבדו לו הכבוד וההדר לעולמי עולמים אמן׃
18. את־המצוה הזאת אני מצוך בני טימותיוס כפי הנבואות הקדמות עליך שתלחם לפיהן המלחמה הטובה׃
19. לאחז באמונה וברוח הטובה אשר־יש מאסים בה ותשבר אנית אמונתם׃
20. ומהם הומניוס ואלכסנדר אשר מסרתים לשטן למען יוסרו לבלתי גדף עוד׃

Chapter 2

1. ועתה קדם כל־דבר אבקשה מכם לשאת תפלות ותחנונים ובקשות ותודות בעד כל־בני אדם׃
2. בעד המלכים וכל־השליטים למען נחיה חיי השקט ובטח בכל־חסידות וישר׃
3. כי־כן טוב ורצוי בעיני אלהים מושיענו׃
4. אשר חפצו שיושעו כל־בני האדם ויגיעו להכרת האמת׃
5. כי אחד הוא האלהים ואחד הוא העמד בין אלהים ובין בני אדם הוא בן־אדם המשיח ישוע׃
6. אשר נתן את־נפשו כפר בעד כל וזאת העדות הבאה בעתה׃
7. אשר אני הפקדתי לה לכרוז ולשליח אמת אני אמר במשיח ולא אשקר מורה הגוים באמונה ובאמת׃
8. לכן רצוני שיתפללו האנשים בכל־מקום וישאו ידיהם קדש בלי־כעס ומדון׃
9. וכן גם־הנשים תתיפינה בתלבשת נאה עם־בשת פנים וצניעות לא במחלפות הראש לא בזהב לא בפנינים ולא במלבושים יקרים׃
10. אלא כמו שהוא הגון לנשים אשר בחרו להן יראת אלהים במעשים טובים׃
11. האשה תלמד דומם בכל־הכנעה׃
12. ואינני נתן רשות לאשה ללמד אף לא־להתנשא על־האיש אלא תדום׃
13. כי אדם נוצר בראשונה ואחריו חוה׃
14. ואדם לא נפתה כי האשה שמעה לקול המשיא ותבא לידי עברה׃
15. אבל תושע בלדתה בנים אם תעמד באמונה ובאהבה ובקדשה עם־הצניעות׃

Chapter 3

1. אמת הדבר איש כי־יבקש לו פקידות הוא מתאוה מעשה טוב׃
2. ופקיד העדה צריך להיות איש אשר אין־בו דפי בעל־אשה אחת משל ברוחו צנוע ונחמד לבריות מכניס ארחים ומבין ללמד ולא אהב יין ולא־נוח להכות ולא בצע בצע רע׃
3. כי אם־דן לכף־זכות ולא בעל־קטטה ולא אהב כסף׃
4. ויהי מנהיג את־ביתו בטוב ומדריך את־בניו למשמעתו בכל־הישר׃
5. כי אם־לא ידע איש להנהיג את־ביתו איככה יוכל לדאג לעדת אלהים׃
6. ואל־יהי תלמיד חדש למען לא־ירהב לבו ויפל בדין המשטין׃
7. והוא גם־צריך לשם טוב בפי אלה אשר בחוץ פן־יפל בחרפה ובמוקש המשטין׃
8. וכן גם־השמשים יהיו ישרים ולא מחליקי לשון ולא אהבים סבא־יין ולא נטים אחרי בצע־רע׃
9. כי אם־ישמרו את־סוד האמונה ברוח טהורה׃
10. וגם־אלה יבחנו בראשונה ואחר כן ישמשו אם־אין בהם דפי׃
11. וככה הנשים תהיינה ישרות ולא הלכות רכיל משלות ברוחן ונאמנות בכל׃
12. השמשים יהיו כל־אחד בעל־אשה אחת ומנהלים בטוב את־בניהם ואת־בתיהם׃
13. כי המשמשים היטב יקנו לעצמם מעלה טובה ובטחון רב באמונת המשיח ישוע׃
14. זאת אני כתב אליך ואקוה לבא אליך במהרה׃
15. ואם־אחר הנה תדע איך להתנהג בבית האלהים שהיא עדת אלהים חיים עמוד האמת ומכונה׃
16. ובודאי גדול סוד החסידות אלהים נגלה בבשר נצדק ברוח נראה למלאכים הגד בגוים נתקבל באמונה בעולם נעלה בכבוד׃

Chapter 4

1. אבל הרוח אמר בפרוש כי באחרית הימים יהיו אנשים אשר יסורו מן־האמונה בפנותם אל־הרוחות המטעות ואל־תורת השדים׃
2. דברי שקרים בחנפה ונכוים הם במדעם׃
3. אסרים לקחת אשה ומנעים ממיני מאכל אשר בראם האלהים שיאכלום בתודה המאמינים וידעי האמת׃
4. כי כל־בריאת אלהים טובה היא ואין דבר משקץ אם־יאכל בתודה׃
5. כי יקדש בדבר אלהים ובתפלה׃
6. אם־תשים כזאת לפני אחיך משרת טוב תהיה לישוע המשיח מגדל בדברי האמונה ובלקח הטוב אשר דבקת אחריו׃
7. אך התרחק מהגדות פסולות ובלות והרגל עצמך בחסידות׃
8. כי הרגל הגוף יועיל מעט אבל החסידות תועיל לכל־דבר ויש־לה הבטחת חיי העולם הזה והעולם הבא׃
9. נאמן הדבר הזה וראוי על־כל להתקבל׃
10. כי לזאת אנחנו גם־יגעים גם־נשאים חרפה על־אשר הוחלנו לאלהים חיים שהוא המושיע לכל־האדם וביותר למאמינים׃
11. את־זאת תצוה ותלמד׃
12. אל־יבוז איש את־בחורותיך אך היה מופת למאמינים בדבור במעשה באהבה ברוח באמונה ובטהרה׃
13. והיה שקוד לקרא ולהוכיח ולהורת עד כי־אבוא׃
14. ואל־תקל בעיניך מתנת החסד אשר בך הנתונה לך בנבואה עם־סמיכת ידי הזקנים׃
15. לאלה תשית לבך ובהם היה למען תראה הצלחתך לכל׃
16. שית לבך לנפשך ולהוראה והחזק בזה כי־בעשותך כן תושיע את־נפשך ואת־נפש השמעים אליך׃

Chapter 5

1. אל־תגער בזקן כי אם־תזהירנו כאב־לך ואת־הצעירים כאחים׃
2. את־הזקנות כאמות ואת־הצעירות כאחיות ובכל־טהרה׃
3. כבד את־האלמנות אשר באמת אלמנות הנה׃
4. וכי־יהיו לאלמנה בנים או־בני בנים הם ילמדו לראשונה לעשות חסד עם־ביתם ולשלם גמול לאבותם כי זה הוא טוב ורצוי לפני האלהים׃
5. אבל האלמנה באמת אשר נשארה יחידה שמה אלהים מבטחה ומתמדת בתפלות ובתחנות לילה ויומם׃
6. אך המענגה מתה היא בחייה׃
7. וזאת תצוה למען תהיינה בלא־דפי׃
8. אבל מי שלא יפרנס את־קרוביו וביותר את־בני ביתו כפר באמונה והוא גרוע מאשר איננו מאמין׃
9. אלמנה אל־תבחר זולתי בת־ששים שנה ואשר היתה אשת איש אחד׃
10. ויש־לה עדות על־מעשיה הטובים שגדלה בנים והכניסה ארחים ורחצה את־רגלי הקדשים ותמכה את־העשוקים ורדפה כל־מעשה טוב׃
11. אבל האלמנות הצעירות אל־תקבל כי בהטות יצרן את־לבן מן־המשיח חשקות הן להיות לאיש׃
12. ודינן עליהן כי בגדו באמונתן הראשונה׃
13. ועוד בהיותן עצלות למדו לשוטט מבית לבית ולא־לבד עצלות כי אף־מפטפטות ורדפות אחר חדשות ומדברות את־אשר לא יתכן׃
14. על־כן רצוני כי הצעירות תהיינה לאיש ללדת בנים ולהנהיג את־בתיהן ולא לתת לאיב תאנה לחרף׃
15. כי־יש מהן אשר־כבר סרו אחרי השטן׃
16. בן־אמונה או בת־אמונה שיש־להם אלמנות יעזרו אתן ולא תהיינה למשא על־הקהל כדי שיוכל להספיק לאלה אשר הנה אלמנות באמת׃
17. הזקנים המיטיבים לנהל ראוים הם למשנה כבוד וביותר העמלים בדבר ובהוראה׃
18. כי־הכתוב אמר לא־תחסם שור בדישו ועוד נאמר הפעל שוה בשכרו׃
19. אל־תקבל שטנה על־הזקן בלתי אם־על־פי שנים או־שלשה עדים׃
20. את־החטאים תוכיח בפני כל למען ייראו גם־האחרים׃
21. הנני מעיד בך נגד האלהים ואדנינו ישוע המשיח ונגד בחירי המלאכים אשר־שמור תשמר את־זאת בלי משפט נמהר ולא־תעשה דבר במשא פנים׃
22. אל־תהי נמהר בסמיכת ידיך על־אדם ולא תשתתף לחטאת אחרים שמר את־נפשך בטהרה׃
23. אל־תרבה לשתות עוד מים כי אם־קח מעט־יין בעבור בטנך ואשר פעמים רבות חלה אתה׃
24. יש בני אדם אשר חטאתיהם גלויות ומקדימות לדין ויש מהם אשר הנה הלכות אחריהם׃
25. וככה גם־המעשים הטובים גלוים המה ואשר אינם כן לא יוכלו להסתר׃

Chapter 6

1. כל אשר־הם תחת על העבדות יחשבו את־אדניהם ראוים לכל־כבוד למען לא־יחלל שם האלהים והלקח׃
2. ואלה אשר אדניהם בני אמונה אל־יקלו אתם על־היותם אחים כי אם־יעבדום ביותר בעבור כי־מאמינים ואהובים הם המשתדלים לגמל חסד את־זאת תלמד ותצוה׃
3. האיש אשר יורה תורה אחרת ולא יעמד בדברים הבריאים של־אדנינו ישוע המשיח ובלקח החסידות׃
4. נפשו עפלה ולא ידע מאומה כי אם־חלה הוא בשאלות ומחלקות מלים המביאות לידי קנאה ומריבה וגדופים וחשד רע׃
5. וכוחי הבל של־אנשים נשחתי דעת ומחסרי אמת השמים את־החסידות לדבר בצע סור מאנשים כאלה׃
6. ואף־אמנם יתרון גדול היא החסידות עם־לב שמח בחלקו׃
7. כי לא־הבאנו מאומה לעולם בידוע שגם־לא נוכל להוציא ממנו מאומה׃
8. ועל־כן אם־יש לנו מזון וכסות נסתפקה בהם׃
9. אבל המבקשים להעשיר יפלו בנסיון ובמוקשים וברב תאוֺת סכלות ומשחיתות המשקיעות את־האדם בשחת ובאבדון׃
10. כי שרש כל־הרעות אהבת הכסף ויש אשר ערגו לו ויסורו מן־האמונה ויעציבו את־נפשם במכאבים רבים׃
11. ואתה איש האלהים ברח־לך מאלה ורדף צדקה וחסידות ואמונה ואהבה וסבלנות וענוה׃
12. הלחם המלחמה הטובה של־האמונה ואחז חיי עולמים אשר נקראת להם והודית הודאה יפה בפני עדים רבים׃
13. הנני מצוך נגד האלהים המחיה את־כל ונגד המשיח ישוע אשר העיד ההודאה היפה לפני פנטיוס פילטוס׃
14. כי־שמור תשמר את־המצוה באין־שמץ ודפי עד־הופעת המשיח ישוע אדנינו׃
15. אשר יראנה בעתה המברך והשליט לבדו מלך המלכים ואדני האדנים׃
16. אשר הוא לבדו חי וקים והוא הדר באור נשגב ואיש לא ראהו ולא יוכל לראותו ולו הכבוד וגבורת עולמים אמן׃
17. את־עשירי העולם הזה תצוה שלא ירום לבבם גם לא־יבטחו בעשר הבוגד כי אם־באלהים חיים המספק לנו די והותר לשבע׃
18. ויגמלו טוב ויעשירו במעשים טובים לתת מהונם ולעזר לזולתם׃
19. ויאצרו להם אוצר ליסוד טוב לעתיד שישיגו את־חיי העולמים׃
20. אתה טימותיוס שמר את־הפקדון והתרחק מדברי הבל הפסולים ומן־וכוחי המדע הנקרא כן בשקר׃
21. אשר יש מתפארים בו ויתעו מן־האמונה החסד עמך אמן׃

2 TIMOTHY - טימותיום ב

Chapter 1

1. פולוס שליח ישוע המשיח ברצון האלהים לפי הבטחת החיים אשר בישוע המשיח׃
2. אל־טימותיוס בנו החביב חסד ורחמים ושלום מאת אלהים אבינו ומאת המשיח ישוע אדנינו׃
3. מודה אני לאלהים אשר אני עבד אותו מימי אבותי ברוח טהורה כי־תמיד אזכרך בתפלותי לילה ויומם׃
4. ונכספתי לראותך בזכרי את־דמעותיך למען אמלא שמחה׃
5. כי־באתי לזכר את־אמונתך בלתי־צבועה ששכנה כבר בלואיס זקנתך ובאבניקה אמך ומבטח אני כי תשכן גם־בך׃
6. על־כן אזכירך שתעורר את־מתנת האלהים הנתונה לך בסמיכת ידי׃
7. כי האלהים לא־נתן לנו רוח אימה כי אם־רוח גבורה ואהבה ומוסר׃
8. לכן אל־תבוש לא מעדות אדנינו ולא ממני אסירו כי אם־תסבל הרעות גם־אתה כמוני על־הבשורה כפי־כח האלהים׃
9. אשר־הוא הושיענו וקראנו בקריאה קדושה לא לפי מעשינו כי אם־לפי עצתו וחסדו הנתן לנו במשיח ישוע לפני ימות עולם׃
10. ועתה נגלה בהראות מושיענו ישוע המשיח אשר בטל את־המות ויוצא לאור על־ידי הבשורה את־החיים ואת אשר־איננו עובר׃
11. אשר הפקדתי להיות לה כרוז ושליח ומורה הגוים׃
12. ובעבור זאת אסבל כאלה ולא אבוש כי־יודע אנכי במי האמנתי ומבטח אנכי כי־היכלת לו לשמר את־פקדוני עד־היום ההוא׃
13. החזק בתכונת הדברים הבריאים אשר שמעת ממני באמונה ובאהבה אשר במשיח ישוע׃
14. שמר את־הפקדון הטוב בעזרת רוח הקדש השכן בנו׃
15. זאת אתה יודע כי־פנו ממני כל אשר באסיא ובתוכם פוגלוס והרמוגניס׃
16. יתן האדון רחמים לבית אניסיפורוס כי־פעמים רבות השיב את־נפשי ולא־בוש ממוסרי׃
17. כי אם־בהיותו ברומי יגע לבקשני עד כי־מצאני׃
18. יתן־לו האדון למצא רחמים מלפני יהוה ביום ההוא ורב שרותו אשר שרת באפסוס אתה ידעת היטב׃

Chapter 2

1. לכן בני התחזק בחסד אשר במשיח ישוע׃
2. ואת־אשר שמעת ממני בפני עדים רבים תפקידנו בידי אנשים נאמנים אשר־הם כשרים ללמד גם את־האחרים׃
3. וסבל הרעות כאיש חיל בצבא מלחמת ישוע המשיח׃
4. איש יצא לצבא לא יתערב בעסקי החיים למען יהיה רצוי לשר הצבא׃
5. וגם אם־נאבק איש לא יכתר אם־לא יאבק כמשפט׃
6. האכר העבד הוא יאכל ראשונה מפרי האדמה׃
7. בין באשר־אני אמר כי האדון יתן־לך חכמה בכל־דבר׃
8. זכור תזכר את ישוע המשיח הנעור מן־המתים אשר הוא מזרע דוד כפי בשורתי׃
9. אשר בעבורה אני נשא רעות עד למוסרות כעשה עול אבל דבר האלהים איננו נאסר׃
10. ועל־כן אסבל את־כל למען הבחירים למען ישיגו גם־המה את־התשועה במשיח ישוע עם־כבוד עולמים׃
11. נאמן הדבר הזה כי אם־מתנו אתו גם־אתו נחיה׃
12. אם־נסבל גם־נמלך אתו ואם־ננכר גם־הוא ינכר אתנו׃
13. אם־לא נאמין הנה הוא קים באמונתו כי לכחש בעצמו לא יוכל׃
14. זאת הזכר להם והעד לפני האדון שלא לעסק במחלקת מלים אשר לא להועיל רק לעות דעת השמעים׃
15. היה שקוד להתיצב נאמן לפני אלהים וכפעל אשר לא־יבוש המחלק על־נכון דבר האמת׃
16. אבל תרחק מדברי הבל הפסולים כי יוסיפו הרבות רשע׃
17. ושיחתם כרקב תאכל סביב אשר מהם הומניוס ופיליטוס׃
18. אשר תעו מן־האמת באמרם כי־תחית המתים כבר היתה ויבלבלו אמונת קצת אנשים׃
19. אך־איתן הוא יסוד האלהים וזה חותמו ידע יהוה את אשר־לו ועוד יסור מעול כל־הקורא את־שם המשיח׃
20. כי בבית גדול לא־כלי זהב וכסף בלבד אלא גם־של־עץ ושל חרש ומהם לכבוד ומהם לבזיון׃
21. והנה אם־טהר איש את־נפשו מאלה יהיה כלי לכבוד מקדש ומועיל לבעל הבית מוכן לכל־מעשה טוב׃
22. ברח־לך מתאוֺת הנעורים ורדף צדק ואמונה ואהבה ושלום עם־כל הקראים אל־יהוה בלב טהור׃
23. ותרחק מן־השאלות התפלות באין מוסר באשר תדע כי־אך קטטה מולידות הנה׃
24. ועבד האדון לא יתקוטט אלא יהי־נוח לכל ומבין ללמד וסבלן׃
25. ומיסר בנמיכות רוח את־המתנגדים אולי יתן האלהים בלבבם לשוב להכרת האמת׃
26. ויערו ממוקשי השטן אשר צדם בהם לרצונו׃

Chapter 3

1. וזאת תדע כי באחרית הימים יבאו עתים קשות׃
2. כי־יהיו האנשים אהבי עצמם ואהבי בצע והוללים וגאים ומגדפים וממרים באבותם וכפויי טובה ולא חסידים׃
3. חסרי אהבה ובוגדים ומלשינים וזוללים ואכזרים ושנאי טוב׃
4. ומסרים ופחזים וגבהי רוח והלכים אחרי תענוגים יותר מאחרי האלהים׃
5. ואשר דמיון חסידות להם ומכחשים בכחה ואתה סור מאלה׃
6. כי־יש בהם הבאים בלאט אל־הבתים ושבים נשים טעונות חטאים ונתעות בתאוֺת שנות׃
7. הלמדות תמיד ולעולם אינן יכלות לבוא לידיעת האמת׃
8. כי־כמו יניס וימבריס אשר־קמו על־משה כן גם־אלה מתקוממים אל־האמת אנשים אשר נשחתה דעתם ונמאסים בדבר האמונה׃
9. אכן לא־יוסיפו להצליח כי שגעונם יגלה לכל כאשר קרה גם־את־האנשים ההם׃
10. אבל אתה הלכת אחרי בהוראה ובהנהגה וברצון ובאמונה ובארך הרוח ובאהבה ובסבלנות׃
11. וברדיפות ובענוים אשר מצאוני באנטיוכיא ובאקוניא ובלוסטרא ואלה הרדיפות סבלתי ומכלן הצילני האדון׃
12. וגם כל־החפצים לחיות חיי חסידות במשיח ישוע המה ירדפו׃
13. ואנשים רעים וקסמים יוסיפו סרה מתעים ונתעים׃
14. אבל אתה עמד במה־שלמדת והבטחת כי יודע אתה מי־הוא אשר למדת ממנו׃
15. ומנעוריך ידעת את־כתבי הקדש היכלים להחכימך אל־הישועה על־ידי האמונה במשיח ישוע׃
16. כי כל־הכתוב נכתב ברוח אלהים גם־מועיל להורת ולהוכיח ולישר וליסר בצדק׃
17. למען אשר־יהיה איש האלהים תמים ומהיר לכל־מעשה טוב׃

Chapter 4

1. לכן אני מעיד בך נגד האלהים ונגד אדנינו ישוע המשיח הבא לשפט את־החיים ואת־המתים בהופעתו ובמלכותו׃
2. הכרז את־הדבר והתמד בין בעתו בין שלא בעתו הוכח וגער והזהר בכל־ארך־רוח והוראה׃
3. כי־בוא תבא העת אשר לא־יכילו את־הלקח הבריא כי אם־כאות נפשם יקבצו להם מורים לשעשעי אזנים׃
4. ויטו אזניהם מן־האמת ויפנו אל־ההגדות׃
5. אבל אתה היה ער בכל סבל הרעות ועשה מלאכת המבשר ומלא את־שרותך׃
6. כי עתה זה אסך נסך ועת פטירתי הגיעה׃
7. המלחמה הטובה נלחמתי את־המרוצה השלמתי את־האמונה שמרתי׃
8. ומעתה שמור לי כתר הצדקה אשר ביום ההוא יתננו לי האדון השפט הצדיק ולא־לי לבדי כי־גם לכל־אהבי הופעתו׃
9. חושה לבוא אלי במהרה׃
10. כי־דימס עזבני באהבתו את־העולם הזה וילך־לו לתסלוניקי וקריסקיס הלך לגלטיא וטיטוס לדלמטיא׃
11. ולוקס הוא לבדו עמדי קח את־מרקוס והביאהו אתך כי יועיל־לי למאד לעבודה׃
12. את־טוכיקוס שלחתי לאפסוס׃
13. את־המעיל שהנחתי בטרואס אצל קרפוס הביאהו אתך בבואך ואף את־הספרים ובפרט את־המגלות של־קלף׃
14. אלכסנדר חרש הנחשת עשה לי רעות רבות ישלם־לו יהוה כמעשיו׃
15. וגם־אתה השמר־לך ממנו כי־מרו מרה את־דברינו׃
16. בהצטדקותי הראשונה לא־היה איש לעזרני כי־כלם עזבוני אל־יחשב להם עוֺן׃
17. אבל האדון הוא עזרני וחזקני למען תשלם על־ידי הבשורה וישמעוה כל־הגוים ואנצל מפי אריה׃
18. ויצילני האדון מכל־מעשה רע ויושיעני אל־מלכותו שבשמים לו הכבוד לעולמי עולמים אמן׃
19. שאל לשלום פריסקה ועקילס ובית אניסיפורוס׃
20. ארסטוס נשאר בקורנתוס ואת־טרופימוס הנחתי חולה במילטוס׃
21. חושה לבוא לפני הסתיו אובולוס ופודיס ולינוס וקלודיה והאחים כלם שאלים לשלומך׃
22. אדנינו ישוע המשיח יהי עם־רוחך החסד עמכם אמן׃

TITUS - טיטוס

Chapter 1

1. פולוס עבד אלהים ושליח ישוע המשיח לפי אמונת בחירי אלהים ודעת האמת אשר לחסידות׃
2. עלי־תקות חיי העולם אשר הבטיח לפני ימות עולם האל אשר לא ישקר׃
3. וגלה במועדו את־דברו על־ידי הקריאה המפקדה בידי על־פי מצות האלהים מושיענו׃
4. אל־טיטוס בנו האמתי לפי אמונה אחת חסד ורחמים ושלום מאת האלהים אבינו ואדנינו ישוע המשיח מושיענו׃
5. לזאת עזבתיך בקריטי למען תשלים את־החסר ותשים זקנים בכל־עיר ועיר כאשר צויתיך׃
6. אם־ימצא איש תם ובעל־אשה אחת ויש־לו בנים מאמינים ואין עליהם טענת פריצות ואינם סוררים׃
7. כי פקיד־העדה צריך להיות איש תם כסכן לאלהים לא עמד על־דעתו ולא רגזן ולא אהב יין ולא־בעל אגרף ולא נטה אחרי הבצע׃
8. כי אם־יהי מכניס ארחים ואהב טוב וצנוע וצדיק וקדוש וכבש את־יצרו׃
9. ומחזיק בדבר הנאמן כפי ההוראה למען יהיה בכחו להזהיר בלקח הבריא ולהוכיח את־המריבים׃
10. כי־יש הרבה מרדים מדברי הבל ומתעי נפש ובפרט מן־המולים׃
11. אשר סכור יסכר פיהם ההפכים בתים כלם בהורותם דברים לא־כנים עקב בצע׃
12. וכבר אמר אחד מהם נביאם אשר בתוכם בני קריטי כזבים הם מעולם וחיות רעות וכרשים עצלים׃
13. והעדות הזאת אמת היא ובעבור־כן תוכיחם תוכחה קשה למען יהיו בריאים באמונה׃
14. ולא ישימו לב אל־הגדות היהודים ואל־מצוֺת האנשים הסרים מן־האמת׃
15. הן הכל טהור לטהורים אבל לנטמאים ולאינם מאמינים אין־דבר טהור כי נטמאה גם־דעתם גם־רוחם׃
16. אמרים המה כי־ידעו את־האלהים ובמעשיהם כופרים בו כי מתעבים וממרים הם ולא־יצלחו לכל־מעשה טוב׃

Chapter 2

1. ואתה דבר את־הנאה ללקח הבריא׃
2. שיהיו הזקנים משלים ברוחם ומכבדים וצנועים ובריאים באמונה ובאהבה ובסבלנות׃
3. וכן הזקנות תהי הנהגתן כאשר נאוה לקדש לא תהיינה מלשינות ולא נכבשות לסבוא־יין כי אם־מלמדות טוב׃
4. ומישרות את־הצעירות לאהב את־בעליהן ולאהב את־בניהן׃
5. ולהיות צנועות וטהרות צופיות הליכות ביתן וטבות ונכנעות לבעליהן למען לא־יחלל דבר האלהים׃
6. ככה תזהיר גם את־הבחורים שיהיו צנועים׃
7. ובכל־דבר היה אתה למופת במעשים טובים בהוראה צרופה ונהדרה׃
8. ובדבר בריא ומום אין־בו למען יבוש המתקומם ולא ימצא לדבר עליכם רע׃
9. העבדים יכנעו לאדוניהם ויתרצו להם בכל־דבר ולא ימרו את־דבריהם׃
10. ולא־ימעלו מעל כי אם־יראו כל־אמונה טובה למען יפארו בכל את־לקח אלהינו מושיענו׃
11. כי הופיע חסד אלהים להושיע את־כל־בני האדם׃
12. וליסר אתנו אשר נתעב הרשע ותאוֺת העולם ונחיה בעולם הזה בצניעות ובצדק ובחסידות׃
13. ונחכה לתקוה המאשרת ולהופעת כבוד אלהינו הגדול ומושיענו ישוע המשיח׃
14. אשר־נתן את־נפשו בעדנו לגאלנו מכל־עול ולטהר לו עם סגלה הזריז במעשים טובים׃
15. את־אלה תדבר ותזהיר ותוכיח בכל־חזקה ואיש אל־יבוז לך׃

Chapter 3

1. הזכר אתם להכנע ולשמע לשרים ולשלטונים ולהיות נכונים לכל־מעשה טוב׃
2. ולבלתי גדף אדם ולחדל מריב ולהכריע לכף זכות ולהתנהג בכל־ענוה לפני כל־אדם׃
3. כי גם־אנחנו היינו מלפנים חסרי דעת וסוררים ותועים ועבדים לתאוֺת ולתשוקות שנות ומתהלכים ברשעה וקנאה ושנואים ושנאים איש את־אחיו׃
4. אמנם כאשר נגלה נעם אלהים מושיענו ורחמנותו אל־האדם׃
5. אז לא בגלל מעשי הצדקה אשר עשינו הושיע אתנו כי אם־מתוך חסדו על־ידי טבילת התולדה השניה וחדוש רוח הקדש׃
6. אשר שפך עלינו למכביר על־ידי ישוע המשיח מושיענו׃
7. למען נצדק בחסדו ונירש לפי התקוה את־חיי העולמים׃
8. נאמן הוא הדבר ורצה אני כי תקים את־אלה למען אשר ישתדלו המאמינים לאלהים לעסק במעשים טובים עשות כאלה טוב הוא ומועיל לאדם׃
9. אבל תרחק מן־השאלות התפלות ומלמודי תולדות ומן־הקטטות ומחלקות בעניני החקים כי־אין בהן מועיל והבל הנה׃
10. ואיש החולק על־האמונה אם־הוכח פעם ושתים שטה מעליו׃
11. ודע כי־איש כזה איש תהפכות הוא וחוטא בהרשיע את־נפשו׃
12. כאשר אשלח אליך את־ארטמס או את־טוכיקוס תמהר לבוא אלי לניקפליס כי־גמרתי בלבי לשבת שם בימי הסתיו׃
13. השתדל ללות על־דרכם את־זינס המלמד בתורה ואת־אפולוס למען לא־יחסרו דבר׃
14. וילמדו גם־אנשי עדתנו לעסק במעשים טובים לעזר בכל־מחסור פן־יהיו בלי־פרי׃
15. כל אשר עמדי שאלים לשלומך שאל לשלום האהבים אתנו באמונה החסד עם־כלכם אמן׃

PHILEMON - פילימון

Chapter 1

1. פולוס אסיר המשיח ישוע וטימותיוס האח אל־פילימון החביב והעזר אתנו׃
2. ואל־אפיה האהובה ואל־ארכפוס חבר מלחמתינו ואל־הקהלה אשר בביתך׃
3. חסד לכם ושלום מאת אלהים אבינו ואדנינו ישוע המשיח׃
4. מודה אני לאלהי בכל־עת בהזכירי אתך בתפלותי׃
5. אחרי שמעי אהבתך ואמונתך אשר־בך לאדנינו ישוע ולכל־הקדושים׃
6. למען אשר תאמץ התחברות אמונתך בדעת כל־טוב אשר בכם לשם המשיח׃
7. כי שמחה גדולה ונחמה יש־לנו באהבתך באשר היתה רוחה למעי הקדושים אחי על־ידך׃
8. לכן אף־כי יש־לי בטחון רב במשיח לצותך את הראוי לך הנה בחרתי למען האהבה לחלות את־פניך׃
9. כאשר הנה אנכי פולוס איש זקן ועתה גם־אסיר ישוע המשיח׃
10. אבקשה ממך על־בני אשר הולדתיו במוסרי על־אניסימוס׃
11. אשר מלפנים לא־הועיל לך ועתה הוא להועיל גם־לך גם־לי והשיבתיו אליך׃
12. ואתה קבל־נא אתו שהוא מעי׃
13. חפצתי לעצר אתו אצלי שישרתני תחתיך במוסרות הבשורה׃
14. אבל בלי רצונך לא אביתי לעשות דבר למען לא־תהיה טובתך באנס כי אם־בנדבה׃
15. כי אולי נפרד ממך לשעה בעבור אשר יהיה־לך לעולם׃
16. ומעתה לא כעבד כי אם־למעלה מעבד כאח אהוב שכן־הוא לי ביותר ואף כי־לך הן בבשר הן באדון׃
17. והנה אם־תחשבני לחבר לך תקבלנו כמוני׃
18. ואם־הרע לך בדבר או חיב־הוא לך דבר חשבהו לי׃
19. אני פולוס כתבתי בידי אני אשלם ולא אמר כי־אתה חיב לי גם־את־נפשך׃
20. כן אחי אהנה־נא ממך באדון נחם־נא את־מעי באדון׃
21. בבטחוני כי־תשמע לי כתבתי אליך ויודע אני כי תעשה יותר ממה־שאמרתי׃
22. ועם־זה גם־תכין לי בית מלון כי אקוה אשר אנתן לכם על־ידי תפלותיכם׃
23. אפפרס האסור אתי במשיח ישוע׃
24. ומרקוס וארסטרכוס ודימס ולוקס עזרי שאלים לשלומך׃
25. חסד ישוע המשיח אדנינו עם־רוחכם אמן׃

HEBREWS - עברים

Chapter 1

1. האלהים אשר־דבר מקדם פעמים רבות ובפנים שנים אל־אבתינו ביד הנביאים דבר אלינו באחרית הימים האלה ביד בנו׃
2. אשר־נתנו ליורש כל וגם־עשה בידו את־העולמות׃
3. והוא זהר כבודו וצלם ישותו ונושא כל בדבר גבורתו ואחרי עשתו בנפשו טהרת חטאתינו ישב לימין הגדלה במרומים׃
4. ויגדל מאד מן־המלאכים כאשר השם אשר נחלו יקר הוא משלהם׃
5. כי אל־מי מן־המלאכים אמר מעולם בני אתה אני היום ילדתיך ועוד אני אהיה־לו לאב והוא יהיה־לי לבן׃
6. ובהביאו את־הבכור שנית לעולם אמר והשתחוו־לו כל־אלהים׃
7. הן על־המלאכים הוא אמר עשה מלאכיו רוחות משרתיו אש להט׃
8. אך על־הבן אמר כסאך אלהים עולם ועד שבט מישר שבט מלכותך׃
9. אהבת צדק ותשנא רשע על־כן משחך אלהים אלהיך שמן ששון מחבריך׃
10. ועוד אתה אדני לפנים הארץ יסדת ומעשה ידיך שמים׃
11. המה יאבדו ואתה תעמד וכלם כבגד יבלו׃
12. כלבוש תחליפם ויחלפו ואתה הוא ושנותיך לא יתמו׃
13. ואל־מי מן־המלאכים אמר מעולם שב לימיני עד־אשית איביך הדם לרגליך׃
14. הלא־הם כלם רוחות השרת שלוחים לעזרה בעד העתידים לרשת את־הישועה׃

Chapter 2

1. לכן אנחנו חיבים ביותר להכין לבבנו אל־אשר שמענו פן־ילוז ויאבד ממנו׃
2. כי אם־הדבר הנאמר על־ידי המלאכים היה קים וכל־פשע ומרי נשא את־ענשו כמשפט׃
3. איך נמלט אנחנו אם־לא נשים לב לתשועה גדולה אשר כזאת הנאמרה מתחלה בפי האדון ותקים־לנו על־ידי שמעיה׃
4. וגם־אלהים העיד עליה באתות ובמופתים ובגבורות שנות ובהאציל מרוח קדשו כרצונו׃
5. כי לא תחת יד־המלאכים שת את־העולם הבא אשר אנחנו מדברים עליו׃
6. כי אם־כאשר העיד האמר במקום אחד מה־אנוש כי־תזכרנו ובן־אדם כי תפקדנו׃
7. ותחסרהו מעט מאלהים וכבוד והדר תעטרהו ותמשילהו במעשי ידיך כל שתה תחת־רגליו׃
8. הנה באשר שת כל תחתיו לא־השאיר דבר שלא־שת תחתיו ועתה זה לא ראינו עדין כי־כל הושת תחתיו׃
9. אבל ישוע המחסר מעט ממלאכים אותו ראינו מעטר בכבוד והדר מפני ענותו עד־מות למען אשר יטעם בחסד אלהים את־המות בעד כלם׃
10. כי־נאה היה לו אשר הכל למענו והכל על־ידו בהנחתו בנים רבים לכבוד להשלים בענוים את־שר ישועתם׃
11. כי גם־המקדש גם־המקדשים כלם מאחד המה ועל־כן לא בוש מקרא להם אחים׃
12. באמרו אספרה שמך לאחי בתוך קהל אהללך׃
13. ועוד וקויתי לו ועוד הנה אנכי והילדים אשר נתן־לי יהוה׃
14. ויען כי הילדים כלם יחדו בשר ודם אף־הוא לבש בשר ודם כמוהם למען אשר יבטל על־ידי המות את אשר־לו ממשלת המות הוא השטן׃
15. ולהתיר את־אלה אשר מאימת המות היו נתנים לעבדות כל־ימי חייהם׃
16. כי אמנם לא במלאכים החזיק כי אם־בזרע אברהם החזיק׃
17. על־כן היה עליו להדמות לאחיו בכל־דבר למען אשר־יהיה כהן גדול רחמן ונאמן בעניני אלהים לכפר על־חטאת העם׃
18. כי באשר הוא בעצמו ענה ונתנסה יכל לעזר את־המנסים׃

Chapter 3

1. לכן אחי הקדושים חברים לקריאה של־מעלה הביטו אל־השליח וכהן הודיתנו הגדול אל־המשיח ישוע׃
2. אשר־הוא נאמן לעשהו כמו גם־משה בכל־ביתו׃
3. כי־כבוד גדול ממשה נחל־זה כאשר בנה הבית חשוב יותר מן־הבית׃
4. כי כל־בית יש־לו בנה אבל בונה כל הוא האלהים׃
5. והן משה נאמן בכל־ביתו כעבד לעדות הדברים העתידים להאמר׃
6. אבל המשיח הוא הבן על־ביתו ואנחנו ביתו אם־נחזיק בבטחון ובתהלת התקוה ולא־נרפנה עד־הקץ׃
7. לכן כמאמר רוח הקדש היום אם־בקלו תשמעו׃
8. אל־תקשו לבבכם כמריבה כיום מסה במדבר׃
9. אשר נסוני אבותיכם בחנוני גם־ראו פעלי ארבעים שנה׃
10. לכן אקוט בדור ואמר עם תעי לבב הם והם לא־ידעו דרכי׃
11. אשר־נשבעתי באפי אם־יבאון אל־מנוחתי׃
12. ראו עתה אחי פן־יש באחד מכם לב־רע וחסר אמונה לסור מאלהים חיים׃
13. אך־הוכח תוכיחו איש את־רעהו יום יום עד־שיקרא היום למען אשר לא־יקשה איש מכם את־לבו במדוחי פשע׃
14. כי נתחברנו למשיח אם־נחזיק בראשית הבטחה ולא נרפנה עד־הקץ׃
15. כאשר נאמר היום אם־בקלו תשמעו אל־תקשו לבבכם כמריבה׃
16. מי אפוא אלה אשר שמעו ויריבו הלא כל־יצאי מצרים ביד־משה׃
17. ובמי התקוטט ארבעים שנה הלא בחטאים אשר נפלו פגריהם במדבר׃
18. ולמי נשבע לבלתי־בא אל־מנוחתו אם־לא לסוררים׃
19. ואנחנו ראים כי לא יכלו לבוא על־אשר לא האמינו׃

Chapter 4

1. על־כן־נירא נא בהמצא עוד ההבטחה לבוא אל־מנוחתו פן־יראה איש מכם מאחר פעמיו׃
2. כי גם־אלינו באה הבשורה כמו אליהם אך לא־הועיל להם דבר השמועה מפני אשר לא־התערב באמונה לשמעים׃
3. כי באי המנוחה אנחנו המאמינים כמו שאמר אשר־נשבעתי באפי אם־יבאון אל־מנוחתי אף כי נגמרו מעשי יהוה מעת הוסד העולם׃
4. כי על־היום השביעי אמר במקום אחד וישבת ביום השביעי מכל־מלאכתו׃
5. ובמקום הזה אמר עוד אם־יבאון אל־מנוחתי׃
6. ויען כי־יש־עוד מקום לבוא אל המנוחה ואשר התבשרו בראשונה המה לא־באו שם בעבור המרי׃
7. לכן הוסיף לקבוע יום באמרו היום על־ידי דוד מקץ ימים רבים כמו שנאמר היום אם־בקלו תשמעו אל־תקשו לבבכם׃
8. כי אלו יהושע הניח להם לא־היה מדבר אחרי זאת על־יום אחר׃
9. על־כן נשארה עוד מנוחת שבת לעם אלהים׃
10. כי הבא אל־מנוחתו גם־הוא שבת ממלאכתו כמו האלהים משלו׃
11. לכן נשקדה־נא לבוא אל־המנוחה ההיא למען אשר לא־יכשל איש והיה ממרה כמוהם׃
12. כי־דבר האלהים חי הוא ופעל גבורות וחד מחרב פיפיות ונכנס עד־להבדיל בין־נפש לרוח ובין הדבקים למוח ובחן מחשבות לבב ומזמותיו׃
13. ואין כל־נברא נסתר מנגדו כי־הכל חשוף וגלוי לעיני־בעל דברים שלנו׃
14. ועתה בהיות־לנו כהן ראש גדול אשר עבר בשמים הוא ישוע בן־האלהים נחזיקה בהודאתנו׃
15. כי אין לנו כהן גדול אשר לא־יוכל להצטער על־חליינו כי אם־המנסה בכל כמונו אך בלי־חטא׃
16. על־כן נקרבה בבטחון אל־כסא החסד לשאת רחמים ולמצא חסד לעזרה בעתה׃

Chapter 5

1. כי כל־כהן גדול הלקוח מתוך בני־אדם מפקד הוא בעבור בני אדם בעניני אלהים להקריב מנחה וזבח על־החטאים׃
2. והוא יכול לחמל על־השגגים והתעים בהיותו גם־הוא ידוע חלי׃
3. אשר־על־כן חיב להקריב על־החטאים גם בעד־העם גם בעד־נפשו׃
4. ואת־הגדלה הזאת לא־יקח איש לעצמו רק הקרוא לה מאת האלהים כמו אהרן׃
5. כן גם־המשיח לא־כבד את־עצמו להיות כהן גדול כי אם־האמר אליו בני אתה אני היום ילדתיך׃
6. כמו שאמר גם־במקום אחר אתה כהן לעולם על־דברתי מלכי־צדק׃
7. אשר בימי היותו בבשר הקריב תפלות ותחנונים בצעקה גדולה ובדמעות לפני מי־שיכול להושיעו ממות ויעתר־לו מפני יראתו׃
8. ואף כי־היה הבן למד מענותו לשמוע׃
9. ואחרי אשר השלם היה ממציא תשועת עולמים לכל־שמעיו׃
10. והאלהים קרא־לו כהן גדול על־דברתי מלכי־צדק׃
11. על־זאת יש־לנו לדבר הרבה וקשות לבאר לכם במלין יען כי־כבדו אזניכם׃
12. כי תחת אשר היה ראוי לכם לפי־ארך הזמן להיות מלמדים עתה מן־הצרך לשוב וללמד אתכם עקרי ראשית דברי אלהים ונצרכתם לחלב ולא למאכל בריא׃
13. כי כל אשר מאכלו חלב איננו מבין בדבר־צדק כי־עודנו עולל׃
14. אך לשלמים המאכל הבריא אשר על־פי ההרגל יש להם חושים מנסים להבדיל בין־טוב לרע׃

Chapter 6

1. על־כן בעזב כעת ראשית דבר המשיח נעבר אל־השלמות ולא נשוב לשית יסודי התשובה ממעשי מות והאמונה באלהים׃
2. ותורת הטבילות וסמיכת ידים ותחית המתים והדין הנצחי׃
3. ואת־זאת נעשה אם־יתן האל׃
4. כי אלה אשר־נגה עליהם האור וטעמו ממתנת השמים ונתן להם חלקם ברוח הקדש׃
5. וטעמו את־דבר־אלהים הטוב וכחות העולם הבא וימעלו מעל׃
6. נמנעו מהתחדש עוד לתשובה כי צלבו להם מחדש את־בן־האלהים ויתנוהו למשל׃
7. כי האדמה השותה את־הגשם הירד עליה למכביר ומוציאה עשב טוב לעבדיה תשא ברכה מאת האלהים׃
8. ואשר תוציא קוץ ודרדר נמאסה היא וקרובה למארה וסופה להשרף׃
9. אמנם ידידי מבטחים אנחנו בכם טבות מאלה וקרבות לישועה אף כי־דברנו כזאת׃
10. כי האלהים לא־יעות צדק לשכח את־מעשיכם ואת־עמל אהבתכם אשר הראיתם לשמו ששרתם ועודכם משרתים את־הקדשים׃
11. אבל חפצנו שכל־אחד מכם גם־ישקד שקוד להחזיק בשלמות התקוה עד־הקץ׃
12. שלא תעצלו כי אם־תלכו בעקבות היורשים באמונה וארך רוח את־ההבטחות׃
13. כי בהבטיח אלהים את־אברהם נשבע בנפשו יען אשר־אין גדול ממנו להשבע בו׃
14. ויאמר כי־ברך אברכך והרבה ארבה אותך׃
15. ויהי בהאריך נפשו השיג את־ההבטחה׃
16. בני האדם ישבעו בגדול מהם והשבועה להם היא קץ כל־ערעור על קיום הדבר׃
17. על־כן כאשר רצה האלהים להראות ביותר את־ירשי ההבטחה כי לא־תשתנה עצתו ערב אתה בשבועה׃
18. למען על־פי שני דברים בלתי משתנים אשר חלילה לאלהים לשקר בם אנו החוסים בו נחזק ונתעודד מאד לאחז בתקוה הנתונה לפנינו׃
19. אשר־היא לנפשנו לעוגין נכון וחזק ומגיע אל־מבית לפרכת׃
20. אשר־בא שמה ישוע העבר לפנינו ויהי־כהן גדול לעולם על־דברתי מלכי־צדק׃

Chapter 7

1. כי זה מלכי־צדק מלך שלם כהן לאל עליון אשר יצא לקראת אברהם בשובו מהכות את־המלכים ויברכהו׃
2. ואשר חלק־לו אברהם מעשר מכל שמו יפרש מלך הצדק ועוד מלך שלם הוא מלך השלום׃